משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
עד שאלה
מאימתי התחלת זמן ק"ש של שחרית:
תשובה הטור ז"ל כתב בסי' נ"ח וז"ל מאימתי זמנה משיראה את חבירו ברחוק ד"א ויכירנו כו' ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין כו' ופ' כד' הרא"ש והרש"בא והרר"י ז"ל שפ' ככולהו אמוראי כרב הונא שפסק כאחרים לעיקר הדין לכתחלה למי שאינו חושש למצוה מן המובחר ולסמיכ' גאל"ת ולוותיקין קודם הנץ החמה כדי שיסמוך גאל"ת אחר הנץ וזה כאביי וס"ל דאביי ס"ל ג"כ כרב הונא רק מצוה מן המובחר קמ"ל משום תפלה שתהא עם שמש וכמ"ש הרא"ש ז"ל באורך בסוגי' דייראוך קאי על תפל' ובשעת הדחק או בדיעבד כ' דיוצא משעלה עה"ש אף קוד' שיכיר כו' וכברייתא דרשב"י דפעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עה"ש וא' לאחר שיעלה עה"ש ויוצא בה א' של יום וא' של לילה ומפרשים אפילו תיכף אחר שיעלה עה"ש ופסק ריב"ל כוותי' ומפ' לה הרי"ף ז"ל בדיעבד או בשעת הדחק:
והר"זה ז"ל והר"ר אפרים השיגו על הרי"ף ז"ל וכתבו דהנהו תרי ברייתות דרשב"י פליגי אהדדי וברייתא בתרייתא סברא דעיקר זמן ק"ש דשחרית הוא עם הנץ החמה ובשעת הנץ ולא קודם ואפי' בדיעבד ודלא כאידך ברייתא דיוצא בשל שחרית אחר עלות השחר ופסק כבתרייתא דאביי סבר הכי דאמר לק"ש כוותיקין וכברייתא דיומא דנברשת של זהב בשעה שהחמה זורחת הכל יודעים שהגיע זמן ק"ש ומוקמינן לה לשאר עמא דבירושלים אלמא זמן ק"ש בהנץ החמה וכן פסק ר"ת ז"ל דזמן ק"ש אחר הנץ כברייתא דיומא וכר"ש משום ר"ע וכ"כ הרא"ש ותוס' ביומא בשם ר"ח ז"ל שפ' דזמן ק"ש עם הנץ ומפ' ייראוך כו' קאי על ק"ש ובש"ע פסק כד' הרי"ף ורמב"ם והרא"ש והרבה פוסקי' דבדיעבד יוצא ידי ק"ש בעה"ש ולכתחלה משיכי' כו' ולמצוה כוותיקין:
ולענ"ד ק' טובא על מ"ש דלא פליגי תרי ברייתות דרשב"י אהדדי דהא בגמ' לא משמע כן דאמר והא דריב"ל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דההוא זוגא כו' וא' ריב"ל כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק וידוע דבכל מקום בש"ס דאמר לאו בפירוש אתמר כו' דייק הש"ס ואי מכללא מאי וכדאי' גבי הא דרשב"ל א' יוצר אור וא' נמי לאו בפירוש כו' ודייק ואי מכללא מאי עיי"ש ובכמה דוכתי טובא א"ו הדבר מובן מעצמו כיון שא' בפירוש כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק משמע הא בלא דחק לא סמכינן עליו אבל אי א' הלכה בפירוש אפילו בלא דחק סמכינן עליו וזהו שכיון רש"י ז"ל במ"ש אבל בלא דחק לא ומה חידש בזה הא מפורש בגמ' כן אלא ודאי כוונתו לפרש החילוק בין אי בפירוש או מכללא אם כן מבואר להדיא דרשב"י בהך ברייתא אמר למלתא אף בלא שעת הדחק רק אנו לא סמכינן עליו רק בשעת הדחק הואיל ופליגי רבנן עליו דאי איהו גופיה אמר למלתיה דוקא במקום דחק אבל בלא דחק לא א"כ גם אי אמר הלכה כרשב"י היינו ג"כ דוקא בשעת הדחק אמר דהא איהו גופיה לא סבר הכי רק בשעת הדחק ואם כן מאי נפקא מינה אי בפירוש אתמר הלכה או מכללא דלכ"ע דוקא בשעת הדחק סמכינן עליה אלא ודאי משמע כדעת הרז"ה והר"ר אפרים דלהך ברייתא אף בלא דחק מותר לקרות עד הנץ החמה ואכתי זמנה הוא מדאורייתא כמו לר"ג עד עה"ש דאכתי זמן שכיבה רק לכתחלה עד חצות משום סייג ולפ"ז גם במ"ש תוס' והרא"ש ז"ל דלאידך דרשב"י דאמר אחת קודם הנץ ואחת לאחר הנץ כו' ס"ל נמי דזמן ק"ש של שחרית קודם הנץ ומשיכיר והא דלא אמר שתי פעמים קודם הנץ היינו שאם נזדמנו לו אונסי' אינו יכול לקרות שתיהן בזמן א' קודם הנץ צ"ע למה לא יקרא שתיהן כיון שזה זמנן מה"ת של ערב עד הנץ ושל שחר משיכיר או מעה"ש כיון שביארנו דלהך דרשב"י א"צ אונס כלל לשל ערבית עם הנץ וגם של שחר עיקר מצותה לכתחלה משיכיר למה לא יקיים שתיהן ויקרא של שחר בזמנה המובחר ממה שיניחנה עד אחר הנץ ומ"ש עוד דקמ"ל שאין לקרוא של ערבית אחר הנץ ג"כ צ"ע דמה"ת לומר כן כיון שהוא יום גמור לכל דבר ועוד דגם אי הוה נקט ב' פעמים קודם הנץ ג"כ הוי מוכח דאין יוצא בשל ערבית אחר הנץ מדלא נקט אחר הנץ אלא נראה לכאורה דלהך ברייתא זמן ק"ש עם הנץ או אחריו וכדעת ר"ח ור"ת ורז"ה והר"א וכ"כ הב"י בשם ראבי"ה שפסק כר"ת וכן הך ברייתא דהקורא ק"ש עם אנשי המשמר ואנשי מעמד לא יצא כפשוטה נראה שהיא סוברת כן דמ"ש אנשי משמר היו קורין קודם שיכיר כו' הוא דוחק גדול בעיני דהא שחטו התמיד וזרקו ועשו כל ההפשט וניתוח ומלחום וכ"ז אחר שהאיר פני כל המזרח עד שבחברון ואיך יעשו כל זאת בשעה קלה קודם שיכיר דלענ"ד אין זמן כ"כ מהאיר המזרח עד כדי שיכיר כו' ואיך פסיק ותני לא יצא משמע דלעולם היו מקדימין קודם הזמן ועוד דלדעתם ז"ל אפי' קודם שיכיר יוצא בדיעבד ואמאי אמר דלא יצא ומ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות דלא יצא ידי מצוה מן המובחר אין זה נראה דהא דומיא דאנשי מעמד קתני שהיו מאחרים אחר ג' שעות ואין יוצאים כלל כמבואר בירושלמי פ"ק דברכות דמייתי הא דהקורא עם אנשי מעמד לא יצא כו' ומייתי עלה הא דאמר ר' איסי ביומי ר' יוחנן הוינן נפקין לתעניתא בתר תלת שעין וכן ר"י ור"א נפקין לתעניתא וקרון שמע בתר ג' שעין כו' מבואר להדיא דהך דהקורא עם אנשי מעמד בכה"ג מתפרשה ודבר למד מענינו הוא וד' הרמב"ן בזה צ"ע עיי"ש וא"כ ה"נ הך ברייתא דהקורא עם אנשי משמר ג"כ לא יצא כלל ס"ל וכן משמע מהירושלמי דמיבעי' ליה אי סבר ר"ג גם בשל שחרי' כרשב"י דיצא משעלה עמוד השחר או יסבור כברייתא דהקורא עם אנשי משמר לא יצא מבואר מזה דברייתא דהקורא עם אנשי משמר כו' פליג על רשב"י אף בדיעבד דלא יצא דאי מודה דיוצא בדיעבד לא פליג כלל עם רשב"י דרשב"י בדיעבד קאמר דיוצא בשל שחרי' מעה"ש כמו שהוא בדיעבד הקורא של ערב קודם עה"ש מחצות ולמעלה ועוד דלענין לכתחלה למה לו להזכיר הך ברייתא כלל הא משנה מפורשת דזמן ק"ש של שחרית משיכיר כו' והו"לל אי סבר כמתניתין דמשיכיר אי ס"ד דרשב"י לכתחלה מתיר מעה"ש ומסתפק אי סבר ר"ג כוותי' או כמתני' מה צורך להזכיר הברייתא דהקורא כו' אלא ודאי ברור דמבעיא לי' לענין דיעבד אי יוצא מעהש"ח וכרשב"י כיון דסבר כוותי' בשל ערבית או יסבור כאידך ברייתא דהקורא כו' דלא יצא כלל ואפשר הי' להעמיס דלהכי מספקא ליה טפי ברשב"י מתנאי דמתניתין דמאימתי קורין בשחרין כו' דר"ג הוא דריש בשכבך כל זמן ששוכבין על מטתן וסבר עד שיעלה ע"ה ש"מ דאחר ע"ה אין שוכבין על מטתן והוי זמן קימה דאל"כ למה אין יוצאין בשל ערבית אחר ע"ה אלא ודאי זמן קימה הוא ולהכי סבר הא למימר דתיכף משיעלה ע"ה זמן ק"ש אף קודם שיכיר כיון דע"כ הוא זמן קימה ולהכי תלי ליה במאי דסבר בערבית כרשב"י אבל תנאי דמתני' ר"א ור"י הא פליגי על ר"ג בערבית וסבר עד האשמור' או עד חצות והירושלמי ס"ל דלרבנן דוקא עד חצות ולא משום סייג דהא מקשה בירושלמי האיך עביד ר"ג עובדא כוותיה נגד רבנן ומתרץ כיון שלא היו יכולין לקיים דברי חכמים אמר לון עבדן עובדא כוותי ש"מ דרבנן אפילו בדיעבד עד חצות ור' יוחנן פסק שם כחכמים עיי"ש וע"כ דס"ל דבשכבך הייני תחלת שכיבה ורבנן ס"ל דמשתהי עד חצות ולא כסוגי' גמ' דילן דמקשה חכמים כמאן סברי כו' וא"כ ליכא הוכחה כלל על זמן קימה אימת דסוף זמן שכיבה אינו התחלת זמן קימה וכמבואר וא"כ תנאי דמתניתין דיהבי שיעורא דמשיכיר כו' לאו בזמן קימה פליגי דאטו בהך פורתא דהכרה בין תכלת ללבן או לכרתי פליגי אי הוא זמן קימה אלא בקראי פליגי בדרשא דוראיתם אותו או מן הסמוך לו כרבנן או מן הצבועים דזה צריך הכרה וכר"א ובירושלמי אמר דגם הנהו תנאי דאמרי בין זאב לכלב או בין חמור לערוד ס"ל כמ"ד בין תכלת לכרתי שהוא הכרה בדברים הדומין כגון זאב וכלב חמור וערוד שהוא חמור הבר ואחרים דאמרו משיראה חבירו כו' סברי כמ"ד בין תכלת ללבן ולענ"ד הוא מוכרח דחד שיעורא הוא דהא כולהו דרשות דהכרה ע"כ מוראיתם אותו נפקא דקאי אחוט של תכלת רק דפליגי באופן ההכרה ואי ס"ד שיעורא דאחרים לחוד מנ"ל הך הכרה ושיעורא דהכרת חבירו לא רמיזא בקרא כלל אלא ודאי כמ"ש דסברי כמ"ד בין תכלת ללבן ומפרש דחד שיעורא הוא עם משיכיר כו' ונ"מ למי שאינו לבוש ציצית שאין לו תכלת להכיר ויהבו ליה הך סימנא ואפשר לומר עוד דלדידהו אף בדיעבד אינו יוצא קודם הזמן הזה דהא אמר במנחות לרבנן דפליגי על ר"ש דממעט כסות לילה מציצי' מקרא דוראית' אותו ומקש' ורבנן האי וראית' מאי עבדי לי' מיבעי' ליה לכדתניא ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש דתנן מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר כו' משמע דדרשא גמורה הוא דהא מקשה על יתירא דקרא דאתי לר"ש למעט כסות לילה ולדידהו אתא להך דרשא ור"ש מדאורייתא ממעט כסות לילה כמבואר שם והתוס' כתבו שם דאסמכתא היא דק"ש דרבנן ולשיטתם אזלי דפסקו בכמה דוכתי דק"ש דרבנן אבל לדברי כל הפוסקים אין נראה לומר שהיא רק אסמכתא וכמ"ש מדמקשה מאי עבדי לה כו' כן היה נראה לכאורה דלדידהו לא יצא בדיעבד קודם כדי שיכיר כו' ורשב"י אזיל ליה לשיטתיה דסבר שם לילה לאו זמן ציצית מקרא דוראיתם אותו פרט לכסות לילה וע"כ דעיקר לילה ממעטינן ולא השעה דקודם שיכיר דאין מייחדין כסות לזו השעה רק לילה ממעטינן ולית לן קרא להך דרשא דזמן ק"ש משיכיר ומייתינן שם אידך ברייתא וראיתם אותו וזכרתם כו' כיון שנתחייב במצוה זו נתחייב בכל המצות וסתמ' כר"ש כו' ופי' רש"י שם דכיון שנתחייב במצוה זו כשהאיר היו' חייב בכל המצות הנוהגות ביום וכולן זמנן משעלה עה"ש ומשמע לכאורה שם דלא ס"ל לרשב"י כלל הך דרשא דתליי' מצות ק"ש בראיית ציצית ולהכי אמר הכי דיוצא ידי ק"ש של שחרית מעה"ש ואילך ואפשר דלא ס"ל כלל שיעורא דתנאי דמתניתין וכשיטתו דלילה לאו זמן ציצית רק בזמן קימה שהוא מעה"ש ומספקא ליה אי גם ר"ג סבר כוותיה בכולא מילתא או סבר כהדא דתני כו' פי' דלא יצא כלל עד הנץ החמה שהוא עיקר יום וכברייתא דמצותה עם הנץ ובתוספתא אמר מאימתי קורין שמע בשחרין אחרים אומרים כו' אבל אמרו מצותה עם הנץ כו' וכן בירושלמי אבל אמרו כו' משמע שאינו דקדוק מצוה לוותיקין לבד דלשון אבל אמרו משמע שהוא מחלוקת על שיעורין הקודמין. ורב הונא פסק בגמ' דילן כאחרים ואולי סבר לילה זמן ציצית וכדס"ל לרב יהודא ורב עמרם חסידא דרמו תכלתא לפרזומא דאינשי ביתייהו ואביי פליג ואמר לתפילין כאחרים כו' ומשום דכתיב וראו כל עמי הארץ כו' יהיב שיעורא דראי' כאחרים אבל בק"ש לא ס"ל כהך שיעורא דראי' דקיי"ל כר"ש דלילה לאו זמן ציצית וראיתם אותו לגופיה לכסות לילה וא"כ נקטינן שיעורא דוותיקין עם הנץ החמה וכר' יוחנן דאמר הכי וכברייתא דמצותה עם הנץ כו' וכברייתא דנברשת דיומא הכל יודעין שהגיע זמן ק"ש וכפי' רש"י ז"ל שם דאמר מצותה עם הנץ החמה ומשמ' מדבריו ז"ל שם דמצו' ק"ש בשע' הנץ וגומרין אות' באות' שעה וסומכין לה התפלה תיכף ומוקמינן לה שם לשאר עמא דבירושלים ופי' רש"י ז"ל שם הבאים בעזרה והוא מוכרח דאטו כל אנשי ירושלים היו רואין הנברשת שבעזרה והא מפסקי מחיצות אלא ודאי לבאים בעזרה קאמר שהוצרכו לידע זמן ק"ש שלא היו יכולין לידע הנץ החמה שעומדי' תוך מחיצות העזרה והי' סימנם בנברשת זו ומשמע שהיה כן דרך כל הבאים בעזרה לקרות ק"ש אחר הנץ או בעת הנץ ולמה לא הקדימו ק"ש קודם הנץ לפ"ד תוס' ורא"ש בהך דותיקין ומ"ש שלא היו יכולין לכוין ושמא יקדימו ולא יסמכו גא"לת קשה איך לא ימצא א' בין הכהנים והלוים וכל אנשי בית אב וכל העומדים בעזרה שיהי' ותיק ויכוין לעשות כהותיקין ממש קודם הנץ וממנו יראו וכן יעשו כולם ועוד דלדבריהם ז"ל זמן ק"ש הי' קודם הרבה מכשיכיר רק טעם הותיקין משום תפלה שתהא אחר הנץ ויסמכו גאל"ת וכל מה שמתאחרין הוא משום זמן תפלה והול"ל כיון שחמה זורחת הכל יודעין שהגיע זמן תפלה לותיקין דהא זמן ק"ש כבר הגיע ולישנא דהגיע זמן ק"ש משמע שלא היה זמנה קודם לכן ועוד דהא ס"ד שם שההיכר היה לאנשי משמר עצמם והם לא היו מתפללין כלל אז רק עבודה והודאה וברכת כהנים ולא היה להם סמיכת גאל"ת כלל ולמה ימתינו על הנץ החמה אלא ודאי נראין לכאורה דברי ר"ח ור"ת ודעמהון דס"ל להך ברייתא דעיקר זמן ק"ש בהנץ והא דאמר בשלהי פ' מי שמתו ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא ומקשה בגמ' לימא תנן סתמא כר"א עד הנץ החמה ומשני דילמא כותיקין ומשמע לכאורה דלותיקין היו קורין קודם הנץ כמו לר"א וכבר הקשה כן הפר"ח. ולפענ"ד י"ל דלפום מאי דס"ד דאתיא כר"א פי' עד שלא תנץ כו' עד שלא יתחיל הנץ אבל למסקנא דמוקי כוותיקין פי' עד שלא תגמר הנץ דקורא אותה בשעת הנץ כפי' ר"ח והרז"ה והר"ר אפרים ולפיר"ת ז"ל בל"ז ל"ק מידי שבאמת היו מקדימין ק"ש קודם זמנה משום חביבות התפלה ע' בתוס' יומא שביארו שיטת ר"ת ז"ל ולכאורה מסוגי' זו ראיה דעיקר דקדוק של ותיקין לאו משום תפלה לחוד דהא הבע"ק המתכסה במים וקורא אינו יכול להתפלל עד שיעלה ויתכסה לבו וראשו ועוד משום הכון כו' ואין זו תפלת ותיקין בעודן במים בלא מלבושים וע"כ אין סומכין גאל"ת ואפ"ה דקדקו בק"ש עם הנץ ש"מ דק"ש עצמה יש מצוה עם הנץ וקרא דייראוך מתפרש על ק"ש שהיא קבלת עול מלכות שמים ונקראת יראה וע' רש"י ז"ל ט' ע"ב ד"ה ייראוך שכתב מתי מתיראין ממך כשמוראך מקבלין עליהם בק"ש כו' משמע מדבריו ז"ל דגם ק"ש נכלל בהך קרא דייראוך כו' דדייק לישנא דייראוך דלא מתפרש על תפלה לחוד וכן משמע עוד לענ"ד מדברי הירושלמי דאמר מצוותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאל"ת כו' א"ר זעירא ואנא אמרית טעמ' ייראוך עם שמש אמר מר עוקבא הוותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו תפלתן עם הנץ ולמה אמר משכימין כו' על איזה שיעור היו משכימין אדרבה היו מאחרין על כל שיעורי המשנה כשיכיר כו' אלא ודאי נראה ברור דבהא פליגי ברייתא דמצוותה עם הנץ כו' סברה דק"ש זמנה בהנץ ומפרש ייראוך על ק"ש וכפי' ר"ח ז"ל ומר עוקבא אמר הוותיקין היו משכימין וקורין פי' שהיו משכימין וקורין ק"ש קודם הנץ כדי שיסמכו תפלתן עם הנץ וזהו חיבוב התפלה אצלם עכ"פ ברייתא דמצוותה עם הנץ כו' הוא כפיר"ח ז"ל דזמן ק"ש בהנץ וזה לשון עם שמש בירושלמי כמו שאמר בותיקין שיסמכו תפלתן עם הנץ ואולי הא דאביי דאמר לק"ש כותיקין כו' אף דהותיקין היו קורין ק"ש קודם הנץ אולי לסימנא נקטי' להקפיד לק"ש על זמן שהקפידו הם לתפלה ותלי' בפי' קרא דייראוך ומ"ש ראיה דייראוך קאי על תפלה מהא דלפני ירח כו' דמפרשינן לה על תפלת המנחה אין זו ראיה לענ"ד דהא בפר' תה"ש דחינן להא דאמר מצוה להתפלל עם דמדומי חמה ובמערבא לייטי עלה וע"כ שאין מפרשין קרא דלפני ירח על תפלת מנחה ועוד לר' יהודא דסבר תפלת מנחה עד פלג המנחה ע"כ לא מפרש לקרא דלפני ירח על מנחה וע"כ דקאי על של ערבית ואם כן יש לפרש כולה קרא על ק"ש ובפרט לסוברי' ק"ש של ערבית בין השמשות והיינו לפני ירח ואף למ"ד עד צה"כ יש לפרש דהיינו בזרוח הירח ולפניו היינו כמו בפניו או לפי שאינו זורח תמיד בתחל' הלילה כידוע והא דמפרשי' קרא דלפני ירח על תפלת מנחה בפרק תפה"ש היינו לר"א שם דאמר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ולר"א ודאי האי קרא על תפלה קאי ולא על ק"ש דהא סבר ק"ש של שחרית עד הנץ וע"כ ייראוך עם שמש קאי אתפלה ולכן דרשוהו ג"כ במנחה על תפלה אבל אנן לא קי"ל כר"א אלא כברייתא דמצוותה עם הנץ ולא כותיקין וכן משמע לקמן בפרק תפה"ש בברייתא דהשכים לצאת לדרך כו' מביאין לו שופר לתקוע כו' מגילה וקורא בו ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא ואיך לא יגיע זמן ק"ש מעה"ש בכדי קריאת המגילה כולה וכל תפלת י"ח עד כדי שיכיר כו' ולמה יקרא בדרך אלא ודאי עיקר ק"ש בהנץ לכן הוא ממתין לקרוא בדרך בהנץ רק תפלה שלא יוכל בדרך להתפלל מעומד התירו לו להקדים ורשב"א פליג וסבר שיתפלל גם כן בדרך כדי שיסמוך גאולה לתפלה ולא התירו לו לקרוא ק"ש קודם ולהתפלל מעומד וגם יסמוך גאולה לתפלה אבל לדעת הרז"ה ודעימי' ניחא וכ"כ תוס' שם בהא דאבוה דשמואל ולוי הוי מקדמי כו' היינו קודם הנץ כו' כפיר"ח ז"ל ולשיטתו אזיל והם ז"ל הסכימו לפיר"ח ז"ל שם ועוד קשה קצת דלדברי הפוסקים צריך לפרש השכים לצאת כו' וכן עובדא דאבוה דשמואל דבעי למיפק לאורחא היינו בטרם יכיר איש את רעהו שאין זמן ק"ש עדיין והא אמרו לעולם יכנס אדם בכי טוב כו' ואבוה דשמואל ולוי ודאי קיימו כל מילי דרבנן וכתיב בקרא הבוקר אור כו' וכמ"ד צפרא נהר וכן מר זוטרא ורבנן בשבתא דריגלא שם אטו התחילו בפרקא בטרם יכיר איש רעהו ובשבת לא היה שם אור הנר. וע' בד' הרז"ה ז"ל:
וסעד מצאתי לדברי בזוהר חדש פ' בראשית ד' י' ד' אמשטרדם וז"ל אמר רב יהודא אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת כו' ואימתי בזמן שחמה זורחת ואומרת אוי להם לבריות שאינן רואין בכבודי כי ובגין כך א' ר"א אסור לי' לבר נש למימר תושבחן צלותיה אלא עם דמדומי חמה דכתיב ייראוך עם שמש וכן אמר ר"א צלותא ותושבחתא דליליא מששקע החמה עד לא אתחזי סיהרא דכתיב ייראוך כו' דהיא צלותא דצפרא ולפני ירח דא היא צלותא דליליא ר"י אמר מהכא ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי כו' וע"ש המאמר באורך גדול ומבואר שמפרש הפסוק על שחרית וערבית ולא על מנחה וא"כ גם ק"ש בכלל ייראוך וכן משמ' לשונו ז"ל שם תושבחן צלותי' וכן צלותא ותושבחתא דליליא ולדרש ממזרח שמש כו' גדול שמי לכאורה ג"כ קאי על ק"ש קבלת עול מלכות שמים וייחודו וכל המאמר מוכח שם דוקא על כל סדר התפילה השירות ותשבחות שקודם תפלה יהי' הכל עם שמש בשעה שכל המלאכים וחיות וכה"כ וכל ברואי עולם מזדעזעים ומשבחים לשמו י"ת ולבד זה קשה איך יאמר ברכת יוצר אור דאכתי לא מטא זימני' כדא' בגמ' גבי אנשי משמר האי דלא אמרו יוצר אור דאכתי לא מטי זימני' ובירושלמי איתא בהדי' מאי ברכ' אחת ברכת התורה והלא לא אמר יוצר אור ומשני עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר אור הרי להדי' דברכת יוצר אור זמנה ביציאת המאורות וגם הרמב"ן ז"ל במלחמות כתב שמעמוד השחר עד כדי שיכיר לא הגיע עדיין זמן פרשה ציצית ולא זמן ברכת יוצר אור והוא ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל דהקדמת אנשי משמר הי' קודם שיכיר וכבר כתבתי בזה דלענ"ד לא משמע כן גם מדברי הירושלמי דא' עדיין לא יצאו המאורות כו' משמע כמ"ש והרשב"א ז"ל כתב בחידושיו דהא דאמר אכתי לא מטי זימניה דיוצר אור דיחוי' בעלמא הוא דלא נידוק ברכות אינן מעכבות אבל למאי דקיי"ל ברכות אינן מעכבות נקטינן דר"ל ס"ל יוצר אור הוי אמרי וע' מ"א מ"ש על דבריו ז"ל. ולענ"ד אף אם נימא דר"ל ס"ל יוצר אור הוי אמרי כיון דשמואל סבר אהבה רבה הוי אמרי ולא יוצר אור ובירושלמי בפירוש כוותיה וע"כ מה שהעבירו על המצוה ולא אמר יוצר אור משום דלא מטי זימניה וכדאמר בירושלמי מנ"ל להרשב"א לפסוק כר"ל ודעת הרמב"ן ז"ל שלא לומר יוצר אור תיכף מעמוד השחר ועיקר ברכת יוצר אור על הנאת המאורות מדפליגי ר"י ורבנן בסומא שלא ראה מאורות מימיו אי פורס על שמע ורבנן דשרו משום הנאתו מראיית אחרים:
כללו של דבר מכל האמור למעלה נלע"ד שיש סעד וסמך גדול לדעת ר"ח ור"ת ור"א והרז"ה וראבי' שעכ"פ אין להקדים ק"ש לתחלת הנ"ץ החמה ודברי הירושלמי מטין כן ולא משום סמיכת גאל"ת לבד ומשום דקדוק מצוה לותיקין אלא שכך זמנה מתקנת חכמים כדמשמע מהך דנברשת ודהקורא שמע עם אנשי משמר כו' ולא עוד אלא דנלע"ד גם דעת הרי"ף והרמב"ן ז"ל כן היא עכ"פ לענין לכתחלה שהרי הרי"ף ז"ל כתב עלה דאביי דלק"ש כותיקין וכן הלכתא משמע דס"ל דאביי פליג בלכתחלה על פסק רב הונא דפסק כאחרים ואיהו סבר זמנה לכתחלה עם הנץ שיגמור אותה עם הנץ דאי משום דקדוק מצוה לחוד למצוה מן המובחר לא הו"ל למפסק הלכה כוותי' דהא לאו דינא קאמר ואדרבה מודה דהלכה כרב הונא הרי מהרי"ף ז"ל משתמע כמ"ש וכן הרמב"ם ז"ל כתב מאימתי זמנה לכתחלה כו' כדי שיגמור ברכה אחרונה עם הנץ כו' ובדיעבד כתב שיוצא מעה"ש וכרשב"י והשמיט כולה שיעורי דכדי שיכיר משום דכיון דקיי"ל כאביי תו לא קיי"ל כאחרים דזמן קבוע הוא עם הנץ לכתחלה ולא לדקדוק בעלמא כמבואר בדבריו ז"ל גם לא זכר זכר בדבריו ז"ל שהטעם משום סמיכת גאל"ת וביום ולא רמז כלל לזה רק כתב סתם שזהו זמנה לכתחלה וכן מבואר לענ"ד מתוך דברי הרי"ץ גיאות שהביא הרמב"ן במלחמות שכ' וז"ל לק"ש כותיקין והקורא לאחר שעלה עה"ש יצא שהרי אנשי משמר מקדימין וקורין דתני' הקורא עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא שאנשי משמר מקדימין ואנשי מעמד מאחרין פי' לא יצא ידי מצוה בזמנה שהרי אמרו מצוותה עם הנץ החמה עכ"ל ז"ל מבואר להדי' דעד הנץ החמה קרי לה מצוה שלא בזמנה ואי ס"ל הקדמתן היה קודם כדי שיכיר וכד' הרמב"ן היה לו לומר שהרי אמר מאימתי כו' כדי שיכיר שהוא זמנה לכתחלה רק משום סמיכת גאל"ת לותיקין אמר לאחר עד הנץ החמה ולא לכל אדם וכמ"ש הרמב"ן ואין זה ענין לזמן ק"ש אלא ודאי ברור דס"ל להריא"ג ז"ל דעיקר זמנה לכתחלה עם הנץ ודיעבד מעה"ש ואין שם שיעור אחר כלל ונפלאתי על הרמב"ן שהביא סמך לשיטתו ז"ל שיש ג' זמנים בדבר ולכתחלה כאחרים ודברי הריא"ג ז"ל הלא המה מבוארים כמ"ש וכך היא ג"כ שיטת הרי"ף והרמב"ם רק שהמה מפרשים שיגמור ק"ש בהנץ וגומרה ר"ל גמר הדבר וכמבואר בד' רמב"ם ז"ל אבל כולם פ' דלא כאחרים ולפמ"ש לעיל מסוגי' דמנחות דלר"ש דקיי"ל כוותיה דלילה לאו זמן ציצית לא דרשינן ראה מצוה זו על זמן ק"ש דלגופי' איצטריך על זמן ציצית שהיא בזמן ראי' שהוא ביום והא דאמר התם לר"ש כיוון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל המצות היינו כפירש"י שהוא על מצות שזמנן ביום שזמנן מעלו' השחר ולפירש"י ז"ל גם מצות ציצית לדידן זמנה מעהש"ח ודלא כמ"ש רמב"ם שזמנה משיכיר בין תכלת ללבן ויש לי לדבר בזה בעזהש"י ואין כאן מקו' להאריך ובמקומו בארנו בזה מעט
ובה"ג ראיתי בהא דאמר אביי לק"ש כוותיקין דאר"י כו' הוסיף ז"ל ברייתא שלא הוזכרה בגמ' דילן וז"ל תנ"ה ר"י בן תימא אמר ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה תניא אידך מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאל"ת כו' וברייתא דריב"ת לא הוזכרה בגמ' ולא כתבה הטעם דסמיכת גאל"ת ובשבת פרק כל כתבי אמר ר' יוסי יהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה ופירש"י ז"ל דהיינו שחרית אחר הנצה שהיא אדומה וכן מנחה קודם שקיעה וכן אמר ר' יוחנן מנין שמצוה להתפלל עם דימדומי חמה כו' משמע דתפלה זמנה אחר הנץ סמוך לו והק"ש נמשכת כל זמן הנץ והב"י ז"ל כתב שדעת הרי"ף והרמב"ם דזמנה לכתחילה סמוך להנץ ודלא כאחרים ושלא כדעת הרא"ש ורשב"א והד"מ כתב עליו שאין בדקדוק והכרח ויש ליישב גם דברי הרי"ף והרמב"ם כדעתם ז"ל ולא אדע איך אפשר לפרש ד' הרמב"ם שכתב בהדי' זמנה לכתחלה סמוך להנץ. גם לא הזכיר כלל זמן כדי שיכיר כו' ואיך נשווה דבריו ז"ל ע"פ שיטת הרא"ש והרשב"א וכן דברי הרי"ף ז"ל משמע להדיא כמ"ש ודברי הרי"ץ גיאות מוכיחי' כן שזו היתה דעת הגאונים ודברי הב"י נכונים רק לענין הלכה פסק בש"ע כד' הרא"ש והרשב"א והרמב"ן וקצת צ"ע לכאורה כיון שכבר הארכנו שיש ראיות מוכיחים ומכריעות לדעת ר"א ור"ת ור' אפרים והרז"ה והראבי' מהירושלמי ומהש"ס דילן וע"כ הנהו תרי ברייתות דרשב"י פליגי אהדדי כאשר כתבתי לעיל ולברייתא בתרייתא עד הנץ זמן ק"ש של ערבית אף שלא בשעת הדחק ואין הכרח כלל לפשרת הרי"ף ז"ל כיון דפליגי בערבית ה"ה דפליגי בשחרית. והא דהקשו מדר"ע גופי' דאמר משיכיר בין חמור לערוד הנה הרי"ף ז"ל הגי' ר' יהודא אמר בין חמור כו' וכן נראה מדנקט לי' אחר ר"מ שהוא בר פלוגתיה וקודם דברי אחרים וכן הגי' בה"ג ובזה מיושב התוספתא דר"י אמר הייתי מהלך אחר ר"ע כו' וקריתי ושניתי וכמדומה היתי שנתייאשו מלקרות אלא שעוסקים בצרכי הציבור ואח"כ קראו הם וכבר נראה החמה על ראשי ההרים כן הוא גי' הירושלמי בברייתא זו והיינו דר"י כשיטתיה שס' דזמנה משיכיר בין חמור לערוד והקדים לקרות והם לא קראו וכסבור ר"י דמש"ה לא קרו משום שעוסקים בצרכי הציבור והעוסק במצוה כו' ואח"כ קראו הם דר"ע לא ס"ל שיעורא דמשיכיר וכברייתא בתרייתא דרשב"י וס"ל זמן ק"ש אחר הנץ דע"כ לפי האמת לא משום שהיו עוסקים לא קראו קודם דהא אח"כ ג"כ היו עסוקים שהיו שלוחי מצוה ועדיין היו בדרך ולא גמרו מצוותן ור"י הי' סבר לפוטרן משום שלוחי מצוה והם לא חשו לכך וקראוה אח"כ ועולה לנכון עפ"י שיטת ר"ת ור"ח ז"ל בדר"ע ור"י לשיטתו וע' בכל מה שבארתי לעיל א"כ עכ"פ נכון לחוש לדבריהם, ז"ל לכתחלה ועכ"פ שלא להקדים ממעט סמוך להנץ שיגמור אותה בשעת הנץ וכדעת הרי"ף והרמב"ם והרי"ץ גיאות ז"ל:
ושוב התבוננתי עוד לדעת רש"י ז"ל בענין זה וראיתי שגם דעתו לפענ"ד קרוב לדעת ר"ת ז"ל שכתב במסכ' יומא ד' ל"ז בהא דמקשה שם מהא דהקורא שמע עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו שאנשי משמר משכימין וכתב ז"ל שהכהנים שהעבודה מוטלת עליהם מקדימין לקרותה קודם היום כו' וע"כ אין כוונתו קודם עה"ש דהא ודאי כבר נעשה עבודת התמיד עד הולכת אברים לכבש אחר שהאיר פני המזרח כו' וכמש"ל והיא משנה במסכ' תמיד וכתב רש"י ז"ל בברכו' ד' י"א גם אין לפרש כוונתו קודם שיכיר כו' דלמה כתב קודם היום דאטו שיעור כדי שיכיר הוא כדי להקרא יום אין נקרא יום אלא מהנץ החמה הוא עיקר יום או מעה"ש שנקרא יום בדיעבד לכל דבר שמצותה ביום כמשנה דמגילה וכולן שעשאו משעהש"ח כשר אלא ודאי ע"כ כוונת רש"י ז"ל שהיו מקדימין קודם הנץ שהוא נקרא יום גמור לכ"ע וכמ"ש ז"ל בברכו' גבי וותיקין כו' כדי שיסמוך כו' ונמצא מתפלל ביום וכ' וז"ל דהנץ החמה ד"ה יום הוא והוא מוכרח מלשון הברייתא שם דקודם לכן לא הוי יום גמור ומלשון רש"י ז"ל שם משמע שיש מחלוקת בדבר אי קודם הנץ נקרא יום ממש לדברי הכל כו' ונראה כוונתו על הני תרי ברייתות דרשב"י משמי' דנפשיה ומשמי' דר"ע בחדא אמר פעמים שאדם כו' ב"פ בלילה ודייק הגמ' דמעה"ש לילה רק דנפיק בדיממא משום דאיכא דקיימי כו' ובאידך אמר ב"פ ביום כו' אלמא יממא הוא רק דנפיק בדליליא משום דאיכא דגנו כו' עכ"פ מר קרי לי' ליליא ומר קרי לי' יממא וע"כ מפרש לה אי נקרא ליליא כו' לענין שאר דברי' ומצות שנוהגים ביום וכפי' התוס' שם ולא לענין ק"ש דאיהו ז"ל ס"ל דלברייתא קמייתא לא נפיק כלל בדליליא לאחר עלות השחר ופליגא אאידך דרשב"י משמי' דר"ע דהא רש"י ז"ל לא ס"ל כפשר' הרי"ף והרא"ש ז"ל דאידך דרשב"י מיירי בשעת הדחק וכמו שדקדקתי מלשונו ז"ל לעיל ממ"ש כדאי הוא כו' אבל שלא בשעת הדחק לא שכונתו דהיינו דאיכא בין אי בפירוש אתמר אי מכללא ומצאתי שגם הרשב"א ז"ל בחידושיו עמד על דקדוק זה דאי מכללא כו' והוכיח מזה דרשב"י גופי' משום ר"ע מתיר אף שלא בשעת הדחק וע"כ פליג אדנפשיה עיי"ש וא"כ לדעת רשב"י עצמו אף בשעת הדחק לא יצא דמנ"ל להתיר כיון דפליג אדרביה וכן משמע מלשון רש"י ז"ל גבי בני ר"ג בד"ה או דילמא כו' שכתב ומיהו היכא דאיתנם ולא קרא קודם חצו' עדיין זמן חיובא הוא ונפקי ידי ק"ש בזמנה ומשמע דמפרש שבני ר"ג היו אנוסי' אפ"ה אמר להם אם לא עלה עה"ש משמע דלאחר עה"ש לא יקראו אף שנאנסו וא"כ ע"כ הא דקרי לי' לילה היינו לשאר דברים שמצותן ביום ואידך ברייתא קרי לי' יום ג"כ לשאר מילי והיינו דנקט רש"י ז"ל דאחר הנץ לד"ה יום הוא וכוונתו על אלו השתי ברייתות לכן כ' ביומא שהיו מקדימין קודם היום פי' יום ברור וא"כ מבואר מזה דס"ל דזמן ק"ש הוא ג"כ בעיקר יום היינו מהנץ וכברייתא דמצותה עם הנץ כו' והיינו עכ"פ בשעת הנץ דאל"כ למה נקט טעם דלא יצא מפני שמקדימין להנץ הו"ל למימר שמקדימין לכדי שיכיר דאטו משום דלא עביד מצוה מן המובחר כוותיקין לא יצא קרי לי' א"ו סובר שזה הוא עיקר זמן עכ"פ לכתחלה ולא יצא מצוה בזמנה וס"ל דגם ק"ש מצותה ביום:
וכן נראה לפענ"ד דברי רש"י ז"ל בפ' תה"ש בהא דאבוה דשמואל ולוי דהוי מקדמי ומצלי ופירש"י ז"ל קודם היום וכ' התוס' בשמו קודם עה"ש והקשה עליו דא"כ לא נפיק כלל ידי תפילה דיום עיי"ש ופי' בשם ר"ח ז"ל שהי' קודם הנץ החמה ולפענ"ד נראה דרש"י ז"ל שלא כ' רק קודם היום כוונתו ג"כ בבירור קודם הנץ שהוא עיקר יום כמו שהכרחתי בעזהש"י מלשונו ז"ל ביומא שכתב ג"כ קודם היום ושם בודאי א"א לפרש כלל קודם עה"ש כמש"ל שהרי עסקו בכל עבודת התמיד משהאיר המזרח ומה לי כפול עוד שמבואר לעיל וע"כ כוונתו קודם הנץ וכלשון הבריית' ונמצא מתפלל ביום וה"נ כוונתו כן שהקדימו והתפללו קודם הנץ שנקרא יום גמור ואכתי לא מטי זמן ק"ש רק משום תפלה מעומד התפללו קודם שא"א להם בדרך וכן פירש שם עוד בד"ה ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי שמתפללין קודם היום בביתם ואי משום סמיכת גאל"ת כיון דמצלו קודם ק"ש לא קפדי והיינו קודם הנץ וכמש"ל שזה נקרא יום בלשונו ז"ל. וא"כ מדלא פי' שהקדימו קודם שיכיר כו' דאל"כ כבר הגיע זמן ק"ש ולמה לא קראו וסמכו גאל"ת קודם שיצאו ותלה הדבר בקודם היום משמע דס"ל דכל שהוא קידם היום אינו זמן ק"ש עדיין והוא הנץ לשיטתו ז"ל. ועיין ברמזי הטור שכ' בשם רש"י ז"ל שזמן ק"ש אחר הנץ ולא ידעתי אם הוא בכוונה או אולי ט"ס וצריך להיות ר"ת שלא נזכר בדברי הרא"ש דעת רש"י ז"ל כלל עכ"פ כן נ"ל דעת רש"י ז"ל:
ובסוגיא דס"פ תפילת השחר בפלוגתא דרשב"א ורבנן מוקי בגמ' מר סבר תפילה מעומד עדיף ומר סבר מסמך גאל"ת עדיף ולמה לא אמר מר סבר תפלה בזמנה ביום עדיף מלהקדים קודם הנץ להתפלל אלא ודאי ס"ל להש"ס דמשום תפלה אחר הנץ ודאי אין סברא לדחות תפלה מעומד רק משום סמיכ' גא"לת שהיא סברא יותר חזקה וא"כ מבואר ע"כ דסמיכ' גא"לת היא יותר עדיף מתפלה אחר הנץ וא"כ לתנאי דמתניתין דסברי זמן ק"ש משיכיר כו' לכתחלה וכדעת הרא"ש והרשב"א ע"כ הם צריכין לסמוך גא"לת ולהתפלל ג"כ קודם הנץ דמסמך גא"לת עדיף מתפלה אחר הנץ וכ"ש לדברי הפוסקי' כרשב"א דמסמך גא"לת עדיף אפילו מתפלה מעומד וכ"ש דעדיף מתפלה אחר הנץ וכמש"ל וע"כ מדסברי זמן ק"ש משיכיר גם זמן תפלה הוא מאז לדידהו דאל"כ היכי מודו לכתחלה להקדים ק"ש וע"כ יקדימו גם תפל' שלא בזמנה אלא נרא' דס' דגם זמן תפיל' הוא וכן משמע מדברי רש"י ז"ל בהא דא"ל הממונ' כו' שכתב ובשאר התפילה לא היה להם פנאי ואף זמן ק"ש לא הגיע ולא כת שלא הגיע זמן תפיל' אלא ודאי דזמן ק"ש וזמן תפילה ענין א' הן וכן משמע להדיא בדברי רש"י ז"ל בכל הסוגיא דס"פ תפ"הש דעיקר הזמן נקבע יותר לק"ש ע"ש בד"ה לא חזינן לרבנן קשישי כו' כתב שיקדימו תפלה לק"ש הלכך כיון דממתין מתפלה עד זמן ק"ש כו' מבואר מלשונו ז"ל שאין חשש כ"כ מהקדם תפלה להנץ רק מהקדם תפלה לק"ש קודם זמנה וע"כ סבר עיקר זמן הנץ לוותיקין ולכולהו תנאי דסברי הכי הוא ג"כ לק"ש והוא שיטת ר"ת ז"ל ומ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות שלא היו רגילים כ"כ בימיהם לסמוך גאל"ת זה צ"ע מברייתא דס"פ תפ"הש שהתירו להתפלל מיושב לרשב"א כדי לסמוך גא"לת ועמידה בתפלה הוא דין גמור כדכתיב באברהם אשר עמד שם כו' ואפי' תוך ד' אמות של תפלה אסור לישב ואין להאריך עוד בזה ודוק:
ולענין דיעבד אם קרא מע"הש ואילך הנה לדעת כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א והרמב"ן וכל העומדים בשיטתן ס"ל דיצא אף קודם כדי שיכיר וה"ה בשעת הדחק אף לכתחלה ואף לדעת ר"ת ז"ל בתוס' נראה דיצא בדיעבד כיון שהביא ראיה ממתניתין דמגילה דכל דבר שמצותו ביום אינו אלא אחר הנץ א"כ ממילא לענין דיעבד הא שנינו שם וכולן שעשאו משעה"ש כשר וממילא דה"ה לק"ש ותפלה רק דס"ל לר"ת עיקר זמנה אחר הנץ ואנשי משמר לא יצאו מצוה בזמנה וכפי' הרי"ץ גאות ועכ"פ ידי ק"ש יצאו וכן משמע לפענ"ד מדברי תוס' ביומא בשם ר"ת ז"ל במה שהביא ראיה ממגילה וכן משמע ממ"ש שוותיקין לא עשאו כדין משום חביבות התפילה ואי נימא דלא יצאו כלל קודם לכן וכי משום חביבות התפלה יבטלו מצות ק"ש דאורייתא אלא ודאי בדיעבד יצאו והוותיקין מתוך חביבות התפילה הקדימו הק"ש לכתחלה שלא כדין דאין לפרש שהם היו סוברין דזמן ק"ש הוא קודם הנץ ואנן לא ס"ל כוותייהו דלא שייך למימר שלא כדין דלדידהו כדין עשאו ומה צורך לחביבות התפלה אי ס"ל זמנה כן אלא ודאי ס"ל לר"ת שהן עצמן היו יודעין שהן מקדימין קודם זמנה לכתחלה רק משום חיבוב התפלה וע"כ דבדיעבד יצאו ואף שנראה מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שהחולקים ס"ל דאף בדיעבד לא יצאו קודם הנץ אולי כוונתו להרז"ה והר"ר אפרים אבל לא לדעת ר"ת ז"ל והרמב"ן ז"ל הק' עליהם דמה נשתנית מצות ק"ש יותר מכל המצות שזמנן ביום דקיי"ל וכולן שעשאו משעלה ע"הש כשר והיא דעת ר"ת ז"ל לענ"ד אך מדברי התוס' נראה דס"ל דקודם כדי שיכיר כו' לא יצא ק"ש של שחרית אפילו בדיעבד שכתב דהא דאמר ר"ש בקמייתא אחת לאחר ע"הש לאו דווקא מיד דעכ"פ צריך להמתין כדי שיכיר כו' ש"מ דאפי' דיעבד לא יצא דהא רשב"י דיעבד קאמר וס"ל דדרשא דוראיתם אותו היינו אפילו בדיעבד ואולי זהו לשיטתם ז"ל דק"ש דרבנן וכיון דאסמכוה אקרא דוראיתם כו' כך היתה תקנת חכמים מתחלתה אבל לדעת הפוסקים ק"ש דאורייתא כבר כתבתי שצ"ע לענ"ד אי היא דרשה גמורה לדידן דקיי"ל לילה לאו זמן ציצית ויש לפסוק לדינא כדעת כל הפוסקים דיצא בדיעבד וכך היא מסקנת הרמב"ן ג"כ אף שמתחלה רצה ג"כ לומר דקודם כדי שיכיר אף דיעבד לא יצא אפ"ה מסיק דכדאי הוא רשב"י דקמייתא לסמוך עליו בשעת הדחק או דיעבד וגם כיון דעכ"פ אנשי משמר יצאו רק ברכת יוצר אור דעתו שלא לומר קודם שיכיר עכ"פ וכן פ' ציצית ודברי הב"י ז"ל בפי' דברי התוס' צע"ג לענ"ד שהוא ז"ל כתב שהתוס' מפרשין משנה דמאימתי קורין בשחרית משיכיר כו' בשעת הדחק כו' ומנ"ל הא ופשטא דמתני' ודאי לא משמע כן אלא ס"ל דעיקר זמנה לכתחלה משיכיר וכמ"ש תוס' בעצמו גבי לק"ש כוותיקין. רק דהא מיהת ס"ל דקודם שיכיר אף בשעת הדחק לא יצא כלל דלא ס"ל חילוק דשעת הדחק כלל כמבואר בדבריה' ז"ל דס"ל דברייתות פליגי אהדדי בשל ערבית ודקאמר לעולם לילה כו' פי' לשאר מילי ולא כפי' הרא"ש והרמב"ן לק"ש ע"ש וכן מפ' גם הך דלעולם יממא כו' רק דאפ"ה ס"ל דלר"ע בתרייתא יצא בשל שחרית קודם הנץ מאידך דר"ע דמשיכיר בין חמור לערוד לפי גרסתם ז"ל ודוקא משיכיר ולא קודם וכמ"ש ודו"ק היטב: