אור ברסלב
משכנות יעקב עא שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

עא שאלה

ע שאלה

אם מותר לכהן לטמאות לקרובים מחוסרי אבר מחיים כגון ע"י רופא:

תשובה אי' בנזיר מ"ג ע"ב א"ר חסדא אמר רב נקטע ראשו של אביו אין מטמא שנ' לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ואקשינן עלה מהך דאין מיטמא לאברים כו' ומדראב"י ומשני רב דאמר כהאי תנא מעשה ומת אביו של רבי צדוק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו כו' ושאלו את יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו וא' לאביו כו' והרי"ף השמיט הך דרב וכ' הך דאין מיטמא לאברים ומשמע דפסק דמטמא לחסר ותמהו הפוסקים למה פ' דלא כרב דאמורא הוא גם מעשה רב דר' צדוק והנך זקנים שהורו כן:

ונל"עד שפסק הרי"ף נכון מאוד דבסוטה רפ"ק מייתי ברייתא לה יטמא רשות דר"י ר"ע אומר חובה וא' טעמא דר"ע דכ' לה כו' ור"ע אמר לה ולא לאברין כו' ור"ע א"כ לכתוב לה יטמא ל"ל כו' והק' תוס' לרב דא' לאביו בזמן שהוא שלם כו' ל"ל למיכתב לה כו' למעט אברין מלאביו נפקא ותי' דס' כר"ע דאמר חובה ואיידי דכתב יטמא כ' לה וא"כ ק' ל"ל לגמ' למימר לר"ע א"כ לכתוב לה כו' לימא דס' כרב ולא איצטריך מיעוט לאברים וכולי' קרא לחובה אע"כ סתמא דגמרא לא ס"ל כרב אלא כברייתא דראב"י דממעט אברים מלה ומוקי לדר"ע כהלכה וגם ר"י ע"כ ס' הכי דמוקי כולי' קרא לאברים וא"כ ר"ע ור"מ ור"י וראב"י וסתמא דגמ' ס"ל דלא כרב וא"ש פסק הרי"ף ועוד דמשנת ראב"י קב ונקי ועוד עובדא דראב"צ המובא במס' סופרים שא' כך ציווה לי אבא כו' ואל תלקטם אתה בידך שלא יהיו בזוים עליך ונכנס יוחנן כו' ואח"כ פירשתי סדין כו' הרי להדי' שנטמא ראב"ץ בשעת ליקוט עצמות רק לא לקט ביד ממש משום בזיון אביו וכצוואתו של ר' צדוק אביו וא' שם כדרך שעשה אבא לאביו כך עשיתי לו וידוע דר' צדוק כהן הוי כדאי' בבכורות והרי עשו מעשה ר"צ ובנו ר"א לטמאות עם ליקוט עצמות ומעשה רב להקל ודלא כעובדא דר' צדוק הכהן כו' ובנזיר הגי' ר' יצחק הכהן וכן נראה עיקר וידוע דר' צדוק ובנו ר"א היו תמיד בבית ר"ג הנשיא ורבנן קשישי וסמיכי טובא וראוי לסמוך עליהם למעשה לכן פ' כן הרי"ף ז"ל וכדעת כל התנאים ר"ע וראב"י ור"י כו' וכסתם גמ' דסוטה והדברים מוכרעים לענ"ד:

וכן מ' במס' סופרים במעשה דיוסף פסקם שעלתה נימא ברגלו ואמר לבנו שלא יטפול בו שא' חכמים שאין מטמא לאבר מן החי של אביו וכשבא הדבר לפני חכמים קראו עליו כו' הרי שהיתה הלכה בידם שלא לטמאות לאבר מן החי כו' משמע דלחסר מטמא ולא עוד אלא דמטמא אפי' לאבר מן המת של אביו כדא' שם לת"ק דר"י דדוקא לאבר מן החי אין מטמא כו' אבל מטמא כו' ור"י פליג וא' שאין מטמא אף לאבר כו' בתחלה אבל מחזיר הוא על עצם כשעורה כו' ורבנן ס' דאף בתחלה וכ"כ הרי"ף ז"ל שאין מטמא לאבר מן החי כו' אבל מיטמא לעצם כשעורה כו' ולא הזכיר אבל מחזיר כו' ופסק כרבנן וכולהו ס"ל דלא כרב:

ועוד ראיה נלע"ד מדאיצטריך קרא לאזהורי לבני אהרן הנותרים שלא לטמאות לאחיהם נדב ואביהוא וא' רחמנא למישאל ואלצפן כו' קרבו כו' לאסור לבני אהרן כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' התורה ש"מ דבל"ז היו מותרי' לטמא לקרובים אף שהיו שרופין ואיכא אמוראי דסברי שנשרף גופן ג"כ וא"כ בודאי נחסרו ע"י שריפה רק שלדן היה קיימת כמ"ש תוס' ואפ"ה היו מטמאין להם אי לאו דאזהר רחמנא עיין סנהדרין נ"ב ובתוס' ואולי ס' רב כברייתא דשריפת נשמה וגוף קיים הוי ודו"ק בכ"ז:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה