אור ברסלב
משכנות יעקב סא שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

סא שאלה

ס שאלה

קטן שנולד מהול דקיי"ל שצריך להטיף ממנו ד"ב אם הוא מטעם ס' ערלה כבושה או משום דהטפת דם ברית גופא מצוה היא ונ"מ לענין אכילת תרומה:

תשובה הנה בסוגי' דשבת פרא"ד מבואר שם הטעם משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא ופליגי שם תנאי אי מחללין עליו את השבת ופליגי אי ודאי ערלה כבושה ופסקי שם הגאונים כמ"ד דצריך להטיף ממנו דם ברית ואין מחללין עליו את השבת כמ"ש שם הרי"ף והרא"ש ז"ל ומ' שם מדבריהם דטעמא דחיישינן לערלה כבושה שכ' שם בשם הגאונים ומיהו בנחת וצריכא מילתא למיבדקי' יפה יפה כו' מ' דטעמא משום חשש ערלה כבושה ולכן צריך לבדוק ולמשמש אם ימצאו בו ולפי דבריהם ז"ל ודאי שהוא ספק ערל ואסור לאכול בתרומה אבל לכאורה נ' שמחלוקת בדבר שמד' הרמב"ם ז"ל נראה דטעמא לאו משום ספק ערל שהרי כ' בה' תרומה דנולד מהול מותר לו לאכול בתרומה מבואר דס"ל דאין בו חשש ערלה דאל"ה ודאי לא הוי שרינן ליה בתרומה ומה שצריך להטיף ממנו ד"ב היינו משום דהטפת ד"ב גופא הוא מצוה בפ"ע רק שאינה מעכבת לענין תרומה כיון שאינו נקרא ערל דכתיב וכל ערל לא יאכל בו וגמרינן מיני' לתרומה או משום דכתיב איש איש לרבות את הערל ולכאורה צ"ע מנ"ל להרמב"ם הא ונלע"ד לתת טעם נכון לדבריו ז"ל דא' ביבמות דתושב ושכיר דפסח אתי לאתויי גר שנתגייר מהול לקטן שנולד מהול וקסבר צריך להטיף ממנו ד"ב ולכאורה ק' אטו איצטריך קרא לרבויי ספיקא כיון דקיי"ל דהוי ס' ערלה כבושה דהוא ס' ערל גמור מה צריך קרא לרבות שלא יאכל בפסח אלא נ' דמכאן הוציא הרמב"ם דבריו ז"ל וס"ל דשלש מחלוקת בדבר ר"ע סבר דצריך להטיף ד"ב ולא משום ס' ערלה רק משום דנולד מהול ולא נתקיימה מצות ד"ב צריך להטיף ממנו דהטפת ד"ב מצוה בפ"ע הוא כדכתיב גם את בדם בריתך כו' וכ' ג"כ ואומר לך בדמיך חיי כו' והוא ג"כ טעם ערבי מהול שנתגייר שצריך להטיף ממנו ד"ב כיון שנימול בגיותו אין מילתו כלום ועכ"פ צריך הטפת ד"ב וחד טעמא לתרווייהו והנהו אמוראי דמפרשי משום ס' ערלה כבושה היינו לדעת המחלקים שם בין גר שנתגייר כו' ולא מחייבי להטיף רק בקטן וע"כ טעמא לאו משום מצות ד"ב דא"כ גר נמי וע"כ טעמא משום ס' ערלה ומאן דסבר מחללין עליו השבת ע"כ ס' ודאי ערל הוא דאי משום מצות ד"ב לחוד מאיזה טעם מחללין שבת כיון דלאו ערל הוא ובכולה סוגי' שם מחלקינן בין גר שנתגייר לקטן שנולד וע"כ לאו משום הטפת דם בשרו אתינן עלה וא"כ הרמב"ם ז"ל שפסק דגם גר שנתגייר צריך הטפת ד"ב וכסוגיא דיבמות ע"כ סבירא ליה דטעמא משום דהטפת ד"ב מצוה וא"כ מן הטעם הזה ג"כ מספיק לנולד מהול וא"צ לטעם דס' ערלה כבושה וס"ל ז"ל כסוגי' דיבמות אליבא דר"ע ואינו נקרא ערל לענין תרומה רק בפסח יליף ר"ע מריבוי' דקרא והיינו נמי טעמא דברייתא ד' ע"ב דא' נולד מהול אוכל בתרומה וע"כ דס"ל צריך להטיף ד"ב דאל"כ מאי קמ"ל וע"כ מהאי טעמא אוכל בתרומה דאינו נחשב לס' ערלה רק משום הטפת ד"ב דמצוה בפ"ע היא וכמ"ש וכן מ' מבואר מדקדוק לשון הרמב"ם ז"ל פרק א' מהלכות מילה הלכה ז' שכתב תחילה דין גר שנתגייר שצריך להטיף כו' ואחר כך כתב קטן שנולד מהול צריך להטיף דם בשרו ביום ח' ולא הזכיר בו ספק כלל וכתב לשון וכן משמע שטעם אחד להן ואחר כך כתב דין האנדרוגינוס ובהלכה י"א כתב דקטן שנולד מהול אין דוחה שבת וחשבו עם נולד לח' שהוא כנפל משמע דלאו מטעם ספק הוא ובפ' ג' הל' ו' לענין ברכה כ' דגר שנתגייר מהול וקטן שנולד מהול כשמטיפין ממנו ד"ב א"צ ברכה ואח"כ כ' וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו מפני שאינו זכר ודאי וברישא גבי קטן לא הזכיר כלל שהוא ספק אלא מילתא דפשיטא שאין מברכין רק באנדרוגינוס כתב שהוא ספק וטעמא כמ"ש וביארנו בסוגיא דיבמות וס"ל ז"ל דלא קבעו חכמי' ברכה על מצות הטפת ד"ב לבד ולא הזכיר ג"כ מ"ש הרא"ש בשם הגאונים דצריך לבדוק כו' כמש"ל זה הנ"ל להליץ בעד הרמב"ם ז"ל וע' בזוה"ק דמוזכר כמה פעמים ובתקונים דחשיב ג' מצות במילה מילה ופריעה ואטופי דמא הרי דחשיב הטפת ד"ב למצוה בפ"ע וכן משמע בגמ' מברייתא דר"נ הבבלי דא' הצצתי ולא ראיתי בו ד"ב וכ' רש"י ז"ל שהטפת ד"ב מצוה הוא ודו"ק בכ"ז היטב:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה