משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
סא שאלה
המשכים לכתוב ד"ת אם צריך לברך בה"ת:
תשובה הנה הב"י כתב בשם אבודרהם המשכים לכתוב בד"ת צריך לברך ג"כ כמו ללמוד רק שלא יהא כותב בדברי הרשות וכבר עמדו ע"ז האחרונים למה צריך לברך יותר מהמהרהר בד"ת שא"צ לברך כמ"ש האגור והכותב אינו מוציא בשפתיו ולכאורה היה אפשר לפרש דבריו בכותב תורה נביאים וכתובים דקיי"ל שצריך להוציא בשפתיו כל תיבה קודם שיכתבנה כדכתיב מפיו יקרא אלי כו' וקמ"ל דאף שאין מכוין ללימוד רק לכתוב מברך כיון שעכ"פ מוציא בפיו ומה שסיים שלא יהא כותב בדבר הרשות היינו שאם אינו כותב למצוה רק כותב פרשה בעלמא וגם אינו מכוין ללמוד א"צ לברך ואפשר אף שמוציא בשפתיו ויש ליתן עוד טעם בזה שהכותב למצוה וכדינו ה"ה מקיים מ"ע דועתה כתבו לכם כו' דמ"ע לכתוב תנ"ך דלהכי אמרו כותבי ספרים כו' פטורי' כו' דחשיבי עוסקי במצוה וא"כ עכ"פ בדין הוא שיברך עליו בפ"ע ככל המצות רק דאפ"ה נפיק בה בברכת התורה דכיון שהוא מברך אקב"ו על ד"ת הכל בכלל וגם מצות הכתיבה ולפ"ז הכותב חידושים ופשטים כיון שאין מ"ע בכתיבתן וצם אינו לומד עתה היה אפשר לומר שאין מברך עליו אף קודם אהבה רבה דהוי כמהרהר בד"ת שא"צ לברך דלאו כדיבור דמי כמו דאמר בבעל קרי ועוד דלא הוי דומיא דקריאה ברבים דכתיב כי שם ה' אקרא וגם לא דומיא דסיני דשומע כעונה אבל לא המהרהר ואף דמהרהר בד"ת ודאי מצוה קא עביד כידוע דמצות הגיון היא בלב אין זה ענין לברך בה"ת שלא מצינו אותה רק על דיבור שהוא כמעשה אבל לא תקנו ברכה על מצוה שאינה בפועל רק במחשבה לבד דכמה מצות יש במחשבת הלב ולא תקנו ברכה עליהן ועי' בביאורי הגר"א ז"ל שהקשה על דין זה ולפמ"ש א"ש וכן מוכח לפי דעת הפוסקים דאפילו ביחיד היא מה"ת א"כ גבי בעל קרי דמהרהר בלבו אף לפי פי' הראשונים ז"ל דמהרהר בק"ש ואין מברך כלל קשה אי נימא דגם בהרהור חייב לברך א"כ יברך אהבה רבה אלא ודאי ס"ל דהרהור לא בעי ברכה ואפי' למ"ד הרהור כדיבור דמי דהא איכא מאן דדייק בגמ' מהא דבעל קרי דהרהור כדיבור דמי ואפ"ה ס"ל דא"צ לברך בהרהור וע"כ היינו טעמא דלא הוי דומיא דכי שם ה' אקרא כו' דאיירי בדיבור דוקא אבל הא מיהת נראה ברור דהשומע ד"ת מחבירו ומכווין לשמוע חייב לברך דהא שומע כעונה בכל דוכתא כדאמר גבי בעל קרי וכן בקריאה בציבור ע"כ בשמיעה בלבד חייבים לברך ומקראי נפקא לן במס' סוכה וזה פשוט וברור: