משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
צג שאלה
אם יש צד היתר לבנות בנין בקיבולת עובד כוכבים בשבת לצורך מצוה כגון בנין בהכ"נ:
תשובה הנה בתוס' פ"ק דשבת הביאו מחלוקת ר"ת ז"ל ושאר פוסקים שחלקו בזה ר"ת ז"ל התיר והפוסקים אסרו וסבר ר"ת ז"ל כיון שדרך לשכור פועלים בקבולת דומה לאריסות שדה דקיימא לאריסותא והפוסקים הביאו ראי' מהירושלמי דא' בהדי' במחובר אסור אף בקבולת עיי"ש ולכאורה היה אפשר לדחות דבירושלמי ד' רשב"א היא ואזיל לשיטתי' דגם בשדה ס"ל לרשב"א בש"ס דילן לאיסור ולא ס"ל טעמא דאריסותא כדאית' בשלהי פ"ק דע"ז וקיי"ל בהא כרשב"ג אפ"ה ס"ל להתוס' כיון דבהדי' פסקו בירושלמי בהא כרשב"א לית לן לדחות פסק ערוך וצריך לחלק בין שדה לבנין עיי"ש בתוס' ורא"ש:
ולענ"ד צע"ג בדבר דהנה במשנה שלהי פ"ק דע"ז דמייתי דוכתי דשרי להשכיר שדה לגוי או בתים ומסיק ובכל מקום לא ישכיר לו מרחץ שנקראת על שמו כו' ומייתי בגמ' ע"ז ברייתא דרשב"ג דלא ישכיר לו מרחץ ומדייק אבל שדה מ"ט כו' אריסותי' קא עביד כו' וע"כ סתם משנתינו וכולה תנאי דאפליגו שם הכי ס"ל דמותר להשכיר שדה אף שעושה מלאכה בשבת ומשום אריסותא וע"כ דהלכה כן דקיי"ל הלכה כסתם משנה וגם ר' יוסי ור"י ור"מ הכי ס"ל ור' שמעון בן אלעזר דאסר יחידאה הוא אבל בירושלמי פ"ק דעכומ"ז מייתי על הך משנה דלא ישכיר לו את המרחץ זאת אומרת שדה שהיא נתונה על גב הדרך אסור להשכירה לגוי שנקראת ע"ש כו' הרי להדי' דלא ס"ל חילוק בין שדה למרחץ ולא ס"ל טעם דאריסותא כלל ולדידי' ע"כ צ"ל דמתניתין דשרי' להשכיר שדה היינו שאינה ע"ג הדרך ולית בה מראית עין משא"כ מרחץ דמסתמא רגילי בי' אינשי טובא הבאים לרחוץ ולא משום שיהי' חילוק בין שדה למרחץ ומבואר דלא כש"ס דילן דמפליג בין שדה למרחץ ומשוי פלוגתא בין רשב"ג ורשב"א ולהירושלמי ליכא פלוגתא כלל והיכא דאיכא אינשי גם בשדה אסור ומה שהתירו לשכור היינו חוץ ליישוב וא"כ לפ"ז ודאי אין ראי' כלל מהירושלמי לסתור דעת ר"ת כיון דחזינן דאפילו היכא דשכיח טובא לאריסות כגון ארעא ס"ל להירושלמי לאיסור לכ"ע ובגמ' דילן פסק בהדי' להתירא משום דשכיח אריסות ומה זו ראי' ממאי דפי' בירושלמי לאסור ובקבולת בנין הא ודאי כ"ש הוא לאיסור משדה לירושלמי דשכיח אריסות ואפ"ה אסר לה אבל לש"ס דילן דכל דשכיח ס"ל להתיר ולא חיישינן למראית העין ור"ת ז"ל ס"ל דשכיח טובא לשכור פועלים בקבולת יש לדמות לשדה ולהתיר ורשב"א דאמר בירושלמי לשיטתו דגם בשדה אסר רשב"א בש"ס דילן ולא קיי"ל כוותיה רק כסתם משנה וכרשב"ג והירושלמי דפ' כרשב"א לשיטתו דס"ל דלא פליגי מתניתין כלל על רשב"א אף בשדה וכמש"ל ואין סתירה כלל לדעת ר"ת ז"ל ואי ס"ל דיותר שכיח אריסות דשדה מקבולת דבית ע"ז אין ראי' מהירושלמי כלל:
גם במ"ש הפוסקים בשם הר"מ ז"ל דבשדה לא שרינן רק אריסות שנוטל חלק בפירות כו' אבל לא מעות לא משמע כן להדיא ממתניתין דשריא סתמא להשכיר בתים ושדות כו' וא' ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ משמע דבגונא דשכירות מרחץ מותר בשדה גם לשון שכירות משמע במעות וע"כ מתניתין מיירי במעות דהא טעמא דאסרא בא"י משום חנייה בקרקע ומשום מעשר שמפקיעה ואם הנכרי רק אריס של ישראל מ"ט אסור בא"י הא זה לא מיקרי חנייה הא כתיב ובני נכר אכריכם וכורמיכם וגם משום מעשר הא הישראל צריך לעשר הפירות והוא בעל השדה ולא יאכיל אריסיו טבלין אלא ודאי במעות איירי ואפ"ה שרי לענין שבת ודוק היטב וא"כ כיון שבררנו שסברת ר"ת נכונה לשיטת הש"ס דילן ומהירושלמי אין ראי' לסתור דבריו ז"ל יש מקום לסמוך ע"ז לצורך גדול כשאי אפשר לדחות הפועלים בדבר מצוה כגון בנין בהכ"נ שהוא מעסקי רבים ובצירוף ס' המ"א דבדבר של רבים ליכא חשדא כנלע"ד ודו"ק: