משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
סד שאלה
אם יש למצוא סמך למה שנהגו רוב העולם להקל באיסור חדש בח"ל:
תשובה גרסינן במס' קדושין שלהי פ"ק כל מצוה שתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובח"ל חוץ מן הערלה והכלאים ר"א אמר אף החדש ומק' בגמ' מאי תלויה ומאי אינה תלויה אילימא תלויה דכתיב ביה ביאה כו' הרי תפילין ופטר חמור דכתב בהו ביאה ונוהגין בחוץ לארץ ומסיק ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בחוץ לארץ חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ כו' ומסקינן בגמרא דר"א לחומרא פליג דתנא קמא סבר דוקא ערלה וכלאים נוהגין בח"ל אבל חדש אין נוהג אלא בארץ וס"ל דמושב דכתב בחדש היינו להורות שאין נוהג אלא לאחר ירושה וישיבה והיא דעת תנא דבי ר"י ור"א סבר מושב כל מקום שאתם יושבים מ' ואף ח"ל במשמע ומייתי עלה ברייתא דר"י ור"ע דאיפליגו במושב דנסכים דר"י אמר ללמדך שכל מקו' כו' ור"ע דריש במה הנוהגת כו' ולכאורה משמע דגם בחדש ס' ר"ע כר"א דדריש מושב כ"מ שאתה יושב עיין שם כל הסוגיא עד סופה בעיון היטב וכתב הרי"ף ז"ל וקיי"ל כר"א דסתם לן תנא כוותיה דתנן החדש אסור מ"הת בכל מקום כו' עכ"ל וכן הרא"ש ז"ל כ' דבריו וכן פ' הרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקי' וטוש"ע דהלכה כר"א רק שיש כתבו עוד ראיות ובע"הז נעמוד עליהן:
והנה יש לעיין בדעת הרי"ף ז"ל שהכריע מדסתם לן ר' כוותיה בערלה אם זה הוא ראי' מכרעת בבירור או רק להחמיר דלכאורה ק' הא הוי סתם ואח"כ מחלוקת וקיי"ל דאין הלכה כסתם ואף דקיי"ל אין סדר למשנה וא"כ יש לומר שהמחלוקת נשנית תחלה ואח"כ הסתם אפילו הכי הא יש לומר ג"כ להיפך ומידי ספיקא לא נפיק הי מינייהו קדים וראיתי שהמ"א בהל' פסח עמד בזה ג"כ והביא דעות חלוקות מהאחרונים אם בתרי סדרי אמרינן ג"כ אין סדר למשנה ואח"כ הביא ראיות מתוס' דאף בתרי סדרי אמרינן הכי ולפנינו נברר אי"ה בראיות שכן הדבר:
הן אמת לכאורה יש לומר דכיון דלא מכרעא מילתא הי קדים אי הסתם או המחלוקת הדרינן לכללין דהלכה כסתם משנה אבל אחר העיון ז"א ור"י הוא דאית ליה הך סברא ושאר אמוראי פליגי עליה כמ"ש התוס' ס"פ המוציא יין דמק' גמ' אדר"י דא' דבר שאין מתכוין אסור והא א' ר"י הלכה כסת' משנה ותנן נזיר חופף ומפספס כו' והק' תוס' הא קיי"ל אין סדר למשנה ודילמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ותירצו דאף בכה"ג סבר ר"י הלכה כסתם ושאר אמוראי פליגי ע"ש וכן משמע בב"ק בסוגיא דכל החוזר בו כו' דבתרי מסכתי דאין סדר למשנה אין הכרע לפסוק הלכה כסתם וא"כ לכאורה גם כאן אין ראי' מסתם משנה רק לספיקא דדינא כיון דלא ידעינן הי קדים אבל לא הכרעה גמורה ואולי כן גם דעת הרי"ף:
והנה בפסחים איפלגו ר"י וחכמים דר"י אמר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכ"א מפרר כו' ונחלקו כל הגדולים הראשונים אי הלכה כר"י משום דסתם לן תנא כוותיה בתמורה פ"ז דחשיב ליה בהדי נשרפין יש מהגדולים שפסקו כר"י וכסתם משנה וכן פ' רש"י ז"ל כמ"ש הרא"ש ז"ל בשמו וגם משום דר"ע סבר כוותיה דר' יהודא אבל רוב הגאונים פסקו הלנה כחכמים וכתב הרא"ש הטעם דאין סדר למשנה והדרינן לכללא יחיד ורבים הלכה כרבים וכן יראה דעת הרי"ף שהביא ד' המשנה שם כצורתה ולא פסק בה דבר ש"מ שסמך על הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים דאל"ה הו"ל למיפסק הלכתא כוותיה דר"י ולאתויי ראיה מסתם משנה א"ו כמ"ש ולכאורה ק' למה בהך דחדש החמירו הרי"ף והרא"ש כר"א נימא נמי כיון דאין סדר למשנה הדרינן לכללא יחיד ורבים הלכה כרבים ורבנן הא פליגי על ר"א במשנה כמו דס"ל לרי"ף ורא"ש בהך דביעור חמץ וראיתי להתי"ט בתמורה שעמד בזה להקשות כן והסכימה דעתו לחלק בין הך סתמא להך סתמא דסתמא דחדש מתניא בדוכתא במס' ערלה דשם עיקר דיני מצות התלויות בארץ אבל סתמא דביעור חמץ לאו בדוכתא היא רק אגב דתני שם בתמורה כל הנשרפין חשיב נמי להך בהדייהו אף שלא אליבא דהלכתא אבל במס' פסחים עיקר דין ביעור חמץ ושונה לר"י ביחיד לכן לא פסקו כוותיה זהו תורף תירוצו בביאור יותר וע' באשר"י ברכות ספ"ק ודו"ק ולפי"ז עלתה בידינו דמסתמא דערלה ראיה ברורה לפסוק הלכה כר"א בהך דחדש כיון דבדוכתא היא הן אמת שהסכימה דעתו לדעת הרז"ה ז"ל שכ"כ בפי' בפ"ק דפסחים על הך סוגיא דאין ביעור חמץ אלא שריפה ע"ש אבל כבר ראיתי שאין דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל כן שהרי הרא"ש הוצרך לבא מכח הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים ולדעת הרז"ה אין צורך לזה וגם דעת הרי"ף ז"ל אינו כן כמו שאבאר לקמן והקושיא שהקשה מאי שנא הכא שפסקו כחכמים ובחדש פסקו כרבי אליעזר יש לתרץ בפשיטות לפי דברי הרא"ש דהא בחדש אמרינן בגמרא מאן תנא דפליג עליה דר"א ר"י הוא כו' הרי דלאו רבים פליגי עליה רק יחידאה ואין כאן יחיד ורבים כלל רק דר' קראו בלשון חכמים וא"כ הא לא עדיף לן מסתם משנה דערלה ולכן פסקו לחומרא משא"כ בהך דביעור חמץ דלפי האמת הוי יחיד ורבים אף בלא סתם משנה לכן פסקו כחכמים זהו תירוץ נכון וברור בדעת רי"ף ורא"ש ז"ל:
ויש להביא ראיה נכונה וברורה מדברי רי"ף ז"ל עצמו על כל הנ"ל דבנדרים איפליגו ר"ע וחכמים אי אמרינן כל מידי דמימלך עליה שליח מיניה הוא ר"ע ס' מיניה הוא ורבנן סברי לאו מיניה הוא ואמר שם מאן תנא דפליג עליה דר"ע רשב"ג היא כו' עיי"ש ובחולין ר"פ כל הבשר ט' סתם לן תנא כרבי עקיבא הנודר מהבשר אסור מהעופות וכ' הרי"ף דקיי"ל כר"ע דסתם לן תנא כוותיה ואע"ג דקיי"ל אין סדר למשנה ודילמא סתם ואח"כ מחלוק' הוא אפ"ה הוי ספיק' דאורייתא כו' ע"כ תורף דבריו ז"ל הביאן הרא"ש ג"כ בחולין והרי זה ממש דומה בדומה להך דחדש דהמחלוקת שנויי' בדוכתא בנדרים דעיקר דיני נדר שם והסתם במס' חולין אגב גררא אגב דתני שם דברים החלוקים בין מיני בשר לדגים כו' תני נמי להך ולאו דוכתה היא כלל ואפ"ה פ' כסתם דלא כסבר' הרז"ה ז"ל שכ' לעיל וגם מוכח מזה דאין ראיה גמורה לפסוק כהסתם רק מספקא דאוריי' וגם מוכח דאף בתרי סדרי אין סדר למשנה וגם שם עולה נכון התי' שכ' לעיל על הקושיא למה לא נפסוק כרבים משום דגם שם אין רבים חולקים לפי האמת רק רבי שנאן בלשון חכמים ולא עדיף מסתם משנה כמש"ל ועוד יש להוכיח מזה דאף אי נימא דגם ר"ע סובר כר"א דחדש בח"ל מן התורה אין ראיה לפסוק הל' כן משום דקיי"ל הלכ' כר"ע מחבירו דהא גם בהך דנדרים ר"ע פליג עם רשב"ג ולולא סתם משנה ודאי הלכה כר"ע נגד רשב"ג ואפ"ה מספק ספוקי להרא"ש ורי"ף ז"ל כיון דלא ידעינן אי סתם קדים:
הכלל העולה דנראה ברור לפי דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל עצמן דמהך סתם משנה דערל' אין להכריח דהל' כר"א רק מספיקא דאוריית' וא"כ מדלא הביא הרי"ף ז"ל שום ראיה אחרת רק מדסתם לן כו' נראה לכאורה דמספק פ' כן וכמו שביאר בהך דנדרים ובא זה ולימד ע"ז וכן ראיתי שהסכים הגאון בעל שאגת אריה בתשובותיו בדין ביעור חמץ כתב להדיא דמספק פסק הרי"ף כן בחדש רק שדבריו משונים מדברינו ולא הביא ראיות שכ' והמעיין יבחר:
אולם לכאורה סברת הרז"ה ז"ל והתוי"ט שכתבנו לעיל יש לה שורש בגמ' בסנהדרין דף ל"ד גבי סומא אי כשר לדין דר' יוחנן מכשר ופריך והאר"י הלכה כסתם משנה כו' ומשני ר"י סתמא אחרינא אשכח כו' ומק' מאי אולמי' דהך סתמא כו' ואמר אבע"א סתמא דרבים עדיף דר"מ ורבנן נחלקו שם ואבע"א משום דתני לה גבי הלכתא דדינא כו' ולכאורה תי' בתרא הוא כס' הרז"ה דכל סתמא דבדוכתה עדיף והיא עיקר ואולי בזה נחלקו הרז"ה והרא"ש בהך דביעור חמץ שהרא"ש כתב הטעם משום יחיד ורבי' כו' והיינו לתי' קמא דסתמא דרבים עדיף אבל לתי' בתרא אין חילוק ע"כ בין רבים ליחיד רק בין סתמא דדוכתא או לא וכסב' הרז"ה:
אבל לפענ"ד נראה דהמעיין ברש"י ז"ל שם יראה שאין זה ענין לנ"ד ובנ"ד אף לתי' בתרא ספיקא הוי שרש"י ז"ל כתב שם דסתמא דנדה דכל הכשר כו' אגב דתני שם מילי דדמיין להדדי אף דלית הלכתא הכי כיון דדמיא לאינך תני לה ולכן סמכינן טפי אסתמא דבדוכתא דתני לה בהלכתא דדינא ולא משום אגב עיי"ש ברש"י ז"ל וא"כ הכא בנ"ד ליכא למימר הכי דהא דתני לה בקדושין משום כללי דכל מצות כו' תני לה דתני לעיל כל מצות הבן כו' כל מצות עשה כו' ותני נמי להך כל מצוה שתלוי' כו' אבל הנך פרטי דחוץ כו' אין כאן שום דמיון כלל דנימא דמש"ה שנאו רבי לר"י בלשון חכמים ולר"א בלשון יחיד והוי מצי למימר איפכא וחכ"א אף החדש או למתני סתם חוץ מן ערלה וכלאים וחדש א"ו למסתמי' לדר"י קאתי לשנותו בלשון חכמים לפסוק הלכה ואין חילוק בין הך סתמא לסתמא דערלה אף לשינויא בתרא ולדעת הרז"ה ז"ל וע"כ צ"ל כמש"ל דמספק פסקו כן רק בהך דביעור חמץ ונדרים ודאי תליא מילתא בהנך תרי תירוצי דשם שייכי שפיר ד' רש"י ז"ל כמש"ל ועכ"פ מוכח מד' רי"ף ורא"ש דס"ל כשינויא קמא שלא כדעת רז"ה ותוי"ט:
עוד יש לעיין בהך סתמא דאתיא כר"א אם יש לפסוק כוותה דמצד א' יש עיון והוא דהא בנדה אמר שמואל הלכה כר"א בארבע וא' שם דדווקא בסדר טהרות אבל בשאר סדרי איכא טובא ור' אלעזר ורבי פדת בריה ור' זירא ור' ירמיה שם סברי דהלכה כר"א בארבע ותו לא דאף בשאר סדרי לית הלכתא כוותיה ומשמע שם דאף דאי אתיא סתמא דמתניתין כר"א לית הלכתא כוותיה דהא א' ר"ז לר"פ חזי דמינך ומאבוך שריתו קטפא כו' דאת אמרת מאן תנא קטפא פירי ר"א ואבוך אמר הלכה כר"א בארבע כו' והא הך משנה דהורד והכופר והקטף כו' סתם משנה היא ואפי' הכי לית הלכתא כוותה למאן דמוקים לה אליבא דר"א וא"כ ה"נ לפמ"ש הרי"ף דמתני' אתיא כר"א וכ"כ בירושלמי בהדיא דמתניתין ר"א היא וכ"כ התוי"ט בשם ראבי' וכן במרדכי כ' דמתניתין ר"א היא א"כ להנהו אמוראי דסברי בכולהו סדרי לית הלכתא כוותי' דר"א למה נפסוק כהך סתמא דערלה דאתי' כוותי' וראיתי בתו"יט שם שכ' בשם ראבי' שדעת הרי"ף לפסוק כשמואל דס' רק בסדר טהרו' לית הלכת' כר"א רק בד' אבל בשאר סדרי איכא טובא הן אמת שהרשב"א בחידושיו לנדה כ' בשם ר"ח ז"ל שפסק להדיא דבשאר סדרי איכא טובא וכשמואל ואולי באמת כן גם דעת הרי"ף ז"ל אבל ראיתי שדבר זה במחלוקת שנויה:
דהר"ן ז"ל בשבועות פ"ב בהלכות נדה גבי מקוה שכולו שאוב אי כשר בהמשכה כ' שם בהדיא דלית הלכתא כר"א רק בארבע אף בשאר סדרי וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשובותיו בדין המקוה ג"כ וכן משמע מדברי המרדכי בקדושין שכ' בהך סוגיא דחדש אע"ג דרק ר"א אוסר ולא רבנן אפ"ה איכא אמוראי במנחות דאסרי ג"כ כו' משמע להדיא דלולא אמוראי דמנחות דבתראי נינהו דסברי כוותי' משום הסתם משנה לחוד לא הוי פסקינן כוותיה דר"א אף דסתם משנה כוותיה והיינו ע"כ מטעם שכ' שסובר כאינך אמוראי דאף בשאר סדרי לית הלכתא כוותיה דר"א ובאמת שלכאורה הדבר ק' למה נפסוק כשמואל נגד כל הנך אמוראי ר"א ור"פ ור"ז ור"י וגם בתראי נינהו ורבים וכן מ' לכאורה בשבת פרא"ד פ"א שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאו בשבת והיה ק' לחכמים איך מניחין כו' חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד ר"א שמותי הוא כו' הרי להדי' דאף בשאר סדרי אמרינן ר"א שמותי הוא אף בלא יחיד ורבים דלא כשמואל וכן משמע קצת בעכומ"ז גבי גבינות עכומ"ז דא' רנב"י טעמא מפני שמעמידין בשרף ערלה וא' כמאן כי האי תנא כו' וכר"א דקטף אסור ומשני אפי' תימא ר"י כו' כדמשני בנדה הרי דהגמ' מק' בל' תימא לאוקמי מתני' כר"א דקטף ש"מ לית הלכתא כוותיה ויש לדחות דמשום דר' יהושע איירי שם במשנה שלא רצה לגלות לר' ישמעאל טעם איסור הגבינות ועלה שאל הגמרא מאי טעמא כו' להכי ק' בעיניו טעם זה כיון דר' יהושע לית לי' ועיין תוס' דנדה שכתב דלמאן דמוקי מתני' דקטף כר"א סבר דר' יהושע פליג אף בקטפא דפירי ושמעתי קאמר וליה לא ס"ל ודו"ק עכ"פ הך ראיה משבת ראיה נכונה היא וכן דעת הר"נ וריב"ש ומרדכי וא"כ לפי"ז הך ראיה מסתם משנה דערלה אזדא לה:
ולפענ"ד דהך פלוגת' דשמואל ואינך אמוראי בהך דר"א תליא בפירושא דר"א שמותי הוא דרש"י מפרש שמותי שברכוהו גבי תנורו של עכנאי וכ"כ רש"י בנדה ובשבת פ' הנ"ל והתוס' הק' מירו' דמשמע שמותי מתלמידי שמאי כו' והנה הירושלמי הלז לא נעלם מרש"י ז"ל שהזכירו בעצמו בפ' רא"ד שם ואפ"ה כ' שם פירושו ג"כ דשמתוהו והדבר תימה מי הכריחו לחלוק על פי' הירושלמי אבל לפמ"ש ניחא דהנה ק' לשמואל מה נשתנה סדר טהרות משאר סדרים שנתן עליו כלל זה א"ו דשמואל מפרש שמותי שברכוהו ונמנו שלא לקבוע הלכה כמותו וא"כ אין זה רק בס' טהרות כמבואר בב"מ שהביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום לפניו כו' ואין זה ענין לשאר סדרים וכ"כ רש"י ז"ל עצמו בפסחים סוגי' דמדבריהם למדנו דא' מדברי ר"א ומחלוקתו וכ' שם שנמנו שלא לקבוע הל' כמותו בטהרות כו' וזהו כמ"ש אבל אינך אמוראי דלא מפלגי בין טהרות לשאר סדרי' סברי כפי' הירושלמי שהוא מתלמידי שמאי וא"כ אין לחלק דגם בכולהו אין הלכה כב"ש לכן בפרא"ד לא נסתפק רש"י בפירושו והוצרך להביא הירושלמי משום דהתם בשאר סדרי הוי עובדא ואפ"ה א' ר"א שמותי הוא וע"כ שהם מפרשים כפי' הירושלמי לכן הוצרך לומר ועוד יחיד ורבים היינו דאף לאידך אמוראי דמפרשי רק בס' טהרות אפ"ה יחיד ורבים כו' לכן הוצרך רש"י לב' הפירושים:
עכ"פ נרא' מכלל דברים אלו שדעת ר"נ ומרדכי וראבי' נראית מוסכמת בש"ס דילן ובירושלמי דבכל דוכתא לית הלכתא כר"א אף דסתם משנה אתי' כוותי' זולת המקומות שהוזכרו בהדי' בש"ס ומצינו בש"ס עוד יותר מאלו הדברים שהוזכרו בנדה המעיין ימצא והיינו שאף אם ר' אלעזר לא ס"ל כוותי' רק בד' היינו משום דלא מסתבר לי' כוותי' רק בהני אבל אמוראי אחריני אסתבר להו עוד בכמה דברים ופסקו כמותו ואפ"ה לא פליגי על כללא דר"א והיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר סמכינן על הכלל שכן הדין בכל כללות שבש"ס כמבואר בערובין פ' מי שהוציאוהו וא"כ לפ"ז אין ראי' כלל ממשנה דערלה לפסוק הלכה כר"א בחדש רק לדעת הפוסקים כשמואל כמ"ש הרשב"א בשם ר"ח ז"ל:
ולכאורה יש לדחות כ"ז דהאי כללא אינו רק היכא דלא מצינו תנאי אחריני דקיימי בשיט' ר"א אבל היכא דאיכא תנאי דקיימי בשיטתי' לית לן האי כללא דהכי משני בנדה דמק' ותו ליכא והאיכא הך דמלמדין הקטנה כו' ומשני משום דקאי ריב"ב כוותי' כו' וכן עוד שם בהך דהבדלה בחונן הדעת כו' הרי חזינן דהך כללא לא חשיב רק מלתא דלא משכח תנא דקאי כוותי' וא"כ הך דחדש הרי מצינו תנאי אחריני דקיימי כוותי' דהיינו ר"ע לפי המוזכר בתשובת הרא"ש ז"ל ואף לפמ"ש לקמן דאין ראי' כלל מר"ע ואדרבה משמע להיפוך כמו שנבאר אי"ה באריכות אפ"ה הא איכא רשב"י בברייתא דקדושין דקאי כוותי' וכן ר' יוסי ב"ר יהודה במנחות ר"פ כל הקרבנות כו' דס' חדש בח"ל דאוריית' כר"א וא"כ י"ל דלהכי לא חשיב לה ר"א בהדי הנך ארבעה וי"ל דהלכתא כוותי' גם בהא וכאינך תנאי:
אבל אחר העיון אין זה תי' מספיק דנהי דאי הוי א' ר' אלעזר בהא הלכה כר"א והוי מקשינן אמאי לא חשיב לה בהדי אינך ודאי היינו יכולין לתרץ דקאי רשב"י כוותי' כדמשני הש"ס שם אכולהו קושי' אבל השתא דלא איתמר הכי בהדי' אין לנו לומר דהלכה כוותי' משים דקאי רשב"י כוותי' כיון דסברינן דעת ר"א לדחוי' בכולהו סדרי א"כ הא דמשני הש"ס משום דקאי כו' היינו ע"כ דלאו משום ר"א קא פסיק שם הלכתא אלא משום אינך תנאי ודל ר"א מהכא יכול למפסק כאינך תנאי דאמורא יכול לפסוק כתנא א' אף שלא הוזכרה דעתו במשנה וכן הוא שם בהך דרחב"ג גבי הבדלה עיי"ש אבל הכא שאנו באין להוכיח מכח סתם משנה דאתי' כר"א א"כ איך נוכיח כיון שהיא דעת ר"א ודחוי' היא ואי משים דקאי רשב"י כוותי' הא סתם משנה לא אליבי' נשנית כיון שלא הוזכר במשנה דקדושין רק דברי ר"א ולא שום תנא אחר איך נוקי מתני' כרשב"י א"ו דאתי' כר"א וכמבואר בירושלמי וברי"ף ובמרדכי וראבי' וא"כ לית הלכתא כי הא מתניתין דאתי' כר"א ומשו' דרשב"י ס' כר"א אין זו ראי' כלל לפסוק כמותו כיון דלא אזלא סתם משנה אליבי' וכיון שכל עיקר ראית הרי"ף מסתם משנה ודאי דברינו נכונים למבין בעזהש"י:
וראי' ברורה מד' תוס' בנדה שכ' דלר"פ ר' יהושע שמעתי קאמר וליה לא ס"ל וק' היכי קא"ל חזי דקא שריתו קטפא לעלמא וכוונתו על קטף הפרי כמבואר בדברי תוס' שם הרי רבותיו של ר' יהושע סברי כר"א בקטף הפרי אף דליה לא ס"ל עכ"פ כיון דאיכא תנאי דסברי כר"א וגם סתם משנה כוותי' יכול להיות הלכה כמותו א"ו כיון דלר"פ מתניתין דווקא כר"א אתי' ולא כרבותיו דר"י כיון דמוקי למתני' בכל קטף בין דפירי בין דגוזא דמש"ה מוקי למתניתין כר"א ואלו רבותיו דר"י מחמרי בדפרי ומקילי בדגווזא וא"כ מתניתין לאו כוותייהו נסתמה וא"כ אף בדפירי לית הלכתא כוותייהו וא"כ ה"ה כאן דמתניתין לאו כרשב"י אזלא שלא הוזכר כלל במשנה ואיך שבקינן מלאוקמי כר"א שהוזכר במשנה ונוקי כרשב"י זה דבר שאינו ועוד דרשב"י סבר דבין חדש וערלה וכלאים מה"ת ובודאי מתניתין לא כוותי' דא' שם הערלה הלכה כו' [וזה יש לדחות דגם ר"א ס' דערלה אין נוהג כלל בח"ל כמבואר בגמ' דא' תני חדש וא"כ מתני' בהא דלא כוותי'] וא"כ אין ראי' כלל להלכה מסתם משנה וכן מבואר בהר"נ דשבועות שכתבנו לעיל שכ' גבי מקוה שכולו שאוב דהל' כר"י נגד ר"א דכשר אף דשם קאי ראב"י בשיטתי' דר"א בברייתא כמבואר שם אפ"ה פסק כר"י כיון שלא הוזכרה דעת רא"בי במשנה רק ד' ר"א ור"י ובהו הלכה כר"י לא משגחינן בדעת ראב"י הנמצא בברייתא דס' כר"א ואולי סוברין דמשנת ראב"י קב ונקי היינו דוקא במשנתינו וכן הוא דעת ראבי' שהביא התוי"ט שכ' לעיל שהוכרח לומר שהרי"ף פוסק כשמואל וכן הוא דעת המרדכי וכמש"ל והיינו ע"כ כמש"ל כיון דסתם משנה כר"א אתי' אין ראי' כלל לפסוק כן אף דמשכחינן תנאי אחריני בברייתא דסברי כוותי' וראיתי בתשו' הרא"ש ז"ל שכ' דפשיטא דהלכה כר"א דסתם משנה כוותי' ור"ע ור"ש סברי כוותי' כו' עיי"ש אבל לפמ"ש בראיות מכל ד' הראשוני' נדחו כל הראיות האלה רק לדברי הפוסקי' כשמואל ראיית הסתם משנה נכונה אבל רק לספק וכמש"ל באריכו' ואולי זהו דעת ר"י הלוי שם בתשו' שנסתפק בדבר אם הלכה כר"א:
עוד ראי' אחת ראיתי בדברי הגאון ר"א ז"ל מדא' אביי מאן תנא דפליג עלי' דר"א ר"י הוא כו' משמע דיחידאה היא דפליג עלי' ולית הלכתא כוותי'. הנה דברים אלו כהווייתן נזכרו בדברי הר"נ בנדרים בהך דהנודר מן הירק כו' דא' שם אביי הכי מאן תנא דפליג עלי' דר"א רשב"ג היא כו' וכ' הר"נ כדברים האלה להוכיח מזה דהלכה כר"ע אבל הנך רואה שהרי"ף והרא"ש ז"ל בחולין מספקי לה ספוקי ולא אסתייעו מהך דמאן תנא כו' כלל לפסוק כר"ע וזה שלא כדברי הר"נ ז"ל ואף כאן לא יכלינן למידק מינה כלום לדעתם ז"ל ומצאנו ראינו בש"ס בכמה דוכתי דא' כה"ג מאן תנא כו' ואפ"ה הלכתא כאותו תנא במנחות ר"פ התכלת כו' א' מאן תנא דפליג על ר' וס' תכלת אין מעכבת הלבן כו' ואפ"ה פסקו כל הראשונים ואחרונים דהלכה כתנא דפליג עלי' דר' [ועיין ברז"ה שבת גבי ר"י ב"ר אלעי שהי' מתעטף כו' ובמלחמות שם] וכן בחולין ר"פ השוחט א' מאן תנא דפליג על ר"א הקפר כו' והלכה כהאי תנא שם דשחיטת עוף מה"ת וא"כ גם ראי' זו אינה:
ועתה נבא לדברי המרדכי ז"ל שכ' דבמנחות איכא אמוראי דאסרי כו' ונעתיק לשון הגמ' דמנחות רב פפא ורב הונא ברי' דר"י אכלי חדש באורתא דשיתסר סברי חדש בח"ל דרבנן ולספיקא לא חיישינן רבנן דבי רב אשי אכלי בצפרא דשיבסר ס' להו חדש בח"ל דאורייתא וריב"ז שהתקין שכל יום הנף אסור מדרבנן קאמר וכי תקין ליום הנף לספקא לא תיקון א' רבינא אמרה לי אם אביך לא אכיל עד אורתא דשיבסר ס"ל כרבי יהודא דא' מה"ת הוא אסור דעד ועד בכלל וחייש לספיקא עכ"ל ופירש"י ז"ל שם דגם אבוה דרבינא סבר חדש בח"ל מה"ת ולכאורה זה מוכרח מדחייש לספקא דהא ר"פ ור"ה ברי' דר"י לא ח חיישי לספקא כלל אף לאסור ליל י"ז משום דס"ל חדש בח"ל דרבנן וא"כ הרי רבנן דר"א ורבינא משמי' דאבוה ס' דחדש בח"ל מה"ת ולכאורה רבנן דר"א בתראי הוו נגד ר"פ ור"ה בדר"י וגם רבינא בתרא הוא וזו היא ראית המרדכי שכ' לעיל ובאמת יש לתמוה למה העלים עין מזה הרי"ף ז"ל להביא ראי' מכאן שלכאורה היא ברורה יותר מראיית הסתם משנה ובשלהי פסחים הביא הך דרבינא לראי' לפסוק כר"י דעד ועד בכלל דעצמו של יום מה"ת אסור ועל עיקר איסור בח"ל הביא הסתם משנה כמו שהבי' כאן בקדושין וביותר יש לתמוה מהרא"ש ז"ל בתשו' שהביא ראיות מסתם משנה ור"ש ור"ע כו' ולא הזכיר כלל מסוגי' דמנחות וכבר עמדו בזה הרב תוי"ט והפ"י בקונטריסו לחדש ועל כרחינו צריכין אנו לומר שאין מדברי הסוגי' דשם ראי' ברורה לפסק הלכה וכמה תשובות בדבר מכמה אנפי וכמו שאבאר חדא דהא קיי"ל מעשה רב ואף ביחיד נגד רבים קיי"ל הכי כמבואר בשבת ר"פ במה מדליקין גבי כרך דבר שמדליקין כו' וה"נ ר"פ ור"ה עבדו עובדא להקל אבל רבנן דר"א ואבוה דרבינא מחמירים הם וכיוצא בזה בב"מ דא' שם רבינא אכיל בנכייתא ר"פ ור"כ ור"א לא אכלו בנכייתא ואפ"ה כ' שם הראב"ד וכמה ראשונים דהלכה כרבינא אף דרבים פליגי עלי' כיון דעבד עובדא בנפשי' עיי"ש ברא"ש וריטב"א וש"מ שהאריכו שם בזה וכ' שם דאולי מחמירין על עצמן כיון דלא א' בהדי' דאסרי למיכל בנכייתא רק לא אכלי כו' אף דא' שם מ"ט דמאן דאסר כו' ס"ל דמחמירין היו על עצמן ה"נ יש לומר כן דה"נ לא אמר דאסרי למיכל רק לא אכיל כו' ואולי מחמי' על עצמו היה והנך עבדו עובדא להקל ועוד כבר כ' הפ"י בקונטריסו דאין הכרח לפסוק כרבנן דר"א נגד ר"פ ור"ה והביא ראי' מגמ' דכתובות גבי בי דינא דרבנא אשי כו' והרי הרז"ה ז"ל פ' כאמימר דמני יומי ולא שבועי נגד רבנן דר"א ואף שכל הגדולים חולקין עליו בזה היינו משום דקאי אביי בשיטתי' דרבנן דר"א כמ"ש הר"נ ז"ל בשלהי פסחים והו"ל אמימר כיחיד לגבייהו אבל לא משום רבנן דר"א לחוד וכאן הרי ר"פ ור"ה פליגי עלייהו ואי משום דרבינא משמי' דאבוה ס' כוותייהו כנראה מדעת רש"י ז"ל הרי בהך דינא גופא דרבינא דפסק כר"י דעד ועד בכלל מצינו דעות חלוקות שהרוקח ז"ל פ' כרבנן דר"א דאכלי בצפרא דשיבסר וכן יראה מדברי המרדכי ז"ל שהזכיר בדבריו שאם השריש קודם הפסח התיר האיר המזרח עיי"ש ואף שהרי"ף ורמב"ם ורא"ש פסקו כוותי' בהא אולי היינו משום דרנב"י ס' כוותי' דא' ריב"ז בשיטת ר"י אמרה כו' ולא מצינו אמוראי בתראי דפליגי רק רבנן דר"א לכן פסקו כוותי' ועוד הדבר ידוע דתרי רבינא הוו חד הוי בימי רבא ותלמיד חבר לו וחד בימי רב אשי תלמיד חבר לו והי' גם בימי מר ברי' דרב אשי כמבואר בחולין פ' ג"ה גבי אטמהתא דאימליחו בהדי גידא נשי' והוא הנקרא בתרא בכ"מ והלכתא כוותי' אבל רבינא שבימי רבא הי' ממש חבר לר"פ ור"ה ואדרבה מצינו שגדולי ראשוני' פסקו כר"פ נגדו בהך דשטר אירוסין שכ' לשמה ושלא לדעתה בקדושין עיי"ש המעיין ימצא דברים אלו בספרי הראשונים ז"ל וא"כ הך רבינא דא' משמי' דאבוי גבי חדש אם נאמר שהוא רבינא הראשון אין כאן ראי' כלל לפסק הלכה וכמ"ש ואם נאמר שהיא האחרון שבימי רב אשי ג"כ אין ראי' דהא רבינא שבימי רב אשי מא"י הי' כמבואר במנחות גבי רבינא ורב סמא כו' ואיכסוף כו' א"ל אבוה חד מינייהו כתרי מינן ופירש"י שם שהי' מא"י וא"כ מסתמא אביו בא"י הי' ומאן לימא דהך עובדא דחדש בח"ל הוה ואי משו' דבא"י ליכא ספיקא דיומא ז"א דהא כל היכא דלא מטו שלוחי תשרי דהיינו מהלך ז' יום עבדו תרי יומי כמבואר בר"ה והרי עד נהר פרת מהלך ט"ז יום כמבואר בתענית וא"כ אפשר דבא"י הוי עובדא:
ושמעתי זה רבות בשנים מפה קדוש מו"ר הרב הגאון מוהר"ח ז"ל מוולאזין שאמר בשם אחיו הגאון המפורסם מ' שלמה זלמן ז"ל שאמר ללמד זכות על מנהגן של העולם שמקילין בחדש וא' ז"ל דלא מוכח מדרבינא מידי דחדש בח"ל מה"ת דהנה המרדכי הק' על ר"פ ור"ה דלא חיישי לספק יום הנף למ"ד חדש בח"ל דרבנן והא הוי דשיל"מ כמו שמבואר בנדרים דחדש מקרי דשיל"מ וקיי"ל דאף ספיקא דרבנן אסור בדשינ"מ כמבואר בריש ביצה ובטוש"ע עיי"ש וא' ז"ל דקו' המרדכי לר"פ לק"מ דר"פ לשיטתו דמפרש במס' ביצה וספיקא אסורה בביצה טריפה ואם נתערבה באלף כולן אסורות משום דבר שבמנין אבל ס' יו"ט ס' חול בטלה ברוב למ"ד הכנה דרבנן ול"ל הא דרב אשי דדשיל"מ אף בדרבנן לא בטיל וה"ה לענין ס' דרבנן כמבואר ברש"י שם דתליין אהדדי היתר הביטול והיתר הספק וא"כ ה"נ כיון דס' חדש בח"ל דרבנן לכן מקילי בספק אבל רב אשי פליג שם וכוותי' קיי"ל וא"כ אפשר דרבינא ס כוותי' דרב אשי וחייש לספיקא אף למ"ד חדש בח"ל דרבנן ולא מוכח כלל דסבר כמ"ד חדש בח"ל ד"ת ולכאורה הוא דבר נאה ומתקבל אבל באמת כמה תשובות בדבר. חדא דא"כ מניין להגמ' דרבנן דר"א סברי חדש בח"ל ד"ת דילמא סברי כרב אשי רבן וחיישי לספק דרבנן ואי משום דא"כ יח שו גם לס' תקנה דריב"ז כיון דחיישי לס' דרבנן בדשיל"מ ז"א דא"כ ל"ל לגמ' למימר דרבינא דסבר כר"י דעד ועד בכלל ויום הנף אסור ד"ת נימא דטעמי' משום דחייש לס' תקנה דריב"ז כיון דס"ל דחיישינן לס' דרבנן אע"כ צ"ל דלכ"ע ליכא למיחש לס' תקנה אף מאן דחייש לס' דרבנן א"כ הדרא קו' לדוכתא מנ"ל דרבנן דר"א סברי חדש בח"ל ד"ת ועוד והוא עיקר בעיני דלענ"ד קו' המרדכי מעיקרא לק"מ אף למאן דחייש לס' דשיל"מ בדרבנן אבל בחדש בח"ל למאן דס"ל ל דרבנן ליכא למיחש לס' דזה ודאי דלא עדיף חדש בח"ל מתרומת ח"ל דקיי"ל מבטלה ברוב לכתחלה ואוכלה בימי טומאתו ולדעת רוב ראשונים אף לזר וכן בחלת ח"ל כמבואר בבכורות ומנחות וטוש"ע ובהדיא כ' תוס' במס' מנחות דאף ככר בככר אף דככרות של בעה"ב לא בטילי בעלמא הכא כיון דאקילו כולי האי לבטלה לכתחלה ברוב אף בדבר חשוב בטל הרי להדי' דאף דבכל איסורי דרבנן קיי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה זולת היכא דמיקלי איסורא אבל באיסורי ח"ל מותר לכתחלה דקיל איסורייהו מכל איסורי דרבנן ועוד דהא לכהן בימי טומאתו הוי כמו דשי"למ דהא מיא בשיקעתא דנהרא ועוד דהא חזינן דטפי חמיר דין ביטול דבר חשוב מביטול דשיל"מ דהא ר"פ בריש ביצה דס' דשיל"מ בטל בדרבנן ומוקי ברייתא דספיקא אסורה משום דבר שבמנין וכר"י דס' דאף בדרבנן לא בטיל דבר שבמנין וכ"ש בדאורייתא כמבואר שם הרי דדבר שבמנין חמיר מדשי"למ וא"כ כש"כ ככרות של בעה"ב דמיקרי ד"ח דודאי עדיף מדשי"למ דהא אפי' מאן דס"ל דבר שבמנין בטיל מודי בדבר חשוב כמבואר במשנה דמי שהי' לו חבילי תלתן כו' ור"א אומר אין מקדש אלא ששה דברי' כו' ואפ"ה כ' תוספות דאף ככרות בטילי בחלת ח"ל א"כ כ"ש דשי"למ דשרי באיסורי ח"ל ולמה נחמיר יותר בחדש בח"ל למ"ד דרבנן לאסור הספק ועוד דמה ערלה בח"ל שהיא הלכה למ"מ ואפ"ה ספיקא שרי מה"ת דכך נאמרה הלכה כו' ואיך נחמיר אנחנו באיסור חדש דרבנן מכל הלין טעמי נ' ברור דקושיית המרדכי אינה קושי' כלל ובפרט שנבנה יסוד ע"ז למימר דטעמא דרבינא משום הכי הוא א"ו לכאורה משמע דטעמא דרבינא דחייש לספיקא משום דס"ל דהוי דאורייתא אבל עכ"פ במה שכ' למעלה יש די לדחות עכ"פ שלא להוצי' מסוגיא זו דהלכה כמ"ד דאורייתא הנה כל זה הארכנו לבאר דברי המחמירים ז"ל וראיותיהם וכתבנו בעה"ש כל הדחיות שיש לנו בכל ראיותיהם ואף גם זאת שגם דעת הרי"ף ז"ל המחמיר נ' שאינו רק מספיקא דאורייתא כמש"ל באריכות ושכן הסכים הגאון שאגת ארי' ז"ל בדעת הרי"ף וכן דעת הר"י סג"ל בתשו' הר"אש דס' הוא אי הלכה כר"א:
עתה נבא בעה"ש לביאור דעת המקילים בחדש בח"ל אשר עליה' סמכו בכל גלילות להקל ומנהג זה הי' גם בימי הראשונים ז"ל כמבואר בתשו' הרא"ש ז"ל אף שברוב ספרים המפורסמים הראשונים נמצא לאיסור אעפ"כ נמצא ג"כ מקצת ראשונים מקילין כגון ר"ב בס' התרומות הביאו הרא"ש ז"ל וכן הביאו התה"ד בשם א"ז וכן הביאו האחרונים ז"ל בשם ריב"א ורבינו אביגדור ומהר"ם מעיל צדק שכולם פסקו כמ"ד חדש בח"ל דרבנן ואני חפשתי ומצאתי בע"ה שכן דעת הרא"בן ז"ל שבמס' קדושין פ"ק הביא כל המשנה דכל מצוה שהיא תלוי' כו' חוץ מן הערלה וכלאים וכ' שם כל דיני ערלה וכלאים היוצאים מגמ' דשם והשמיט במשנה כל דברי ר"א אף החדש ולפענ"ד אין זה רק משום שדעתו לפסוק כת"ק לכן השמיט דעת ר"א ואולי המעיין ימצא כעין דברים אלו בהלכות גדולות אשר הב"ח בשם תשו' מהר"ם מ"צ כ' שכן דעת בה"ג וכ' התוי"ט בתשוב' גאוני בתראי שחיפש ולא מצא [ולקמן בדין חדש של נכרי' נביא עוד כמה ראשונים מקילין עי"ש] עכ"פ דעת כל הגאונים והגדולים אלו להקל ונתפשט המנהג כמוהם ולזאת נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחיפוש אחר חיפוש למצוא שורש מאין הרגלים להקל באיסור תורה וחובה עלינו ליישב המנהג שלא נשווי' לכל ההמון טועין ח"ו ומהשי"ת נשאל עזר:
הנה לכאורה משמע מפשטות סוגי' דקדושין דהני תרי מילי תליין אהדדי מושב דחדש ומושב דנסכי' ומאן דס' מושב דנסכי' אתי לאח' ירוש' ס' הכי ג"כ גבי חדש כדס' ר' ישמעאל בהדי' וכן מאן דמוקי מושב דנסכי' לבמה הנוהגת בכל מושבות ס' ג"כ גבי חדש דנוהג בכל מושבות אף בחדש וזו היא דעת ר"ע לדברי הרא"ש ז"ל בתשו' שכ' דר"ע ס' כר"א ולפי"ז יש לנו לעיין בסוגיא שלימה דזבחים קי"א ששם עיקר המחלוקת אי קרבו נסכים בבמה דאי' שם במשנה ר' אלעזר אומר אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב וגרסינן בגמ' ת"ר המנסך ג' לוגין מים בחג בחוץ חייב רא"א אם מלאן לשם חג חייב ומוקי רנב"י פלוגתייהו אי יש שיעור למים ת"ק ס' אין שיעור כו' לפירש"י דשם ורא"א דוקא אם מלאן כו' ופירש"י דהיינו כדרך מילואן ג' לוגין דיש שיעור למים ואי מלי טפי לא קדשינהו כלי כו' עיי"ש היטב בפירש"י ז"ל ור"פ מוקי פלוגתייהו אי קרבו נסכי' במדבר ופירש"י ת"ק ס' קרבי במדבר וא"כ בבמה ג"כ קרבו דמדבר ובמה תליין הדדי כמבואר בגמ' דשם ודקדושין וא"כ לא בעי קידוש כלי להתחייב בחוץ דהא בחוץ בבמה ליכא כלי ורש"י שם הוסיף עוד דאף בפנים אם עלו לא ירדו כיון שכשר בבמה עיי"ש ור"א ס' לא קרבו נסכים במדבר כו' ורבינא א' בלמדין נה"מ מנה"י פליגי ופירש"י כולהו סברי קרבו נסכים במדבר רק דהיינו דווקא נה"י דקרבו ליחיד בבמה אבל נה"מ לא מצינו ליחיד וקא מיפלגי אי למדין נה"מ מנה"י ותו גרסינן ת"ר המנסך ג' לוגין יין בחוץ חייב א' ראב"ש והוא שקידשם בכלי ואמר רב אדא בר רב יצחק בירוצי מידות איכא בינייהו ופירש"י דכ"ע בעו קידוש כלי רק פליגי אי בירוצין מתקדשין ורבא ברי' דרבה מוקי בקרבו נסכים בבמה כו' ובפלוגתא דהני תנאי כו' ע"ש כל הסוגיא:
והנה לכאורה יש להוציא דרנב"י דאוקי ברייתא ביש שיעור כו' וס' דכ"ע בעו קידוש כלי כפירש"י משמע דס' דכ"ע סברי לא קרבו נסכים במדבר וסבירא ליה כן להלכה דאל"ה אלא ספק קרבו נסכים במדבר טפי הו"ל לאוקמי פליגתייהו בהכי כדאוקי ר"פ דלפ"ז ת"ק סובר קרבו נסכי' כו' כהלכתא מלאוקמי דכ"ע בעו קידוש כלי ודלא כהלכתא או כרבינא דאוקי לכולהו כמ"ד קרבו כו' רק דפליגי אי למדין נה"מ מנה"י כו' והא ודאי אין סברא לומר דס"ל דכ"ע סב' אין למדין נה"מ מנה"י אבל ביין כ"ע מודו דקרבו במדבר חדא דמה"ת ליה סברא זו מאי דר"פ ורבינא ס"ל בהיפוך דאף לרבינא ת"ק ס"ל למדין כו' וכ"ש ר"פ דס' לכ"ע למדין ורנב"י יסבור להיפוך דכ"ע אין למדין ועוד דבאמת מ' בכמה דוכתי בש"ס ובברייתא דלמדין דבר שלא קרב בבמה מעולם מדבר שקרב בבמה לכמה דינים דא' בברייתא מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שכן יוצא כשר בבמה והא במתניתין סתמא תנן יוצא אם עלה לא ירד ולא מפלגינן כלל בשום דוכתא בין קרבן שקרב בבמה לקרבן שלא קרב ובפרט דלפירש"י שכתב דבנסכים ג"כ אם עלו לא ירדו בלא קידוש כלי ומש"ה מחייבינן ליה בחוץ א"כ למה יגרע נה"מ לענין אם עלה לא ירד בלא קידוש כלי כמו דאמרינן גבי יוצא וא"כ ממילא חייב עליהן בחוץ בשלמא לרבינא דאוקי פלוגתא בהכי ליכא לאקשויי דבאמת הלכה כת"ק נגד ר"א ות"ק ס' למדין ואולי ר"א אית ליה טעמא אחרינא גבי יוצא או באמת מחלק בין דבר הקרב בבמה או לא אבל לרנב"י דיסבור הכי לכ"ע ודאי אי אפשר וכמש"ל א"ו אדרבה ס' דר"ע למדין נה"מ מנה"י רק דסבר להלכה כמ"ד ל"ק נסכים במדבר ובבמה אף דיין וכן מוקי פלוגתייהו ביש שיעור למים וכן יש להוכיח מדעת רב אדא בר ר"י דמוקי ברייתא דמנסך ג' לוגין יין כמ"ד ל"ק נסכים דכ"ע וקמיפלגי אי בירוצין מתקדשין ומשמע ג"כ דהכי ס"ל להלכה אבל מדר"פ ורבא ברי' דרבה דמוקמי פלוגתייהו אי קרבו כו' לא מוכח מידי אף דת"ק ס' קרבו דהא ר"פ ס' חדש בח"ל דרבנן וא"כ לכאורה סבר לא קרבו נסכים ואפ"ה מוקי לת"ק כמ"ד קרבו ה"נ י"ל לרבא בריה דרבה:
אולם לעומת זה יש להוכיח מדרבינא דמוקי כ"ע כמ"ד קרבו נסכים רק פליגי אי למדין כו' אם כן משמע דסבר כן להלכה כמ"ד קרבו נסכים במדבר וא"כ לפי מש"ל דהני תרי מושבות דחדש ודנסכים תליין אהדדי לפום סוגיא דקדושין א"כ מוכח דרנב"י ורב אדא סברי כמ"ד חדש בח"ל דרבנן ומדרבינא מוכח דס' כמ"ד חדש בח"ל ד"ת ומושב כל מקו' שאתה יושב משמע ונרא' דאין להוכיח להלכה כמ"ד חדש בח"ל ד"ת מדרבינא דהוא בתרא ס' הכי דלפענ"ד קרוב יותר דרבינא דהכא ודאי הוא רבינא הראשון שהיה בימי ר"פ ואיפליג בהדיה בכמה דוכתי וא"כ אין הלכ' כמותו נגד ר"פ כמש"ל אבל מדרנ"בי ורב אדא יש לה"ר דסברי כר"פ ור"ה בריה דר"י ורבי' נינהו ובתראי ג"כ בדורו של רבינא ועוד דלכאורה מצינו להוכיח מסתמא דש"ס דלא כאוקימתא דרבינא דבזבחים ס"ח ע"ב א' רב שמאל ולילה אין מטמאין בגדים אבית הבליעה זר וסכין מטמאין בגדים אבית הבליעה ופריך נילף מבמה דתניא מנין ליוצא כו' והק' תוס' דילמא סב' רב אין עופות ומנחה בבמה ותי' דס' הגמרא דאי ילפינן מבמה אף לדבר שלא קרב בבמה כלל ילפינן ואם איתא לדרבינא דאוקי לר' אלעזר דאין למדין נה"מ מנה"י היכי מקשינן אדרב דילמא ס' כר"א דלא ילפינן דבר שלא קרב בבמה מדבר שקרב א"ו דס' סתמא דגמ' דכ"ע סברי למדין דלא כרבינא (הגה"ה אולם לפענ"ד קו' התו' דשם לק"מ דרב ס' בהדיא יש מנחה ועופות בבמה כדאי' בזבחים ק"א דא' רב משה רבינו כהן היה כו' ומוכח שם דמאן דאמר הכי ס' קרבו מנחה בבמה עיי"ש היטב ודו"ק:) * ועוד לפירש"י דסבר דמאן דסבר קרבו נסכים במדבר סבר ג"כ אם עלו לא ירדו בלא קידוש כלי הנה יש להוכיח מסוגית הש"ס כמאן דאמר ל"ק דהנה בר"פ המזבח מקדש מפ' גמ' למעוטי מאי ואמר ר"פ למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי שאם עלו ירדו וא"כ לפירש"י ע"כ צ"ל דמתניתין אתיא כמ"ד אין מנחה בבמה ואכתי ק' נילף מנסכי' דהא לר"פ כ"ע סברי למדין נה"מ מנה"י אף שאין נה"מ בבמה וכמ"ש התוס' לעיל גבי זר וסכין כו' וכמו שהוכחתי מדלא מפלגינן גבי יוצא בין קרבן הקרב כו' וע"כ צ"ל דלפירש"י מתני' אתיא כמ"ד אין מנחה כו' דאלת"ה ק' מאי שנא מנסכים דאמרינן למ"ד קרבו בבמה אם עלו לא ירדו בלא קידוש כלי כיון שכשר בבמה ולמה לא נימא הכי גבי מנחה אע"כ דהך אוקימתא אתיא כמ"ד אין מנחה כו' וא"כ יקשה נילף מנסכים וכנ"ל א"ו צ"ל שאף נסכים אין קרבין בבמה וכדסבר ר"פ באמת דחדש בח"ל דרבנן כמש"ל ואף לרבינא הא ת"ק ס' למדין כו' כמש"ל וא"כ הא חזינן דאקשי ליה רבינא לר"פ בר"פ המזבח מקדש מ"ש מדעולא כו' ופריך סתמא דגמרא וקמא ליה דרב פפא ומוכח דהלכתא כמ"ד לא קרבו נסכים בבמה ודו"ק:
הגה"ה ואין להקשות אכתי נילף מקבלת הדם דכשר בבמה בלא כלי ודם ודאי קרב בבמה בכל קרבן הקרב שם ז"א דגם בדם גופא פלוגתא דתנאי במשנה באם עלו ל"י ואף למ"ד אעל"י י"ל שאני דם דאף במקדש פעמים אין בו קידוש כלי כגון בעופות שממצה בגופה ומזה ומה שהק' תוס' דהא לר"ש קומץ לא בעי קידוש לפענ"ד אינה קו' דכוונת הגמ' שלא קדשה המנחה כלל בכלי דאף ר"ש מוד' שהמנחה כולה בעי קידוש רק דת"ק סבר דקומץ בפ"ע בעי קידוש שנית ור"ש פליג והא דלא א' גמ' מנחה שלא קדשה בבמה אי הוי נקיט הכי הוי משמע אף מנחת נסכי' ובאמת פלוגתא הוא לקמן במנחת נסכים הבאה עם הזבח ודו"ק:
שיסברו
אמנם לפי דברי תוס' בזבחי' ד' קיא מ' דאין הכרח למאן דסבר קרבו נסכים בבמה שיהי' אם עלו לא ירדו אלא דטעמא דחייב בחוץ משום דהוי הקרבה בחוץ בשעת היתר במה דומיא דאם הקריב על גבי סלע כו' ע"ש בתוס' ד"ה אי מה להלן כו' וא"כ כל בנין הנ"ל אזדא ליה ודו"ק:
אבל המחוור בעיני דבלא"ה לא מוכח מידי מדרבינא ולא מדר"ע דס' קרבו נסכים במדבר שיסברו כן לענין חדש ג"כ אף שד' הרא"ש ז"ל הוא כן לא ידעתי מהיכן נוציא זה דלפענ"ד נ' דדוק' לענין נסכי' ס' ר"ע כן משום דסבר ק"נ במדבר וכי תבואו ל"ד הוא להורו' החיוב דווקא בביאת הארץ ומוקי לי' לב"ק שהותר' בביא' הארץ כמבואר כ"ז באריכו' ברש"י ז"ל אבל גבי חדש דכי תבואו דוקא דקודם ביאתן לארץ לא נתחייבו כמבואר כ"ז בברייתא דר"ש שלש מצות כו' ובתוספתא כשעברו ישראל כו' ובכמה דוכתין יהיה הטעם איזה שיהיה כמו שנבאר לקמן דבר זה באריכות בקונטרס חדש שנ' עכ"פ ביאה דווקא וא"כ הוי ביאה ומושב ואולי אף ר"ע מודה בביאה ומושב דהוי לאחר ירוי"ש כדפירש"י ותו' על קושי' גמרא במאי קמיפלגי כו' דעיקר הקושיא למה חולק רבי עקיבא על ר"י דסבר הוא דביאה ומושב לאחר ירוי"ש הוא וא"כ תירוץ הגמ' על ר"ע לא שייך רק בנסכים דביאה לאו דווקא אבל בחדש אין ראיה כלל כיון דביאה דווקא ובפרט דעיקר ראית ר"ע ממושב דשבת דהתם מושב בלא ביאה הוא. ומשמע דמחלקותו עם ר"י ג"כ על מושב דנסכים דג"כ בלא ביאה הוא ולא אדחדש דאל"ה היכי מייתי ראי' ממושב בלא ביאה אביאה ומושב ואף דר"א וכן ר"ש וריב"י דס' חדש בח"ל דאורייתא אף דביאה דווקא זו אינה קושי' דבאמת י"ל כן אבל לר"ע דמייתי ראיה משבת משמע דשוין הן ממש וזו היא קושית הגמרא במאי קמיפלגי כן נלפענ"ד דלא מוכח כלל מדר"ע לחדש וא"כ גם מדרבינא דס' דכ"ע ס' קרבו כו' לא מוכח מידי לענין חדש בח"ל אבל מדרנב"י ורב אדא מוכח שפיר כיון דמוקמי מושב דנסכים לא' ירוי"ש ולא לבמה קטנה א"כ ה"ה מושב דחדש כד' ר' ישמעאל בקידושין כיון דתרוייהו ביאה ומושב נינהו ודאי תליין נינהו אהדדי לפי פשטות סוגיא דקדושין וא"כ לכאורה ראיה נכונה להקל כיון דכל הני אמוראי ר"פ ור"ה ורנב"י ורב אדא סברי הכי גם בתראי נינהו ג"כ ואולם אחר העיון בעזה"ש בעינא לחידושי מלתא בפי' סוגי' זו ומסתפינא מחבריי' דהנה קשי' טובא לפירש"י ותוס' בסוגיא זו דתרוייהו פלוגתא דהני תרי ברייתות בחדא גווני מתוקמא בקידוש כלי חדא דבתוספתא מייתי להנך תרי ברייתות זו אחר זו הך דיין מתני' ברישא והש"ס אקדמה להך דג' לוגין מים ברישא ובאמת הך דיין מבעי לאקדומי דנהמ"י מנה"יי מבעי לן למילף ועוד מ"ש דשני בלישני' תנא דברייתא בדר"א דגבי מים א' אם מלאן לשם חג חייב וכוונתו לפירושם על קידוש כלי ובהך דיין נקט בהדיא קידוש כלי וברישא ג"כ דברי ר"א היא כדא' בתוספתא והא דגרסי בקצת ספרים ראב"ש ט"ס הוא והוא ר"א דמתניתין דא' אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב ועוד דהא ראב"ש ס' בקידושין חדש בח"ל דרבנן וע"כ מושב לאחר ירוי"ש והיכי א' רבינא דכ"ע ס' קרבו נסכים במדבר ובלמדין כו' פליגי הא ע"כ ס' ראב"ש לא קרבו נסכים במדבר ומושב לא' ירוי"ש וא"כ מ"ש דשני בלישני' ועוד דבאמת היכי מוכח האי לישנא דאם מלאן לשם חג כו' דבעי קידוש כלי מה שייך זה למילוי לשם חג דהא לפעמים המה ממלאים בחבית שאינה מקודשת הו"ל למנקט בהדי' אם קדשו בכלי חייב ועוד מ"ש דבאוקמתא דיין נקטו אמוראי לישנא דקרבו נסכים בבמה כו' ובאוקימת' דמים נקטו לישנא דקרבו נסכים במדבר פליגי כיון שהכוונה א' דכיון דקרבו בבמה לא בעי קידוש כלי גם ברישא הו"ל למנקט לישנא דקרבו נסכים בבמה כיון דהא בהא תליא וגם באוקימתא דרנב"י דא' ביש שיעור למים פליגי שפי' רש"י ז"ל דת"ק ס' ג' לוגין וה"ה יותר דאין שיעור למים ק' לכאורה כיון דעיקר המחלוקת ביותר מג' לוגין למה נקט ת"ק במילתיה ג' לוגין ונימא ה"ה יותר ועוד דמייתי והני תנאי כהני תנאי ומייתי פלוגת' דר"ע ור"י ויש להבין דר"י דריש כי תבאו לב"ג אתה אומר לב"ג או אינו אלא אפי' לב"ק כו' ופירש"י דנימא באמת קרבו נסכים במדבר וכן בדר"ע דאמר להטעינן נסכים לב"ק א"א אלא לב"ג פי' ג"כ דנימא לק"נ במדבר א"כ מ' דלא קים להו לר"י ולר"ע סברתם אי קרבו אי לא כל חד כדאית ליה רק בתר דדרשי מקראי מר כדאית ליה כו' ואלו בקדושין א' בגמ' במאי קמיפלגי ופירש"י שם מה ראה ר"ע לחלוק על ר"י כו' משמע דעיקר מחלקותן הוא אם קרבו אם לא מס' בעלמא ולבתר דרשי קראי כל חד לפום סברא דילי' ודו"ק היטיב וכבר הק' כן הרב מהרי"ט ז"ל והעצמות יוסף בחידושיהם לקדושין והע"י הניח בצ"ע ומהרי"ט נדחק מאוד וגם לשון אפילו לב"ק בדר"י הוא מיותר דאם נימא קרבו נסכים במדבר עיקר קרא רק לב"ק אתי ומאי אפילו וברש"י ז"ל ליתא תיבת אפילו ובכל ש"ס דילן איתיה ואין להאריך בדקדוקים אבל נראה לפרש כל הסוגיא בפי' חדש בעזהש"י הנה הך ברייתא דג' לוגין מים כו' נראה דלא מיירי כלל מדין קידוש כלי ויכול להיות דאיירי שקידשו בכלי רק פלוגתא אחריתא היא דהנה נהמ"י הלל"מ היא או מקרא דונסכי' והנה לרנב"י דמוקי ביש שיעור למים ה"פ דת"ק א' המנסך ג' לוגין מים בחג בחוץ משמע אף שכבר נסכו בפנים ג' לוגין כדינו אפ"ה אם ניסך אח"כ עוד ג' לוגין בחוץ חייב וע"כ צ"ל שאם היה מנסכן עוד בפנים מתקבלין הן בפנים ויכול לנסך אף כל היום ובכל פעם שיעור ג' לוגין דזה שיעור נסכים כדא' בכל דוכתא ג' לוגין יין או ג' לוגין מים ור"א ס' אם מלאן לשם חג חייב פי' שאינו חייב רק על ג' לוגין הראשונות הבאות לחובת היום שמלאן לשם חג אבל כל שקיים כבר פעם א' חובת היום שוב אין מתקבלין בפנים אף שקדשו בכלי דיש שיעור למים פי' שלא הותר לנסך לחובת ציבור רק פעם אחת ג' לוגין ורפ"א דכ"ע יש שיעור למים ובקרבו נסכים במדבר פליגי פי' דס"ל לר"פ דאף דאין קרבין לחובת ציבור רק פעם א' אפ"ה כל יחיד הותר לו להתנדב מים ולנסך בחג כמו למ"ד ק"נ במדבר פי' משקרבו לציבור גבי תמיד ה"ה דקרבו ליחיד ולהכי ס' דלא איצטריך קרא לב"ג דממילא קרבו אף במדבר ומוקי ביאה לב"ק וכדפירש"י ז"ל הרי להדיא דס' האי תנא כל מידי דקרב לק"צ ה"ה דקרב לק"י וא"כ ה"ה נהמ"י כיון דקרבן ציבור ה"ה דקרב נדבה ליחיד ובלבד כשיעור הזה ולכן חייב לת"ק בג' לוגין אף שכבר קרבו לציבור הרי יכול להתנדב היחיד ג"כ ור"א ס' לק"נ במדבר רק משעת ביאה ואילך ולא ס' הך ס' דכל שקרבה לציבור הוא הדין ליחיד ואם כן הוא הדין נהמ"י לא ילפינן יחיד מציבור והוי אין מתקבל בפנים והן הן דברי ר"ח במשנתינו שאמר המנסך מי החג בחג כו' פי' דווקא אותן ג' לוגין הממולאין לחג ורבינא אמר דכ"ע לא קרבו נסכים במדבר ולא ילפינן יחיד מציבור רק בלמדין נהמ"י מנה"יי פליגי פי' דכיון דא' רחמנא ליחיד להקריב יין מביאת הארץ וגם להתנדב יין לבד אי אמרינן ה"ה שיכול להתנדב מים ת"ק ס' למדין כו' ואפשר ת"ק דריש ונסכיה בשני ניסוכים א' נ"המי ואחד נה"יי ולהכי מקיש להו לזה ג"כ שיוכל להתנדב ג"כ מים כמו יין ור"א ס' דנהמ"י הלמ"מ ואין לך בו רק לציבור ולא ליחיד ואין ברייתא זו ענין כלל לק"נ בבמה ולקידוש כלי ומחלוקת בפ"ע הוא ומתורצים כל הקושיות ודקדוקים בלי גמגום כלל למבין ובהכי אתיין לי שפיר סוגיא דלעיל מינה שם דא' ר"י ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דא' ניסוך המים דדריש ונסכיה כו' ואמר רשב"ל אי מה להלן כו' ג' לוגין אף כאן ג' לוגין והא ר"א מי החג קאמר כו' ופירש"י דר"א אמר מי החג מ' אפילו לוג כו' וזה ק' מאוד מנ"ל לר"ל להקשות כן דילמא ר"א סבר ג' לוגין הי' מנסך דלא כר"י דא' לוג והיכי מוכח לה מדא' מי החג מלבד מה שהק' תוספות דר"א אדר"א לפירש"י עיי"ש ולפי פירושינו זה תתפרש הסוגיא בפשיטות דהכי מק' ליה ר"ל כיון דר"א כר"ע ס"ל דדריש ונסכיה בשני ניסוכין א"כ אית לן לאקשויי' נהמ"י לנה"יי מה נה"יי כל ג' לוגין כשירים הן בפנים אף כמה פעמים דמתנדבין יין אף ניסוך המים כל ג' לוגין כשירין והיינו כמ"ד אין שיעור למים או דמתנדבין מים דאיתקוש ליין ור"א מי החג קאמר משמע דווקא אותן ג' לוגין שנתמלאו לחובת היום אע"כ דר"א לאו כר"ע ס"ל ולא אתקוש אלא ס"ל נהמ"י הלמ"מ וא"ש כל הסוגיא וכן סוגיא דמעילה שהביאו תו' דר"ל אמר אין מועלין אלא בג' לוגין ור"י אמר מועלין בכולן ומק' למימרא ס' ר"ל יש שיעור למים ומק' מהא דא' ליה ר"ל לר"י אי מה להלן ג' לוגין כו' מכלל דר"ל אין שיעור למים ס"ל ולפירוש רש"י ותוספות צ"ל דדייק לה מדא' ר"ל והא ר"א מי החג א' משמע כל שהן וס' אין שיעור למים ולפ"ז ק' מאי טעמא משני לטעמי' דמנחם כו' הו"ל למימר לטעמי' דר"א כו' דהא מדא' ר"א מי החג דייקינן לה אבל לפמ"ש א"ש טובא דאדרבה ר"ל דא' אי מה להלן ג' לוגין ס' אין שיעור למים ועפ"י מש"ל שיכול להקריב כמה פעמים ג' לוגין ודייק הגמרא מדא' ר"ל הכי מכלל דר"ל גופיה ס"ל באמת הכי ג' לוגין רק דבדר"א דא' מי החג לא ניחא ליה לפרושי בשיטת ר"ע אבל איהו כר"ע גופיה ס"ל ואין שיעור למים ומשני לטעמיה דמנחם א' דמוקי לה כר"ע ומק' ליה הכי דא"כ אין שיעור כו' אבל לדידיה לא ס"ל כר"ע אלא ס"ל יש שיעור ואין מועלין רק בג' לוגין וזה לפענ"ד כפתור ופרח בכל סוגיות הגמ' אף שלא פי' רש"י ז"ל ותוספות ולהכי נקט בבריית' דמים דווקא ק"נ במדבר ולא בבמה דא"צ כלל למחלוקת זו אי ק"נ בבמה ובאידך ברייתא נקט דווקא במה דלענין קידוש כלי איירי ודו"ק היטיב בכל זה ולפ"ז עולה בידינו דרבינא ס' דכ"ע לא ק"נ במדבר וא"כ ממילא גם בבמה לא קרבו ומושב לא' ירוש' וא"כ ה"ה לחדש בח"ל דרבנן ומזה סיוע גדול להמקילים בחדש בח"ל ובהך דר"י ור"ע שדקדקנו נ' דה"פ ר"י דריש כי תבאו להטעינה נסכים לב"ג דס"ל לא ק"נ במדבר ואיצטריך קרא לב"ג וא' או אינו אלא אפילו לב"ק פי' אימא נהי דאיצטריך גם לב"ג אפ"ה איתרבי נמי לב"ק דמושבותיכם פי' במה הנוהגת בכ"מ כו' ת"ל לכם במה הנוהגת לכולכם ר"ע דריש כי תבאו לב"ק דס"ל ק"נ במדבר ואמר א"א אלא לב"ג פי' אף דק"נ במדבר אפ"ה איצטריך לאשמעינן דאפי' בבמה חייב בנסכים ובמה לא ילפינן מאוהל מועד שבמדבר שנאסרו הבמות וחמירא קדושתו והכי אשכחן ר"י ס' במשנה דזבחים אין מנחה בבמה אף בבמה גדולה אף דודאי קרבו מנחות במדבר והיינו משום דב"ג קילא טפי וגדולה מזו בילקוט שלח אמר אבא יוסי בן חנן משום ר"א דאיצטריך קרא לבית עולמים דלא ילפינן מאהל מועד שבמדבר לנסכים ועוד ברייתא שם בכה"ג ולהכי דריש מושבות במה הנוהגת בכל מושבות כו' נמצא לפי זה עיקר טעמייהו דרבי עקיבא ור"י מדין אי קרבו נסכים במדבר אי לא רק דאפ"ה איצטריך להו לדרוש קראי כל חד כדאית ליה למר לרבות במה קטנה ולמר להוציא ב"ק וכל חד לפום מאי דס"ל בק"נ במדבר דרשי להו לקראי כל חד כדאית לי' וזה ברור לענ"ד ומיושבי' כל הקו' ודקדוקים שכ' לעיל וגם קו' המהרי"ט והע"י מסוגי' דקדושין דמ' בסברא פליגי וא"ש לפמ"ש:
עכ"פ עולה בידינו לנכון בע"ה מסוגי' זו ראיה נכונה ובין לפירש"י ז"ל ובין לפי פירושינו זה שדעת אמוראי בתראי דלא קרבו נסכים בבמה ולא במדבר ומושב לאחר ירושה ושיבה משמע ואם כן ה"ה בחדש ולפירושינו מובן כן מדרבינא:
וראי' נכונה מצאתי לפי' זה בסוגי' מהירושלמי דסוכה פ' לולב וערבה במשנה דנה"מ כיצד דמייתי תמן תני בשם ר"א צריך שיהא מילואן לשם חג ואית תנא תני בשם ר"א א"צ שיהא מילואן לשם חג וקאי אהא דא' שם תנינן ר"א אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב אר"י כל שיטת ר"א כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע א' נה"מ ד"ת כן ר"א א' נה"מ ד"ת וא' שם מאי נפיק מביניהון מ"ד צריך כו' ר"א כר"ע מ"ד א"צ כו' ר"א כרבנן לית יכיל דאר"י כל שיטת ר"א כר"ע כו' מה נפיק מביניהון א"ר זעירא והוא שניסך ג' לוגין וג' לוגין בחוץ אית תנא תני יש להן שיעור ואית כו' אין להן שיעור מ"ד יש להן שיעור פטור ומ"ד אין להן שיעור חייב כצ"ל ופי' דלעיל מייתי דריב"ח דא' צריך מילוי לשם חג כדי לעשות פומבי לדבר פי' לפרסמה שהיא מה"ת וא' דאתי' כר"ע ואח"כ א' על פלוגתא אי צריך מילוי לשם חג לר"א דאתי בפלוגתא דר"ע ורבנן דלרבנן א"צ וע"ז מק' לית יכיל דהא כל שיטת ר"א כר"ע דלרבנן ס"ל דפטור המנסך מים בחג והוא ר' מנחם יוד פאה הובא שם ג"כ בירושלמי ובספרי' שלנו הגי' מהופכת ומה נפיק מביניהון גריס קודם אית תני כו' ומבואר לענ"ד שצ"ל הגי' כמ"ש ואח"כ מוקי לה בפלוגתא דיש שיעור למים וכגון שניסך ג' לוגין בפנים ואח"כ ג' לוגין בחוץ והיינו לישנא דצריך שיהא מילואן לשם חג פי' ג' לוגין הראשונים מ"ד יש שיעור פטור ומ"ד אין שיעור חייב כו' הרי להדי' מבואר כמ"ש דאף למ"ד אין שיעור אפ"ה שיעורו בג' לוגין רק שיכול לעשות כן כמה פעמים ודלא כפירש"י ותוס' וגם דלא מיירי כלל מקידוש כלי רק אם דווקא באותן ג' לוגין המיוחדין לחג או לא ואתי' כאוקימתי' דרנב"י בש"ס דילן וזו ראי' ברורה לפירושינו זה שפירשנו בסוגי' בעזה"שי:
ועוד ראי' דהנה לפירש"י ותוס' באוקימתא דרבינא דכ"ע סברי קרבו נסכים במדבר ובבמה רק דדוקא יין קרב בבמה אבל מים לא קרבו כלל רק במקדש ולא אשכחן בלא כלי רק דפליגי אי למדין דבר שלא קרב מדבר הקרב בבמה אבל כ"ע אין מים קרבין בבמה כלל ואלו בירושלמי גבי ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים כו' א' זמן נה"מ הוי והיתר במה הי' כו' ומפרש לקרא דויסך אותם לה' כפשוטו שהי' זמן נה"מ ונסך אותם בבמה הרי להדי' דס"ל דבזמן היתר במות קרב בבמה גם נה"מ והיינו כמש"ל בפירוש ד' רבינא דמ"ד למדין נה"מ מנה"י היינו להך מילתא שיקרבו גם בב"ק ושיבואו לנדבת יחיד והך אמורא דירושלמי ס"ל כמ"ד למדין כו' אבל פירש"י ז"ל הוא דלא כמאן והיפוך סברת ש"ס דילן דס' בפשיטות דל"ק מים בבמה וזו ג"כ ראי' נכונה לפירושינו ואולי היינו טעמא דש"ס דילן פ' הכונס דמפיק לקרא מפשטי' משום דס"ל כמ"ד לק"נ במדבר:
ועוד ראי' נכונה דהלכה כמ"ד לק"נ במדבר מהא דאי' במדרש שה"ש רבה פ' ה' פיסקא י"ב אר"י כו' התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים והגפנים סמדר כו' אלו הנסכים וכה"ג אי' בחולין פ' ג"ה בדרש דקרא והנה גפן לפני א' שם ריב"ל גפן זו תורה כו' עלתה נצה אלו הבכורים הבשילו אשכלותי' כו' אלו נסכים הרי דמקדים בכורים לנסכים ומדמי להו אהדדי ומיירי במעלות ירושלים דמ' דאז זכו בהם דומיא דבכורים דנוהגין לאחר ירוי"ש וכן מ' במ"ק דף ג' במסקנא דמשני רב אשי אהא דר"ג וב"ד נמנו כו' וכי גמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים כו' וכמ"ש התוס' מדשונה בכ"מ הני תלתא יחד דהיינו י' נטיעות וערבה ונה"מ ש"מ דזמנן שוה דוקא כשבהמ"ק קיים ואי קרבו נסכים גם במדבר הרי לא דמו להדדי ומכל הלין ראיות לדעת המקילין בחדש בח"ל דביאה ומושב לאחר ירוי"ש משמע:
ויש להביא עוד ראי' דהלכה כמ"ד לק"נ במדבר ובבמה מהך דגמ' דסוכה פ' לולב וערבה תניא ראב"צ א' לול קטן הי' בין כבש למזבח א' לשבעים שנה כו' ומלקטין משם בעיגולי דבילה ושורפין אותן בקדושה שנאמ' בקדש הסך כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה וא' רבינא אתי' קדש קדש דכתיב ושרפת את הנותר כו' הרי להדיא דדרשינן בקודש הסך שתהא ניסוכו בקדושה דוקא וממילא מימעטא במה קטנה דלא מיקרי קדושה והכי א' בהדיא בירושלמי דמגילה פ"ק א' רבי אומר אני אף משנכנסו לארץ לא קרבו נסכים רק בפנים שנאמר בקדש הסך כו' ומ' שם דמימעטא אפי' במה גדולה ובש"ס בזבחי' בפלוגתא דרבי ורבנן מ' דלא פליג ר' רק בבמה קטנה עכ"פ במה קטנה ודאי מימעטא מהך דרשא דבקודש ולכאורה גם מסתם משנה דמעילה הכי מ' דאמר נסכים בתחלה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין כו' הרי לא ממעט ממעילה רק אחר שירדו לשיתין אבל קודם שירדו אית בהו מעילה אף שניסך אותן על המזבח רק שעוד השיתין פקוקין וע"כ עיקר מצוותן ירידה לשיתין דאל"כ ק' אין לך דבר שנעשה מצוותו ומועלין בו א"ו עיקר מצוותן בירידה לשיתין ומקראי דהסך נסך שכר לשון שביעה לשון שכרות כו' וגם דשיתין הללמ"מ ואין מצות ניסוך אלא בכך וא"כ במת יחיד האיך תטעון נסכים הא אין שם שיתין דהא ס"ל לר"ש דאפילו העלה על האבן חייב וא' קרן וכבש ויסוד וריבוע בב"ג ולא בב"ק כללו של דבר המעיין בסוגי' זו ובכל מה שכתבתי בזה יראה שיש מסוגי' זו ראי' נכונה לדעת המקילין בחדש בח"ל וכמ"ד מושב לאחר ירושה וישיבה:
וראיתי בדברי הרב בעל פני יהושע ז"ל בקונטרסו לחדש שהביא ראי' להקל כמ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא דבמנחות ר"פ כל קרבנות הציבור והיחיד באין מארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר וב' הלחם שאין באין אלא מן הארץ ומן החדש ואמר בגמ' מתני' דלא כהאי תנא דא' עומר וב' הלחם הבאין מן הישן כשרו' אלא שחיסר מצוה ומפרש טעמא דברייתא ממושבותיכם ולא מח"ל ממושבותיכם אפילו מן העליי' ומק' והא אפיקתי' ומשני תביאו רבוי' הוא ומק' והא כ' חדשה כו' לכדתני' ר"ע ור"נ א' ב' הלחם הבאים מן הישן כשרות ומה אני מקיים חדשה כו' ומק' ע"כ ל"פ אלא מן הישן אבל כ"ע מודו דעומר ובה"לח מארץ ולא מח"ל כמאן דלא כריב"י דאמר עומר בא מח"ל ומה אני מקיים כי תבאו שלא נתחייבו בעומר עד שבאו לארץ ומפרש הגמ' וקס' ריב"י חדש בח"ל דאוריי' וממושבותיכם כמשא"י מ' וכי תבואו זמן ביאה הוא וכיון דאסור אקרובי נמי מקרבינן עכ"ל הגמ' ודקדק הפ"י מדאמר דריב"י ס' חדש בח"ל דאוריי' כו' וכיון דאסור כו' מקרבינן ש"מ דתנא דמתני' דא' אין בא אלא מן הארץ ס' חדש בח"ל לאו דאורייתא עיי"ש בדבריו ז"ל שתמה על הרמב"ם שפסק כמ"ד חדש בח"ל דאורייתא וס' כתנא דמתניתין דאין עומר בא מח"ל וסתרן אהדדי לפי הנראה מסוגי' זו ולפי"ז עלה בידו לפסוק הלכה כסתם משנה דמנחות דסבר חדש בח"ל לאו דאורייתא יותר מסתם משנה דערלה ע"כ שורש דבריו בקיצור ולכאורה דבריו נכונים דפשטות הגמ' הכי משמע אך אמנם צריך להתיישב בדבר זה הרבה שהוא נגד הרמב"ם שפ' כתרווייהו וכ"פ הסמ"ג ז"ל הובא בלח"מ וגם לכאורה יש ראי' לדבריהם ז"ל דהנה ר"ע ור"נ א' ג"כ ב' הלחם הבאי' מן הישן כו' וגם מדידהו איכא למידק ע"כ ל"פ רק מן הישן אבל מודו דמארץ אין מח"ל לא כדדייק גמ' וא"כ ס' ר"ע עומר בא מן הארץ דוקא ור"ע סבר לכאורה חדש בח"ל דאורייתא וכמש"ל בשם הרא"ש ז"ל בתשובתו ולדעת הפ"י ז"ל יסתרו דברי ר"ע אהדדי א"ו כדעת רמב"ם ז"ל דלא הא בהא תליין ואזדא לי' ראיית הפ"י ז"ל ולפמש"ל שלענ"ד אין ראי' כלל שיסבור ר"ע חדש בח"ל דאורייתא והא דסבר ר"ע מושב כמשא"י היינו דוקא בנסכים וכמו שחילקתי לעיל דבנסכי' הוה מושב בלא ביאה דביאה דנסכי' לאו דוקא משא"כ בהך דחדש וכמש"ל בביאור יותר אין מקום לקו' זו כלל ותו לק"מ ד' ר"ע אהדדי ודו"ק:
אמנם שבתי וראיתי שיש מקום גדול וידים מוכיחות לדעת הפ"י ז"ל ונ' שכן גם דעת רש"י ותוס' וא"כ אין הכרע מדעת הרמב"ם וסמ"ג ז"ל והנה דברי רש"י ז"ל הן במקומן הנ"ל בדברי ריב"י ומה אני מקיים כי תבאו דמשמע דאין לבא אלא מן הארץ עכ"ל ואח"כ בד"ה וממושבתיכם כו' וכי תבואו לא ממעט ח"ל אלא זמן ביאה היא לאמר שלא נתחייבו בעומר אלא לאחר שבאו לארץ אבל אחר שבאו לארץ אסור חדש קודם הקרבת העומר כו' כוונתו בח"ל ומשמע להדי' מלשונו ז"ל דלא נימא שבא למעט איסור חדש בח"ל אלא שלא נתחייבו כו' וזה פי' דבריו שכ' לעיל ומה אני מקיים כו' דמ' שאין בא אלא מן הארץ היינו כיון דכי תבואו ממעט איסור חדש ה"ה עומר דהא בהא תלי' דאל"כ אלא דס"ד דכי תבואו למעט ח"ל מהבאת עומר וכמ"ש הסמ"ג ז"ל לא הו"ל לרש"י ז"ל למנקט דמכי תבואו לא ממעטינן איסור חדש ומאן דכר שמי' לאיסור חדש הא גם לתנא דמתניתין לא ממעטינן מכי תבואו רק הבאת עומר מח"ל ולא איסור חדש וכמ"ש הסמ"ג והרמב"ם ז"ל וא"כ ריב"י בא להורות דלא נמעט מכי תבואו הבאת עומר מח"ל אלא לזמן ביאה והו"ל למנקט אבל אחר שבאו כו' מקריבין עומר מח"ל א"ו דמפרש דמאי דא' ריב"י ומה אני מקיים כי תבואו היינו דמשמע למעט איסור חדש בח"ל וה"ה לעומר וע"כ מדפירש כן ס"ל דהא בהא תלי' ודו"ק בלשון רש"י ז"ל כי מוכרח הוא וע"כ לדעתו ז"ל תנא דמתני' סבר כמ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא ובאמת לכאורה יש לדקדק כן מלשון הגמ' דאמר וקסבר חדש בח"ל דאוריית' דכ' ממושבותיכם כמשא"י משמע וכ"ת זמן ביאה הוא כו' ולכאורה הך דכי תבואו זמן ביאה הוא מיותר דהוא מפורש בדברי ריב"י ומה הוסיף הש"ס בזה ואין לו שייכו' עם הא דדרשינן ממושבו' כמשא"י דהא לתנא דידן ג"כ מושבותיכם כמשא"י והיינו לאיסור חדש וכי תבואו דוקא לענין עומר למעט מח"ל ותרי עניני נינהו וחידש ריב"י דאף לעומר לא ממעטינן ח"ל מכ"ת רק לזמן ביאה אתי ולא איצטריך לי' להש"ס לאוסופי רק הך דחדש בח"ל דאורייתא דכ' מושבותיכם כו' א"ו משום דלתנא דידן ממעטינן מכי תבואו גם לענין איסור ולא דרשינן מושב כמשא"י להכי איצטריך למימר לריב"י דס"ל מושב כמשא"י וכ"ת ממעט כלל ח"ל לא לענין איסור ולא לענין עומר ונ' שזהו ג"כ שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן הרי לפניך מה שכתבתי מדעת רש"י ז"ל להוכיח כדעת הפני יהושע ודעת התוספות שכתב לעיל גם כן להוכיח כדעת הפני יהושע ז"ל הוא בפרק התכלת וכמו שנבאר בעז"ה:
דהנה אי' התם ד' מ"ה ע"ב במשנה הלחם מעכב את הכבשי' והכבשי' אין מעכבין את הלחם ד' ר"ע רשב"נ א' לא כי הכבשי' מעכבין את כו' הלחם אינו מעכב כו' שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם וכ' תוס' בשם ר"ת ז"ל בטעמי' דבן ננס דבמדבר לא קרב לחם משום דכ' כי תבואו אל הארץ ור"ע לטעמי' דכי תבואו לאו דוקא אבל רשב"נ כר"י דקדושין דביאה לאחר ירוי"ש והק' דא"כ אף קרבניהם לא יקריבו ותי' משום דב' הלחם נק' בכורים ומה בכורים בארץ כו' ועוד תירצו משום דבפ' ר"י דריש מושב למעט ח"ל ע"כ שורש דבריהם והנה מדכ' דר"ע לטעמי' דס' כי תבואו לאו דוקא וס' קרבו עומר וב' הלחם בחוץ לארץ ובמדבר ומנ"ל הא אליבא דר"ע הא בקדושין לא א' רק קרבו נסכים במדבר ומוכח מזה דחדש בח"ל דאורייתא דמושב כמשא"י מ' אבל מנ"ל דקרבו לחם במדבר אימא דר"ע מודה כי תבואו ממעט ח"ל לענין עומר וב' הלחם כמו לשיטת הרמב"ם וסמ"ג ז"ל אף דס' חדש בח"ל מה"ת אפ"ה כי תבאו ממעט ח"ל לעומר וה"ה ב"הלח דכ' מיום הביאכם את עומר התנופה כו' א"ו כוונתם ז"ל כיון דר"ע ס' חדש בח"ל מה"ת גם ס' קרבן נסכי' קרבו במדבר ודאי דכי תבואו לאו דוקא אף לענין עומר וב' הלחם ואינן תלוין כלל בארץ ומוכח כן בגמ' שם דמק' במאי קמיפלגי כו' ופירש"י ותוס' שם מה ראה ר"ע לחלוק על ר"י דכיון דכ' כי תבואו מסתבר לומר דמושב לאחר ירוי"ש משמע ובארץ ולא נילף ממושב דשבת דהוא בלא ביאה ולשיטת הרמב"ם וסמ"ג לק"מ דהא אף לר"ע ביאה דווקא למעט ח"ל ורק לענין עומר אבל אאיסור חדש לא קאי כלל הך ביאה ואף גם במדבר אפשר דנהג איסור חדש כמו דקרבו נסכים במדבר אבל לדעת רש"י ותוס' ניחא דהמק' ס"ל דביאה דוקא ועכ"פ ממעט מדבר ולהכי הוי מסתבר למעט ח"ל ג"כ ולא לדמויי למושב דשבת דהוי בלא ביאה ומתרץ דבאמת גם ביאה דנסכים ודחדש ל"ד כלל ולכן כ' תוס' דר"ע סבר כי תבואו לאו דוקא וקרבו עומר וב' הלחם במדבר ועיי"ש ברש"י ז"ל ד"ה קרבו כו' וזה בודאי ס' ר"ת ז"ל ולפי תי' התוס' גם רשב"נ הכי ס"ל דכי תבואו ל"ד רק דב"הלח ממעטינן מהקישא דבכורי' ואפשר לדידי' דוקא ב' הלחם איתקש לבכורים ולא עומר ואף בהא פליג ר"ע עלי' וס' דקרב עומר ושתי הלחם במדבר כד' תוס' לעיל והנה ר"ש א' במשנה זו הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בת"כ קרב במדבר וכל האמור בחומש הפקודים לא קרב במדבר משנכנסו לארץ קרבו אלו ואלו אף דאיהו סבר בקדושין חדש בח"ל דאורייתא אפ"ה סבר כיון דהלחם לא קרב אף הכבשים הבאים בגללו לא קרבו ואפשר דר"ש סבר כ"ת דוקא למעט מדבר מאיסור חדש ומהבאת עומר אף דמרבה ח"ל ממושב וכדס"ל לריב"י וס' ג"כ דכי תבואו דנסכים דוקא ול"ק נסכים במדבר ודלא כסברת הש"ס דמק' במאי קמיפלגי וכן מ' קצת בילקוט שלח לרשב"י וכן בת"כ משמו והכי מוכח מברייתא דרשב"י שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ כו' מ' להדיא דס"ל דלא נהג חדש במדבר אי"ה יבואר ברייתא זו לקמן בדין חדש ש"נ רק ר"ע ודאי ס' ביאה לאו דוקא מדא' להטעינה נסכים לבמה קטנה מ' לבמה גדולה לא איצטריך דאף במדבר קרבו והא דמק' הגמרא במאי קא מיפלגי כו' היינו לר"ע דיליף ממושב דשבת דהוי בלא ביאה ולהכי מקשינן היכי מדמי מושב בלא ביאה לביאה ומושב ואיצטריך לשנויי דהכא ג"כ ביאה לאו דוקא משא"כ לרשב"י וריב"י לא אשכחן דילפי ממושב דשבת וכ"ז מוכרח לד' התו' ז"ל וע"כ ר"ע גם ממושבותיכם דגבי שתי הלחם דריש כמשא"י ואפילו מח"ל דאל"כ וממעט ח"ל ממושבותיכם דשתי הלחם א"כ כ"ש במדבר ואיך כתבו התוס' דלר"ע קרבו בהל"ח במדבר א"ו ברור כמ"ש ומבואר מדבריהן ז"ל דכל הנך תנאי דס' חדש בח"ל דאורייתא סברי כי תבואו לאו דוקא למעט ח"ל כלל לא לענין איסור ולא לענין עומר ולא פליגי רק בשתי הלחם ומטעמים אחרים ולא מכי תבואו והנ"מ שבין ב' הטעמים נבאר אי"ה לקמן ולפי"ז ע"כ מאן דממעט עומר מכי תבואו היינו משום דס' חדש בח"ל לאו דאורייתא וריב"י פליג עלייהו בתרוייהו באיסור ובעומר לשיטת רש"י ותוס' ז"ל:
אמנם לפ"ז נשים לב לקושי' שהק' לעיל דר"ע אדר"ע ובפרט לד' תוס' שכתבו בהדיא דר"ע סבר כ"ת ל"ד ומביאין עומר ושתי הלחם במדבר והכא ל"פ ר"ע ור"נ רק בישן אבל בארץ ל"פ כו' וצ"ל לדבריהם ז"ל דמדר"ע ליכא למידק כלל דלא פליג רק מן הישן דהא ר"ע לא איירי רק בשתי הלחם להכשיר מן הישן וקאי אקרא דמנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות ומדין ח"ל לא איירי הכא וי"ל דס"ל ג"כ דכשר והש"ס דא' ע"כ ל"פ כו' קאי אתנא דברייתא דא' עומר הבא מן הישן כשר בהל"ח הבאים מן הישן כשרות אלא שחסר מצוה ודינא קתני בתרווייהו בעומר ובהל"ח ולהכי דייק ע"כ ל"פ רק בישן כו' וזה מוכרח לדעת תוס' ז"ל בדר"ע איברא דלדברי הרמב"ן בפירושו על התורה שכתב בהדיא דאף מאן דסבר מושב דאיסור חדש כמשא"י משמע מודה דממושבותיכם דבהל"ח למעט ח"ל אתי לכ"ע ול"פ ריב"י רק בעומר ור"ע הא לא איירי כאן רק בשתי הלחם וא"כ לק"מ לדר"ע רק שאין כן דעת תוס' שכתבנו לעיל ועיי"ש לעיל די"ל דאין הכרח כלל שיסבור ר"ע חדש בחו"ל דאורייתא ולא פליג רק בנסכים ושלא כד' תוס' ורא"ש שכתבו דר"ע ס' חדש בחו"ל דאורייתא ועוד נדבר אי"ה לקמן ביישוב הך קו' דר"ע אדר"ע ומאחר שיישבנו הקושיות לשיטת הרב פ"י שהוא דעת תוס' ורש"י ז"ל דאיסור חדש והבאת עומר הא בהא תליין עלינו להביא עוד ראיות לשיטה זו בעזהש"י:
הנה יש לדקדק לדברי ריב"י דס' עומר בא מח"ל איך דעתו בבהל"ח אי נימא כיון דמושב דאיסור חדש כמשא"י משמע גם מושב דבהל"ח הכי משמע ואפי' מח"ל או דוקא מושב דחדש דכתיב ביה לדורותיכם בכל מושבותיכם משמע אפי' בח"ל אבל ממושבותיכם מ' דוקא מא"י ולא מח"ל ומצאנו דעות שונות בזה הרמב"ן ז"ל כבר כ' דבריו ז"ל שחילק בין מושב דחדש למושב דשתי הלחם מטעם שכתב לעיל דשם כתב לדורותיכם בכל כו' ודומה מושב דבהל"ח למושב דנסכים דוקא בארץ והוי כמו דכתב מארץ מושבותיכם והרמב"ן ז"ל לשיטתו שכתב בפירושו פ' שלח גבי נסכים בפשיטות כדעת הסוברים לא קרבו נסכים במדבר ולא דריש מושב דנסכים במה הנוהגת בכל מושבותיכם כדדריש ר"ע ולכאורה לפי סוגית הגמרא דקדושין דבריו סותרין זא"ז דלפום גמ' דקדושין הא בהא תליא אי דרשינן מושב דנסכים לבמה הנוהגת בכל מושבות גם מושב דחדש מידריש הכי כמשא"י וס"ל ק"נ במדבר והיא שיטת ר"ע ור"י דפליג ס' מושב דנסכים לאחר ירושה וישיבה ולא ק' נסכי' במדבר וגם מושב דחדש ילפינן מינה ולא מחלקינן בין מושב דחדש דכ' בי' לדורותיכם כו' ובין מושב דנסכים דכ' בהדי' אל ארץ מושבותיכם ומזה למד הרמב"ן ז"ל למושב דב' הלחם וסוגי' הגמ' מבואר שלא כדבריו ז"ל ולפי סוגי' הש"ס נ' יותר כד' הרב בעל קרבן אהרן בפירושו לת"כ שכתב בהדי' דמאן דדריש מושב כמשא"י גם מושב דבהל"ח הכי מידריש ומאן דממעט ח"ל ממושב דבה"לח גם בחדש הכי ס"ל וס' חדש בח"ל לאו דאו' והרי גם לד' הרמב"ן ז"ל לא גרע מושב דב"הלח ממושב דנסכים ודרשי' בי' כמשא"י למ"ד ק"נ במדבר כמש"ל וכ"מ לכאורה לשון הגמ' חבל בארץ ל"פ דעומר ובה"לח בארץ אין כו' כמאן דלא כרי"בי כו' מ' דרי"בי בתרווייהו פליג מדנקטינהו לתרווייהו וראיתי בכמה נוסחאו' הש"ס כ' בהן בל' הגמ' וס' חדש בח"ל דאורייתא וממושבותיכם כמשא"י מ' בשני מימין והיינו הך דב' הלחם וכ"ש הך דחדש ודעומר וש"מ דפליג ריב"י גם בבה"לח רק בדפוס חדש שנדפס בדהרנפורט כ' ומושבותיכם כמשא"י כו' לא ידעתי ממי נפל הגהה הזאת וכן יש להוכיח מהירושלמי דשקלים שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואמר דאתיא דלא כר"י דאמר עומר בא מן הסורי' ומאי קו' אימא דמתניתין דשומרי ספיחין כו' איירי לשתי הלחם דודאי אין באין רק מהארץ לדעת הרמב"ן ובהדיא אמר בתוספתא דמנחות דשומרין לבהל"ח גם כן נוטלין שכרן כו' וכן אמר במס' ב"מ פרק הבית והעלי' שא' לר"י לדבריך אין עומר ובה"לח באין משל ציבור וכ"כ רש"י להדיא בפרק הזהב דמייתי שם הך משנה על הך דש"ח אינו נשבע כו' ע"ש ואם כן מתני' דשקלים דסתמא קאמר אימא לכל חד כדאית ליה למר בעומר ובה"לח ולר"י בב' הלחם לחוד דודאי מן הארץ דוקא ואתיא ככ"ע ואף דשם במשנה אמר לר' יוסי לדבריך אין באין כו' בל' רבים קאי לב' הלחם דרבים הן א"ו מוכח דלר' ישמעאל דאמר עומר בא מן הסורי' גם ב' הלחם כשירות מסורי' ואי מושב דנסכים גם סוריא במשמע גם מושב דב' הלחם כן וסורי' היא ח"ל למ"ד כיבוש יחיד ל"ש כיבוש וע"כ ס' מושב כל משא"י משמע וי"ל דוקא סורי' דכתב קצירכם אבל שאר ח"ל קציר נכרים הוא נבאר אי"ה לקמן וא"כ לדעת זו כיון דב' הלחם כשרים מח"ל למ"ד חדש בח"ל דאורייתא היכי ממעטינן עומר מכי תבאו לפי דעת הרמב"ם וסמ"ג אדרבה נילף עומר מב' הלחם דכשרים מכל מושבות וכי תבאו לאו דוקא לגמרי' או לזמן ביאה כרי"בי והא מוכח מברייתא דשם דאמר ממושבותיכם ולא מחוץ לארץ משמע דאי לאו מיעוטא מכשירינן ב' הלחם מח"ל וא"כ למ"ד מושב כמשא"י משמע ומכשר ב' הלחם גם עומר נילף מיניה ועוד הא גופא קשיא לדעת רמב"ם וסמ"ג כיון דס"ל כי תבאו דוקא לענין עומר מח"ל ל"ל מיעוטא דממושבותיכם בב' הלחם למעט ח"ל נילף מעומר דביאה אכולהו קיימא דכתב מיום הביאכם את עומר כו' וע' תוס' ד"ה חדשה כו' שכ' דמשמע דילפינן להו מהדדי אבל לשיטת רש"י ותוספות ז"ל ניחא דמאן דממעט מכ"ת ס' חדש בח"ל דרבנן וכמש"ל ואיצטריך מיעוטא דמושבות בב' הלחם אף דכבר ממעטינן עומר מכי תבאו דסד"א דוקא עומר שאין איסורו נוהג רק בארץ אין בא רק מן הארץ אבל ב' הלחם שבא להתיר חדש במקדש למנחות דמסתבר שאיסור מנחה מחדש נוהג אף מח"ל דכ' מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות ואם נקריב קודם מח"ל לא מקרי' הא מנחה חדשה והו"א כיון דאיסורו נוהג גם מח"ל יביא גם מח"ל ואיצטריך ממושבותיכם למעט ח"ל ודעת רמב"ם וסמ"ג היא כדעת רמב"ן ז"ל שכ"כ ממושבותיכם ולא מח"ל והיה נראה לומר שב' תירוצי התוס' שכתבנו לעיל בפ' התכלת מחולקי' בדעת הרמב"ן והרב בעל ק"א דהנה תחלה כתב בטעם רשב"נ דסב' ל"ק ב' הלחם במדבר משום דאיתקוש לבכורים ואח"כ כתב דבפ' ר"י דריש ממושבותיכם למעט ח"ל ודבריהם לכאורה תמוהים שחידשו בתי' א' סברא שלא הוזכרה בש"ס כלל ואח"כ כתבו דרשת הש"ס ממושבותיכם והו"ל לאקדומי דרשת הגמ' ברישא וגם מי הכריחם לחדש דרשה זו מבכורים ועוד שהביאו דרשה דממושבותיכ' מפ' ר"י ולא הביאו אותה מעיקר הסוגי' והברייתא דר"פ כל הקרבנות הציבור דעיקרא דמילתא שם וברייתא מפורשת ובפ' ר"י הוא אגב גררא בגמ' אבל לפמ"ש א"ש דהנה תוס' הק' לד' ר"ת דרשב"נ ממעט בה"לח במדבר מכי תבאו וכ' דא"כ אף קרבניהם לא יקריבו והוצרכו לתרץ דלעולם כי תבאו ל"ד לרשב"נ לכן קרבו הכבשים עכ"פ במדבר והא דלא קרב הלחם משום דאיתקוש לבכורים ולא כ' בתי' א' ממושבותיכם כו' דס"ל בתי' זה כדעת הרב בעל ק"א דלמ"ד חדש בח"ל דאורייתא גם מושב דבה"לח במש"אי מ' ולא ממעט ח"ל וכיון דרשב"נ ס' ביאה ל"ד ומושב ע"כ כמש"אי משמע הוצרכו למצוא ס' חדשה למעט בהל"ח מח"ל משום הקישא דבכורים ודוקא בה"לח ולא עומר ור"ע הא פליג עלי' ולא ס"ל ס' זו לכן לא הוזכרה בש"ס אבל בתי' שני נחתו לסברת הרמ"בן ז"ל לחלק בין מושב דחדש למושב דב"הלח לכן לא הביאו מר"פ כל קרבנות כו' דסוגי' דשם ע"כ למ"ד חדש בח"ל ל"ד דהא גם בעומר ס"ל לסוגי' דשם לפסול בח"ל לבד מרי"בי דמכשיר וע"כ ס' מושב לאחר ירוי"ש משמע וביאה דוקא ואין ראי' מהתם לרשב"נ דס' ביאה ל"ד ומושב כמש"אי מ' מדקרבו הכבשים במדבר לכן הוצרכו להביא מסתמא דגמ' דפ' ר"י בבעי' דר"ז חטים שירדו בעבים כו' וסתמא דגמ' ס"ל לתוס' דאזלא למ"ד חדש בח"ל מה"ת שכן פסקו תוס' בקדושין ואפ"ה ממעט ממושבותיכם ולא מח"ל וכד' הרמב"ן ז"ל ומיושבים כל ד' התוס' ואף לתי' אחרון פליג ר"ע עלי' גם במושב דבה"לח אבל דעת ר"ת ז"ל הוא ניהו בפשיטות כד' הרב בעל ק"א שכ' טעמי' דב"נ מכי תבאו אבל לולי זה גם בה"לח מח"ל ועוד יש לה"ר לד' רש"י ותוס' דאיסור חדש והבאת העומר הא בהא תלי' ממה שהק' רמב"ח לרב"ח אמאי אקרי כאן לאכלה ולא לשריפה א"ל רחמנא אמר לדורותיכם ואת א' תיבטל ואי נימא דבכל מושבותיכם לא קאי רק אאיסור ולא אהבאה אימא דגם לדורותיכם אאיסור קאי שינהג לדורות בכל מושבות כמו דכ' באיסור חלב ודם וחד קראי הוא ומאן פלג לן דלדורות קאי אעומר ומושב קאי אאיסור א"ו ס"ל לש"ס דכולי' קאי אתרווייהו אאיסור ואהבאה והא בהא תלי' ועוד יש לה"ר מפר"אד במ' שבת דא' לא לכל א' ר"א מכשירי מילה דוחין שבת שהרי בה"לח כו' ולא למדן ר"א אלא בג"זש נאמר הבאה בעומר ונאמר הבאה בבה'לח כו' ומק' מופנה מצד א' ומשיבין ומשני תביאו ריבוי' הוא ובודאי שהוא תירוץ דגם בבה"לח הבאה מופנ' הוא לגז"ש זו והוי מופנ' מב' צדדין וא"כ ק' הא במנחות ר"פ כל קרבנות כו' דריש ממושבותיכם ולא מח"ל ממושבותיכם ואפי' מן העליי' ומק' והא אפיקתי' ומשני תביאו אף מן העליי' ומק' והא מיבעי' לי' שכל שאתה מביא כו' ומשני הו"לל תביא מאי תביאו דאפי' מן העליי' וא"כ ק' על ר"א מנ"ל ריבוי השלישי מתביאו להיות מופנה משני צדדים הא תרווייהו איצטריכו ואין לומר דר"א ס"ל בה"לח פסולים מן העליי' ודלא כתנא דברייתא דמכשר לי' ז"א דהא כ' הרמב"ם בהדי' בה"לח כשרים מן הישן אף דפ' כתנא דמתניתין וע' בלח"מ שכ' דבהא לא פליגי תנאי כלל דבה"לח ודאי כשרי' מן הישן רק בעומר פליגי וזוהי דעת רמב"ם ז"ל שבעומר פסל מן הישן ובבה"לח מכשיר בדיעבד אף שהלח"מ כ' שדוחק הוא דעת הרמב"ם כן הוא ולענ"ד דבריו מבוארי' בתוספתא שבעומר לא הזכירה ישן רק רך ויבש ובבה"לח הזכירה מצוה להביא חדש לא מצא יביא מן הישן והוא להדי' כדעת הרמב"ם ז"ל וא"כ הדרא קו' לדוכתא דליכא מאן דפליג בהא אבל לדעת רש"י ותוס' ור"ת והרב בעל ק"א ניחא דהא ר"א ס' חדש בח"ל דאורייתא וא"כ לד' ר"ת ובעל ק"א גם מושב דבה"לח לא אתי למעט ח"ל ודרשינן ממושבותיכם ואפי' מן העליי' ואייתר לי' ריבוי' דתביאו להפנאה לג"ש ואידך ריבוי' לכל שאתה מביא:
והנה עיקר סוגי' דכל שאתה מביא כו' היא בפ' התודה ד' ע"ז דבעי למילף דחלות חמץ שבתודה הוא עשרון לחנה מבה"לח וא' או כלך לדרך זו כו' למילף מלחם הפנים נרא' למי דומה דנין מנחה הבאה חמץ עם הזבח ממנחה הבאה חמץ עם הזבח ואל יוכיח לחה"פ כו' אי כלך כו' דנין דבר הבא מן הארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן ואל יוכיחו בה"לח כו' ת"ל תביאו כו' כל שאתה מביא לרבות חמץ שבתודה כו' ולכאורה לפמ"ש דלר"א עומר ובה"לח באין מח"ל וחד ריבוי' מתביאו לרבות מן העליי' א"כ ליכא שום חילוק בין חמץ שבתודה לבה"לח וא"כ לא צריך ריבוי' דתביאו לכל שאתה מביא כו' דהא ליכא לאקשויי או כלך לדרך זו דנין דבר הבא מארץ ומח"ל מחדש ומישן דהא גם ב' הלחם כשרי' מח"ל ומישן וא"כ יש ללמוד מבה"לח דדמיין בחמץ ועם הזבח כו' ואפשר לומר איפכא דחד דריש למן העליי' ולא מפיק ממושבותיכם אפילו מן העליי' אלא דאפילו מח"ל כי היכי דלא נילף מבכורים דדוקא מן הארץ ותביאו מן העליי' ואידך לאפנויי ולכל שאתה מביא כו' לא צריך כמש"ל דליכא למימר כלך כו' אבל לד' רמב"ן ורמב"ם וסמ"ג דלכ"ע אין באין מח"ל רק עומר לרי"בי ולא בה"לח א"כ לכ"ע איצטרי' ריבוי' דתביאו לכל שאתה מביא כו' וחד למן העליי' ומושב איצטריך למעט ח"ל וא"כ לאפנויי מנ"ל לר"א דמילה אם לא שנדחוק לומר דסבר כרי"בי בעומר וסבר ג"כ בב' הלחם כן שלא כדעת הפוסקים הנ"ל וזו ראיה נכונה לענ"ד לשיטת רש"י ותוס' ובעל ק"א:
היוצא מדברינו שסבר הרב פ"י דאיסור חדש והבאת עומר הא בהא תלי' בדין ח"ל היא ס' נכונה ומוסכמת מרש"י ותו' ור"ת והרב ק"א ז"ל רק ד' רמב"ם ורמב"ן וסמ"ג אינו כן ובהבאת בהל"ח מח"ל לרש"י ז"ל אין הכרע רק דעת ר"ת ז"ל ותי' הא' שבתוס' ובעל ק"א להכשיר ודעת רמב"ם ודעימי' ותי' שני בתוס' לאסור לדעת רשב"נ אבל לדעת ר"ע גם תי' שני ס"ל להכשיר וכבר כ' ראיות נכונות לשיטת רש"י ותוס' מגמ' דילן ומירושלמי דשומרי ספיחין ואף לב' הלחם מדאיצטרך לאוקמי סתם משנה דלא כר' ישמעאל דא' עומר בא מן הסירי' וכמש"ל:
ויש עוד ראיה לענ"ד מירושלמי דחלה פ"ק דא' אם השרישו קודם לעומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבא עומר הבא ומבעי' ליה שם מהו שיביא עומר מהן כו' פי' כגון שאסורין עד הבאת עומר הבא ותליין בעומר הבא יהיו כשרין להקריב מהן ומק' הרי שאר מינין הרי הן תלוין בעומר ואין עומר בא מהן וא' לא אם אמרת בשאר מינין שלא כשרו למנחת עומר תאמר בשעורין שכשרו למנחת עימר פי' דשאר מינין המין פסול לגמרי לעולם משא"כ בשעורי' שהוא מין הכשר וסברא לומר דכל שהוא תלוי בעומר כשר להביאו מהן ומסיק שם לאיסור מקרא דראשית קצירך ולא סוף קצירך כו' ואי נימא למ"ד חדש בח"ל דאורייתא אפ"ה עומר פסול מח"ל למה לא מק' בפשיטות הרי ח"ל שהוא מין שעורים הכשר לעומר ותלוי בעומר אפ"ה פסולין אף אני אביא משל אשתקד ולא השריש כו' דאף שתלויין בעומר הבא אין בא מהן ומדברי ירושלמי הלז למדתי דהא ודאי מילתא דפשיטא שאין להביא עומר מן העלייה וכסתם משנה דמנחות רק מבעי' ליה באלו שתלויין בעומר הבא אף שהן משנה * דאשתקד ואפש' לומר דגם בגמרא דילן דפריך רמב"ח לייתי מדאשתקד גבי שביעית פי' מתבואה שלא השרישה קודם עומר דאשתקד ובאיסורה קיימא עד עומר הבא והוי ס"ד דכשר לכ"ע אף לתנא דמתני' ולא ממעט רק מה שהותר אשתקד ולהכי יליף לה שפיר ר"א מראשית קצירך ולא סוף קצירך כו' וכמו דאמר בירושלמי ג"כ אהך מילתא דהא מיקרי סוף קציר כיון שלא נשרשה קודם פסח אשתקד הנה היא תבואה המאוחרת ביותר ושוהא להקצר עד סוף קציר באחרונה ונקרא סוף קצירך והוא מדוקדק מאוד בלשון הגמרא וכן פי' בהך דבכורי' כו' פירש שיהי' מתבואה המבוכרת ולא קרב ממנה קודם לה וע' בירושלמי שם עוד ופירש"י ז"ל בהא דסוף קצירך דחוק לענ"ד ודו"ק היטב כי אין להאריך כ"כ: