אור ברסלב
משכנות יעקב עז שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

עז שאלה

עו שאלה

אם מותר לומר ברכות שקודם ק"ש אחר ד' שעות על היום:

תשובה הנה בדין הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' אמר בגמרא שלא הפסיד ברכות וכתב הטור והרא"ש בשם רב האי גאון ז"ל דדוקא עד ד' שעות כדין תפלה לר' יהודא דקיי"ל כוותיה אבל אח"כ לא יברך והוי ברכה לבטלה דס"ל ז"ל דלא עדיפו מתפלה דזמנה קבוע עד ד' שעות וה"ה ברכות הללו ונראה שהוא עפ"י שטת הרשב"א וגאונים דברכות אינם שייכי' כ"כ לק"ש והם תקנה בפ"ע רק סמכום לק"ש דהא לא מברכינן אקב"וצ על ק"ש וא"כ שייכים יותר לתפלה וזמן א' להן וכ"כ הגאון ר"א ז"ל והרמב"ם ז"ל פסק דיכול לקרותה עם ברכותיה כל היום ולכאורה קשה לדעת הגאון ז"ל הא דמקשה בגמ' למ"ד גבי רבינו הקדוש שהיה מעביר ידיו על עיניו ומקבל עליו עומ"ש ואיכא מ"ד חוזר וגומרה אח"כ ומקשה בגמ' דא"כ ל"ל לר' לאהדורי אשמעתתא דאית בה יציאת מצרים כו' ומאי קושיא אי נימא דאין יכולין לגומרה אח"כ בברכותי' רק עד זמן תפלה אבל אח"כ שוב אינו אומר הברכות כלל וא"כ דילמא להכי מהדר אשמעתתא כו' שמא ימשך למודו עד שיעבור זמן תפלה דכיון שלא היה מפסיק לק"ש כ"ש שלא היה מפסיק לתפלה דמדרבנן היא וא"כ כשיעבור זמן תפלה שוב לא יקראנה כלל כיון שהפסיד הברכות וכבר יצא ידי קבלת עומ"ש וא"כ לא יזכיר ג"כ יציאת מצרים ולהכי הוי מהדר כו' אבל אם היה פנאי שיוכל לגמור אח"כ עם כל הברכות בטרם יעבור זמן תפלה ודאי היה גומרה כולה בזמן תפלה וגם היה סומך גא"לת אלא משמע לכאורה דלמ"ד חוזר וגומרה בכל ענין קאמר אף כשעבר זמן תפלה ג"כ היה גומרה בברכות ולהכי מקשה ל"ל לאהדורי כו' ומ"ד אינו חוזר וגומרה נראה שטעמו כיון שבעיקר הזמן היה פטור משום עוסקו במצות ת"ת דרבים לפמ"ש הפוסקים אי משום דרק פ' ראשון הוא מ"הת ושאר הוי דרבנן ואין מפסיקין ת"ת לתפלה מי שתורתו אומנתו שוב אינו מתחייב בה אחר הזמן וה"ז דומה לחגר ביום ראשון כו' למ"ד תשלומין דראשון כו' ועוד דלדברי הגאון ז"ל דהברכו' זמנן קבוע בזמן תפלה ולא תליין בזמן ק"ש וע"כ הא דר' היינו קודם שעבר זמן תפלה וא"כ מ"ט דמ"ד אינו חוזר וגומרה כיון שתחלת הזמן שהוקבע להברכות הוא בזמן תפלה רק שלכתחלה הסמיכום לק"ש אבל אינם שייכים לה וא"כ עדיין לא עבר זמנן כלל לכתחלה וא"צ לדין תשלומין כלל ולמה לא יאמר איתם אח"כ בתוך זמנם כיון שאין טעונין חובה לק"ש דוקא ובפרט למאי דס"ל לרשב"א וגאונים ז"ל דיכול לומר הברכות בלא ק"ש אף שכבר יצא ידי ק"ש קודם וא"כ ודאי קשה הך דר' היאך נפטר מהם כיון שלא עבר זמנם אטו מי שעוסק במצוה בתחלת זמן מצוה שני' נפטר לעולם ממצוה השני' אלא ודאי משמע לכאורה שכבר עבר גם זמן הברכו' כמו זמן הק"ש רק דאמרו חכמים דמי שלא קרא קודם יקרא אח"כ אף שלא בזמנה עם הברכות ונהי דאין לו שכר מצוה בזמנה שכר מצוה מיהא איכא ומ"ד אינו חוזר וגומרה סבר דהיינו דוקא במי שהי' חייב בעיקר הזמן אבל מי שהי' פטור בזמנה אין לו תשלומין וא"כ שזמנן קבוע כמו לק"ש ואפ"ה אמרו חכמים לאומרם אף לאחר זמן מנין לנו לתלותן דוקא בזמן תפלה לר' יהודא וכן קשה לענ"ד מסוגי' דפ"ק דדייק מדאמר ר"ל זאת אומרת ברכו' אינן מעכבות כו' דאי נימא יוצר אור הוי אמרי ניחא דשמעי' מדלא אמרו אהבה רבה ומשמע דלא אמרו אפילו אח"כ כיון שלא אמרו קודם שהיה זמנה אבל אי נימא דאמרי אהבה רבה ולא יוצר אור דילמא כי מטי זמנה אמרי יוצר אור משמע לכאורה דדוקא ביוצר אור ומשום דלא מטא זימני' יוכל לומר אח"כ אבל אם לא אמרו אהבה רבה קודם שוב אין יכול לאומרה דאל"כ היכי מוכח דאינן מעכבות דלמא הא דלא אמרו אהבה רבה משום שלא הי' להם פנאי וכשהזדמן להם פנאי אמרו וכמו שלא אמרו כל התפלה בשביל הפנאי וכמ"ש ברש"י ז"ל וכיון שאמרו אח"כ לא מוכח דברכות אינן מעכבות זא"ז וכמו דאמר על יוצר אור א"ו משמ' לכאורה דברכת אהבה רבה כיון שיכול לאומרה קודם ולא אמרה שוב אין לה תשלומין רק יוצר אור דלא חזי למימרא מעיקרא והוי כמו ברכת טבילה דאכתי גברא לא חזי דשרי לברך אח"כ משא"כ שאר המצות דחזיין לברוכי מתחלה וכיון דאידחו אידחו וכמ"ש כל הפוסקים ז"ל מלבד הג"א פ"ק דברכות ע' ש"ך ביו"ד סי' י"ח מ"ש בזה ומאי דאמר גבי רבי חוזר וגומרה אף שכבר קרא פ' ראשון היינו משום שלא קרא כל הפרשיות ולא יצא ידי מצוה דרבנן ומצות קריאה ויצא רק מצות קבלת עול מלכות שמים ובכה"ג איירי כל עובדי דירושלמי דאמוראי דקרו ק"ש בתר ג' שעין וסמכו שקבלו עול מלכות שמים בעונתה אבל לא קראו את כולה אבל אם קראו את כולה בלא ברכות אין ראיה לענ"ד שיוכל לברך אח"כ הברכות לבד ולומר דהברכות לא שייכי כלל לק"ש דסוגית הגמרא לענ"ד לא משמע כן דבגמ' משני למ"ד חוזר וגומרה הא דמהדר ר' אשמעתתא דיצ"מ כדי להזכיר יצ"מ בזמנה משמע דלמ"ד חוזר וגומרה היה אומרה אח"כ עם אמת ויציב ולמ"ד אינו חוזר וגומרה לא היה אומר אמת ויציב וברכת יצ"מ כלל ולמה לא אמר הברכה לבד בלא ק"ש בשלמא ק"ש גופא כיון שקבל עמ"ש בזמנה בעיקר ק"ש וכעת עבר זמנה שוב אינו מחוייב לגומרה אח"כ כיון שאינו רק כקורא בתורה אבל ברכת אמת ויציב שהיא מדאורייתא למה לא אמר אח"כ כיון שזמנה כל היום מה"ת דמש"ה פריך למ"ד חוזר וגומרה ל"ל לאהדורי כו' אף שעבר זמן ק"ש אין זה שייכות למצות הזכרת יציאת מצרים דגבי מצוה זו לא כתב שכיבה כו' רק כל ימי חייך כו' וא"כ גם למ"ד אינו חוזר וגומרה למה סמך אמאי דמהדר אשמעתתא כו' ולא אמר כלל אמת ויציב אע"כ כיון שלא גמר הק"ש רק אמר פ' ראשון לא היה יכול לומר הברכה לבד שמתחלה נתקנה דוקא אחר ק"ש וכן משמע לענ"ד מדברי הירושלמי פ"ק גבי אנשי משמר דדייק ר"ל דברכות אינן מעכבות ממה שהפסיקו בין ברכת אהבה רבה לק"ש וקראו קודם עשרת הדברות והוי הפסק בין הברכה ובין מצות ק"ש וש"מ דאין ברכות מעכבות כלל אף שלא בירך ור' בא אמר אי מן הדא לית ש"מ כלום שעשרת הדברות הן הן הק"ש כו' פי' דהוי מעין הק"ש וכל מה שכתוב בזה כתוב גם בזה כדא' שם דעשרת הדברות כלולים בק"ש ולא חשיבא הפסקה והירושלמי לא דייק ברכות אינן מעכבות זא"ז ממה שברכו אחת מהן לבד דהיינו משום דלא מטי זמן יוצר אור כדאמר בירושלמי עדיין לא יצאו המאורות כו' וכמש"ל רק דדייק דאין מעכבות כלל הק"ש אף שלא בירך כלל דכיון שהפסיק הוי כלא בירך לפניו כלל ואין להקשות דא"כ למה ברכו אותה כלל לר"ל כיון דסבר דהוי הפסקה וכאלו לא בירך על הק"ש רק דאין הברכות מעכבות מצות ק"ש וע"כ דלא ס"ל כסברת הגאונים דהברכות לא נתקנו על ק"ש כלל רק מצוה בפ"ע דא"כ היכי מוכח דברכות אין מעכבות כיון שאין שייכות להברכו' עם הק"ש אבל ברכה שתקנוה קודם מצוה אימא דמעכבת' ועוד דלא שייך הפסקה אי אינה שייכת למצות ק"ש והא ר"ל כללא קאמר ודייק מינה לכל המצות שאין ברכה מעכבתן אלא ודאי דשייכא לק"ש וכיון שהפסיקו היאך ברכו אותה זה לק"מ דהירושלמי הא ס"ל אהבה רבה אמרו ונקרא בירושלמי ברכת התורה וא"כ אינה ברכה לבטלה דאף שלא יצאו בה ידי ברכה שלפני ק"ש הם יוצאי' בה ידי ברכת התורה עכ"פ משמע מהירושלמי שהברכות טעונות חובה לק"ש וסמוך לה ואם הפסיק ביניהן הוי כלא בירך רק שאעפ"כ ידי ק"ש יצא למ"ד ברכות אינן מעכבות:

והנה הרב בעל כ"מ החליט בפשיטות דהברכות הם דוקא על ק"ש שהוכיח דזמן ק"ש מדאורייתא כל היום מדאמר לא הפסיד הברכות והביאו המ"א והקשה עליו דא"כ אף לאחר ד' שעות כו' ונראה דבאמת כתב הכ"מ לפי שיטת הרמב"ם דסובר דכל היום יוכל לומר הברכו' ואפשר שנראה בעיניו עיקר דעת הרמב"ם ז"ל וכן הביא בכ"מ בשם הר"ר מנוח שדעת כל המפרשים כהרמב"ם בזה ובעיקר דברי הכ"מ אי זמן ק"ש של שחרית דאורייתא נראה עיקר דעת המ"א שהוא מה"ת דאל"כ היאך פטר עצמו רבינו הקדוש בקריאת פ' ראשון למ"ד אינו חוזר וגומרה הא אכתי כולה יומא זמניה מדאורייתא:

ולולי שאיני כדאי להכריע הייתי אומר דעכ"פ עד חצות יוכל לקרוא הברכות דהא גם בתפלה כתב הרמב"ם והטור וכ"פ בש"ע דאף דקי"ל כר"י עד ד' שעות אפ"ה אם איחר אפילו במזיד מתפלל אח"כ עד חצות אבל אחר חצות אינו מתפלל רק אם טעה בשוגג ומדין תשלומין ש"מ דאפילו לר' יהודה אכתי זימני' הוא יותר מאחר חצות וכבר עמד ע"ז הרב ב"י ז"ל בסי' פ"ט דלכאורה מדברי הרי"ף והרא"ש לא משמע כן אלא דוקא בטעה בשוגג הוא דמתפלל אחר ד' שעות לר' יהודא כמו אחר חצות לרבנן וכן הקשה הגאון ר"א ז"ל והניח בצ"ע דברי הרמב"ם והטור וכן הפר"ח בסי' פ"ט פסק בהדיא כדברי הרי"ף והרא"ש דדוקא בשוגג והביא ראיה שגם התוס' סוברים כן בהדי' ממ"ש בבעי' דעד ועד בכלל לר' יהודא עיי"ש אפ"ה לענ"ד נראה דברי הרמב"ם והטור עיקר וכן משמע מהא דאמר ר"א כל המתפלל אחר ד' שעות לר' יהודא עליו הכתוב אומר נוגי ממועד כו' וע"כ בשאיחר במזיד דאי בשוגג או באונס מאי הו"ל למיעבד וכן משמע לשון התרגום על דאחרו כו' דמשמעו בכוונה משמע דאפ"ה מתפלל הוא רק שקורין עליו המקרא הזה וע"ש בתוס' והאי נוגי מפרשינן שם לישנא דצערא ולא לישנא דתברא כדמפרשינן על המתפלל מוסף אחר ז' שעות לר' יהודא דהתם חמור יותר ושייך לומר עבר יומו כו' וכן בתמיד של שחר נלע"ד דאם לא הקריב עד ד' שעות לר' יהודא יוכלו להקריבו עד חצות דאכתי מדאורייתא בקר מיקרי דבמשנה דתענית אמרו אם ירדו גשמים קודם חצות לא ישלימו ומפרש בירושלמי דאכתי צפרא הוא וכן אמר עד אימתי יושבין בדין עד זמן סעודה והיא סעודת ת"ח בשעה ששית דכתיב בית דוד כו' דינו לבוקר משפט כו' וכתיב אשריך ארץ כו' ושריך בעת יאכלו אי לך ארץ כו' ושריך בבוקר יאכלו משמע דעד זמן אכילת ת"ח בוקר מיקרי וכן משמע עוד בפ' הרואה גבי ויתן ה' דבר בעם מהבוקר עד עת מועד ופליגי אמוראי ר"ח אמר מזמן שחיטת התמיד עד זמן זריקתו ור"י אמר עד חצות ממש משמע דר"י מפ' עד עת מועד היינו זמן שחיטת התמיד שהוא עד חצות שנקרא מועד התמיד דכתיב ביה במועדו והיינו לישנא דעד חצות ממש פי' דלזמן זריקה אין נקרא מועד אבל אי נימא דלר"י אין מקריבין תמיד כלל אחר ד' שעות מה"ת היכי מפרשינן עד עת מועד עד חצות ומאיזה טעם נקרא חצות היום מועד טפי הו"ל למנקט עד ד' שעות אלא ודאי משמע לכאורה דלכ"ע בדיעבד כשר עד חצות וה"ה לתפלת השחר ובאמת מעדותא דריב"ב על תמיד השחר שקרב בד' שעות וכדא' ועל אותה שעה שנינו כו' משמע שגם בשעה ד' היו מסופקין להקריבו שתמיד היו זריזין להקדימו רק באותה שעה שלא מצאו להקריב קודם אחרו עד שעה ד' ומכאן העידו שקרב אבל לא מוכח בזה איסור ברור מה"ת אחר ד' שעות רק שלא היה בידן הל' למעשה רק עד ד' שעות ויש לומר דבדיעבד כשר ויש לעיין בזה בזמן המוספין ובזיכין דמתחילין בחצות דכתיב בהו ביום ולא כ' בבוקר ודו"ק וע' רמב"ם רפ"א מה' תמידין ומוספין לא הזכיר עיכובא בתמיד אחר ד' שעות רק כתב סתם ופ"א כו' הקריבו התמיד בד' שעות ומסתים לה סתומי משמ' לכאורה דבדיעבד ליכא עיכובא עד חצות ויש עוד ראיו' לזה מסוגיא דחביתין אלא שאין כאן מקום להאריך:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה