משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
פב שאלה
מי שהיה אונן בשחרית בעת התפלה ולא התפלל מהו שיתפלל אח"כ כשנקבר המת קודם חצות או אחר חצות:
תשובה הנה דין זה נלמד מדינא דהבדלה שמי שהי' אונן ונקבר מתו ביום א' שנחלקו הפוסקים אם הוא חייב להבדיל אח"כ והרא"ש הביא שהר"ר יהודא כתב דכיון שהיה פטור במוצאי שבת שהוא עיקר זמן חיובו אינו מתחייב עוד ומדמהו לחגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דלמ"ד תשלומין דראשון נינהו פטור מן הראיה כיון דבשעת עיקר חיובו הי' פטור ובשם הר"ר ר"מ ז"ל כתב שחייב להבדיל אח"כ והכריע הרא"ש ז"ל כדברי הרר"י ז"ל שהביא ולכאורה היה נראה לומר כדעת הר"מ ז"ל שמחייב דמאי דקיי"ל מבדיל והולך כל היום עד יום ג' לאו מטעם שהכל תשלומין ללילה דמוצאי שבת אלא דעיקר מצות הבדלה היא כל יום א' או עד יום ג' לחד מ"ד דמקרי בתר שבתא והוא זמן הבדלה ולאו תשלומין הוא אלא זמן ארוך כמו זמן התפלה שנמשך כמה שעות ע' דברי ר"מ אל קהלא חררר דש"י רש"ל וחיו ז"ל ולפ"ז אין ראיה כלל מהך דחגר ביום ראשון כו' דהא התם גופה למ"ד שני רגל בפני עצמו הוא חייב בראי' מי שהיה חיגר בראשון אף דודאי מצותה לכתחלה בראשון וכן קיי"ל גבי פסח שני למ"ד שני רגל בפ"ע הוא מי שהיה קטן והגדיל בין ב' פסחים חייב לעשות פסח שני אף דעיקר מצוותה בראשון וה"נ כיון שאין זה מטעם תשלומין רק תחלת זמנה כן וא"כ חייב להבדיל ובאמת לא ידעתי למה החליט הרא"ש ז"ל בפשיטות לדמות להך דחגר כו' ומטעם תשלומין ואין ראיה כלל לזה ולכאורה משמע יותר שדינו שוה לדין קידוש דקיי"ל מי שלא קידש בע"ש כו' מי שלא הבדיל במ"ש כו' וגבי קידוש נראה דודאי לא מטעם תשלומין הוא רק דמצות זכירה היא כל היום דלילה לא כתיב בקרא רק זכור את יום השבת כו' ולכתחלה מצוה בשעת כניסתה בלילה כדאמר בגמ' ומשמע דה"ה בהבדלה:
ובר מן דין קשה לי טובא במה שכתב בפשיטות דמי שהיה פטור מטעם העוסק במצוה פטור מן המצוה שוב אינו נראה בזמן תשלומין הלא פסח שני יוכיח למי שהיה טמא בראשון ואפ"ה חייב בשני אפילו למ"ד שני תשלומין דראשון הוא ולא פטרינן להך מ"ד רק גר שנתגייר וקטן שהגדיל בינתים דלאו בני חיובא נינהו כלל אבל טמא חייבו הכתוב בשני אף דפטור מראשון אפילו טמאי מת מצוה שמותרין לטמאות לכתחילה מטעם העוסק במצוה ופטירי מראשון וחייבין בשני דהא בהך דויהי אנשים אמרינן נושאי ארונו של יוסף היו כו' או טמאי מת מצוה כו' לקיים דברי ריה"ג שהיה אומר העוסק במצוה פטור מן המצוה כו' ונתחייבו בשני והרי איתא בהדיא בזבחים גבי מי שהיה אונן קודם חצות למ"ד לה יטמא מצוה מותר לטמאות למתו וידחה פסחו לשני כו' הרי להדיא דמה שפטור משום שעסוק במצוה אחרת לא מיקרי פטור לגמרי דנימא הואיל ואידחו אידחו גם מתשלומין כמו דאמר גבי חיגר וכן בדין לכאורה דגברא בר חיובא הוא רק שלא הזקיקתו תורה לעסוק במצוה אחרת כל זמן שעסוק במצוה אחת וגדולה מזו גבי ראיה גופא אם חל יו"ט ראשון בשבת למ"ד אין ראיה דוחה שבת הרי נדחה מיום ראשון ואפ"ה יש לו תשלומין בשני ולא מקרי דחוי מה שאינו יכול להקריב כיון דעכ"פ גברא בר חיובא הוא ואיסורא דשבת רביע עליה וה"נ עיסוקו במצוה גרמה לפוטרו שלא לבטל מצוה אחרת אבל גברא בר חיובא הוא ואלו דברים נכונים בעיני בעזהש"י שאין זה ענין כלל לדין חגר ביום ראשון ונתפשט בשני ומכל הלין טעמי היה נראה לכאורה עיקר כדעת הר"מ ז"ל לחייב בהבדלה כמ"ש בהוכחות ברורות:
ומזה באנו לדין בנידון דידן שאם נקבר מתו קודם חצות שהוא עדיין בתוך זמן חיובו ולא עבר זמן דחייב בודאי אלא אף אחר חצות אפשר לחייב לפי מה שבארנו והוכחנו בנידון הבדלה שאין מה שנדחית ע"י עסקו במצוה בשעתו מועיל להפטר לגמרי ודו"ק כי ברורים הדברים ועיין במ"א מ"ש לענין ברכת השחר: