אור ברסלב
משכנות יעקב צו שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

צו שאלה

צה שאלה

אם יש לקדש על יין צמוקים:

תשובה איתא במס' ב"ב דף [צ"ז] אמר רב זוטרא כו' אין אומרין קידוש היום אלא על יין הראוי לנסך כו' ומקשה למעוטי מאי אילימא של צמוקים כו' והתניא של צמוקים כו' לא יביא ואם הביא כשר וא"כ לקידוש אפילו לכתחלה כו' ומזה הוציאו כל הפוסקים לקדש על יין צמוקים והנה מהראוי לחקור אי בעינן רמא תלתא ואתו ארבעה כמו ביין גמור או לא:

הנה בש"ע א"ח לענין ברכת בפ"הג פסק בפשיטות דיש לברך עליו בפ"הג אף בשלא מצא רק כדי מדתו כל שטעמו משובח והכל לפי טעמו וריחו וכ"כ הב"י בשם קצת פוסקים ובשם הרמב"ן ז"ל וכ"כ עוד בחרצנים שנדרסו ברגל ולא בקורה שיש בהן לחלוחית עדיין שהולכין אחר הטעם וכל שיש בהן טעם גמור של יין אף שלא מצא כדי מדתו יין הוא וגדולה מזו כתב הב"י בבד"ה סי' תס"ב דיין צמוקים הוי מי פירות לענין חימוץ דהמים נשתנו מברייתן והוו יין והמ"א בשם המבי"ט הוסיף ראיה שהרי כשר לנסכים ומזוג פסול לנסכים ש"מ דלאו מזוג מקרי עיי"ש:

ודבריהם תמוהים מאוד בעיני דהא ברייתא ערוכה משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין שחייב מכאן אתה דן לכל התורה כו' הרי להדי' דענבים גמורים השרוים במים אין המים נעשה יין רק יש לו דין טעמו ולא ממשו כמו בכל טעם כעיקר ותלי' בפלוגתא אי הוי דאורייתא או דרבנן כידוע ודעת רש"י ורמב"ם וכמה גדולים דהוי דרבנן וגם בנזיר גופא פסק הרמב"ם שאין לוקה מה"ת רק בטעמו וממשו כזית בכדי אכילת פרס ויש בזה דברים ארוכים מאוד ע"פי הירושלמי ע' ברז"ה ומלחמות ריש פרק אלו עוברין אבל ליכא למ"ד שהמים עצמן נהפכו ליין ואף הסוברי' טעם כעיקר דאוריי' היינו לענין איסור דלוקה על הטעם מגזירת הכתוב ומה זה ענין לברכה הא יין גמור יש בו טעם גמור עכ"פ בששה ולרוב הפוסקים בששים לגבי איסורין ויי"נ ואפ"ה לענין ברכה וקידוש בעינן על חד תלת כו' ומאיזה טעם יברך על מי שריית הצמוקים משום טעם יין לבד וכן גבי לוקח בכסף מעשר תמד משהחמיץ איצטריך בשכר יתירא למישרי אף שלוקח מים בהבלעה ע' בערובין ר"פ בכל מערבין ברש"י וריטב"א ולא אמרינן דנהפכו המים ליין מפני התסיס' כמ"ש האחרוני' שם בהל' פסח וגם לא פלגינן בין תמד של שמרים לשל חרצנים ופשיטא לי שאין מי שרייתן כשרי' לנסכי' כלל כיון ששם מים עליהן לא עדיפי מיין מזוג ומה ששנינו במנחות של צמוקים לא יביא ואם הביא כשר היינו על הנסחט מן הצמוקים עצמן דהא איירי שלא נתייבשו רק צמקו קצת וכד עצרית להו נפיק מינייהו לחלוחית וכמ"ש הרי"ף ז"ל וכל הגאונים גם גבי קידוש מיהו אמרי רבוותא לאו כל צמוקים שרי כו' ופשיט דבהכי איירי בנסכים ואשמעינן לכתחילה לא יביא מיין זה שאינו מן המובחר והוי ככחוש בקדשים ואם הביא כשר ולכל הדעות נוכל לומר דאיירי גם במים הנבלעים בהם בענבים עצמן שיש מקום לומר שבטלו מדין מים כיון שנבלעו בענבים וכשנסחטין אח"כ דין יין עליהם וכמו מי גשמים שנבלעו בהן בעודן מחוברין ואף בזה יש מקום לעיין נסכים מאיזה סוגיות הש"ס וגם אין צורך לכך דאתי לאשמועינן שיין היוצא מהן ע"י דריכה הוא כשר אבל אין מקו' כלל להכשיר מים ששרו בהן צימוקים מפני טעם יין לנסכים רק לענין קידוש דלא מצינן למפסלי מפני דהא מזוג כשר לקידוש וכיון דהוא עצמו כשר גם מי השרייה כשרין כתב הרי"ף וכל הגאונים תרינן להו ומעצרינן להו כו' אבל עכ"פ יחסר המזג מדין יין מזוג לזה נ"ל ברור כדעת הגאונים ולהכי מצרכי שיהיה בהן לחלוחית כד עצרת להו וגם כתב מעצרינן להו ואם מפני שהטעם מהפך מי השרייה ליין ל"ל לעצרינהו כיון שיש במים טעם יין מותר אלא ודאי עיקר היתירו מפני היוצא ע"י סחיטה שתורת יין עליו אבל הני שיבשו ואין יוצא מהן ע"י סחיטה כלום כל היוצא מהן ע"י שרייה אח"כ תורת מים עליהן אף שיש בהם טעם יין וברמ"א הלכות יי"נס כתב ג"כ בשם רלב"ח דשריית צימוקין אף קודם המשכה דין יין עליו מפני טעמא עיי"ש בש"ך וזה פלא בעיני וראיית הש"כ שם מדברי רבינו נסים לענ"ד ראיה להיפוך שכתב ואם אין יין מצוי בשעת אירוסין יקח צמוקים וישרה אותם כו' ויסחוט איתם כו' פשט לשונו משמע שהוא דבר הנעשה לפי שעה בשעת אירוסין ששורה אותם במים עד שיתמלאו קצת מים כמו פירות שצמקו כשנותנן במים הן מתמלאין לשעה ותופחין ונוח לסוחטן אח"כ והיוצא מהן הוא יין לענין ברכה וקידוש עכ"פ וכמו שכ' בדברי רי"ף ובוודאי בשעה מועטת לא יהיה במים הנשארים טעם יין כלל וגם לא תססו כלל ואיך יהפכו המים ליין אם לא בשריי' זמן רב כמה ימים לדעת האחרונים ז"ל ודברי רב זוטרא לא משמע הכי כלל ועיין רשב"מ ב"ב גבי של צמוקים לא יביא כו' כתב ועשה מהן יין כו' משמע ג"כ כמ"ש על היוצא מהן עצמן וע"כ כיון דלנסכים ודאי פסול מי השריי' איך יביאו ראי' להכשירן לקידוש מפני טעמן מדמכשרינן לנסכים הא בנסכים ביוצא מהן עצמן איירי כמבואר מהך דמשרת ודתמד וכמש"ל וע"כ גם מאי דמוכח מהש"ס והגאונים להכשיר לקידוש לכתחלה היינו ג"כ על היוצא מהן אבל לעשות מי השריי' כיין גמור אין לנו בנסכים פסול בדיעבד וגם בקידוש אין להכשיר רק מדין יין מזוג ומשום דעלויי עליי' כו' אבל אם באנו לעשות מי שריי' כיין מפני הטעם ביותר מכדי מזיגה ודאי דמיגרע גרע מיין גמור וא"כ הדרינן לכללא אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך כו' ועוד דלכאורה לענין נסכים כיון דמבושל פסול לנסכים כמבואר במשנה ופי' רש"י שהענבים נתבשלו למתקן א"כ נראה דה"ה כבוש דקיי"ל כבוש כמבושל איך נתיר לנסכים לשרות הענבים כמה ימים במים הא הוו הענבים כמבושלים ופסול היין היוצא מהן וה"נ פסלינן במנחות שמן זית כבוש שלוק שרוי כו' אף בדיעבד וכן בדין גבי יין דכבוש כמבושל וע"כ שסוחטן בעין כמו שהן ואף דמבושל כשר לקידוש כמ"ש הגאונים משום דעלויי עליי' פסול לנסכים משום דאשתני וכ"ש בכה"ג אע"כ ברור כמ"ש דרק לקידוש מכשרינן לשרותן מטעם דמזוג כשר לקידוש ובעי כדי מזיגה ולא משום טעם יין לחוד וכן כתב הרא"ש להדי' בב"ב בשם ר' יונה על התמד של חרצנים שנדרסו ברגל ולא נעצרו בקורה דלא בעי' בהו רמא תלתא ואתא ארבעה לענין יי"נ כו' שהרי אנו רואין טעמן משובח אף שאין מוציאין רק כדי מדתן וגם יש בהן עדיין לחלוחית הרבה ושמא המים נבלעו בחרצנים והיין יצא בכדי מזיגה וכתב דלענין ברכה יש לברך עליהן שהכל כיון דלא ידעינן כמה נפיק מינייהו אבל לענין יינ"ס ספק איסורא לחומרא עיי"ש משמע שגם הרא"ש ז"ל מסכים לדבריו ודלא כמ"ש בש"ע אף לענין ברכה ולא ידעתי למה השמיט הש"ע דברי הר"י והרא"ש שדבריהם מסתברים מאוד ומשמע לי דה"ה לענין צמוקים ג"כ כך הוא הדין דהא הנדרכים ברגל לבד אכתי אית בהו לחלוחית הרבה כמ"ש הר"ר יונה ואולי יותר מן הצמוקים שלנו ואפ"ה לא אזלינן בתר טעמא ונראה שאף לדעת הרמב"ן והרשב"א שסוברים דה"ה לענין ברכה היינו מטעם כיון שאנו רואין טעמן משובח מאוד ע"כ אית בהו יין הרבה ומים נשארו בחרצנים וזגים וכמ"ש הב"י בסו' כ"ד בשם רמב"ן ורשב"א וכן כתב הר"ן דדנין בו לפי טעמו ורוחו הביאו הר"מ שם אבל לא עלתה על דעתן להכשיר בפחות מכדי מזיגה אם הדבר ידוע כגון אם סחט חרצנים היטיב עד שלא נשאר בהן לחלוחית ועדיין לא הותירו רובע דאז לכולי עלמא אין שם יין עליהם לענין ברכה אף שיש בהם טעם יין גם ביתר מכדי מזיגה עדיין יש בו טעם עכ"פ א' מששה ואפ"ה לברכה בעי על חד תלת ביין חזק ובל"ז ח לפמ"ש הר"ן דדנין בו לפי טעמו ומי הוא הבקי עכשיו בדבר עד היכן הוא טעם גמור האם נצטרך לבקיאים ויש אנשים שלא טעמו יין מימיהם והאיך יהיו בקיאים בדבר וכל שטועמין קצת מתיקות יאמרו זה יין הוא ויש שנותנין בו קצת דברים אחרים לחוזק כגון כשות וכדומה כמו שעושין בשכר וידמה שהוא יין חזק וע"כ צ"ע מאוד בדבר וכל ירא שמים יראה להתבונן היטב למעט בנתינת מים והצמוקים יהי' טובים ושמנין בלחלוחית הרבה ולסוחטן היטב אחר השרייה עד שישער שבוודאי יש בהן לחלוחית יין רובע עכ"פ ואז יברך בפה"ג ויקדש עליו לבטח בלי ספק ולא יסמוך על הנראה לכאור' מדברי האחרוני' שנמשכו אחר התשב"ץ בזה וכ"ש שאין לסמוך ח"ו לענין חמץ לעשות מי השריי' כמי פירות שלא יחמיצו כמ"ש קצת אחרונים וז"א כלל ועיקר ראייתם שם מנסכים דבר שאינו אמת ועיין בטור הל' פסח סי' תמ"ב שהביא תשו' רב נטרונאי גבי יין צמוקין שנמצא בהן חיטים כו' והחמיר בזה דלא מקילינן מספק שמא נפלו לאחר שתמדו ונשתנו מדין מים ואין מחמיצין והוי ספק משהו וגם קודם פסח א"ו זה אינו כלל ודו"ק:

וראיתי להזכיר כאן עוד קצת פרטי

דינים הנלע"ד בדין הקידוש:

בדין מה שנהגו שהש"ץ מקדש בבהכ"נ איזה שורש יש לזה המנהג מהש"ס:

הנה איתא בברכו' שלהי פרק אין עומדין ד' ל"ג ע"ב בבעי' דהמבדיל בתפלה מהו שיבדיל על הכוס א"ל רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כי קידוש מה קידוש אע"ג דמקדש בצלותא מקדש אכסא אף הבדלה נמי כו' ולכאורה מה ראי' מקידוש דלמא משום דבעינן קידוש במקו' סעוד' הצריכוהו לקדש אכסא ג"כ אלא ודאי תקנה קבועה לקדש אכסא אף מי שאין לו סעודה כלל וכמו דמסקינן בהבדלה רק חכמי' תקנו עוד שכוס קידוש יהי' במקום סעודה ג"כ ואסמכינהו אקרא ואם לא עשה כן לא יצא ידי תקנת חכמי' וצריך לחזור לקדש במקום סעודתו אם יש לו אבל עכ"פ יצא עיקר תקנת קידוש בצלותא ואכסא כהבדלה ואסמכוה אקרא זכרהו על היין ולפ"ז נכון המנהג מאוד דודאי עיקר קידוש על היין רק קצת פוסקי' התירו חמר מדינה וקצת אסרו גם פת לכן מקדשין בבהכ"נ על היין ויוצאין כולן עיקר מצוה רק תקנת חכמי' לקדש עוד במקום סעודה וגם להוציא בני בית מקדשין אח"כ בבית על השכר או פת ותרוויהו צריכי וע' תענית כ"ד גבי ר' אילפא דדיירנא בקוסטא דחיקא כו' וטרחנא ומייתינא חמרא ומפקינא כו' ואיך יצאו כל העיר בקידוש שלו על היין שלא במקום סעודה וגמ' משבח לי' טובא בהכי אלא ודאי כמ"ש וזה פי' הירושלמי שאמר מבדילין על שכר ואין מקדשין כו' ונהיגין תמן במקום שאין יין ש"ץ יורד כו' אלמא דלהוציא ידי קידוש יין הוי המנהג ולא משום אורחי' לבד וגמ' דא' לשמואל ל"ל לקדושי כו' היינו במקום שיין מצוי דהא אמר ידי יין לא יצאו וע"כ יש להם יין בביתם ודו"ק:

ובדין אם מקדשין על יין לבן

הנה יש בזה פלוגתא בגמ' בכמה דוכתי בפסחי' ובב"ב ומבואר בב"י ז"ל אשר הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל השמיטו דין זה והנה איתא במנחות פ"ז ישן לא יביא ד' ר' וחכמים מכשירין וגם סב' ר' הוא דוקא לכתחלה כמבואר שם והרמב"ם ז"ל פ"ז מה' איסורי מזבח פסק להדי' כרבנן דשתי שנים או יותר מעט כשר לכתחלה וע"ש ובכ"מ ושם במנחות אמר רבא טעמא דרבי משום אל תרא יין כו' משמע דרבנן לא ס"ל להך טעמא וכ"ש לקידוש ומאי דפשיט לי' רבא לרב כהנא על חמר חווריין מאל תרא כו' לטעמי' דר' ודר"י דאמ' בפסחי' צריך שיהא בהן טעם ומראה יין כו' ואמר שם רבא ג"כ טעמי' דר"י מאל תרא כו' ות"ק א' שם שיוצא בין בחדש בין בישן כו' ועלה פליג ר"י שם ובעי מראה יין וכמחלוקת ר' ורבנן ולכן השמיט הרי"ף ז"ל דעת ר"י וטעמי' דרבא וכן בעי' דרב כהנא וזו דעת הרא"ש ג"כ ואם נפשך לומר דרבא ס' להלכה כן י"ל דאפ"ה אין הכרח לפסוק כן דרבא אזיל לשיטתו דמוקי סתם משנה דחולין גבי תמד שלא החמיץ כריב"ן דהכל הולך אחר המראה וכיון דחזותא מיא אף שסופו להחמיץ לאו פירא הוא ורב נחמן אמר רבה בר אבוה ורבה סברי התם כרבנן עיי"ש ברש"י ובתוס' והלכה כרבים וברפ"ק דמכו' פליגי ג"כ רב ור' חייא בהא רב ס' כריב"ן ור"ח ס' כרבנן ופסקו הפוסקי' כר"ח עיין חידושי ריטב"א שם וע' ב"ק ד' ק"א בבעי' דאי חזותא מילתא היא ולא איפשטא רק רבא משמע שם דס"ל מלתא היא והפוסקי' פ' דספק הוא וע' תשו' הר"ן סי' ע' מ"ש על זה ודו"ק:

וע"פי דברינו יבא על נכון פי' הברייתא דערבי פסחים דאיתא שם ארבע כוסות הללו כו' בין חי בין מזוג בין חדש בין ישן ר"י אומר צריך שיהא בהן טעם ומראה יין דמלישנא דאמר רי"א משמע שיש בזה מחלוקת על הת"ק ולכאורה היכן מוזכר בדברי ת"ק שא"צ טעם ומראה יין ותו יש לדקדק דמה השמיענו ת"ק בין חדש בין ישן מה"ת למעט חדא מינייהו וע' ברש"י ותוס' שם שמחולקים אם הישן גרוע או החדש ולב' הפי' קשה דהא לקידוש לא בעינן כלל יין מן המובחר דאפי' לנסכים אמר יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר ע"כ נלע"ד דהפי' הברור בזה דת"ק אשמעינן דאפי' בישן יוצא אף שאין בו מראה יין כדאמר במנחות גבי ישן לא יביא שנאמ' אל תרא יין כו' ופי ופירש"י כשהוא מתיישן נשתנה מראיתו ואדמומיתו ולהכי אשמעינן ת"ק דגבי קידוש אין קפידא בזה וע"ז פליג ר"י בתרתי ואמ' צריך שיהא בהן טעם כו' בהא דא' טעם בא להוציא מזוג שמכשיר ת"ק ואשמעי' ר"י דצריך שיהא בו כדי מזיגה ובהא דאמר מראה מוציא יין ישן וכטעמא דרבי וזה לענ"ד פי' ברור אמיתי מתוק ונכון בדעת הברייתא ודו"ק:

ובדין קידוש על הפת. הנה בטור סי' רע"ב הביא בשם ר"ת שאין לקדש עליו ובשם הרשב"ם שמקדשין עליו ונלע"ד להביא ראי' מן הירושלמי לדברי ר"ת דאמר שם מ"ט דב"ש משום שהיום גורם ליין כו' וכבר נתחייב כו' מ"ט דב"ה שהיין גורם כו' דבר אחר היין תדיר כו" א"ר יוסי מדברי שניהם נלמד יין והבדלה יין קודם כלום טעמיהון דב"ש משום שהיום גורם ליין שיבא וכאן הואיל ולא הבדלה גורמת ליין שיבא יין קודם כלום טעמיהון דב"ה אלא שהיין תדיר וקדושת היום אינה תדירה וכאן הואיל והיין תדיר כו' היין קודם א"ר מני מדברי שניהם יין והבדלה הבדלה קודמת כלום טעמייהו דב"ש שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין וכאן הואיל וכבר נתחייב בהבדלה עד שלא בא יין הבדלה קודמת כלום טעמייהו דב"ה אלא שהיין גורם לקדושה כו' וכאן הואיל ואין היין גורם להבדלה שתאמר הבדלה קודמת א"ר זירא מדברי שניהם נלמד דמבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין כו' פי' ומש"ה אמר לב"ש שהיין גורם ליום שיבא ולב"ה אמר שהיין גורם לקידוש שתאמר משא"כ בהבדלה דלא שייכי תרווייהו משום שאין היין חובה להבדלה ולכן מחלקים האמוראים בין קידוש להבדלה מעתה נאמר אי ס"ד דמקדשין בפת א"כ גם בקידוש אין הכרח ליין דוקא וע"כ נצטרך לומר כפירש"י במשנה דאם מקדש על הפת ה"ה במקום יין וא"כ בהבדלה נמי השכר במקום יין ומאי אולמי' דקידוש מהבדל' אע"כ הירושלמי לא ס"ל כפירש"י רק קידוש דוקא על היין משא"כ הבדלה וע"ז מסיים שם ואזלינן מן אתר לאתר למשמע קידושא ונהיגין תמן מקום שאין יין ש"ץ יורד כו' והיינו משום שאין להם יין הש"ץ מוציאן אף שלא במקום סעודה וז"ש ואזלינן כו' וכמש"ל בדין קידוש בב"הכנ ודו"ק כי ברור הוא אף שתוס' ורא"ש כתבו דלא מוכח מירושלמי אולי מפני שלא הביאוהו בשלימות ובזו"הק פ' אמור משמע להדיא דדוקא יין ולפי"ז הוי קידוש דב"הכנ דבר גדול לקדש על היין אף שלא במקום סעודה וכנ"ל ודברי ר' נסים גאון בסי' רע"ג אם קידש ע"ד לאכול במקום אחר מותר והוא ג"כ דעת איכא מ"ד בירושלמי והוא ר' אבון אף דר' מני ור' אמי פליגי שם וסברי דאין חילוק מ"מ לדידהו סברי ריב"ל ור' אושעיא דיש קידוש שלא במקום סעודה ובגמ' דילן סברי רב ור' יוחנן הכי והו"ל להטור למיפסק כן דרבים וגדולים נינהו וא"כ ממ"נ יש לפסוק כן בהי' דעתו ע"ז לכ"ע וכר' זעירא דאמר ואזלין מן אתר לאתר כו' כמ"ש לעיל וגם רב הונא ורבה בש"ס דילן דסברי אין קידוש כו' היינו בעובדא דידהו שלא היה דעתם לכך או שלא יאכלו כלל כמבואר שם ודו"ק:

ובדין אם היה יושב בסעוד' על שולחנו מבע"י וקידש עליו היום שפורס מפה ומקדש נחלקו הפוסקים אם צריך לברך על היין כיון שהוא בתוך הסעודה וכבר בירך על היין וכתב הטור בשם י"א שמקדש כמו בשאר פעמים שאין צריך לברך על היין ואח"כ מקדש. ובשם הירושלמי כתב שאם היו שותין יין תחלה שא"צ לברך על היין רק קידוש לבד וכתב שכן דעת אביו הרא"ש ז"ל וכתב ג"כ בשם הרי"ף ז"ל שסובר כן ואחריהם המחבר בש"ע סתם ופסק ג"כ דאין צריך לברך ולענ"ד קשה טובא על מה שכתב בשם הרי"ף ז"ל כדעת הירושלמי דהנה נראה ברור מדברי הרי"ף פ' ע"פ להיפוך שכתב שם דצריך לברך על הד' כוסו' על כל א' בפ"ע וכתב הטעם מדאמר רבינא כל חדא מצוה בפ"ע היא כו' ופשיטא שצריך לברך על כוס קידוש כיון שהוא מצוה בפ"ע קובע ברכה לעצמו ואינו נמשך אחר שתיה דמבע"י וכ"ש הוא דהא איתסר ליה למשתי ואיכא סילוק כמו בתלמידי דרב דהב לן כו' משא"כ בכוסות ואפ"ה פס' גבי כוסות דמברך על כל אחד בפ"ע וא"כ כ"ש לנידון דידן ומהירושלמי לק"מ דאולי סבר כרב אשי שם דאין סילוק גורם ברכה וגם לא הוי מ"ע בפ"ע דגם בש"ס פליגי אמוראים על הך סברא דרבינא גבי זוגות וסברי דלא הוו מצות מחולקות עיי"ש ואנן קי"ל כרבינא דבתרא הוא והרא"ש לשיטתו אזיל ג"כ שכתב גבי ד' כוסות שאין לברך רק על כוס דברהמ"ז אבל אנו דנהיגין בכוסות כרי"ף ורוב הגאונים ודאי דה"נ יש לפסוק כוותיה ודלא כהירושלמי וד' הי"א שהביא הטור וד' מהרי"ק שהביא הב"י נכונים מאוד למנהגינו גבי כוסות ומהתימה על הרב רמ"א ז"ל שבהל' פסח כתב דאנן נהגינן כדעת הרי"ף לברך על כל כוס וכוס וע"כ ה"ט דמצות מחולקות נינהו. ואילו כאן בהל' שבת סתם ולא חלק על המחבר ולענ"ד נראה ברור דהא בהא תליא כמ"ש. שוב מצאתי במלחמות שכתב דלהרי"ף ז"ל צריך לברך גבי קידוש ודלא כהירושלמי וכמש"ל בטעמו והאריך ופסק כן לדינא ות"ל שכוונתי לדעתו ז"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה