אור ברסלב
משכנות יעקב סט שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

סט שאלה

סח שאלה

אם מהני צירוף קטן ע"י ספר שבידו לעשרה להתפלל:

תשובה ז"ל הטור ז"ל וצריך שיהיו כולם גדולים ובני חורין והביאו שתי שערות ויש מתירין לצרף קטן עם ט' ע"י שנותנים בידו חומש וא"א ז"ל כתב שאין לצרפו עד שיביא ב"ש לא לתפלה ולא לברהמ"ז ותליא בפלוגתא דפרק ג' שאכלו דאריב"ל קטן עושין אותו סניף לעשרה והדר אריב"ל ט' ועבד מצטרפין והדר אמר כמה מימרי ט' וארון ט' ושבת וכו' והדר אמר שם ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ר"נ קטן היודע למי מברכי' מזמנין עליו וס"ל לר"ת ז"ל דהא דאמ' לית הלכת' כו' לא קאי על תרי מימרי דקטן נעשה סניף ועבד מצטר'. וס"ל לחלק בין זימון דשלשה דבעי יודע כו' ובין לעשרה דסגי בקטן ממש והרא"ש כתב שכ"כ רב האי גאון ז"ל דקטן מצטרף לעשרה. וצ"ע דהא הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב בהדיא בשם רב האי גאון ז"ל דלית הלכתא כריב"ל בהך דט' וקטן ולא בט' ועבד ולא בהא דט' וארון כו' וחשיב כל המימרות וגם דר' יוחנן דקטן פורח דאמרינן לית הלכתא ככל הני שמעתתא כו' וכתב דבעינן יודע למי מברכין וגם פורח ופי' פורח שהביא סימנין אחר י"ג שנה רק לא גמרו כדי לכוף ראשן לעיקרן ואין מדקדקין בזה כדאי בבריית' אין מדקדקין בקטן. רק דר"י ס"ל דתלי' בפור' לחוד ודחינן לי' וברייתא דאין מדקדקין איירי בקטן היודע כו' ועכ"פ בעינן ב"ש אחר י"ג שנה רק דביודע כו' אין מדקדקין אם גמרו סימניו אבל כשגמרו סימניו הוא גדול לכל דבר ועיי"ש שפי' הרשב"א ז"ל בהדי' דברי הגאון ז"ל כן ועיי"ש בלשון הגאון ז"ל שכ' שהרי ר' יוחנן איירי כשהוא פורח כלומר שסימניו פורחים והוא קרוב למי שהביא ב' שערות ואין נדחה אלא בדקדוק ואפ"ה אמר דלית הלכתא כו' אלא עד שיכנס בכלל י"ג ויפרחו סימניו וידע למי מברך. והבן בלשונו ז"ל שרמז לנו ראי' נכונה דר"י איירי שבא לכלל שנים והביא סימנים רק שהן פורחין ואינו נדחה מדין גדול גמור שהביא ב"ש רק בדקדוק פי' כשימדדו וישערו שערותיו בצמצום ולא ימצאו כשיעור וזה אין מתברר כ"א בדקדוק וכוונתו כיון דמפרשינן הכי ברייתא דאין מדקדקין בקטן פי' שאין מדקדקין אם גמרו סימניו ומשמע שאין מחוסר אלא דקדוק הלז וע"כ כשהגיע לשנים הוא דאל"כ אפי' הביא ב"ש גמורים אינו סי' גדלות ומה ענין הדקדוק הלז לידע אם גמרו סימניו ומאי נ"מ הלא ודאי בהגיע לשנים וקרוב הוא לגדול ודאי רק שצריך לדקדק בסימניו אם גמרו לז"א אין מדקדקין בו וגם בהא דיודע למי מברכין הוסיף ז"ל דברים והיינו דשבחי' לאביי דנפק לברא ואחוי כלפי שמיא לאו דוקא הא מילתא אלא ראוהו שיודע את בוראו ידיעה שלימה כידיעתם של הגדולים ויודע ששכינת עוזו בשמים עכ"ל כוונתו ז"ל דמשום הא לחוד דנפק לברא כו' לא היו רבה משבח אותם הרבה ואמר תרווייכו רבנן כו' שרוב קטנים או כולם מורים באצבע לאמר זה אלי ובפרט לפי' גאון ז"ל דקאי אפורח שהוא בן י"ג שנה וא"כ מי איכא בישראל בן י"ג שלא ידע זה ח"ו אע"כ פי' הכוונה שיכיר הבורא וחסדו בענין הכרה שלימה כמו הגדולים וכן הסכים הרשב"א ז"ל שם לפי' זה שכתב הגאון ז"ל. וא"כ איך כתב הרא"ש ז"ל בשמו דעושין אותו סניף לעשרה והרי"ף ז"ל לא כתב כלל מימרי דריב"ל לא בט' וקטן ולא בט' ועבד רק מימרא דר"נ הביא סתם קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ופי' ז"ל דאפילו בן ט' וס"ל ז"ל דהנך מימרי דריב"ל ג"כ מדחיין מדאמר לית הלכתא ככל הני שמעתתא משמע דאכולהו קאי ואין לנו להלכה רק מימרא דר"נ דיודע למי מברכין מזמנין עליו ולפ"ז אפשר דדוקא זמון בג' משום דהקטן חייב בחינוך אבל לזמן בי' י"ל דאין מצרפין הקטן לי' דבעי לאדכורי ש"ש ובעי עשרה גדולים או אפשר דג"ז בכלל זימון הוא ומצטרף אפי' לעשרה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ודוקא ברהמ"ז אבל לתפלה לדעת הרי"ף ז"ל ודאי לא כיון דחזינן שהשמיט מימרי דריב"ל וס"ל דבעינן עשרה גדולים ובני חורין ור"נ לא התיר היודע למי מברכין רק לזמן עליו ומה ענין זה לתפלה דאתיא מונקדשתי בתוך ב"י כו' כל דבר שבקדוש' לא יהא בפחות מי' ואתיא תוך תוך כו' והתם גדולי' הוו י' וגבי זימון בעשרה אמר במגילה טעמא דבעי' עשרה כיון דבעי לאדכורי שם שמים בניר מעשרה לאו אורח ארעא. וא"כ נהי דמכשר ר"נ לזימון מנ"ל דה"ה לתפילה וזו היא דעת הרמב"ם ז"ל דגבי זימון בי' התיר קטן היודע כו' וגבי תפלה כתב דבעי דוקא גדולים וב"ח והיינו מה"ט דזימון לאו מונקדשתי יליף והא דמקשה לריב"ל דמכשר ט' ועבד ט' וקטן מהא דר"א שנכנס לבהכ"נ כו' נראה דלריב"ל שפיר מקשה דכיון דסבר דלג' אין מזמנין על הקטן רק לי' וע"כ הך קילותא לאו משום זימון רק משום דצרוף ליוד קיל ליה טפי לצרף הקטן או העבד כמו שהיה סברא בגמרא גבי ט' נראין כעשרה ולהכי מקשה שפיר. ועוד דריב"ל אמר סתם מצטרף או עושין אותו סניף כו' משמע דלכל מילי שפיר דמי דהא לא אדכר זימון משא"כ ר"נ אדכר זימון בהדיא ותלי ביודע למי מברכין ומשמע דלא איירי רק בבהמ"ז וזו היא לענ"ד דעת הרי"ף ז"ל שסתם ולא הזכיר המימרות ובפרק במה מדליקין בסוגי' דיוה"כ שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה צריך להזכיר של שבת כו' דא' שם ג"כ ולית הלכתא ככל הני שמעתתא כו' נחלקו הפוסקי' אי קאי אכולהו שמעתתא הרז"ה ז"ל ור"ת ז"ל הוציאו מכלל הך דרב גידל דהתם עיי"ש אבל רש"י והרי"ף וכל הגאונים והרמב"ן ז"ל כתבו דכיון דאמר ולית הלכתא ככל כו' כלל גמור הוא שלא להוציא שאין הלכה ככולן וכ' הרמב"ן ז"ל דלשון ככל ודאי משמע הכי והביא ראי' מסוגי' דברכו' פ' ג' שאכלו דא' ג"כ כה"ג ופסקו כל הגאונים דקאי ג"כ אדריב"ל דט' וקטן ט' ועבד כו' וכן הסכים הוא ז"ל שם הרי העיד לנו שכל הגאונים דחו להך דריב"ל ג"כ. ונראה דמ"ש הרא"ש והמרדכי ע"ש רב האי גאון דקטן מצטרף לי' אפשר דהיינו לשיטתו ז"ל בקטן פורח דהיינו בן י"ג שהביא סימנים רק לא גמרו ויודע למי מברכין וס"ל ז"ל דאין חילוק בזימון בין ג' ליוד ואף לתפלה כיון דברייתא קתני אין מדקדקין בקטן ולדידיה ז"ל ברייתא הלכתא היא וא"כ אין זה ענין לדעת ר"ת ז"ל שפ' כריב"ל דכל קטן מצטרף לעשרה והגאון ז"ל לא ס"ל הכי כמ"ש הרשב"א ז"ל בשמו ובלשונו וכן ראיתי מבואר בד' הלכות גדולות כדברי הגאון ז"ל דבעינן פורח משבא לכלל י"ג ויודע כו' והשמיט כולהו מימרי דריב"ל ואינך והן הן ד' הגאון ז"ל וא"כ לדינא אין נפקותא בדבר כ"כ כיון דעכ"פ בעינן י"ג שנה והביא ב"ש רק שאין מדקדקין בשיעורן כ"כ וגם בידיעתו למי מברכין לפי' הגאון ז"ל שיודע את בוראו ידיעה שלימה קשה הדבר להבחין בידיעת הקטנים והוא מבואר בדבריו ז"ל דלא סגי במה שמראה כלפי שמים לחוד א"כ בודאי אין לצרף לדעתם ז"ל רק גדול ממש שא"צ לבדוק הכרתו וזה עולה ממש כפסק הירושלמי וגם לפי' ר"ח ז"ל קטן פורח היינו שנכנס בשנת י"ג כו' וכמ"ש תוס' והרא"ש ז"ל בשמו. והביא ב"ש רק לא גמורי' כדי לכוף ראשו כו' ומשמע דהיינו ג"כ כפי' הגאון ז"ל דהא משמע מדבריו ז"ל שאלי היה כדי לכוף כו' היה סימן גמור ואף דאיירי בשנת י"ג עצמה וקי"ל תוך הזמן כלפה"ז. הא ר' יוחנן דהוא מרא דשמעת' דקטן פורח סבר במס' נידה דתוך הזמן כלאח' הזמן. וא"כ משנת י"ב אם הביא סימנים הוא גדול ממש רק שאין מדקדקין בסימני' ולא מיקל ר' יוחנן בשנים כלל לפי' ר"ח ז"ל רק בסימנין ושיעורן וממילא דלדידן דקי"ל תוך הזמן כלפה"ז בעינן י"ג שנה והביא ב"ש וכברייתא דקטן שהביא ב"ש כו' ודוקא ביודע וכדרב נחמן. וא"כ ד' ר"ח ז"ל והגאון אחד הן.

העולה מכל זה שדעת הירושלמי וה"ג ורב האי גאון ז"ל כפי שהביא הרשב"א ז"ל ור"ח ז"ל ורי"ף ורמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"י ז"ל בתוס' ורבינו שמשון ז"ל כמ"ש בב"י והרמב"ן ז"ל והעיד בשם כל הגאונים דהך דריב"ל מדחי' ואין עושין קטן סניף לתפלה עכ"פ כי אם משהביא ב' שערות ממש. וקצת מקלינן בשיעור השערות שאין לדקד' בהן וגם זה אפשר דוקא בזימון רק בצירוף ליוד לזימון דעת הרמב"ם להקל ואפשר כן דעת הרי"ף ז"ל אבל לא בתפלה ומדברי הרשב"א בתשו' שהביא ב"י משמע דלתפלה בעינן שערות גמורות וכן כתב בשם ראב"ד וכן כתב בשם הגאון ז"ל וכ"כ הריב"ש ז"ל ונראה שאף בשעת הדחק אין להקל כלל נגד הירושלמי ורוב הגאונים והפוסקים וכן משמע עובדא דרבינו שמשון בב"י עיי"ש ובד"מ כ' שאפשר בשעת הדחק יש להקל עיי"ש ובש"ע השמיטו וכבר בארנו שזו דעת הרבה גדולים מאד והשוו יחד הירושלמי וש"ס דילן אך כתב הרמ"א ז"ל דבן י"ג שנה אין נוהגין לדקדק אם הביא סימנים ואמרינן מסתמא הביא כו' ובד"מ היקל קצת יותר עיי"ש ונראי' הדברים שלפי ד' הפוסקים שכתבו יש להחמיר כיון דברייתא א' קטן שהביא ב"ש ואיירי אחר י"ג שנה כמ"ש הרשב"א ז"ל וכן צריך לפרש לדידן דקיי"ל תה"ז כלפני הזמן ולא השמיענו בברייתא רק שא"צ לדקדק בשיעור השערות אבל עכ"פ צריך לידע שהביא וכן משמ' לשון הרמב"ם והטור גדולי' שהביאו ב"ש וכ"ש לד' הסוברים דכל זה דוקא בזימון אבל לתפלה בעינן גדול ממש ומדקדקין בסמניו אבל נתפשט המנהג הלז עפ"י הירושלמי בהא דאין מדקדקין בקטן שפי' הכונה על ס' שהביא ב"ש וכמו שביאר הדברים הגאון ר"א ז"ל אף דבש"ס דילן לא מפרשי הכי הך דאין מדקדקין כבר נהגו כך אבל נראה דכ"ז דוקא לאיצטרופי לעשרה דעל זה א' אין מדקדקין אבל להוציא רבים י"ח ודאי דבעינן גדול ממש ידוע שהביא ב"ש גמורו' ולא סמכינן על חזקה דרבא דאמר בקטנה שהגיעה כו' הביאה סימנין דהיינו דוקא למיאון ולהחמיר אבל לא לחליצה וה"ה להוציא רבים י"ח כמה מצו'. וצ"ע בעיני על ד' המ"א שכ' בסי' י"ג ס"ק י' דכל שבא לכלל י"ג אין מדקדקין אם הביא ב"ש ומותר להיות ש"ץ והביא מהך דסי' נ"ה ומה ראי' היא זו מהא דמצטרף לענין להוציא רבים י"ח הא בקטן ממש כמה פוסקים מקילין לענין צירוף והדבר צ"ע ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה