משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
סו שאלה
מה שנהגו להרכיב תפוחי גינה בתפוחי יער וכן שארי מינים באופן זה ורוב פרדסים המשובחי' בז"מהז הוא באופן שלוקחין יחור ממין המשובח ומרכיבין אותו במין הגרוע מעצי היער ממין זה ועושין פירות משובחין אם יש בזה צד איסור משום הרכבת האילן מין בשא"מ לפי שנמצא מחמירין בדבר ותולין בזה ששנינו במשנתינו התפוח והחזרד כו' כלאים ז"בז ופירשו המפרשים שהוא מין תפוח יערי וס' כפשוטו שהוא תפוח היערי וע' בס' לבושי שרד שהחמיר מאד בזה:
תשובה לענ"ד נ' שאין בזה שום בית מיחוש כלל ומנהג ישראל תורה היא דהנה לפי דברי' שכל הפירות הגדלים ביער הם כלאים עם הגדלים בגינה זו תימא גדולה דהרי משנה שלימה שנינו עולשין ועולשי שדה כוסבר וכוסבר שדה כו' אין כלאים ז"בז ובודאי משונים הם הירקות הגדלים בגינה מהגדלים בשדה שינוי רב מאד בטעם ובמראה כידוע ואפ"ה מין א' הם לכלאים ומה נשתנו פירות האילן ובתוספתא א' בפירוש ושאר ירקות השדה וירקות גינה אינן כלאים הרי להדי' דלאו דוקא אותן השנוים במשנה אלא ה"ה שכל הירקות אין שינוי המקום בין גינה לשדה גורם הפרש במינים ומסתמא ה"ה באילנות דחד לאו כ' בהו שדך לא תזרע כלאים וילפינן בירושלמי מכלאי בגדים דבעינן דוקא שני מינים גמורים שאין בהן שייכות מין א' כלל והם שני שמות בפ"ע ואפילו החיטין והזונין א' במשנה שאינן כלאים ז"בז לפי שהזונין מין חטים הם אלא שלקו וכדא' בירושלמי שהארץ מזנה פירותיה וגם אין ראוין למאכל אדם כלל ואפ"ה שמן עליהן והן חטין גרועים למאד וע' בירושלמי רפ"ק דכלאים והק' עוד בירושלמי למאן דדריש חוקים שחקקתי בעולמי דכ' למינהו ומק' מעתה תאנים שחורי' ותאנים לבנות יהיו כלאים ז"בז ופירושו דהא לפי בריאת העולם הם ב' מינים שגדלות כ"א לבדו בתוארו וצורתו ומשני דילפינן מכלאי בגדים כו' וא' הייתי אומר אפי' שני מיני צמר או שני מיני פשתן פי' בבגדים של צמר ופשתים כו' ומינה ילפינן לכלאי זרעים ואילן שהן בשני מינין שאינן מין א' כלל הרי דאפי' ב' מינין ממין א' אינן בכלל כלאים כמו כמה מיני פשתן שיש מהן מובחרין הרבה ויש גרועין מאד וכן בצמר כידוע וכולן מין א' הן וכה"ג בזרעים ובאילן כל שהן משם א' אף שהן משונים הרבה לגריעותא דומי' דזונין או בתאנים השוערים אשר לא תאכלנה מין א' הן לכלאים והתאנים הלבנות הן ג"כ גרועות כדא בגמ' דברכות בנות שוח תאיני חיורתא וא' בירושלמי שהן מין א' והן הן ד' הרמב"ם שכ' דכל שהן מין א' אף שמשונין הרבה מפני המקום ועבודת הקרקע אינן כלאים הואיל ומין א' הן ובמה יודע שהן מין א' וע"כ דכל ששם א' להן מעיקרן א' הן משא"כ כולהו דחשיב במשנה הם ב' שמות חלוקים תפוח וחזרד דכך שמו בלה"ק והרמב"ם כ' לו שם אחר בל' ערבי ובכל הלשונות חלוקין הן בשמן וכן בכל השינוים במשנתינו ואין הכוונה כלל על תפוחי היער דא"כ מה צורך לשנות שמו הו"ל למימר התפוח ותפוח יערי כדא' במשנה דלעיל עולשין ועולשי שדה והוי שמעינן רבותא טפי דשאני דין אילן מדין ירק דשינוי המקום גורם להיות כלאים משא"כ בירק א"ו דשמא אחרינא הוא ופרי א' הוא גדל כמין תפוח יערי ולא זהו ממש וכל' הפוסקים שכ' מין תפוח יערי:
והנה הרמב"ם בפ"ג מה' כלאים כ' יש מינין בזרעים שיהי' מין א' נפרד לצורות הרבה מפני שינוי המקומות מהעבודה כו' ואעפ"י שאינן דומין זה לזה הואיל והן מין א' אמרינן אינן כלאים ז"בז ויש בזרעים שני מינין שהן דומין זל"ז וצורת שתיהן קרובה כו' ואעפ"כ הואיל והן ב' מינים הרי אלו אסורים זב"ז ואח"כ מפ' והולך ע"פי הקדמות אלו כיצד החזרת כו' עד והלעינין אינן כלאים כו' והיינו מטעם שהן מעיקרן מין א' אעפ"י שמשתנין בצורתן אין בכך כלום וכ' אבל הצנון כו' אעפ"י שדומין זה לזה כו' וכן באילן שיש מינין דומין זל"ז בעלין או בפירות הואיל והן ב' מינין הן כלאים כיצד התפוח והחזרד כו' אעפ"י שדומין זל"ז כו' מבואר מדבריו ז"ל דהנהו מעיקרן ב' מינין נפרדין הן מתחלת ברייתן רק מפני דמיונן קצת הוי ס"ד להתיר ואשמעינן דלא וא"כ האיך אפשר לפ' כן על תפוח היער דאדרבה מעיקרו מין א' הוא בשמו ובטבעו ובצורתו רק מפני שעומד במדבר בלתי עבודה אשתני לגריעותא ומכחש כחיש הא צורת פריו ועליו דומין זל"ז ולמה יהיו כלאים זה בזה כיון שעיקרן מין א' ולא עוד אלא דאף בשני מינים ממש הוסיף הרמב"ם דכל שהן דומין דמיון גדול עד שיראו כשני מינין ממין א' לא חששו לכלאים:
ומ"ש הלבושי שרד כיון שמשונין הרבה בטעמן הלכו בהן אח' טעם הפרי כו' ז"א דהרי הרמב"ם לא כ' טעם הזה רק על אותן שהן ב' מיני' חלוקין בשמן ובטבען רק מפני שינוי ודמיון העלין וצורתן הי' עולה על הדעת להתיר ע"ז כ' שהלכו בזה אחר טעם הפרי הואיל ורחוקין ז"מז ביותר הוו כלאים והיא מד' הירושלמי אבל אין זה ענין לאותן שהן מין א' לגמרי וכמ"ש דלא גריעי מזונין שאין ראויין למאכל אדם כלל ואפ"ה אינן כלאים עם חטים וכן בתאנים הבנות שוח שהן תאנים מדבריות והן רעות מאד ואפ"ה הן מין א' כמש"ל מהירושלמי וא' במשנה כל מין תאנים א' הוא לענין הפרשת תרומה ממין על שא"מ וה"ה לכלאים דהא בהא תלי' כמבואר במשנה וכבר האריך בזה ג"כ הגאון מוהרא"ז מבראד בדברים נכוחים:
הכלל שכל הפירות הגדלים בגנות לא נשתנה שמן אם הם גדלים ג"כ ביער שהרי הפירות המשובחין כולם נמצאין ביערות ובמדבריות כמו שכ' ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים כו' ולא נטעו מתחלה שהרי במדבר היו וע' רמב"ן על התורה מ"ש שם וכן גבי ערלה א' העולה מאיליו חייבין בערלה והעולה בחורשין ממעטינן מקרא גבי ערלה אבל מבואר דעכ"פ עץ מאכל מיקרי כל שעושה פירות שכיוצא בהן נזרע וניטע דלא כמ"ש בס' הנ"ל דמיקרי אילן סרק וגם בזה יפה כ' הגאון הנ"ל דאפילו אילן סרק גמור לא מיתסר רק בשאינו מינו אבל לא במינו והביא מהא דמרכיבין דקלים כו':
ועיקר מה שסמך עליו הלבושי שרד להחמיר דפשיטא ליה דחזרד השנוי במשנה הוא תפוח היער ראיתי לבאר שאין הדבר כן דהנה עיקר מה שכתבו המפרשים לפ' כן הוא מלשון חזרד שפי' מעין לשון תרגום כמו שפי' התרגום על כפתור וחיזור כו' וכן תרגם תפוחי זהב חזורין דדהב וכן א' בגמ' כפתורים למה הן דומין כמין תפוחים הברתיים ומזה רצו לפרש הברתיים לשון מדבריים מל' ברייתא והרב הגאון הנ"ל נטה ג"כ לפי' זה לפי גי' הערוך עיי"ש והנה הרמב"ם ז"ל בהל' בית הבחירה כ' בהדי' גבי מעשה המנורה שהכפתורים דומין לתפוחים הכרותיים שהן עגולים ארוכים קצת כמו ביצה ששני ראשי' כדין כו' הרי להדי' דתפוחים הכרותיים הן ארוכות קצת כביצה וכן היו הכפתורים במנורה והוא באמת נוי יותר משאם היה עגול ממש כתפוח שלנו וכן היא מעשה האומנין היום במנורות שעושין הכפתורים ארוכי' קצת ונ' שכך היה גרסתו של הרמב"ם ז"ל בברייתא כמין תפוחים הכרותיים מ' שמשונים מסתם תפוחים וכן מ' עוד מדא' גבי מרחשת דומה כמין כלבוס כו' כמין תפוחי הכרותיים וכמין בלוטי היוונים כו' והוא פרי האילן כמ"ש הרב הנ"ל בשם המפרשים שנק' קיישנא שטעון גלניץ והן עגולין וארוכי' ונ' שהוא אותו המין הנק' בלע"ז (זאלו"ד) והוא מאכל חזרים וכן המרחשת היתה עמוקה והבצק היושב בתוכו הי' עגול בראשו וארוך קצת בשוה שאלו הי' עגול לגמרי לא הי' יוצא מן הכלי וכן היא צורת הכלבוס ועיין ברש"י שם ובשבת פ' במה אשה גבי סנדל המסומר עשאו כמין כלבוס והוא כחצי עיגול ארוך ועיקר העיגול בראשו ובלשון הרמב"ם כביצה ששני ראשי' חדין כו' וכן מצאתי בערוך שכתב על תפוחים הכרתיים שרחבן יתר על עוביין כו' והן הן דברי הרמב"ם ז"ל ומבואר מכל זה הבירור שהכפתור שתרגומו הוא חיזור היא עיגול שהוא ארוך קצת ועגיל בראשו וא"כ אם נימא דלשון חזרי יקרא ע"ש התרגום חיזור שהוא תפוח ע"כ שהוא פרי שהוא דומה בצורתו לכפתור שהוא התפוח הכרות שזכר הרמב"ם ואין זה כלל אותן התפוחי היער שלנו שהן עגולין ממש ודומין לתפוחי גינה ממש בצביונן וכן במראיתן רק שקטנים קצת מהן וחמוצים בטעמם וצריכין מיתוק והרי גם בכל הפירות יש מהן שצריכין למתקן יש שקדים מרים ומתוקין ואטו שני מינים הן הא במשנה לא הזכירו רק השקדים והאפרסקין שהן מין אחד לגמרי ואפ"ה אינן כלאים הא במיני שקדים לא הוצרכו לפרש שכולן הלא מין א' הן וכן ענבים ובאושים שהן מין ענבים רעים ואפ"ה הן מין אחד וכן דלעת הרמיצה שהיא מרה וממתקין אותה ברמץ ואפ"ה אינה כלאים בשביל שטעמה מר ובפרט לפי שאומרים שגם אלו התפוחים הגרועים אם היו נוטעים אותם ועובדים הקרקע היו משובחים יותר ואין גריעותם רק מפני שעומדים בעצי יער ובלתי עבודה:
ומ"ש הלבושי שרד מד' הט"ז שמחלק בין מינים הגרועים דמיקרו אילני סרק לענין ברכה ומברכינן עליהן שהכל כבר כ' בזה הגאון הנ"ל שאין כוונת הט"ז שיהיו נקראים ממש אילני סרק רק לענין ברכה לא חשיבי:
ובאמת לענ"ד עיקר ד' הט"ז גם לענין ברכה צ"ע בעיני דעיקר הדין הזה הוציאו מד' שיבולי הלקט בשם הגאונים והמעיין בל' שבלי הלקט יראה שאין כוונתו רק על אילני סרק ממש ואין דוגמתו עץ פרי בגינה כלל רק דיש קצת אילנות שמוציאין כעין פירות כמו ההדס שיש בו כמין ענבים וקמ"ל דלאו פירי מיקרו והביא ראי' מהא דחשבי' להדס שאין פירות ומינה לכל אילנות דכוותייהו שאין עיקרן נזרע וניטע כלל אבל זה לפירות שבמינן נזרע וניטע עץ מאכל משום שזה גדל ביער לא גר אילן סרק וכן מבואר מלשונו ז"ל שכ' האוכל ממה שמוציאין אילני סרק אין מברכין עליהם אלא שהכל כו' והלכך בני אסא אע"ג דבישלן והויין כרות לא מברכין עליהן כו' ואם איתא דכל המינים הגדילים ביער מ רמת להקרא אילן סרק מה צורך לראי' מהא דא' בהדס דאין ע רות הא זה כלל גדול בכל המינים והמחבר חלק זה לב' דינים בסעיף ד' כ' דין פירות אילני סרק כו' ובסעיף ה' כ' דין בני אסא כו' ודקדק מזה הט"ז שהן ב' דינים וברישא מיירי מאותן המינים שיש דוגמתן בגינה כגון התפוחים ודומיהן וזה לענ"ד צע"ג דמד' השב"הל בשם הגאונים משמע להדי' שהיא דין א' לבד ומ"ש והלכך בני אסא הוא פירושא דרישא אבל לענ"ד אין זה ענין כלל דאטו משום דמברכין עליו שהכל הוא מין אחר הא גם הנובלות מברכין שהכל והם מין תמרים רק לגריעותם מברכין שהכל וכן מ"ש עוד מהך דעירובין דמערבין בתפוח כו' כבר השיג הגאון ג"כ דאדרבה לפי ד' המ"ר והגאון והמחבר בש"ע מערבין בתפוחים מדבריות וכ"כ בשם הריט"בא וגם מד' התוס' אין ראי' להיפוך ואין להאריך:
הכלל דנ' לענ"ד ברור לקיים המנהג שנהגו העולם להתיר בזה וע' ברמב"ן על התורה פ' שלח על פ' הטובה היא כו' כ' שיש ארץ רזה וטובה ופירותי' נוטים ליובש כי' ושם ימצאו הפירות הרבה מאד כאגוזים והלוזים והתפוחים והחרובים ופירות היערים כו' הרי מבואר מדבריו ז"ל דפירות היערי' הם חשובים פירות גמורי' וחשיב שם גם תפוחים ונ' כונתו ג"כ על תפוחי היער דומי' דלוזים והוא ראי' נכונה למה שכתבתי וגם מדבריו ז"ל בפ' בראשית בפ' תדשא הארץ כו' כ' ותמה אני איך לא הזכיר הכתוב אילני סרק כו' אולי בזה נתעוררו רז"ל וא' אף אילני סרק עשו פירות כו' ומקללת ארורה האדמה נעשו סרק עכ"ד ז"ל והנה לדבריו ז"ל כל האילנות קודם החטא היו מוציאים פירות גמורים אף אילני היער וא"כ בשלמא אותן אילני סרק שאין מוציאין כעת פירות כלל ואין ידוע איזו מין פירות היו מוציאין קודם החטא הוו כלאים עם כל המיני דאולי היו מוציאין מין אחר לגמרי אבל אלו תפוחי היער ודומיהן שידי שמן וצביונן ומראיתן והן דומין ממש לתפוחי גינה כ"א מפני היותן ביער הגם שיעלה על הדעת לקרותן מפני זה אילני סרק מחמת גריעותן הנה קודם החטא והקלקול היו פירות גמורים וטובות כמו תפוחי גינה מבלי הפרש כלל ובודאי לא היו אז כלאים זב"ז מחוקים שחקקתי בעולמי כמבואר בירושלמי דאז היו מין א' לגמרי מבלי שינוי והפרש כלל רק מפני הקללה שנתקללה האדמה נשתנו לגריעותא ואטו מפני זה יהיו כלאים זב"ז הא גם הזונין מקללת האדמה נעשו כמבואר בירושלמי ואפ"ה אינן כלאים עם החיטים וזו ראי' ברורה למאד:
והנה לעתיד לבא יתוקן העולם כמו שהי' קודם החטא ולכן א' רז"ל עתידין אילני סרק שיטענו פירות שנאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם ולא לבד מלישנא דעץ הוא דדייק דקאי על אילני סרק אלא גם מדיוקא דפריו משמע פריו שהי' בו כבר קודם החטא שהיו כל אילני סרק מוציאין פירות טובים ואז ישוב העולם לשלימותו הראשון במעשה בראשית וכפי דברי הרמב"ן הללו ויהיו תפוחי היער דומין ממש לתפוחי גינה וכל אילני סרק שאין מוציאין עתה פירות כלל יוציאו פירותיהן בצביונן ובמינן ולפי"ז עלה בידינו תירוץ נכון למאי דקשה לכאורה למה נאסרו אילני סרק בהרכבה דהא לא כתב במינו רק בעץ פרי עושה פרי למינו ואם כן אילני סרק מנ"ל ולמ"ש ניחא דגם אילני סרק בכלל עץ פרי הוא כמש"ל ולמינו קאי עלייהו ג"כ ודו"ק:
ולפי הפי' הא' שכתב הרמב"ן שם דאילני סרק הם בכלל תדשא הארץ דשא צ"ע קצת דהא למינהו לא קאי על דשאים ובגמ' דחולין בעיא דלא איפשיטא הרכיב שני מיני דשאים מהו ופסק הרמב"ם ז"ל דמותר וכן הוא בירושלמי פרק ראשון דכלאים תנא בשם ר' אליעזר מותר הוא גוי ללבוש ולזרוע כלאים אבל לא להרביע בהמתו כלאים ולא להרכיב אילנו כלאים ולמה מפני שכתוב בהן למינהו ופריך והרי דשאין דכתיב בהן למינהו ומשני אין כ' בציווי אלא בהוצאה הרי מבואר מדעת הירושלמי דהרכבה בדשאים מותר ונקט לה בפשיטות והוא טעמו של הרמב"ם ז"ל שפסק להתיר אף דבגמרא דילן בחולין בעי לה רבינא להרכיב שני מיני דשאין לר' חנינא בר פפא מהו ולא איפשיטא פסק הרמב"ם כפשיטותי' דהירושלמי שכך דרכו בכל מקום בדבר שלא הוכרע בש"ס דילן הוא תופס שיטת הירושלמי ויש לומר עוד דגם בש"ס דילן לר' חנינא ב"פ הוא דאיבעי' לן דס"ל דדשאים נשאו ק"ו בעצמן ושבוחי קא משבח להו כדאמר שם כיון דאסכים מרייהו על ידייהו ולהכי אמר שם לר' חנינא ב"פ מהו ומ' שאין זו דרשא מוסכמת וגם בירושלמי הנ"ל משמע גם כן דאית דדרשי לה לגנאי הארץ ע"ש וא"כ ממילא ליכא למיבעי אי חייב בהרכבה של ב' מיני דשאים ודברי הרמב"ם נכונים:
הדרן לדאתאן עלה דאי נימא דאילני סרק בכלל דשא הוא הרי יהיו מותרים בהרכבה ובמתניתין תנן סתמא דאסורין אבל לפי' הראשון ניחא דכל אילני סרק בכלל עץ פרי ואילן נינהו ודוק בכ"ז:
ועיין בר"ש מ"ש על משנה דאין מביאין ירק בירק כו' דהיינו בא"י דוקא ומשום כלאי זרעים ולא משום הרכבה דלא תיקשי על הך בעיא דרחב"פ עיי"ש וברא"ש הל' קטנות וד' הטור ושו"ע בזה סתומים קצת ואין להאריך ודי במה שבארנו להעמיד המנהג על מכונו שנהגו להתיר בזה בכל המקומות בלי פקפוק: