אור ברסלב
משכנות יעקב עג שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

עג שאלה

עב שאלה

אם יש להפסיק בין תיבת שמיה לרבא או בין רבא למברך ועד היכן יסיים עניית איש"ר:

תשובה הנה בדין הקדיש הביא הטור ז"ל פי' המחזור ויטרי דיהא שמי' רבא היינו שיהא השם מלא ושלם ומברך לעלם היא שאלה אחרת ועפ"ז כתב הד"מ בשם הג"א מא"ז שאין להפסיק כלל בין תיבת שמי' לתיבת רבא אבל בין רבא למברך לית לן בה אבל הר"י ז"ל פי' שהוא כענין יהא שמו הגדול מבורך שהוא בקשה אחת עיי"ש. ועפ"ז כתב הד"מ שאין ראוי להפסיק בין רבא למברך שהוא ענין הבקשה אבל בין שמי' לרבא לית לן בה והקשה המ"א בשם הש"ך ז"ל דהא מפורש בסוכה פרק לולב הגזול דמסקינן דלית לן בה בין רבא למברך. ומ"ש המ"א דלדעת הד"מ פירש"י ז"ל אין להפסיק לא בין שמי' לרבא ולא בין רבא למברך ולא ידעתי מנ"ל דלכאורה משמע מד' ד"מ דדוקא בין רבא למברך אסור להפסיק לפי' ר"י ז"ל וכן נראה מדברי הגאון ר"א ז"ל עכ"פ קושית הש"ך היא קושיא עצומה והמ"א דחק בה וסיים שהוא דחוק וכבר הקשה הגר"א ז"ל גם על ד' הג"א לפירושו ז"ל כיון דעכ"פ מסקנת הגמ' דאסוקי מילתא ל"ל בה מנ"ל לחלק בין שמי' לרבא ובין רבא למברך ונלע"ד ליישב דהנה בסוכה אמר רבא לא לימא אינש יהא שמי' רבא והדר מברך כו' וא"ל רב ספרא אסוקי מילתא ל"ל בה והקשה תוס' מסוגי' דיבמות ס"פ מצות חליצה דא' רבא גופי' אסוקי מלתא ל"ל בה גבי לא חפצתי לקחתה ולא אבה יבמי ותירץ דבתר דשמעה מדרב ספרא סברה והנה במסקנא שם רב אשי אשכחי' לרב כהנא דמצטער וקרי לא אבה יבמי וא"ל רב אשי לא סבר ליה מר להא דרבא א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי ופירש"י ז"ל שם דדוקא בלא חפצתי שהיא פתיחת קריאתו ליכא למימר דלא קאי לעיל ואי מפסיק לית לן בה אבל בלא אבה יבמי אי מפסיק משמע דהאי לא קאי אדלעיל דאמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא עיי"ש. והכי נקטינן שם כר' כהנא דמודה רבא בכה"ג שיש מקום טעות א"כ לפי"ז אין ראיה כלל דהדר רבא מהא דבין רבא למברך דגם כאן אם מפסיק בין רבא למברך יש להבין פי' המחזור וויטרי דשמי' רבא הוא בקשה בפ"ע ומברך היא דבר בפ"ע לכן אין להפסיק לפיר"י ז"ל דבאמת בקשה א' היא יהא שמו הגדול מבורך ועיקר השבח הוא מבורך וכיון שיש מקים לפרש בענין אחר הוא דומה ממש להא דמודה רבא בלא אבה יבמי ולא הדר בי' מהא כלל וא"כ רבא ואביי ורב כהנא פליגי על רב ספרא ונקטינן כוותייהו דרבים ובתראי נינהו אבל לפי' המחזור וויטרי דמברך הוא באמת שבח בפ"ע ושמי' רבא הוא שבח בפ"ע לכן כתב שאין להפסיק בין שמי' לרבא להורות שזו היא הבקשה ולסמוך אל השם תיבת רבא אבל בין רבא למברך פסק כרב ספרא דאסוקי מילתא היא אף למאי דמודה רבא בלא אבה יבמי דאיכא למיטעי כדפירש"י אבל כאן ליכא למיטעי דהא אף בלא הפסקה ס"ל שמברך הוא בקשה בפ"ע וכ"ש כשיפסוק וא"כ אסוקי מילתא היא אבל ד' הד"מ לפיר"י ז"ל מיושבים יותר עפ"י סוגי' דיבמות דמודה רבא בלא אבה יבמי וגם הרא"ש ז"ל ביבמות פ' מצות חליצה הסכים שם לפירש"י ז"ל עיי"ש וע' בזוהר ד' סלוויטא פ' תרומה ד' קס"ה ע"ב משמע כדעת המחזור וויטרי:

וכתב הב"י בשם כמה פוסקים ראשונים שאין לענות רק עד עלמיא ובשם הר"י גיקטליי' כתב שהוא טעות גדול ואין להפסיק ולהפריד בין עלמיא ליתברך. וכן סתם בש"ע וע"פ המדרש שאמר בין עלמיא ליתברך כו' והגאון ר"א ז"ל השיג עליו וכ' שדע' כל הגאוני' והרמב"ם עד עלמיי' ומהמדרש ראי' להיפך דחשיב לה כבין הפרקים וכבין קדיש לברכו בין פ' לפ' כו' ולא אסר רק לדבר כו' וכ"כ שעפ"י הסוד לא עדיפי מבין פרשה לפרשה ואפילו הכי אין אומרין כא' וכ' שמסידור ר"ע ורמב"ם שכ' לענות אמן אחר יתברך משמע דשם סליק ענינא ואפ"ה כתב הרמב"ם וטור עד עלמייא בלבד וכן עיקר ועפ"י דבריו ז"ל נתפשט זה קרוב בין רבים מבעלי תורה לשנות מנהג הקדום עפ"י הרי"ג והב"י לענות עד יתברך ונהגו לענות רק עד עלמייא וקצת כבד הדבר בעיני לשנות מנהגים שהנהיגו גאוני עולם המפורסמים ולא ידעתי אם הי' דעת רבינו הגאון ז"ל לקבוע הלכה ולשנות המנהג וידוע כמה גדול כוחו של רבינו הגאון ז"ל ועומק חכמתו ז"ל אבל גם גדולי הקדמונים מימות התנאים ואמוראים לא הי' דעתם נוחה לשנות מנהגים קבועים לרבים כדאמר גבי נענוע הלולב בסוכה שכל העם היו מנענעים כו' והם לא נענעו אלא בהודו תחלה וסוף כו' ובכמה דוכתי וגם כאן נראה ליישב המנהג דמשמע דהמדרש מדרגות מדרגות נקיט תחלה א' בין קדיש לברכו דלא עדיף כמו בין ברכה לברכה כידוע ואח"כ בין ברכה כו' ואח"כ בין פרשה לפרשה שהוא בהק"ש עצמה וחמירא טפי ואח"כ בין יש"ר ליתברך משמע דהכא חמירא טפי מבין פרשה לפרשה דחומרי חומרי נקט דאל"כ הו"ל לאקדומי בין יהא ש"ר ליתברך בין קדיש לברכו וכסדרן דקדיש קודם לק"ש וברכותיה א"ו דנקט הכי כסדר המדרגות מהקל אל החמור יותר ומשמע שאין להפסיק כלל וגם לפ"ד הגאונים שכתבו כולן לענות אמן אחר יתברך משמע דסיום מה שלמעלה וא"כ עכ"פ הש"ץ מחויב לסמכו תיכף לעלמייא ולכן כ' ישתבח בלא ו' וכמ"ש הגאון ז"ל עצמו רק דס"ל להגאונים שציבור אין להם לענות רק עד עלמיי' וישמעו יתברך מפי הש"ץ ויענו אמן ואם גם הציבור יענה יתברך יהי' נראה כעונה אמן אחר ברכותיו אבל עכ"פ הוא סיום שבח איש"ר כו' וצריך לכוין לשומעו ושומע כעונה וכ"ש לפי מנהגינו שאין עונים אמן אחר יתברך נכון יותר לאומרו בעצמו לפי ד' הגאונים שהוא סיום השבח וכן מצאתי מפורש בה"ג פ"ג דברכו' גבי מהו להפסיק ליהא שמי' הגדול מבורך כו' כתב והני מילי דשתיק ולא עני בהדייהו דאמר מר שמע ולא ענה יצא וכד אמרין ויתברך הדר לצלותי' הרי להדי' שאפי' העומד בתפלה ושומע קדיש צריך לשתוק ולשמוע עד אחר תי' יתברך וחוזר לתפלתו מבואר דיתברך הוא סיום איש"ר כו' שהרי א"צ לשמוע הקדיש כולו רק יש"ר כו' ויתברך בכלל והוא מבואר לענ"ד כדעת הרי"ג וכ"מ לשון וכד אמרין כו' משמע שהציבור אומרין יתברך ולא אמר וכד אמר כו' דהוי קאי על הש"ץ ובגי' שלפנינו ויתברך בוא"ו לא ידעתי אם הוא בדקדוק הוא מבואר יותר שהוא סיום מאי דלעיל וכן מצאתי בפי' התורה לרבינו בחיי ז"ל בפ' שמות שהאריך בזה וכ' בהדי' להחמיר מאד שלא להפסיק כלל בין עלמיא ליתברך ולומר עד יתברך ועד בכלל והוא ז"ל מכת הקודמין קרוב לזמן הרמב"ן ז"ל וגם מ"ש רבינו הגאון ז"ל בטעם שכ' הרי"ג עפ"י קבלה דלא עדיפי מבין הפרקים שהן תכופי' כידוע למבין שהן משולבי' כו' ואעפ"כ א"א כאחד אני לא באתי לידי מדה זו לדבר בנסתרות כמו אלה ואין אתי יודע עד מה. אך אעפ"כ אומר אני באימה כי לפי ד' רבינו בחיי מטעם הסמיכו' יתברך עד עלמיא במקום גבוה נורא מאד יש להצריך סמיכות יותר מבין הפרקים והחילוק מובן לפענ"ד ואשר לו מעט ידיעה והבנה בספרי המקובלים נוחי נפש והרי מצינו בגמ' ר"י אמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק ופסקינן בגמ' כוותי' אף שהן בין הפרקים דאמת ויציב הוא ברכ' בפ"ע ואין שייך לק"ש רק כדי להורות על ייחוד פשוט צריך שלא להפסיק כלל ולומר ביחד ואסמכוהו אקרא וה' אלקי' אמת ומחמרינן יותר מבין הפרקים ואפי' מן באמצע הפרק לפמ"ש הפוסקים דלא יפסיק כלל ה"נ גבי סמיכת עלמיא ליתברך לפי דעת רבינו בחיי והרי"ג. ואף אם נימא דיתברך הוא התחלת הענין שאחריו וכפי מנהגינו שאומרי' וישתבח כו' משמע דיתברך הוא תחלת הענין וכן אין אנו עונין אמן אחר תי' יתברך אעפ"כ יש לומר שצריך לסמכן כמו שצריך לסמוך לר"י בין אלהיכם לאמת ויציב ולא כתבתי הדברים האלה לסתור ח"ו ד' רבינו הגאון ז"ל אשר ידוע לכל חכמי לב עומק חכמתו ובינתו אשר כל רז לא אנס לי' רק כתבתי ליישב ד' הגדולים ז"ל אשר נהגו על פיהם ולתת טעם לשבח לדבריהם ז"ל למען לא יהיו תמוהים בעיני משכיל ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה