אור ברסלב
משכנות יעקב סא שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

סא שאלה

ס שאלה

כמה דינים פרטים בדיני צרורות וישוב דברי הרי"ף ז"ל בכמה קושיות שהקשו על דבריו ז"ל:

תשובה הנה איתא בב"ק פ' כיצד הרגל דף י"ז ע"ב בעי רבא דרסה על הכלי כו' בתר מעיקרא אזילנן כו' תמה הרז"ה והפוסקים על הרי"ף שפסק לקמן כרבה דבתר דזרק כלי מראש הגג ובא א' ושברו במקל פטור דבתר מעיקרא אזלינן וכאן כתב לאוקמתא דרב ביבי דאזל מיניה ולרבה ל"צ להך אוקמתא דבלא"ה על הראשון משלם נזק שלם עיין בפוסקים והרמב"ן הק' דמאי ראי' מדרבה דבתר מעיקרא אזלינן דילמ' להכי פטור השני שאין לה דמים שסופו לשבר אף דבתר בסוף אזלינן ורצה לפרש הסוגי' בהיפוך ע' במלחמות ולענ"ד ע"כ פשט הסוגי' כפרש"י וקי' לענ"ד לק"מ דלא שייך למפטר משום שסופו לשבר אלא כשכבר התחיל בו מעשה השבירה בידי אדם שייך למיקרי' מנא תבירא וכסוגי' דפ"ק אי לאו איהו הוי מתבר בתרי שעתי כו' דאי לאו טעמא דהוינן יתבינן פורתא וקיימינן הוי פטור האחרון לפי שסופו לשבר בב' שעות ע"י הראשונים וכבר התחילו לעשות בו מעשה אבל אי לא אתעביד בי' מעשה כלל אף שסופו לשבור כ"ז שלא נשבר כשלם גמור הוא ומפורש בסנהדרין בפלוגתא דר"י בן בתירא ורבנן בהכוהו י' בני אדם בזא"ז דלרבנן כולן פטורין וריב"ב מחייב האחרון שקירב מיתתו וא' דלא פליגי בהורג גוסס בידי שמים דודאי חייב ולא פליגי רק בגוסס בידי אדם אי דמי לטריפה לפי דאתעביד בי' מעשה ובס"פ כיצד א' רבה זרק תינוק כו' ובא א' וקיבלו בסיף פלוגתא דריב"ב ורבנן כו' וע"כ דהא נמי דמי להך דהכהו דאתעביד ביה מעשה דאי חשיב כגוסס בי"ש רק משום דסופו למות הא בהא ל"פ רבנן אדריב"ב ומחייבו א"ו משום זריקה לחוד חשבינן לי' מעשה ב"א ומוכח דבתר מעיקרא אזלינן וכטעמי' דרבה בהא דזרק כלי ובא זה ולימד ע"ז וגם בכלי אי לאו טעמא דבתר מעיקרא אזלינן לא הו"ל למפטרי' משום שסופו לישבר מאליו כל שלא נעשה בו מעשה וכמו דמחייבי רבנן בגוסס בי"ש ולענין הקו' שהק' על הרי"ף ז"ל נראה דהרי"ף ס"ל דאוקמתא דרב ביבי לאו לדחיה בעלמא איתמר דלא נפשוט בעי' דרבא רק דס"ל דכל שלא עשה מעשה בגוף הדלי וכיוצא כ' הרשב"א בחידושיו והוא מפורש בירושלמי דרסה על נוד מלא שמן כו' על הנוד משלם נ"ש ועל השמן ח"נ דרסה על טבלא ועלי' זכוכית כו' עיי"ש וטעמא שלא נעשה מעשה בגופן וא"כ אף דקימ"ל כרבה לא נדינן מאוקמתא דרב ביבי ובל"ז לפום מאי שכ' הרא"ש ז"ל לקמן בדעת הריף ז"ל דס' כח כחו לרבנן לאו ככחו דמי ולא מבעי' ליה לרב אשי רק לסומכוס א"כ ע"כ סיפא דא' ניתז ממנו שבר כו' על השני משלם ח"נ א"כ ע"כ באזיל מיני' הוא דאל"כ הראשון הוא כח ראשון במקום שנתגלגל ונשבר וכשניתז ממנו שבר והוא כח כחו כו' ואמאי משלם ח"נ כיון דלאו ככחו דמי דנהי דא' בתר מעיקרא אזלינן היינו לגבי תשלומי הראשון חשבינן ליה כאילו נשבר תיכף שנתגלגל אבל לגבי שני ודאי דכחו הוא והתזת השבר כח כחו או באזיל מיניה ומבואר דאוקמתה אמיתית היא ולא לחי' בעלמא ולהכי מפרשינן גם ברישא הכי בדוקא ועוד יש סברא לומר דמעיקרא הוי ס"ד דאיירי בדלי שהוא תלוי וקשור בחבל וניקרו בו ונפסק החבל ונפל הדלי לארץ ונשבר ומדמינן לה להא דרבא ורבה ולמסקנא מפ' רב ביבי דלאו בכה"ג איירי ואפשר כה"ג פטור לגמרי דהא לא עשו מעשה כלל בדלי רק כיון שנפסק החבל נפל ממילא וגרע טפי מהיתה אבן מונחת בחיקו ועמד ונפלה דחשבינן ליה מעשה לגבי ניזקין דעמידתו היא מעשה כיון דע"י נפלה האבן והוי כח גברא וכמו שהוציא הרשב"א ז"ל מזה גם לענין שחיטה שאם היה סכין מונח בחיקו ועמד ונפלה ושחטה הוי כח גברא והביא ראיה מהא דחייב בנזקין וא"כ משמע דווקא בעמד דעמידתו הוי מעשה וע"י כחו נפל אבל בכה"ג שהפסיק חבל שתלוי בו ונפל מאיליו לא מכחו נפל אלא ממילא והוי כגרמא בעלמא דירידה למטה לאו כחו הוא וגבי שחיטה נראה בכה"ג אלו היה סכין תלוי בכותל וחתך החבל שקשור בו ונפל הסכין ושחט נ' דלאו כח גברא הוא ויש מקומות עיון בזה ולהכי שני רב ביבי באזיל מיני' פי' דלא איירי בחבל שתלוי בו רק בחבל שבדלי עצמו ומונח בארץ רק שניקר בו ומחמת זה הוא מתגלגל ע"י נענוע ונדחף מחמתו ומכחו עד שנתגלגל ונשבר ועכ"פ הוא מתגלגל מכחו ולהכי חייב ואפשר דלפום דקיי"ל כרבה דבתר מעיקרא אזלינן א"צ לפרש בדרב ביבי דאזיל מיני' עד שנשבר אלא בא להשמיענו דאזיל מיני' היינו שנוגע בו ומתגלגל מכחו לאפוקי מפי' הראשון שלא נתגלגל מכחו כלל ולא נגע בו כלל רק שהפסיק החבל שתלוי בו ונפל לארץ ונשבר וא' ר"ב דלא איירי בהכי רק שמתגלגל בארץ מכוחו וכמ"ש ואפשר שאף שלא נשבר תיכף רק מתגלגל למקום א' דקי"ל בתר מעיקרא אזלינן ויש ספ' דלא גרסי' מיני' ומיני' רק דאזיל מיני' כמ"ש בחידושי הרשב"א וד' רמב"ם לכאורה משמען כפי' הזה עיי"ש:

אלא דאף את"ל דאין לחלק בזה לפטור לגמרי ונפרש גם למסקנא שהיו מחטטין בחבל התלוי באויר ונפל ונשבר להכי מיהת ודאי ס' מעלי' היא שלא לחייב נ"ש כיון שלא עשה מעשה בגוף הדלי רק באזיל מיני' ומיני' דכל שלא נגע בכלי עצמו הוי כעין צרורות שנעשה ע"י דבר שחוץ לגופו ולא דמי להזיקה בשליף שעלי' כו' דשליף עשה ההיזק אבל כאן גם החבל לא עשה ההיזק רק כיון שנפסק נתגלגל הדלי ולא הוי צרורות ונ' דגם לענין זב לא הוי היסט בכה"ג ובש"ס מדמי להו אהדדי כל שבזב מטמא בהיסט בנזקין משלם נזק שלם כו' וס' נכונה היא מאד ומ' דאוקימתא דרב ביבי בר אביי לדינא הוא ולא לדיחוי' בעלמא ובירושלמי מ' בהדי' הכי דא' דרסה על נוד מלא שמן ונשבר על הנוד משלם נ"ש ועל השמן ח"נ דרסה על הטבלא ועלי' זכוכית על הטבלא משלם נ"ש ועל הזכוכית ח"נ וע"כ משום דלא עביד מעשה בשמן ובזכוכית וממילא מיתזקי הוי כצרורות ה"נ אי לא עביד מעשה בגוף הדלי רק בחבל ודלי נשבר ממילא הוי צרורות ולהכי אוקי רב ביבי דאזיל מיני' כו' וגם מגופא דברייתא הכי משמע כיון דלרבנן ע"כ סיפא דניתז ממנו כו' דאזיל מיני' כמש"ל דאל"כ הוי כח כחו ופטור ואף שהרא"ש ז"ל השיג על הרי"ף וכ' דלרבנן פשיטא להו דככוחו דמי דבריו צ"ע דבש"ס משמע בכמה סוגי' לחלק בין כוחו לכח כוחו גבי שחיטה בחולין בסוגי' דהשוחט במוכני מחלק בין כח ראשון לכח שני וכן בע"ז בסוגי' דיי"נ מחלקינן בין כח לכח כוחו וכן בכמה מקומות וע"כ דכוחו לאו כגופי' דמיא ובגמ' א' בהדי' דטעמא דצרורות דכוחו כגופו דמיא וא"כ ע"כ בכח כוחו פטור דלאו כגופי' דמי וכדעת הרי"ף וא"כ רישא נמי דוקא בהכי חייב נ"ש אבל לא בנשבר ממילא ולאו משום דלא אזלינן בתר מעיקרא אלא משום דלא עביד מידי בגוף הדלי זה נראה ברור בדעת הרי"ף ז"ל:

ובהא דתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נ"ש והוא דאיכא בי' בזרוני וכתבו הרי"ף ז"ל ותמהו עליו דהא בגמרא מוקמינן לה כסומכוס דצרורו' נ"ש משלם אבל לרבנן ח"נ ובהך דסוס שצנף כו' והרא"ש ז"ל רצה לומר שלא כ' הרי"ף ז"ל רק ללמד דגם בכה"ג כחו הוא ודוחק גדול דא"כ ל"ל לכתוב והוא דחזי בי' בזרוני כו' ובאמת בירושלמי מבואר דחילוק יש בין סוס שצנף כו' לתרנגול שהושיט ראשו לתוך הכלי ותקע דאף לרבנן משלם נ"ש וכן הביא הרשב"א ז"ל בחידושיו מהירושלמי וכ' דיש לפרש גם הש"ס דלמסקנא דמוקמינן בחזי בי' בזרוני לא צריך תו לאוקמי כסומכוס ואפילו לרבנן עדיפי מצרורות וכגופו ממש דמי וכן ראיתי בה"ג בב"ק שכ' ג"כ שתיהן הך דא' בי רב סוס שצנף כו' משלם ח"נ והך דרמי ב"י תרנגול שהושיט ראשו משלם נ"ש לדינא ונ' ברור שדעת הרי"ף כן דאילו להשמיענו דקולו ככחו דמי הא טובא ברייתות איכא הך דתרנגולים שהיו מפריחים ברוח שבכנפיהם כו' וכ"ש חיזוק הקול דמגופי' אתי וכן משמע לכאורה מהש"ס דאי נימא גם למסקנא כסומכוס אתי' א"כ למה נקטה הברייתא שהושיט ראשו לאויר הכלי ואצטרכינן לאוקמה דחזי בי' ביזריני דאל"ה משונה הוא טפי הו"ל לאשמעינן בתקע חוץ לכלי דאורחי' הוא כהא דסוס שצנף כו' ואשמעינן רבותא דאפ"ה לסומכוס משלם נ"ש דכוחו כגופו אף שאין תוקע לתוך הכלי ממש והא דבביזרני הוי אורחי' לתקוע בתוך הכלי לא הוי רבותא כולי האי דפשיטא דאורחי' בהכי ועוד דהא לא הוזכר זה בברייתא דנימא דהא גופי' קמ"ל אבל אי כרבנן אתי' ניחא טובא דאשמעינן דכל שתוקע בתוכו הוי גופי' ממש אפילו לרבנן ודוקא בביזרוני דבלא"ה משונ' הוא והוי תולדה דקרן וח"נ הוא דמשלם ובאמת דוחק גדול לאוקמא אמוראי דסברי כסומכוס בצרורות ודלא כסתם משנה וגם פלוגתא דרב יהודא ור' אלעזר בהא דהטילה גללים לעיסה אפשר לפ' לפי המסקנא דפליגי בהך סברא אי גללים כיון דבגופה טענה להו כגופו דמי' ורב יהודא ס' כגופו דמי אף לרבנן וע' בגמ' דאל"כ נימא דרב יהוד' ורמי ב"י אחיו תלמידי שמואל ס"ל כסומכוס ומסתמא כשמואל רבן שמיעא להו וקי"ל כשמואל בדיני ולמ"ש ניחא דרב יהודא ס' בעלמא קאמר דרבנן מודו בכה"ג כיון דבגופה טענה להו ור' אליעזר פליג עליו בס' זו ורמי בר יחזקאל חידש עוד דבתקע בתוכו מודו רבנן ובגוונא דמוקמינן דחזי בי' ביזרני וליכא מאן דפליג עליו וקי"ל כוותי' ועוד יש ליישב בעזהש"י בסגנון א' דברי הרי"ף שהשמיט בסוגי' בעי' דרבא דיש העדאה לצרורות כו' ובעי' דרב אשי דיש שינוי לצרורות כו' ודחקו בטעמו ונ' לענ"ד דס"ל דתרווייהו בעיו' מיפשטו לדידן דקי"ל כרב פפא דח"נ צרורות מעליי' משלם דהוי תולדה דרגל ממש לכל מילי רק לענין ח"נ הלכתא גמירא לה ורבא דמיבעי' לי' אי יש העדאה היינו לשיטתי' ג"כ דמבעי' לי' אם מגופו משלם אי מעליי' משלם ואי מדמינן לי' לח"נ דקרן לכל דבר וממילא דה"ה דיש העדאה כיון דלקרן מדמינן לה אבל אי נימא מעליי' משלם שעיקרו תולדה דרגל הוא וא"כ לא שייך גם כן העדאה דרגל מועדת מתחילתה ואין בה תמות ומועדות רק דבכוחו הקילה ההלכה לשלם ח"נ והנהו תרי בעי' חדא באידך שייכי וכיון דקיי"ל כרב פפא דכרגל מדמינן לה לכל דבר לענין מן העליי' ולא מדמינן לה לקרן ממילא דאין בה העדאה וא"כ ממילא ג"כ דאין שינוי לצרורות דהא בעי' דרבא באת"ל אין שינוי היא יש העדאה כדא' בש"ס מ' דאת"ל יש שינוי ודאי דיש העדאה ולא שייך למבעי רק את"ל אין שינוי וא"כ כיון דנקטינן אין העדאה כ"ש דנקטינן אין שינוי כו' וכן מ' בספ"ק דמוקי תולדותיהן לאו כיוצא בהן ארגל ובצרורות ואי נימא יש שינוי לצרורות כו' א"כ צרורות ע"י שינוי תולדה דקרן היא דהא חויבת גם ברה"ר כקרן כדא' בש"ס גבי היתה מהלכת במקום שא"א לה אא"כ מנתזת ובעטה כו' אז חייבת ברה"ר כו' מ' דע"י ביעוט לחוד ודאי חייב ברה"ר וא"כ אם נימא דמשלם רביע נזק א"כ גם בקרן מצינו תולדותיהן לאו כיוצא בהן כמו ברגל רק דברגל בצרורות ובקרן בצרורות דלא כאורחי' דמשלם רביע נזק משום קולא דכחו משלם פלגא כמו ברגל שהקילה הלכה לשלם פלגא דרגל משום דכוחו ולאו גופו ומאי שנא דנקט לה דווקא בתולדה דרגל א"ו דאין שינוי בצרורות לרביע נזק ומשלם פלגא כמו קרן גופי' ותולדותיהן כיוצא בהן וטעמא רבא איכא במילתא דלא הקילה הלמ"מ בתשלומי כחו יותר מגופו רק בכוחו שלא ע"י כונה להזיק שהוא תולדה דרגל וכדא' במשנה או שהיו צרורות מנתזין כו' שהוא ענין כל שמועדת להלך כדרכה ולשבר או להתיז צרורות דכיון שאין כוונתה להזיק קיל טפי כדא' לעיל לא הרי הרגל שאין כונת' להזיק כהרי הקרן שכונתה להזיק כו' וא' עוד גבי כולהו כי שדית בור בינייהו כו' למ"ד הא עדיפא שכונתה להזיק כו' וכל שבכונה לא חילקה תורה בין נזקי גופו לנזק כוחו דכוחו כגופו דמי רק דלענין היזק שלא בכונה הקילה הלמ"מ בכחו ולהכי ס"ל דצרורות ע"י שינוי משלם ח"נ כמו בנזקי גופו ממש דכל שע"י שינוי הוא בכונה כקרן ואין בו קולא דצרורות שאין זה תולדה דרגל רק דקרן שכונתה להזיק ולא מקילינן בצרורות רק שלא בכונה שהוא תולדה דרגל אבל כל שכוונתה להזיק דלא הוי תולדה דרגל אין חילוק בין כחו לגופו דכחו כגופו דמי ולהכי קי"ל אין שינוי לצרורות כו' דכל שהוא ע"י שינוי ע"כ הוא בכונה ושוב אין בו דין צרורות וא"ש ד' הרי"ף ז"ל שהשמיט להנהו בעין דיש העדאה כו' ויש שינוי כו' דחדא באידך שייכא וכולהו שייכי באידך בעי' דרבא אי מגופו משלם כו' ואי הוי תולדה דרגל לכל מילי או גם לקרן מדמינן לה ואנן קיי"ל כר"פ דפשיטא ליה דהוי תולדה דרגל לכל מילי וכסוגי' דלעיל דלא משכחת תולדה דצרורות רק ברגל אבל בכולהו תולדותיהן כיוצא בהן ודו"ק:

ולפ"ז איש ג"כ הך פיסקא דלעיל דהרי"ף ז"ל גבי תרנגול שהושיט ראשו כו' משלם נזק שלם בדאית בי' ביזרני ולפי מה שכתבתי א"ש טובא דהא דיוקמינן בדאית ביה בזרני היינו כיון שרואה בתוכו הזרעונים ואין יכול להשיגם דרכו להכניס ראשו ולתקוע בחוזק עד שיבקע וישיג הזרעונים וכל טצדקי דאפשר ליה למעבד אורחי' הוא וא"כ כוונתו להזיק ולשבר בקול זה ולא מיקרי כלל תולדה דרגל דהוי שלא בכוונה רק דרך הילוכו אבל כאן בכונה הוא וכבר נתבאר דבכונה אין בו קולא של צרורות כלל דכוחו כגופו דמי רק שאם הוא משונה הוא תולדה דקרן ומשלם ח"נ ואם אורחי' בהכי ובכונה משלם נ"ש דהוי כמועד מתחלתו לכך ולכך פסק בדאית ביה ביזרני משלם נ"ש אפילו לרבנן דסומכוס והש"ס דלא מתרץ לה הכי משום דרבא ורב אשי מבעי' להו אי שייך דין צרורות בכוונה אבל למאי דקיי"ל כר"פ ואין צרורות רק שלא בכונה א"ש כרבנן ומשום דהוי בכונה משלם נ"ש ולפ"ז אפשר לומר דגם הא דבהמה שהטילה גללים דא' רב יהודא נ"ש מה"ט הוא כיון שמכוונת להטיל גללים ובדדחיק לה עלמא דאורחי' הוא ס"ל לר"י דלא דמי לצרורות שמנתזין שלא בכוונה רק דרך הלוכה ור"א ס' דאפ"ה כיון שאינה מכוונת להטיל על העיסה רק להנאתה מתכוונת להנצל מצערא דגופא הוי שלא בכוונה אבל בהא דרמי בר יחזקאל כ"ע מודו כן נ"ל נכון בעזהש"י וע' בכל הסוגי' היטב ומלבד זה כבר הבאתי לעיל דברי הרשב"א שכ' לחלק אליבא דהריף בין הך דתרנגול שהושיט ראשו להך דסוס שצנף כו' וכמבואר בה"ג וטעמא רבה איכא במילתא דכיון שהושיט ראשו לאויר כלי ותקע בו הוי כאלו הזיק בגופו דכוחו כה"ג כגופו דמי משא"כ בהך דסוס שצנף לא בתוך הכלי עשה כן רק מחוזק הקול נתבקעו דמי לתרנגולים שהיו מפריחים והיזיקו ברוח שבכנפיהם דמשלם חצי נזק כן ה"נ ברוח שבפיהם אבל התוקע בתוך הכלי הוי כגופו ומהך ברייתא גופה יש לדייק כן דאמר תרנגול כו' ויצא רוח כו' ולא אשמעינן רבותא טפי דאפילו תקע בתוכו הוי צרורות וכן מבואר בירושלמי בהדא תרנגול שהיו מפריח ושבר כלים בגופו משלם נ"ש ברוח שבין כנפיו משלם חצי נזק נפח בכלים ושברן משלם נ"ש הרי להדיא דמחלק בין רוח היוצא מבין כנפיו לנפח בכלי' ושברן וכד' הרי"ף ז"ל ויש סניף ראיה לזה עוד מהא דקיימ"ל גבי תקע באזנו וחרשו פטור אחזו ותקע באזנו וחרשו חייב הרי להדיא דכיון שאחזו ונתקרב אצלו יותר ותקע באזנו חשבינן ליה כהזיק בגופו ודוק ויש לכוון ד' הירושלמי הלז גם עפ"י השיטה אשר כתבתי למעלה בד' הרי"ף ז"ל לחלק בין מתכוין לשאינו מתכוין:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה