אור ברסלב
משכנות יעקב עה שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

עה שאלה

עד שאלה

אם נאנס ולא התפלל ערבית עד שעלה עה"ש ובבוקר השכים לצאת לדרך מהי להקדים ק"ש של שחרית ג"כ ולקרות שתיהן זה אחר זה:

תשובה הנה הרא"ש ז"ל כתב שאין יכול לעשות כן ולהכי לא נקט ב' פעמים אחר עה"ש או ב"פ קודם הנץ להורות שאם אירעו אונסים על שתיהן א"י לקרות שתיהן דהוי תרתי דסתרי אהדדי עכ"ל בתי' א' והטור ז"ל השמיטו וכתב הב"י דס"ל דרפויי מרפי ביד הרא"ש ז"ל דין זה וכתב על הקושיא עוד תי' אחר דאשמעינן שאינו יוצא בשל שחר אחר הנץ ואעפ"כ פסק בש"ע כדעת הרא"ש והנה הרמב"ן ז"ל במלחמות כתב ג"כ שזה התי' נראה לו עיקר שלא התירו לו לקרות שתיהן יחד כי אם שתהא מפסקת ביניהן עה"ש או הנץ וכדעת הרא"ש ואעפ"כ צ"ע בדבר דהתוס' לא ס"ל כן שלא כתבו רק תי' א' דאשמעינן שאין יוצא בשל שחר אחר הנץ וכ"כ בשם הראב"ד ז"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל וס"ל לדינא דיוכל לקרות שתיהן בזמן א' בשעת הדחק עכ"פ ובאמת נראה לכאורה שהרא"ש והרמב"ן ז"ל כתבו כן לפי שיטתם דס"ל דברייתות לא פליגי ורשב"י גופי' לא שרי אחר עה"ש של ערבי' רק בשעת הדחק וגם לברייתא קמייתא הכי ס"ל וכדעת הרי"ף ז"ל א"כ סברא לומר דלא שרי ר"ש בשעת הדחק רק כשא"צ לקרות של שחר תיכף אבל כשצריך לקרות גם של שחר לא התירו לו לקרות שתיהן בזמן א' ולכאורה נראה מלשון הרא"ש ז"ל שתדחה של ערבית ויקרא של שחרית לפי שאין זמנה של ערבית רק בשעת הדחק ועיקר הזמן יותר לשל שחרית ודוק בל' הרא"ש ז"ל אף שהב"י ורמזים לא כתבו כן דבריהם צ"ע ונבאר אי"ה לקמן אבל לדעת רש"י ותוס' שבארתי לעיל דבריהם דס"ל דרשב"י שרי בבתרייתא אף שלא בשעת הדחק של ערבית רק דאנן קי"ל כוותי' בשעת הדחק וברייתות פליגי אהדדי וכן דעת הרשב"א ז"ל דעכ"פ פליגי בשל ערבית ור"ע שרי אף שלא בשעה"ד א"כ כשת"ל דר"ע סבר זמן ק"ש של שחר ג"כ לכתחלה קודם הנץ וכמ"ש תוס' ורשב"א מהא דמשיכיר בין חמור כו' א"כ כיון דלשניהם זמנה הוא לכתחלה מדאו' היאך נאמר דמשום שאירעו לו שתיהן כא' תדחה א' מהן ולמה תדחה מצוה דאורייתא כיון דעיקר זמנה הוא לכתחלה ומקרי זמן שכיבה וקימה מדאורייתא ונראה שלכן לא כתבו באמת תוס' ורשב"א הך תי' שכתבו הרא"ש והרמב"ן שא"א לקרות שתיהן שאין שייך לומר הך סברא רק אי נימא דרשב"י לא שרי רק בשעת הדחק וכשיטתם ז"ל וכמש"ל וע"כ דלאו עיקר זמן הוא לשל ערבית ולהכי דוקא כשא"צ לקרות של שחרית אבל לדעת רש"י ותוס' ורשב"א א"א לומר כן וע"כ צ"ל כאידך שינויא במאי דנקט רשב"י אחת לאחר הנץ כו' ולא שתיהן קודם הנץ וכתיר' תוס' ורשב"א וא"כ אף דאנן לא קי"ל כרשב"י רק בשעת הדחק אבל שלא בשעה"ד לא מנין לנו לחדש דין זה כיון שאין לו ראיה דע"כ רשב"י לא ס"ל הכי ואין ראיה מדקדוק דברי רשב"י וא"כ לענ"ד הדין הזה במחלוקת גדולה שנויה שדעת רש"י ותוס' וראב"ד ורשב"א שיכול לקרות שתיהן כא' קודם הנץ אם אירעו אונס ואולי כן הוא דעת הטור ז"ל שהשמיט דין זה ולא כתב דבר מזה:

והנה ייעדנו למעלה לבאר מה שכתב הב"י והרמזים בדברי הרא"ש ז"ל על הא דכתב שאין יכול לקרות שתיהן כא' שכתב ברמזים שיקרא של ערבית ושל שחרית יקרא אחר הנץ והב"י כתב שאם יקרא של ערבית אפשר שיזדמן לו זמן הראוי לק"ש של שחרית בלכתו בדרך אבל כשיקרא של שחרית עתה הרי הפסיד של ערבית בידים והנה כבר כתבנו לעיל דלפענ"ד פשטות דברי הרא"ש מורים יותר על דחיית של ערבי' שאין זמנה רק בשעת הדחק ושל שחרית זמנה קבוע יותר קודם הנץ ולכן כתב הרא"ש ז"ל שאין יכול לקרות שתיהן אע"פ שיכול לקרות של ערבית לבד אחר עה"ש כו' משמע מלשונו דהקפידא יותר על של ערבית אבל מדברי הרמזים נראה דלא ס"ל כסברת הרשב"א והרר"י שאין יכול להקדים ק"ש של שחרית קודם שיכיר רק ביוצא לדרך ויודע בודאי שא"א לקרות אח"כ כגון במקום גדודי חיות ולסטים או בשיירא שאין רוצה להמתין אבל בלא"ה לא התירו לו להקדים ק"ש וכסוגיא דס"פ תפלת השחר דאמר היה משכים לצאת כו' וכשיגיע זמן ק"ש קורא אלמא קרי בדרך בזמנה משום דלא איירי במקום סכנה אבל מדברי הרמזים שכתב ושל שחרית יקרא אחר הנץ ולא כתב אפשר שיקרא אחר הנץ משמע שהוא ז"ל ס"ל דכל שצריך לצאת לדרך לא הטריחו עליו להמתין ושרי לקרות מיד בעלות השחר ולא יצטרך להמתין השיירא עליו ודלא כסוגיא דס"פ תפלת השחר אך דהרא"ש ז"ל עצמו כתב כגון שצריך להחזיק בדרך ואין יכול לקרות בדרך כו' משמע כדעת הרשב"א והרר"י דדוקא כשא"א לו לקרות אח"כ וכן משמע מדהביא הרא"ש ז"ל ס"פ תפלת השחר כל הסוגיא דשם דאמר כשיגיע זמן ק"ש קורא וע"כ דס"ל לחלק כדעת הרשב"א אבל נראה לפרש דברי הרמזים דאיירי שכבר הגיע זמן כדי שיכיר דהוא זמן ק"ש לדידיה ז"ל לכתחילה דהא קאי אדיוקא דדברי ר"ע שאמר אחת קודם הנץ ואחת אחר הנץ והקשה דלמה לא אמר שתיהן קודם הנץ דהא ר"ע סבר משיכיר בין חמור לערוד ותי' ע"ז הרא"ש ז"ל שאם אירעו אונס על ערבית וגם צריך להחזיק בדרך על שחרית אין יכול לקרות שתיהן דבזה א"צ אונס על שחרית שלא יוכל לקרוא אח"כ דאף שיוכל לקרוא אח"כ יכול להקדים כיון שהגיע זמנה משיכיר וא"צ אונס כלל ובפרט כיון שיוצא לדרך וצריך להקדים להתפלל מעומד גם צריך לקרוא ק"ש ולסמוך גאל"ת כיון שהגיע זמנה רק דהרא"ש ז"ל סבר כיון שצריך לקרוא ג"כ ק"ש של ערבית א"א לו שוב לקרוא של שחרית ג"כ כיון שכבר עשאו לילה היאך יעשהו יום ולכן כתב הרמזים שיקרא של ערבית ושל שחרית ימתין עד הנץ החמה כיון דאיירי שאפשר לו לקרותה אח"כ ודקדק וכתב ימתין עד הנץ ולא כתב ימתין עד שיכיר כו' דאיירי שכבר הגיע כדי שיכיר וכמש"ל ולכן אמר ר"ע אחת קודם הנץ וא' אחר הנץ וע"כ איירי במי שיכול לקרות אחר הנץ וע"ז יפה כתב שבאיש כזה לא התירו לו לקרות קודם הנץ אף שהגיע זמנה משיכיר כיון שצריך לקרות של ערבית ג"כ ולכן תדחה של שחרית אחר הנץ והן הן דברי הרא"ש ז"ל על אידך ברייתא דרשב"י משום ר"ע אבל דברי הרא"ש הראשונים הנאמרים על אידך בריית' דרשב"י דאחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת אחר שיעלה עה"ש וס"ל להרא"ש והרי"ף ז"ל דהיינו מיד משעלה עמוד השחר והיינו בשעת הדחק וכמ"ש ז"ל שצריך להחזיק בדרך ובמקום גדודי חי' כו' וכמ"ש הרשב"א והרר"י וכד' הרא"ש ז"ל ג"כ כמש"ל מלשונו ז"ל ואף קודם שיכיר כו' וע"ז הקשה ג"כ למה לא אמר שתיהן אחר שעלה עמוד, השחר ובשעת הדחק. וע"ז כתב לתרץ שאם אירעו אונס על שתיהן אין יכול לקרות שתיהן אע"פ שיכול לקרות של ערבית לבדה כו' ודקדקתי מלשונו ז"ל דשל ערבית תדחה. והיינו כיון שאם יקרא של ערבית ג"כ תדחה של שחרית בידים דהא איירי קודם שיכיר וע"כ במקום אונס שלא יוכל לקרוא כלל אח"כ וכיון שא"א לקיים שתיהם מוטב לדחות של ערבית שכבר עבר זמנה העיקרי רק משום אונס שרינן הא בדיעבד בלא אונס לא ובשל שחרית אפילו בדיעבד בלא אונס יצא וכאנשי משמר וכמשנה דמגילה וכולן שעשו משעלה עהש"ח יצאו וכמ"ש הרי"ף ז"ל להדיא וש"מ דיותר שייך זה הזמן לשחרית מלערבית ולכן תדחה של ערבית כן היה נלענ"ד לפרש דברי הרא"ש והטור לולי שהב"י ז"ל לא כתב כן וס"ל דאפי' יש לו אונס גמור על שתיהן יקרא של ערבית וידחה של שחרית:

וגם מד' הרמב"ן ז"ל אחר העיון בדבריו נראה שאין הכרע אם יש לו אונס על שתיהן שלא יוכל לקרוא שתיהן כא' דאף שכתב שלא התירו כו' היינו שלא מדוחק דאיהו ז"ל נראה ג"כ דסבר דרשב"י גופיה שרי אפי' שלא בשעת הדחק בשל ערבי' אחר עה"ש וכן בשל שחרית קוד' שיכיר אף שאין כן דעת הרי"ף רק דס"ל דאנן לא סמכינן על רשב"י רק בשעה"ד וא"כ דרשב"י לא איירי בשעה"ד יפה כתב שלא התירו לו לקרות שתיהן כ"א בהפסקה בינתיים או ע"הש או הנץ דיש לו להמתין משא"כ במקום אונס וביטול מצוה אין לנו ראיה מדבריו ז"ל לדחות שום אחד מהן ע"כ לענ"ד הדין הזה לדחות אחד מהן במקום אונס גמור צריך יישוב רב ורוב הפוסקים לא ס"ל גם דעת הטור ורמזים לא משמע כן רק בדאפשר להמתין של שחרי' עד הנץ ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה