משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
סה שאלה
בדין עיסה שנתחמצה בשמרי חדש אם יש להחמיר להנזהרין באכילת חדש:
תשובה הנה הט"ז בסי' רצ"ג ס"ק א' כ' וז"ל נ"ל דעיס' שנילוש' בשמרי חדש אסור' כל העיסה ולא מהני כאן ביטול בס' מתרי טעמי חדא מדין מחמץ ומעמיד ועוד דהוו דשיל"מ דבתרווייהו קיי"ל דלא בטיל באלף והביא מתשו' הרא"ש לענין שכר וכ' עוד לפי שראיתי מקצת נזהרין בחדש ובדבר הזה לא נזהרין הוא טעות בידם עכ"ל אבל מחמת שכבד הדבר מאוד לדקדק בזה אף להמדקדקים ביותר ובקושי גדול להשיג שמרי ישן ועפ"י רוב עיסתן מקולקלת ויש בזה מניעת עונג שבת שמתי אל לבי לעיין ולדקדק ולמצוא צד היתר בזה ומצאתי סוגי' מפורשת במס' ב"ב פ' המוכר פירות דף צ"ז דאי' התם שמרים של תרומה ראשון ושני אסור שלישי מותר ופירש הרשב"ם שלישי מותר ואף יש בו טעם יין כו' וכל הני חומרות בעלמא נינהו מדרבנן והנה מבואר מסוגיא זו דעיקר השמרים בעצמן אין בהן שום איסור כלל אף דתרומה קדושת הגוף פקע קדושתן מכי נעשו שמרים והוו כפסולת ואין בהן איסור רק מעט יין הנבלע בהן ובטל בראשון ושני ואף הן אין אסורין אלא מדרבנן משום קצת טעם יין שבהם אף למ"ד טעכ"ע ע דאורייתא אין זה חשוב טעכ"ע וכ' שם עוד גבי כך אמרו לענין הכשר וז"ל וכ"ז חומרא דרבנן דמדאורייתא חשיבי כמיא בעלמא וכן בדין דהא בכל איסורין כל שנתבטלו ממאכל אדם אין בהן איסור דאורייתא כלל וכ"ש השמרים שאין ראוין אף למאכל בהמה דודאי פקע מינייהו שם אוכל ודמו לסובין של תרומה דמותרין כדאמר בתוספתא נהיג בהן כמו שאתה נוהג בשל חולין ועיקר איסורן גבי תרומה משום קצת טעם יין המעורב בהן וגם זה מדרבנן וא"כ המעמיד בשמרי תרומה בדין הוא להתירן לגמרי דהא עיקר כח החימוץ והעמדה הוא מהשמרים לבד ולא מטיפת יין המעורב בהן והשמרים בעצמן אין בהן שום איסור ול"ד לשמרי יי"נ שהחמיר ר"ת ז"ל הרבה דשאני יי"נ דאפילו פירשא בעלמא אסור ואפילו שמרים שיבשו אסורין כל יב"ח אבל הך דתרומה דמי ממש לדין המעמיד בקיבת נבילה דדעת הגאונים ז"ל להתיר משום דס"ל דפירשא בעלמא הוא כמבואר בפוסקים ואף החולקים שם היינו משום דלא חשבי להו לפירשא ותליא בגירסת הגמרא שם אבל בשמרי תרומה או חדש בודאי כיון דאיפסלו למאכל אדם פקע איסוריה ואם הן בעצמן אין שום איסור כל שכן להעמיד ולחמץ בהן דהא לאו איסורי הנאה נינהו וכך כתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו לב"ב באותה סוגיא גם כן כהרשב"ם דהשמרים הוו כפירשא בעלמא וכפסולת ואין בהן רק איסור דרבנן עיין שם ואם כן כל שכן בחדש שמעט שכר הנבלע בהשמרים מיא בעלמא הוא ועיקר החימוץ וההעמדה מהשמרים גופייהו בודאי איפסלו אף מאכילת בהמה וליכא בהו שום איסור ואף שיהיה גם קצת שכר הבלוע מסייע אל ההעמדה הוי זו"זג דשרי ועפ"י הדברים האלה נעל"ד סמך נכון להקל בשמרים אף להמחמירין במשקה דחדש ובפרט שהוא דבר כבד מאוד כמ"ש ודו"ק כי נכון הוא:
ולענין כר העשוי מחדש הנה הרא"ש ז"ל בתשו' והמרדכי החמירו דבר אם ידוע שנעשה מחדש אם לא שידוע שרובן נעשים מישן ומ' מדבריהם דאפי' בספק יש להחמיר דחשבי ליה לאיסור דאורייתא משום טעכ"ע ע"פ שיטת התוס' ורא"ש שפ' טעכ"ע דאורייתא ובפרט לפי ד' הרא"ש ז"ל בפרק אלו עוברין שכ' דשכר שעושין באשכנז יש בו כזית בכדא"פ ומ' דמחייבי עליה כרת לענין חמץ בפסח ובברכות פ' כיצד מברכין גבי מיא דשלקי כו' כתבו תוס' דשמא יש בשכר כזית בכדא"פ כו' משמע דלא ברירא להו כ"כ וכ' שם דלהכי מברכין על השכר שהכל שאין שם ממש רק טעמא בעלמא כו' עכ"פ טעמא ודאי הוי ולפי דעת הפוסקים טעם כעיקר דאיריי' היה מהראוי להחמיר ואף בספיקן והנה בחולין פרק העור והרוטב בסוגיא דמשקין היוצאין מהן כמותן מייתי שם ילפותא לחמץ ולחלב ולנבילה וכן מייתי בתרומה והדר מייתי ברייתא הטבל והחדש והקדש ושביעית משקין היוצאין מהן כמותן כו' ויליף להו במה הצד מבינייהו ומשמע לכאורה דאסורין מדאורייתא כיון דילפינן לה במה הצד והרמב"ם ז"ל כתב להך ברייתא דמשקין היוצאין מהם כמותן וכתב שאין לוקין עליהן וכתבו המפרשים דס"ל דאסמכתא היא ומ' לכאורה דלא הוי רק איסור דרבנן כיון דלאו דרשה גמורה היא מנ"ל לאיסור דאורייתא וע"כ לרבי יהושע דסבר אפי' בתרומה ובערלה אין משקין היוצאין מהן כמותן רק בזתים וענבים בלבד ואין סופגין משום ערלה וכן אין חייבין קרן וחומש בתרומה על שום משקה זולת זתים וענבים וע"כ שאין בהם קדושת תרומה מה"ת ולא קרינן כי יאכל קודש בשגגה ממילא תו ליכא למילף חדש מבינייהו דאינהו גופייהו במיני דגן אין משקין היוצאין מהן כמותן וכ"ש בחדש ואי משום דהנהו כתב בהו פרי כ"ש בחדש דפרט ביה הכתוב לחם וקלי וכרמל כו' וא' בכריתות דאי לא דכתב בהדיא ולחם כו' לא אתי מקלי וכרמל משום דנשתנה מברייתו וא"כ השתא נמי דכתב לחם שאני לחם דבמילתי' קאי ואשתני לעלוי' שדרכו בכך דהא דגן של תרומה מותר לעשותו לחם ואדרבה אסור לכוס שחייב לאכול כדרך אכילתו וא' זר שכסס שעורים של תרומה פטור מחומש ואלו לענין משקה אסור לעשות משקה מכל מין רק זתים וענבים ופשיטא דאסור לעשות שכר משעורים של תרומה כמו דאסור מתמרים של תרומה ואין משנין מברייתן רק זתים וענבים ונראה ברור דכ"ש בחדש דפרט בו הכתוב כל הני שכולן נעשין במנחות קלי וכרמל נעשין במנחת העומר וכן לחם ישנו במנחות והעומר הוא שמתירן ומשמע דבמשקה ליכא שום איסור מה"ת כלל ועכ"פ למאי דקיי"ל כמ"ד כל האיסורין אין לוקין עליהן אלא כדרך אכילתן וכל הנהו שלא כדרך אכילתן נינהו כמבואר בש"ס פרק כ"ש ודחי שם דלא מוכח מזה משום דזיעה בעלמא נינהו וא"כ קילא טפי משאר איסורין שלא כדרך אכילתן ועכ"פ לא נפקא מכללא דאין לוקין כו' והכי קיי"ל:
ויש לה"ר ברורה מהש"ס דשלא כדרך אכילתן אין בהן אפילו איסור דאורייתא מהא דמר ברי' דרב אשי שייף לה לברתי' בגוהרקא דערלה וא' מידי דרך הנאתן קא עבידנא והא התם חולי שאין בו סכנה הוי להך שינויא וערלה בח"ל אסור הללמ"מ ואיסור דאורייתא הוא ושרי לי' שלא כדרך הנאתן ע"כ דאין בו איסור דאורייתא דאל"ה לא הוי שרי ליה לחולה שאב"ס והא ודאי מילתא דפשיטא דכולהו מיקרי שלא כדרך אכילתן כיון דאסירי לעשותן בתרומה ושביעית דניתנו לאכילה וכדרך אכילתן כדא' לאכול דבר שדרכו לאכול כו' ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן וממילא דליכא בהו איסור דאורייתא ובפרט דקיי"ל ג"כ כהך טעמא דזיעה בעלמא וכדא' בברכות האי דובשא דתמרי מברכינן עלייהו שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא ועיין בס' פ"י בקונטרסו לחדש האריך בפרט זה:
והנה לכאורה קשה דלפ"ז דמשקה היוצא ממיני דגן הוי זיעה בעלמא ומדרבנן א"כ בפסחים גבי שכר המדי דרמו ביה מי שערי וחשבינן ליה חמץ גמור על ידי תערובת ולקי לר"א והא אמר דהשכר גופיה אינו רק מדרבנן בכל איסורין וכל שכן על ידי תערובת ואפשר היה לתרץ דר"א הוא דס' התם הכי ואיהו דס' בכל הפירות משקין היוצאין מהן כמותן וה"ה במיני דגן כשכר ודומיו אבל לר' יהושע אה"נ דליכא איסור דאורייתא אבל אחר העיון נראה דלק"מ כלל דבחמץ כיון דדרשינן נפש לרבות השותה כגון המחה חמץ וגמעו ממילא למשקה היוצא מהן ע"י שרייה ובישול כל שיש בו ממשו של קמח חמץ לא גרע מהמחהו כו' ואלו היה בו כזית בכדא"פ הי' חייב כרת ולא ילפינן שאר איסורין מיניה כדאמר בפ' העור והרוטב ובעינן בהו פרי וליכא:
ועיין תשובת חכם צבי סימן ך' שדעתו דשכר העשוי מחדש הוא איסור דאורייתא וחילק שם בין הך דתשובת הריב"ש גבי יין שרף העשוי מסתם יינם כו' לשכר העשוי ממאלץ שהמאלץ אינו ראוי לאכילה כלל רק בעשותו שכר ואשתני למעליותא עיי"ש שהאריך בזה וכל דבריו אינם נראין עיקר ומהך דירושלמי דכל הפירות אין משנין אותן מברייתן הוי תיובתיה דבודאי אסור לעשותן מדגן של תרומה שכר חוץ זתים וענבים אף שיהי' אשתני למעליותא אין זה ענין כלל לענין איסור וכלל גדול אמרו בכל הפירות אין משקין היוצאין מהן כמותן אף ביין תפוחים ועסיס רמונים שהמה משובחים מאד גם אין מטמאין משום משקה הארכתי בזה בחלק או"ח בדין ברכת הצוקער וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל גם מה שהאריך שם עוד בפי' דברי הריב"ש בתשובתו שכ' הטעם משום דאיסורי עבודת כוכבי' אפרן אסור כו' ומ' דבשאר איסורין אין הזיעה חשובה משקה והוא ז"ל דחה זה אבל המעיין בתשו' ריב"ש ז"ל יראה שהוא דיוק נכון ואמת ודברתי מזה לעיל בדין זיעה היוצא ע"י האור ונראה ברור שלצורך גדול ושעת הדחק יש מקום לסמוך להקל גם בשכר ובמשקה היוצא מחדש שאין בו רק איסור דרבנן לפ"ד הרמב"ם ז"ל ויש לסמוך בשעת הדחק ע"ד המקילין כאשר באמת הכל מקילין בפליטת כלים מחדש והרי רוב הפוסקי' ס"ל טעכ"ע דאו' ע"כ דסומכין בזה ע"ד המקילין וכמ"ש הרמ"א ז"ל בתשובתו וה"נ יש לסמוך להקל גם במשקה: