אור ברסלב
משכנות יעקב פה שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

פה שאלה

פד שאלה

סומא אי רשאי לקרות בתורה ולברך אי הוי משום דברים שבע"פ כו' ואם קטן עולה למנין ז' קרואים:

תשובה הנה איתא במגילה במשנה ד' כ"ד סומא פורס ע"ש ומתרגם כו' משמע לכאורה דוקא מתרגם שהוא בע"פ אבל לקרות בתורה ודאי לא כיון דסומא הוא דברים שבכתב אין יכול לומר בע"פ ואפילו יקרא אחר נראה שאין יכול הוא לברך כיון שהוא עצמו פטור ממצות קריאה היאך יברך על קריאת חבירו שאינו מוציאו י"ח שהרי אינו חייב וגם נראה דאינו נושא את כפיו כל שהוא סומא בשתי עיניו דבעינן כה תברכו פנים כנגד פנים שיראה את העם בשעת ברכה וישים עינו לטובה עליהם וכתיב טוב עין הוא יבורך וכתיב אמור להם כו' משמע שיראה אותם כדדייקינן גבי בננו זה ולא סומין כו' והיינו טעמא דאמר ר"י שם ע"ב סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו כו' ומסיק דדש בעירו מותר ולא אמר סתם סומא לא ישא את כפיו משום מומין כו' אלא ודאי דבשתי עיניו בל"ז לא ישא את כפיו ואפי' דש בעירו ולהכי דייק ואמר באחד מעיניו ועוד יש טעם הגון דנ"כ דוקא ביום ולא בלילה דומיא דשירו' דאתקוש ברכה לשירו' וסומא בב' עיניו אפי' ביום לילה הוא אצלו וכדפסקינן הלכתא גבי דיני ממונות דסומא בשתי עיניו פסול מה"ט דהוי לילה לדידי' ואין דנין תחלת דין בלילה אבל סומא בא' מעיניו כשר לדין כדפסקינן בגמ' וכן בטוש"ע ח"מ ה"נ ממש לענין נשיאת כפים דבעינן דוקא ביום ואולי יש מקים לומר מה"ט דאין עובר לפני התיבה דשייר לה במתניתין דעיקר עבודת תפלה ביממא היא וכנגד תמידין ותפלת ערבית קי"ל דרשות וזה צ"ע קצת לענ"ד אבל דין נשיאת כפים היה נראה לענ"ד נכון. רק ראיתי להרב"י ז"ל שכתב בהדי' מסברא דנפשיה דאפילו סומא בשתי עיניו אם דש בעירו מותר וכן סתם בש"ע ולא הזכיר כלל ראיות שכתבתי וצ"ע אולם בשם רי"ו הביא הב"י דסומא בב' עיניו אינו נ"כ אף דדש בעירו ות"ל שכיונתי לדעתו ז"ל:

ומדי דברי בסוגי' זו אמרתי להעיר כאן מה שקשה לי על דברי התוס' במשנה הנ"ל דאי' התם במשנה ר' יהודא אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע וכתבו התוס' בשם הירושלמי דפי' דברי ר"י שהוא יושב בבית אפל ולא שהוא סומא דאם הוא סומא בל"ז פטור לר"י מכל המצות כדאמר בפרק החובל לר"י ואפי' ראה מאורות ונסתמא ולכן פי' שאם היה בבית אפל כל ימיו לא יפרוס וצ"ע לענ"ד דפשטא דמתניתין משמע דר"י אדת"ק קאי דאמר סומא פורס ע"ש ועלה קאי ר' יהודא ואמר שאם לא ראה מאורות מימיו שנולד סומא אינו פורס וכן משמע בברייתא לקמן דאמרו לו הרבה צפו כו' ואמר הכא משום הנאה והא לית לי' הנאה ורבנן אית לי' הנאה כר' יוסי כו' ור' יוסי בעיור ממש מיירי ואיך מתוקמא דר' יהודה בבית אפל הא אין לו הנאה וגם לכל הבאים שם:

ועיינתי בירושלמי וראיתי כי אין פירוש דבריו מוכרח כפירושם ז"ל דאיתא שם מחלפא שיטתי' דר"י גבי גלות דריש בלא ראות פרס לסומא פי' לשון בלא ראות משמע שלא הי' רואהו אבל יכולת הי' בידו לראותו ולכן ממע' הסומא שאין יכול לראותו כלל ואין זה במשמע בלא ראות ומחלק בין שאין רואה מחמת מקרה ובין שאין יכול לראות והכא אמר דוקא שלא ראה מימיו הא ראה מימיו אף שעתה אינו רואה פורס ואף שעתה אינו נהנה מהמאורות והוא דומה לאינו רואה מאורו' מחמת שהוא יושב בבית אפל או ביום מעונן דאפ"ה פורס כיון שיודע עכ"פ ענין הנאת מאורו' ועלה משני ביושב בבית אפל היא מתניתין כך אני אומר שהיוש' בבית אפל לא יפרוס כו' ויש לפרשו בלשון בתמי' פי' וכי שייך לומר שהיושב בבית אפל לא יפרוס ודאי לא וה"ה מי שנסתמא דמי ליושב בבית אפל שג"כ אינו יכול לראות וע"ז מסיק ברם הכא בלא ראות פרט לסומא כצ"ל ויש שם ט"ס בירושלמי שלפני ופי' דשאני התם דמיעטי' קרא בלא ראות דמשמע שהוא לא ראה אותו מצד ההזדמן ולא הסומא שאינו יכול לראות אבל הכא מן הסברא הוא דומה ליושב בבית אפל וכי ס"ד שלא יפרוס כו' וכן גם הסומא הלז כן נלע"ד בפירוש דברי הירושלמי ודוגמת הלשון הזה כך אני אומר כו' מצינו בירושלמי דחלה כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח כו' ע"ש גבי כשנכנסו ישראל לארץ ויש לפרש גם שם בלשון זה שהוא בתמי' דוקא שם דהא עשו פסח בגלגל ומסתמא אכלוהו על מצות ומרורים ככתוב ובירושלמי פ' מי שהי' טמא אמר בפסח שני אין לך שמעכבו אלא מצות ומרורים לבד וכ"ש בראשון דחוקה כתיב בי' דהוי עיכובא וע"כ מתפרש שם בלי בתמי' ה"נ כן ולענ"ד ברורי' הדברי' וראויים להאמר בפי' דברי הירושלמי ודו"ק:

ובדין קטן אם עולה למנין שבעה קרואים הנה שם במשנה איתא קטן קורא ומתרגם כו' משמע לכאורה דקטן מותר לקרות אף בתוך הז' קרואים מדאמר סתם קורא בתורה כו' ולעיל בברייתא דהכל עולין למנין ז' אפי' קטן משמע קצת דוקא השלמה דהיינו שיקרא שביעי והוא לשון עולין כו' כדאמר מפטיר עולה כו' אבל קודם לא וכן משמע לכאורה מדברי הרא"ש ז"ל שהביא דברי רבינו אליקום ורבינו משולם שנהגו אפי' כשמוציאין ב' ספרי' שיקראו הראשונים גם חובת היום והמפטיר חוזר וקורא אותה וכתב ע"ז ומנהג כשר הוא דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין יקרא חובת היום כו' ומשמע להדי' דאין סברא לדידי' ז"ל שקטן יקרא חובת היום ואם הי' כוונת הרא"ש ז"ל משום שאין עולה מן המנין כמ"ש שם לא הי' לו להזכיר משום שהוא קטן אלא ודאי דהא גופא לא מסתבר לי' ויש בזה מחלוקת הפוסקי' והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה