משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
פא שאלה
מי שמתו מוטל לפניו ורוצה להחמיר ע"ע לקרות ק"ש אם רשאי
תשובה איתא בברכו' רפ"ג מי שמתו כו' פטור מק"ש כו' ופירש"י ז"ל דטרוד טרדא דמצוה והוי דומי' דחתן כו' ובגמ' גבי אין מברך ואין מזמן פירש"י א"צ לברך וכתבו תוס' דמשמע מדבריו שאם רצה לברך רשאי והקשה מהירושלמי דאמר אם רצה להחמיר אינו רשאי עיי"ש ובדברי הרא"ש ז"ל ונראה דרש"י ז"ל ס"ל דה"נ תלי' בהך פלוגתא דחתן אם רוצה ליטול כו' דעיקר פטורא דידיה משום העוסק במצוה פטור מן המצוה ולכאורה נראה דע"כ ל"פ ת"ק ורשב"ג לעיל רק בק"ש דבעיא כונה ות"ק סבר כיון דאנן סהדי דלא מצי לכוין הוי יוהרא אבל כל העוסקי' במצוה שפטורין מן המצוה אם רצו להחמיר עליהן לקיים שניהם הרשות בידם כיון דלא בעיא כונה ואטו העוסק במצוה אם רצה ליתן פרוטה לעני מיחזי כיוהרא רק בק"ש שמראה גדולה שאין מטריד לבו מכונת הלב בהא פליגי ולפ"ז ד' רש"י ז"ל נכונים מאד דבמשנה דאיירי בק"ש לא פי' כלל ותליא בפלוגתא דלעיל רק בגמ' דאיירי בבהמ"ז דלא בעי כונה וליכא יוהרא כלל רק דפטור משום שעוסק במצוה ודוקא אם רצה ודינו ככל עוסק במצוה ומהירושלמי אין כ"כ ראיה דלאו מטעם עוסק במצוה פטרינן ליה בירושלמי רק מדכתיב למען תזכור כו' כל ימי חייך כו' ולא ימים שאתה עוסק במתים והיינו כטעמא דמפני כבודו של מת או שאין לו מי שישא כו' וכיון שהוא מפני כבוד המת או צרכיו אין רשאי להחמיר ולמעט כבודו או בעסקיו אבל לדעת רש"י דפטור משום עוסק במצוה ולא משום יקרא דשכבי אין לנו ראיה לאסור עליו להחמיר ואולי לא ס"ל הירושלמי שכל עוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"מ בירושלמי דמייתי ברייתא דכותבי זוב ספרים ספרים כו' מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה רחב"ג אמר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולכל המצות וא' שם דר' יוחנן ס"ל כרחב"ג ובגמ' דילן בסוכה א' בהדיא כותבי ספרים כו' ותגריהן כו' פטורין מן התפלה ומן התפילין ומכל המצות לקיים דברי ריה"ג דאמר העוסק במצוה פטור מן המצוה מוכח להדיה דהירושלמי לא ס"ל דריה"ג וכן משמע בירושלמי דסוכה דמייתי מימריה דרב דחתן ושושבינין פטורין מן הסוכה ומייתי אח"כ כמה עובדי דאמוראי שפ' לישן בתוך הסוכה ולא סמכו על הא דרב ועוד דנראה ברור דהירושלמי אזיל לשיטתו בזה דס"ל דת"ק לא שרי אפילו בשבת רק הנהו דמיסב ואוכל כו' ולא גרס בדת"ק וחייב בכל המצות כו' כדגרס בגמ' דילן אלא להירושלמי ס"ל לת"ק דאפילו בשבת פטור מכל המצות מפני כבודו כו' או שאין לו מי שישא משאו מפני שצריך להחשיך על על התחום כדמשני שם ורשב"ג פליג עלה שם וא' מתוך שהתרת לו את אלו אף אתה חייבהו בכל מצותי' של תור' קל וחומר חיי שעה התרת לו חיי עולם לא כ"ש וא"כ בודאי דלא קאי על תשמיש המיט' בלחוד דלא קרי לה חיי עולם וזה פשוט מאד וא"כ ע"כ טעמי' דת"ק אינו משום העוסק במצוה פטור מן המצוה דהא בשבת דלא עסיק במצוה זו אפ"ה פטור מפני כבודו או כו' אבל לדידן דגרסינן בגמר' דילן בדת"ק ג"כ וחייב בכל המצו' כו' ורשב"ג אתי לאוסופי תשמיש המטה כדאמר ר' יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו שפיר י"ל טעמא משום העוסק במצוה כו' ובשבת שאינו עוסק במצוה חייב בכל המצות רק בתשמיש המיטה אסור לת"ק משום אבילות בצינעה וזה לענ"ד נכון מאד והנה לפ"ז אין ראיה כלל מהירושלמי לפטור מתקיעת שופר ומנטילת לולב ביו"ט דהא דאמר בירושלמי כן היינו לת"ק כפי גרסתו דת"ק לא מחייב במצות וא"כ הרי רשב"ג פליג בירושלמי ומחייב בכל המצות ופסיק שם בירושלמי כרשב"ג. וא"כ לדעת הירושלמי ודאי נקטינן דחייב במצות בשבת ולשיטת גמ' דילן דאף ת"ק מחייב במצות כ"ש דהלכתא הכי דחייב בכל המצות ורשב"ג אתי לאוסופי תשמיש המיטה ולא קי"ל כוותי' לגמ' דילן דקי"ל דברי' שבצינע' נוהג ואין ראי' מהירושלמי שפוסק כרשב"ג דהיינו לשיטתי' דרשב"ג לחייבי' במצו' אתי ולא איירי כלל מתה"מ רק דת"ק פטר ממצו' ורשב"ג מחייב והלכה כמותו. אבל לאוקמתא דגמ' דילן אין לנו לפסוק כוותי' וממוצא דבר אנו למדין שמאד יש להפליא על דברי התוס' והרא"ש שהקשו מדברי ירושלמי שאמר פטור מלולב ומתקיעת שופר על הא דאמר ובשבת כו' וחייב בכל המצות כו' והוצרכו לחלק בין בשחר שאינו טרוד כל כך להחשיך ובין סמוך לערב דטרוד להחשיך ועי' ברא"ש ז"ל וקשה טובא דהא לטעמא דמפני כבודו של מת כו' אין טעם כלל לחלק בין בבקר או בערב וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ועוד דלפ"ז הא דתני' פטור מלולב איירי שנאנס ולא נטל בבקר וכן בתקיעת שופר ואטו בפושעים עסקינן ועוד דקושיא דרשב"ג אם חיי שעה כו' חיי עולם לא כ"ש. ע"כ דת"ק פטר לגמרי דאי ת"ק מחייב בבקר מאי קושיא הא אפשר ליטול לולב ולתקוע שופר בזמנו ולא נקרא פושע ועיקר קושיא לא קשיא כלל דהא מבואר דהירושלמי פליג בהא אגמ' דילן ולא גרס דת"ק מחייב במצות כמש"ל באורך ולהכי תני פטור מלולב ומתקיעת שופר והכל לת"ק ורשב"ג מחייב באמת בכולן ולגמ' דילן גם ת"ק מחייב ולא תנינן כלל בגמ' דילן פטור מלולב כו' ולהלכה שניהם עולים בדרך א' לחייב בכל המצות בשבת ויו"ט דלהירושלמי הא פסק כרשב"ג ולגמ' דילן לכ"ע חייב כל היום וזו לענ"ד דעת רי"ף ורמב"ם שסתמו וכתבו ובשבת מיסב כו' וחייב בכל המצות ולא הזכירו כלל מהירושלמי לחלק בין בקר לערב כדברי תוס' ורא"ש וטור וכן בש"ע סתם ג"כ ולא חילק והכל כמ"ש ודו"ק היטב בכל זה כי בעזה"שי דברים ברורים המה מאד אף שהתוס' והרא"ש לא כתבו כן וגם דעת רש"י ז"ל עולה כהוגן לפי דברי עפ"י שיטתו דעיקר פטורא משום העוסק במצוה כו' ובשבת שאין עסוק במצוה חייב בכל המצות והיה נראה לכאורה שגם בזה דעת רי"ף ורמב"ם כדעת רש"י שאם בא להחמיר על עצמו רשאי שלא הביאו הירושלמי כלל ולא ס"ל טעמא רק משום עוסק במצוה ואפילו בק"ש הרשות בידו לפי שיטתם שפסקו כת"ק דרשב"ג גבי חתן דרשאי וה"ה להך דהכא אבל שאר מצות ודאי רשאי וכמש"ל:
ועוד יש ללמוד ממה שכתבתי דמה שכתבו קצת פוסקים ראיה מהירושלמי לפסוק כרשב"ג להתיר תשמיש המטה בשבת מדפסיק בירושלמי כוותיה ולפי מה שכתבתי לאו ראיה היא דלהירושלמי לא מתוקמא דרשב"ג בתשמיש המטה רק לחייב במצות וכמש"ל אבל להתיר תשמיש המטה לאוקימתא דגמ' דילן אין לנו ראיה כלל וא"כ הלכה כת"ק דדברים שבצנעה נוהג כל זה נ"ל נכון בעזהש"י ודו"ק: