אור ברסלב
משכנות יעקב סח שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

סח שאלה

סז שאלה

בדין מי שתרם או הפריש חלה שלא מדעת בעה"ב ובא בעה"ב וניכר מדבריו שדעתו מסכמת כגון שאמר כלך אצל יפות מה דינו:

תשובה הא מילתא ברייתא היא ומייתינן לה בפ' אלו מציאות כיצד א' התורם שלא מדעת תרומתו תרומה הרי שירד לשדה חבירו וליקט ותרם ובא בעה"ב ואמר כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה כו' ומק' מינה לאביי דם דס"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ולא ס"ל דאמרינן איגלי דעתו למפרע ואמאי הכא תרומתו תרומה תרגמא רבא אליבא דאביי בדשווי' שליח וה"נ מסתברא דאלת"ה כי נמצאו יפות אמאי תרומתו תרומה הא בעינן מדעתו כו' אף שלוחכם לדעתכם כו' עיי"ש בסוגיא והנה הרמב"ם ז"ל פסק בהלכות תרומות הך ברייתא כפשטא ולא הזכיר כלל דשווי' שליח וכ"פ הטור בש"ע יו"ד בהלכות תרומות והקשו עליו המפרשים אמאי השמיט הך שינויא דמשני הש"ס דאיירי דוקא בדשווי' שליח ודחקו לתרץ דסוגיא דבתרה בעובדא דמרי בר איסק דמייתי שם בתר הך סוגיא משמע דלא מוקמינן כלל בשווי' שליח דא' שם לא א' כלך ליפות אלא לענין תרומה בלבד כו' משמע דבתרומה בגילוי הך דעתא לחוד סגי ליה ולא משום דשווי' שליח דאי דוקא בדשווי' שליח לא הוו מק' אמימר ורב אשי למר זוטרא מהך דכלך אצל יפות ועיי"ש ועוד הביאו מהך דקדושין דא' ג"כ לא א' כלך ליפות אלא לתרומה והתם ג"כ איירי בדלא שווי' שליח ע' בשיטה מקובצת בב"מ שהאריך בזה וקצת ראשונים כ' שהיה להרמב"ם גי' אחרת בש"ס עיי"ש וגם הרב ט"ז ביו"ד סי' של"א האריך בזה הרבה להק' על הרמב"ם וגם על ד' המתרצים מסתירת הסוגיות וירד לחלק שם ואין מובן כ"כ דע"כ גם לדידיה עיקר הראיה מסתירת הסוגיות וע"כ צריכין אנו תי' נכון האיך לדחות מה דקא' סתמא דהש"ס ה"נ מסתבר' ודחינן לה בפשיטות:

ולענ"ד היה נראה לתת טעם לדברי הרמב"ם דבאמת הך קושיא דמה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אינה מובנת כלל כיון דאמרינן אליבא דרבא איגלי מילתא למפרע דניחא ליה במאי דעבד הרי הוא כלדעתכם אבל נראה דעיקר דיוקא דה"נ מסתברא הוא דוקא לשיטת רבא דהנה לקמן מק' על רבא מהא דעודהו הטל עליהן ה"ז בכי יותן נגבו אעפ"י ששמח אינו בכי יותן הרי דלא א' איגלי מילתא למפרע וקשה לרבא ומשני שאני התם דכתיב כי יתן עד שיתן ומקשה א"ה רישא נמי ומשני יותן דומיא דיתן מה יתן לדעת אף יותן לדעת הרי חזינן דאף דרבא ס"ל יאוש שלא מדעת הוי יאוש ואיגלי מילתא למפרע עכ"ז במידי דבעינן דעת לא סגי בהכי ובעינן דוקא דעת גמורה דלהכי בנגבו אעפ"י ששמח אינן בכי יותן אף דידעינן דודאי ניחא ליה למפרע כדס"ל לרבא לא מקרי לדעת וא"כ ממילא ה"ה גבי תרומה אף אי הוי אמרינן כרבא דאיגלי מילתא למפרע אכתי לרבא גופא ק' דהא איהו ס"ל במידי דבעי דעת לא סגי בגילוי דעת וא"כ בתרומה נמי הא בעינן דעת דכתב אתם גם אתם כו' לדעתכם וממילא דלא סגי באיגלי מילתא למפרע וע"כ דלרבא איירי בשווי' שליח א"כ ממילא גם לאביי לא תקשה ועפי"ז מדוקדק שפיר לישנא תרגמא רבא אליבא דאביי בדשווי' שליח והנ"מ כו' משמע דרבא הוא דמשני הכי אליבי' דאביי משום דגם לדידיה ע"כ בהכי איירי אבל לאביי גופיה הך סברא לא מכרחא כלל דהא איהו ס"ל דלא אמרינן איגלי מילתא למפרע ולכן בהך דנגבו אעפ"י ששמח כו' לא מטעם דבעינן דעת הוא אלא משום דלא א' כלל איגלי מילתא למפרע ואין שם שום גילוי דעת כלל שיועיל למפרע ולהכי קרינן לה שלא מדעת אבל במילתא דידעינן בה דהוי גילוי מילתא למפרע אף בדבר שצריך דעת סגי בהכי ומקרי דעת וא"כ בתרומה לפי מאי דמסקינן בגמ' דמשום מצוה אמרינן דודאי ניחא ליה וממילא אמרינן ג"כ דהוי גילוי דעת למפרע טפי מבכל דוכתא דס"ל לאביי דלא אמרינן גילוי מילתא למפרע והכא משום מצוה הוא דאמרינן ליה וא"כ ממילא תו לא ק' מאתם גם אתם מה כו' לדעתכם כי' דס"ל לאביי דהא גופא דעת מקרי כיון דידעינן דאיגלי מילתא למפרע הוי כמו דעת גמורה ולהכי א"ש סוגיא דלקמן דמרימר ומר זוטרא דמשמע פשטא דלא מפרשא ליה כלל בדשויא שליח ומשום דקיי"ל כאביי וכמש"ל ודו"ק בזה כי היא ס' נכונה:

ויש להביא ראיה ברורה לדעת הרמב"ם ז"ל מהא דא' בנדרים ל"ו ע"ב איבעיא להו התורם משלו על של חבירו מהו מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת א"ד כיון דמצוה דיליה הוא וניחא ליה למעבדה ובעי למפשט מדתנן במודר הנאה תורם תרומותיו ומעשרותיו לדעתו לדעתו דמאן כו' אלא משלו על של בעל הכרי ואי א' צריך דעת הא קא מהני ליה אלא לאו אין צריך דעת ודחי לעולם משל בעל הכרי וכדא' רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום והדר בעי התורם משלו על של חבירו ט"ה של מי ובעי ג"כ למפשט מהא דמודר הנאה תורם תרומותיו כו' וא"א טובת הנאה לבעל הכרי הא קא מהני ליה ומשני ג"כ משל בעל הכרי על של בהכ"ר ובאומר כל הרוצה לתרום כו' הרי חזינן להדיא דלרבא ס"ל דאפי' תורם משלו על של בעה"כ ג"כ צריך דעת וכן ס"ל דט"ה של בעל הכרי ולהכי מוקי לכולה מתני' משל בעה"כ על של בעה"כ ובאומר כל הרוצה כו' הרי דס"ל דאף דחזינן דזכות הוא לו דהא תורם משלו אפ"ה בעינן דעת גמורה משום דמצוה דיליה הוא וניחא ליה למעבדה ולהכי ס' ג"כ בסוגיא זו דכל שתרם שלא מדעתו אף דאמרינן איגלי מילתא למפרע דניחא ליה עכ"ז המצוה נעשתה שלא מדעתו והוי קפידא דניחא ליה למעבד המצוה אבל אנן הא קיי"ל שם במסקנא דסוגיא דלא כרבא דהא מסקינן שם הא דר' יוחנן דא' התורם משלו על שאינו שלו ט"ה שלו וממילא דאיפשטא ג"כ בעי' קמייתא דלא צריך דעת דהא בהא תליא דאי נימא דצריך דעת בעה"כ א"כ ממילא גם ט"ה שלו והוא ברור ומוכרח וכ"פ הרמב"ם ז"ל ג"כ שתי האיבעיות לקולא דא"צ דעת ושטובת הנאה של תורם וע"כ דהא בהא תליא וא"כ ממילא לא סבירא לן ס' דרבא דניחא ליה למעבד המצוה רק כל היכא דזכות הוא לו תרומתו תרומה וה"נ כיון דמחמת חביבות המצוה אמדינן לדעתיה דהא דא' כלך אלל יפות ניחא ליה למפרע ממילא הוי תרומה אף לאביי וא"כ ד' הרמב"ם נכונים וברורים לפי מסקנת הסוגיא דנדרים:

והנה בירושלמי דתרומות פ"ק מייתי ברייתא קטן שהניחו אביו במקשה והיה תורם ואביו מוכר על ידו תרומתו תרומה לא הוא שתרם אלא אביו הוא שאימן על ידו ובעי שם בא אביו ואימן ע"י למפרע נעשית תרומה או מכאן ולהבא אר"ש נשמעינה מן הדא הרי שבא בעה"ב ומצאו עומד בתוך שלו א"ל לקוט לך מן היפים האלו אם היו יפים אינו חושש משום גזל ואם לאו חושש משום גזל ואם היה לוקט ונותן לו בין כך ובין כך אינו חושש אית לך למימר למפרע נעשית תרומה לא מכאן ולהא ואף הכא מכאן ולבא נעשית תרומה ולמדנו מד' הירושלמי הלז דלא מפרש הך ברייתא בדשווי שליח דהא א' דמכאן ולהבא הוא דנעשית תרומה רק דלפ"ז לכאורה לא ק' כלל לאביי כיון דבאמת גם הכא לא א' איגלי מילתא למפרע ורק מכאן ולהבא ובהא ודאי דמהני גילוי דעתו דכלך אצל יפות ואפשר היה להעמיס כן גם בדעת הרמב"ם ז"ל שסתם ולא הזכיר דלמפרע רק כ' סתם תרומתו תרומה ואפשר לפרש דמהך שעתא הוא דהוי תרומה ולכאורה סיפא דברייתא דא' ליקטו הבעלים והוסיפו עליהם בין כך ובין כך תרומתו תרומה הכי משמע קצת דאי למפרע היא תרומה א"כ התוס' הלז שהוסיפו הבעלים איך יחול עליו שם תרומה דהא אין תורם אחר תורם והדבר צ"ע בסוגיא דתמורה י"ג:

עכ"פ איך שיהיה מד' הירושלמי ראיה להרמב"ם דלא מוקמינן לה בדשוי' שליח ודו"ק וע' דברי הגאון ר"א ז"ל:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מה דקשי' בהך עובדא דאמימר ומר זוטרא ורב אשי דאיקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק ואייתי אריסא תמרי כו' אמימר ור"א אכול ומר זוטרא לא אכל ולכאורה קשה מאי טעמא דמר זוטרא דלא אכיל הא אמרינן בבבא קמא פרק בתרא אריסא מדנפשי' קא זבין והתוס' שם הקשו זאת ודחקו לחלק בין שהביא האריס מביתו ובין שנטל מן הפרדס ותירוצם שם צ"ע דאטו שם בב"ק בעובדא דרבא זבין שבישתא מאריסא איירי שהביא האריס את הזמורות מביתו אדרבה לכאורה משמע שלקח אותם מן השדה דאל"ה ל"ל למימר שם הנ"מ שומר דל"ל בגופיה דארעא אבל ארים דאית לי' בגופי' דארעא אימור בדנפשיה קזבין ומה צריך לומר דאית ליה בגופיה כו' הא כל אריס חולק בזמורות ובקנים והא קיי"ל דאפילו מן המוכסין ומן הגזלנים מותר ליקח כל שיש לו אפי' מיעוט משלו וכ"ש באריס שיש לו בחלקו ואינו נחשד בגזלן מהיכי תיתי לא יקחו ממנו ומאי ס"ד דאביי לאקשויי' ליה ממתניתין דתנן ולא משומרי פירות אלא משמע לכאורה שגם האריס הלז מן השדה מכר קודם שחלקו:

אבל נראה לענ"ד שרש"י ז"ל שם בב"ק במתק לשונו ז"ל תירץ זאת הקו' בפשיטות שכתב שם על הך דזבין שבישתא פי' חבילי זמורות ולכאורה למה הוצרך רש"י ז"ל לפרש ולהוסיף תי' חבילי הא פי' שבישתא הוא זמורות כדמתרגמינן ובגפן שלשה שריגים תלתא שבישתא אבל נראה ברור שכוונתו ז"ל שאין לומר באריס מדנפשי' קא זבין אלא בדבר המתחלק בשוה ואין צריך שומא במאומד דאז יכול לחלק שלא מדעת בעה"ב ולא א' ביה מאן פליג לך כיון שהוא דבר השוה ולכן כתב תי' חבילי זמורות שכיון שנעשה חבילין הרי כל החבילין הן שוין יכול האריס ליטול אחת ויטול בעה"ב כנגדו א' וכמו דא' בב"מ פ' א"נ ה"מ טבא וטבא תיקולין ותיקולי כגון זו שותף חולק שלא מדעת חבירו אבל בדבר שאינו עשוי חבילין בשוה אינו יכול האריס לחלוק שלא מדעת בעה"ב והוי גזל לכן הוצרך רש"י לפרש שקנה רבא חבילי זמורות ולא זמורות סתם דאחר שנעשו חבילין שוב אין בהן חשש גזל ודבר זה מבואר בש"ס קידושין בההוא אריסא דקדיש במוזי דשמכי וא"ל רבא גופיה מאן פליג לך וא' שם ה"מ במוזי אבל בכישא מצי א"ל אנא שקילנא כישא אנת שקיל כישא וכישא כנישא הרי מבואר להדי' החילוק כמו שבארנו דבאגודות יכול האריס לחלוק שלא מדעת שכולן האגודות שוות הן אבל במוזי דהיינו מלא כף או חפניים אין זה דבר השוה ואין יכול לחלוק שלא מדעת בעה"ב וא' מאן פליג לך וע"ז כיון רש"י ז"ל ופי' חבילי זמורות:

ועתה מיושב ממילא קו' התוספות דהכא אמאי לא אכיל מר זוטרא הא אריס מדנפשיה קזבין דהא הכא האריס אייתי קמייהו תמרי ורמוני ושדא קמייהו בלי מדה ומנין בדרך עין יפה בהא ודאי אמרי' מאן פליג לך כמו במוזי דשמכי ולהכי לא אכיל מר זוטרא וזה נ"ל ברור ונכון לתרץ קו' התוס' ז"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה