אור ברסלב
משכנות יעקב נז שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

נז שאלה

נו שאלה

אם מותר להשתין מים שהתפילין בראשי:

תשובה הנה הטור כתב דלהשתין בבה"כס שרי כשתפילין בראשו. אבל אם הם בידו אסור להשתין מעומד משים ניצוצות שצריך לשפשף ושמא יפלו מידו וכ"כ רוב הפוסקי' דהך ברייתא דלא ישתין בהם מים דוקא בידו ומשום ניצוצות אבל בראשו מותר בבהכ"ס עראי דליכא למיחש שמא יפנה והרמב"ן ז"ל סובר דכשהם בראשו אסור להשתין בהם בכל ענין וכפי הנראה מדבריו בחיבורו בהל' תפלין נראה שמפרש לבעי' דמהו שיכנס אדם בתפילין לבה"כס קבוע היינו כשהם בידו רק לא גלולים בבגדו דלענין לפנות קיי"ל כר' עקיבא דאוחזן בבגדו ובידו כו' ומבעי' לי' בלהשתין אי צריך בבגדו ופשטינן דאסור אבל אם הם גלולים בבגדו ובידו בקבוע שרי ובעראי אסור שהניצוצות ניתזין עליו ואיכא גנאי יותר אף שהן גלולים אסור כן נראה מדבריו ז"ל למעיין בהן ולאו משום טעמא דשפשוף. והנה לכאורה יש ראי' לדברי הרמב"ם דאסור להשתין בתפילין כשהן בראשו מהא דאמר בברייתא לא יאחוז אדם ס"ת בזרועו ותפילין בידו ויתפלל ולא ישתין בהם מים כו' ואמר רבא אמר רב ששת לית הלכתא כי הא מתניתא דאסרה להשתין כשהתפילין בידו דב"ש היא דס"ל דגם בקבוע אסור לאוחזן בידו ולפנות. וס"ל דה"ה להשתין אבל לב"ה השתא בה"כ קבוע שרי כשהם בידו בה"כ עראי מיבעי' ולא ס"ל לרבא ור"ש טעמא דאיסורא משום ניצוצות דא"כ ליכא ק"ו השתא קבוע כו' רק ס"ל טעמא דאפילו בידו איכא גנאי ולהכי מוקי לה כב"ש דס"ל בקבוע הכי דאף בידו אסור דגב"ה גם בקבוע שרי בידו כ"ש בעיאי עכ"פ לרבא ור"ש מבואר להדי' דלב"ש שוה קטנים לגדולים ואף להשתין אסור אף כשהן בידו כמו בגדולים וא"כ מדב"ש נשמע לב"ה דע"כ לא שרו ב"ה רק בידו דאף בגדולים שרו כשהן בידו אבל כשהם בראשו אסור גם לביה דבהא לא אשכחן פלוגתא בין ב"ש לב"ה אם לקטנים צריך לחלוץ תפילין וכיון דיש ברייתא דלב"ש צריך. ה"ה לב"ה וכן משמע מדברי רבא גופא דע"כ לא שרו לב"ה רק בידו ומכח ק"ו השתא בקבוע כו' והק"ו לא שייך רק בידו ולא אמר רבותא דאפילו בראשו שרי דא"צ לחלוץ כלל התפילין בשביל קטנים וכיון דלא ידע סברא דניצוצות ודאי הוא רבותא גדולה וק"ו גדול השתא בראשו שרי בידו מיבעי' וכן מהברייתא שהקשה עלי' דרבא דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן מפרשינן לה לקבוע ועראי בעראי גופא מצינו לפרושי דברים שהתרתי לך כשהן בראשו אסרתי כשהם בידו גם סיפא דזהו שאין עלי' תשובה א"ש בהכי כדמפ' הגמ' הא מילתא התרתי לה בתורת טעמא ולא בתורת ק"ו כו' כדפירש"י דיש לומר ק"ו השתא בראשו שרי בידו מבעי' ומדמפרשינן בגמרא הק"ו שאין עליו תשובה השתא בקבוע שרי כו' משמע דהיינו דווקא בידו דשרי בקבוע אבל בראשו פשיטא דאסור וזו לענ"ד ראי' נכונה לדעת הרמב"ם דאסור להשתין כשהתפילין בראשו. ובפרט מדאמ' רבא א' רב ששת דמוקי כב"ש ולאו משום ניצוצות וכמש"ל ולפ"ז דרבא גופי' כבר דאסור להשתין ולעיל אמר דשיילוהו לרבא וא' אסור שמא יפנה כו' ומ' דוקא בקבוע אבל בעראי שרי. ע"כ צריך לפרש או כדעת הרמב"ם ז"ל דאיירי בידו רק שאינם גלולים בבגדו דלפנות בעינן בגדו וידו ולכן אסור גם להשתין מגזירה או שנפרש כמ"ש לעיל דאיירי כשהן מכוסין היטב דאפשר אף להרמב"ם שרי להשתין דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד וכיון שמכוסין לית לן בה ועוד דהא בריח רע שאין לו עיקר דהיינו הפחה קי"ל דלד"ת א"צ להרחיק כדאית' בגמרא הני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי וה"מ בד"ת ופירש"י דלא אפשר אבל בק"ש לא וע"כ צ"ל דליכא איסורא דאוריית' בר"ר שאין לו עיקר דאל"כ לא הוי שרינן בד"ת משום דלא אפשר דאדרב' במבואות מטונפות אם פסק קרינן ביה ובדבר הזה האריכו ימים אלא ודאי דאין בזה איסור דאורייתא כלל רק רבנן החמירו בק"ש דאפשר או בד"ת לדידיה גופי' שיש לו ליזהר כיון שאינו ישן אבל מהאחרים הישנים אי אפשר לו ליזהר. והכל מדרבנן דמדאורייתא כיון דליכא צואה קרינן ביה והיה מחניך קדוש ואלו בקטנים החמירו חכמים אף לד"ת אף שלא כנגד העמוד כ"ז שמטפיחין. ועכ"פ מדאורייתא כנגד עמוד וא"כ חזינן דקטנים חמירי מהפחה וכיון דאסרינן תפילין לישן בהם שמא יפיח וכן בציץ ובגדי כהונה ומדאורייתא למה לא נאסור קטנים כשהם בראשו ולכן לענ"ד ראוי להחמיר כדעת הרמב"ם עכ"פ כנגד העמוד ולכסותו ותו דהא אסור לעמוד בפני השם ערום ועיקר טעמא משום גילוי ערוה דכל שמכסה ערותו מותר אף לקרות ק"ש כדתנן האשה קוצה חלתה ערומה שפני' טוחות כו' אלא ודאי עיקר טעמא משום ערוה וכן פירש"י ז"ל בפרק כל כרבי וא"כ היאך ישתין ויגלה טפחיים מבלי שיכסה תפילין וה"ה דומה חמש לערום. ובירושלמי פריך על ר"י שהי' לובש תפילין בצאתו ממרחץ מיד ואינו אסור משום ערוה ומשני אפיקרסין היה לבוש מבפנים. הרי להדיא דצריך כיסוי ערוה קודם לבישת תפילין וכ' עוד בזה לעיל והנה לפום הך סברא דרבא אמר רב ששת דמפרש טעמא דלא ישתין בהם כב"ש ומשום גנאי התפילין אף כשהן בידו א"כ סיפא דלא יישן בהם לא קבע ולא עראי ג"כ נראה דמשום חששא דהפחה הוא וכפירש"י ז"ל דלב"ש הפחה אסורה אף כשהן בידו וכמו עשית צרכיו וע"כ רבא לא ס"ל טעמא דנפילה בלא ישתין וכן בלא יישן וחד טעמא לתרוייהו וראיה מזה לדעת הרי"ף ז"ל דאפילו שינת עראי אסור בתפילין בראשו מטעם שמא יפיח דהא לב"ש גם בידו אסרינן שינת עראי מה"ט דהפחה אליבא דרבא אמר ר"ש. ובזה א"ש מה שדקדקנו בדברי רש"י ז"ל שסותרין לדבריו בסוכה שכתב בהדיא דבראשו מותר שינת עראי ובידו עראי אסור שמא יפלו מידו ולא מטעם הפחה. ולפמ"ש א"ש דכאן כתב אליבא דרבא דמוקי לה כב"ש והתם למסקנא דהכא דברייתא כב"ה ומטעם נפילה וטעם הפחה ליתא לב"ה כשהם בידו דהא שרו לאוחזם בידו ומיושבי' דברי רש"י ז"ל אבל ב אמר ר"ש מוכת דאפילו שינת עראי אסור ולקמן נבאר אי"ה בארוכה בתשו' שאח"ז:

ובהא דהשמיטו הפוסקים הא דאמר רב ששת דדוקא בה"כ קבוע צריך לחלוץ ברחוק ד"א אבל בה"כ עראי חולץ ונפנה לאלתר. וכתב הב"י שצריך טעם למה דהא לא מצינו חולק ע"ז בגמרא וע' בט"ז שכתב שהרי"ף והרא"ש לא פסקו כלל כהך ברייתא דחולץ ברחוק ד אמות אפי' בקבוע. דב"ש היא דס"ל הכי אבל למ"ד אוחזן בבגדו ובידו ינכנ' א"צ לחולצן ברחוק ד"א ודבריו תמוהין לענ"ד דמנ"ל לעשות מחלוקת חדשה בין ב"ש וב"ה דהא לא איפליגו רק אי שרי לאוחזן בידו בכניסתו לבה"כ או לא ולב"ש צריך להניחן בחורין הסמוכין לרשות הרבים וב"ה שרי להכניסן בידו מפני התקנה אבל בהא דצריך לחולצן ברחוק ד' אמות אין כאן מחלוקת כלל וברייתא מפורשת היא בברייתא קמייתא שלא הוזכרו שם דברי ב"ש וב"ה דחולץ ברחו' ד"א. וכן בשבת פ' במה אשה מייתי ואפי' קמיע של כתב אינה מחופה צריך להסירה ברחוק ד"א כמו שמבואר בסוגי' שם דלהכי חיישינן דילמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר אלא ודאי זה ברור ופשוט דפסקי כהך ברייתא דבעי ד"א אבל מה שלא הביאו הך דר"ש דבבה"כ עראי חולץ ונפנה דלא איצטריך לי' דממ"נ אם נעשה המקום בה"כס ע"י הזמנה ומעשה דהיינו שעשה בו צרכיו פ"א א"כ הוא בה"כ גמיר דקי"ל בה"כס שאמרו אעפ"י שאין בו צואה ואפילו כנגדו אסור כדאמרינן בס"פ מי שמתו כי בעי לאוקמי הא דא' מתפלל אדם כנגד בה"כ בשאין בו צואה ומקשה מהא דאמר בה"כ שאמרו אע"פ שאין בו צואה ומוקמינן התם הא דשרינן כנגדו בחדתי וכי מיבעי לרבינא הזמנה לבה"כ בתוכו אבל כנגדו לא וא"כ אי הך דר"ש דאמר בעראי חולץ ונפנה לאלתר שנשתמשו בו לבה"כ אתיא דלא כהלכתא דקיי"ל אעפ"י שאין בו צואה ואי בחדתי ג"כ כבר כתבתי לקמן דכנגדו שרי להתפלל וכ"ש שאין צריך לחלוץ תפילין ברחוק ד"א דהא חליצת תפילין קיל מתפלה כדא' בבית אמצעי דמרחץ דאינו חולץ תפילין ואין שם מקרא ותפלה אבל לכנס בתוכו אחורי הגדר י"ל דגם ר"ש אסר כי נקטינן בעי' דהזמנה לחומרא וכדעת הרא"ש והרמב"ם. לענ"ד הי' נראה דגם הרי"ף ז"ל הכי ס"ל דכיון שכ' והזמנה לבה"כ למיקם בגוי' ולצלוי' אבעי' ולא איפשטא ממילא משמע דנקטינן לה לחומרא וראי' לזה דהא ידוע שדרך הגאונים והרי"ף והרמב"ם לפסוק כדאת"ל בכל דוכתא דס"ל דפשיטותא הוא ובריש נדרים בעי רבינא גופי' אם יש יד לבה"כ כגון דא' הדין ביתא להוי בה"כ והדין כו' ומוקמינן לה התם דבעי לה באת"ל יש זימון לבה"כ וקמייתא אסירא. יש יד כו' למיסר בתרייתא אבל אי אין זימון תרוויהו שריין ולא שייך למבעי אי יש יד וא"כ עכ"פ אית למפסק קמייתא לחומרא דכל את"ל פשיטותא הוא וזהו לענ"ד טעם הרמב"ם ז"ל וע' בר"נ ז"ל בנדרים משמע גם כן דמנקיט בעי' דיש זימון לחומרא וא"כ ר"ש לא שרי לכנס בהשדה עצמה בתפילין רק לא מצריך לחלוץ ברחוק ד"א וכ"מ מדאמר וכשיוצא מרחיק ד' אמות ומניחן שכבר עשאו בה"כ קבוע ואטו איצטריך לאשמעינן שמרחיק ממקו' הצואה ד"א דפשיטא ומה צורך לטעם שעשאו בה"כ קבוע א"ו אשמעינן שמרחיק מהגדר ולחוץ ד"א ואין הגדר חוצץ ואהא יהיב טעמא שעשאו בה"כ קבוע ומה שאמר ר"ש חולץ ונפנה לאלתר היינו שחולץ ונכנס לאחורי הגדר ונפנה מיד שכן פ' הפוסקים כמ"ד אחורי הגדר נפנה מיד אבל לא שיכנס לבוש בהן למקום המוכן להיות בה"כ דנקטינן בעי דהזמנה לחומרא ואף אם נימא שהריף ז"ל פסק הבעי' לקולא כמ"ש הרא"ש ז"ל בדעתו בס"פ מי שמתו עכ"פ לא הוצרך לכתוב דברי ר"ש וסמך על מ"ש סוף הפ' שאין דין בה"כ בחדתי וברייתא קתני הנכנס לבה"כ חולץ תפילין ומשמע דוקא בה"כ ממש ואף שאין בו צואה אבל בהזמנה בעלמא לא שוב ראיתי ודקדקתי בדברי הרי"ף ז"ל ומצאתי שכתב ברייתא דלא יאחוז תפילין בידו ולא ישתין בהם מים וכ' וז"ל ואע"ג דשרי בבה"כ קבוע כדאמר אוחזן בבגדו בידו ונכנס בה"כ עראי אסור מ"ט בה"כ קבוע ליכא ניצוצות לפיכך שרי ובה"כ עראי איכא ניצוצות ולפיכך אסיר אפילו לאוחזן בבגדו ובידו ולהשתין עכ"ל מלשונו ז"ל שכ' אסור אפילו לאוחזן בבגדו כו' ולהשתין משמע לענ"ד דס"ל דבראשו פשיטא דאסור להשתין בהם בבה"כ עראי אלא דאפילו בבגדו ובידו אסור וכדעת הרמב"ם ז"ל דאל"כ מאי אפי' דנקט הא דוקא בידו אסור ואין לומר דנקט אפילו לענין בגדו דאפי' בבגדו ובידו אסור דלפיר"שי ז"ל אין זו רבותא כלל דכיון שצריך לשפשפן חוששין שיפלו התפילין מידו ומה מועיל לזה מה שהן בבגדו ומה שמצריך ר"ע בבה"כ קבוע לאוחזן בבגדו ובידו משום כבוד התפילין שיהיו מכוסין בבה"כ בבגד וביד ומה ענין זה להשתין דשרינן לפירש"י ופוסק' כשהם בראשו בגלוי רק בידו משום ניצוצות ושפשוף כי לא ידעינן טעמא דניצוצות אפי' ביד לחוד שרי והשתא דידעינן האי טעמא פשיטא דבגדו לא יועיל כלל ומאי אפי' ועוד דא"כ הכי הול"ל לפיכך אסור לאוחזן אפי' בבגדו כו' מדהקדים תיב' אפי' לתיב' לאוחזן כו' משמע דעיקר רבותא הוא דלא מיבעי' בראשו אסור אלא אפי' בידו דבקבוע שרי בעראי אסור וצריך ליתנו לחבירו דאסורין בין בראשו בין בידו ודוק היטב בלשונו ז"ל דלענ"ד מוכח כן בבירור גם לא הזכיר חששא דניצוצות משום נפילה מידו ואפשר שמפרש כהרמב"ם ז"ל דיש גנאי יותר שניתזין עליו ניצוצות ואסור אפי' כשהן בידו וע' מ"ש לעיל בד' הרמב"ם ז"ל בבעי' דמהו שיכנס אדם לבה"כ קבוע וישתין כו' דדוקא בקבוע דליכא ניצוצות מיבעי' ל' ובעראי פשיטא דאסור והנה רבא אמר רב ששת הוה ס"ל דברייתא כב"ש אתי' הא לב"ה שרי להשתין עכ"פ בבגדו ובידו ואנן קי"ל דבעראי אסור אף בבגדו ובידו ולפ"ז יש לתת טעם הגון להשמטת הרי"ף והרמב"ם הך מימרא דר"ש קמייתא דא' בבה"כ עראי חולץ מפנה לאלתר די"ל רב ששת לשיטתי' דס"ל בבה"כ עראי מותר להשתין כשהן בידו ובבגדו ולא חייש לניצוצות ולכן אמר שם חולץ ונפנה אף שיבא ג"כ לידו קטנים וכל שהוא בה"כ עראי איכא חששא דניצוצות דאין שם מקום מזומן לישב עליו כראוי שיכלו מ"ר ואף שיפנה לגדולים צריך הוא ליתלות עצמו בבה"כ וממהר לעמוד וגם שניתזין על רגל ו עכ"פ כיון שאין שם לבנים או אבנים הסדורין לבה"כ שיפלו שם המי רגלים רק רב ששת לא חייש להכי כמש"ל ולכן אמר חולץ ונפנה לאלתר ואוחזן בידו אבל לדידן דקי"ל כברייתא דאסור להשתין בבית הכסא עראי ואפי' אוחזן בידו ובבגדו לא משכחת להאי דינא דר"ש כלל דאדרבה בבה"כ אסור לאוחזן בידו כלל ואף שצריך לגדולי' כיון שעכ"פ בא לידי קטנים איכא חשש דניצוצות בבה"כ עראי ואפי' מיושב כמש"ל. ואין היתר לאוחזן בידו רק בקבוע דליכא ניצוצות לפי שנופלות למקום המוכן להם וגם הוא יושב כראוי. וא"כ צריך לחולצן בעראי וליתנן לחבירו וממילא אין חבירו עומד אצלו בתוך ד"א ולכן השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם ז"ל להך מימרא וזהו לענ"ד טעם ברור ונכון בעזהש"י וגם לעיקר הדין שאין להתיר בבה"כ עראי מיושב דאפ"ה איכא נזירה דניצוצות כמש"ל וגם יש סברא לומר דלא פלוג רבנן ובכל עראי אסור:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה