משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
נו שאלה
אם מותר ליכנס בתפילין לבה"כס קבוע או עראי:
תשובה הטור בסי' מ"ג כתב אסור לכנס לבה"כ קבוע להשתין כו' בתפילין שבראשו גזירה שמא יעש' בהן צרכיו אבל בה"כס עראי מותר להשתין כשהם בראשו כו' וכתב הב"י בשם הרא"ש דאע"ג דתנן הנכנס לבה"כ חולץ תפילין ברחוק ד"א ונכנס לאו משום הכניסה אלא משום שרוצה לעשות צרכיו ורב האי גאון ז"ל הי' גורס מתוך קושיא זו צנוע פי' שסופו להיות קבוע ולאו קושיא הוא כדפרישית ודברי הרא"ש ז"ל אלו צ"ע טובא דמשמע לכאורה מדבריו דמותר לכנס בתפילין למקום המטונף. וזה א"א דאפי' למרחץ במקום שעומדין שם ערומין אף בשעה שאין בו אדם קיי"ל חולץ תפילין וכ"ש בבה"כ דחמיר טפי וכבר הקש' כן המ"א בשם הש"ך ז"ל ותי' המ"א ז"ל דס"ל להרא"ש ז"ל דודאי אסור לכנס רק דס"ד משום דצריך להשתין שרי טפי לפי שהוא חייו של אדם ואין זה במשמע דא"כ ל"ל למימר דהתם לאו משום הכניסה צריך לחלוץ אדרבה משום הכניסה הוא חולץ ברחוק ד' אמות כיון שא"א לו לפנות בתפילין רק הכא ס"ד דשרי ליכנס ולהשתין משו' חיותי' ועוד מה סבר' היא זו שנתיר לו להכניס דברי קדוש במקו' הטינופת דאטו בכדי שיחלוץ תפילין יסתכן דהא בל"ז אסור להעמיד עצמו כ"כ ולהשהות נקביו עד שיוכל להסתכן ברגע זו ולענ"ד יש בזה חשש איסור דאורייתא דבעינן והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר כיון ששם שמים הוא בגלוי וכן קיי"ל אסור לעמוד לפני השם ערום וע"כ מה"ט הוא והא ב"ש סברי דצריך לחלוץ תפילין ברחוק ארבע אמות והגדר שסביב השדה שהבה"כס בתוכ' מוליכן בידו עד הגדר ומניחן בחורין הסמוכין לר"הר אבל לפנים מהגדר אסור להכניסן אף בידו וכשיוצא מרחיק ד"א ומניחן וא"כ ע"כ אין הטעם משום שרוצה לעשות כו' דהא מרחיק מהגדר ולחוץ ד' אמות אף שב"הכס רחוק הוא עדיין לפנים מהגדר וצריך להרחיק מהגדר ד' אמות בין בכניסה בין ביציאה וע"כ משום דס"ל דגבול ב"הכס תופס ד"א מחוץ למחיצה ולא קרינן והיה מחניך קדוש ואפילו בידו לא שרי להכניסן לפנים רק מפני התקנה שרו ב"ה להכניסן לפנים בידו אבל מודו ב"ה דצריך לחלוץ ברחוק ד"א מהגדר אף שעדיין רחוק מב"הכס ולחד מ"ד בעי הרחקה כדי שיתעטש ואין חבירו שומע וברייתא מפורשת בשבת פ' כל כתבי הרי שהיה שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת ואטו תפילין על ראשו גריעי וע"ש וברש"י ז"ל דמשמע דמדאורייתא הוא וכן גבי עובדא דר' יהושע שנכנס לבית מטרוניתא אחת וחלץ תפילין ברחוק ד"א מן ביתה וע"כ שהוא מדין גמור דאי מחומרא בעלמא לא היה צריך להרחיק ד' אמות והמ"א הביא עובדא זו שר"י לא רצה ליכנס לביתה כו' ולא הזכיר שהרחיק ד"א. ע"כ היה נראה לכאורה עיקר כדברי רב האי גאון דגם בכניסה לב"הכס יש איסור גמור ולאו דוקא לב"הכ אלא אף למקום טינופת ודאי וכמש"ל אלא דנלע"ד דאפ"ה יש לקיים הני' שלפנינו ב"הכ קבוע דמשום הכניסה לחוד כיון שהוא מכסה אותן שרי וכמו דשרי ר יוחנן אפי' בד"ת להניח ידו על פיו ולקרו' כשהיא מהלך במבואות מטונפות שכיון שפיו מכוסה שפיר קרינן לא יראה כו' דלא קפיד רק אדבור רק דאנן לא קי"ל כוותיה בהא וס"ל דאפילו להרהר אסור ולא מהני מה שמניח חידו על פיו אבל עכ"פ יש ללמוד מדר"י דזה מהני לכסות התפילין כמו דמהני כיסוי הפה וכן מוכח בסנהדרין פרק כ"נ גבי מלך דאמר אותה שעמו אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לב"הכס שנאמר והיתה עמו וקרא כו' כשראוי לקרות בו ול"ל להך דרשא תיפק ק ליה דאסיר להכניס ד"ת במקומו' המטונפות אלא ודאי דמש"ה ליכא איסור' שהיא גלולה במטפח' וכמין קמיע ולהכי צריך לטעמא דבעי שיהא ראוי לקריאה וכן גבי שם כתוב על בשרו אמר נזדמנ' לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וכן בשבת פ' במה אשה גבי קמיע אמר דמחופה עור שרי לכנס לב"הכ אף שיש בהן משום קדושה ולכן גם כאן יש לפרש הבעיא מהו ליכנס לב"הכ קבוע בתפילין להשתין היינו שיכסה אותם דליכא איסורא משום כניסה ומסיק דאפ"ה אסור שמא יפנה בהן דלהא פשיטא דלא מהני כיסוי אם הוא לבוש תפילין והוא ברור ופשוט דלהכי אסרינן לישן בתפילין שמא יפיח ולא מהני כיסוי כלל רק לשינת עראי להרמב"ם ז"ל אבל לשינת קבע כלל לא וכן גבי ציץ אמר ביומא מי לא בעי מינם ומועל לב"הכס וח"א לומר תמיד על מצחו ואמאי יכסה אותו אלא ודאי פשיטא דדרך לבישה לא מהני כיסוי כלל ובשבת שם פריך והרי תפילין דמחופין עור ותנן הנכנס לבה"כ חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס. וע"כ דלא מקשה שיהא מיתר לפנות בהן דז"א כמ"ש לעיל דודאי לא מהני כיסוי כלל לענין לעשות צרכיו בהן אלא ודאי עיקר קושייתו למה צריך להרחיק ד"א ולחלוץ דזה הוא מטעם הכניסה לחוד שלא להכניסן במקום הטנופת ומזה ראי' לדעת רב האי גאון ז"ל דכניסה לחוד איסורא הוא דאי כדעת הרא"ש ז"ל דהא דחולץ ברחוק ד"א הוא מטעם שרוצה לעשות צרכיו הצריכוהו גם להרחיק ד"א. א"כ מאי מקשה הכא דמחופין עור והא כיון דעכ"פ לא מהני תפלין וע"כ צריך לחולצן קודם עשיית צרכיו א"כ ממילא צריך לחולצן ד"א קודם דזה הוא עיקר טעם הרא"ש ז"ל ולא משום כניסה לב"הכ לחוד אבל לדעת רב האי גאון ז"ל ניחא דכניסה איסורא בפ"ע הוא ומהני חיפוי וגם מהא דקמיע גופה ראיה לזה דכניסה לחוד איסורא דאורייתא הוא כל שאין מחופות דלא משכח שם היתירא רק בחולה שיש בו סכנה או במחופות אבל חילה שאין בו סכנה אסור אם אין מחופות. והא קמיע אפילו כשהיא על צווארו אין איסורו רק משים שמכניסה במקום הטנופת ולא משום שעושה בה צרכיו דמה לי כשהוא בצוארו או בידו בגלוי. דהא אפילו בס"ת שהוא על זרוע המלך כקמיע כתבתי לעיל דאי לאו משום וקרא בו כו' הוי שרינן אף כשנכנס לב"הכ ועושה צרכיו כיון שמכיסה היטיב ולא דמי לתפילין וציץ שאסור בכל גווני אף בכיסוי דהוי דרך מלבוש גמור ותכשיט ואסור ללובשן בכל ענין כשעושה צרכיו וא"כ גם קמיע של כתב לא עדיף ואין איסורו רק משום כניסה. והא דמשני שם בשבת כיון דמסי אע"ג דנקיט להו בידי' שרי נראה דאין פי' דיש חילוק לענין קמיע בין כשהם בצוארו או בידו אלא דאי נקיט להו בידו מכסן היטיב בידו כדאיתא בתפילין אוחזן בידו ונכנס כו' אבל באין מכיסות אף בידי' איכא איסורא ולכן קיי"ל בתפילין אוחזן בבגדו ובידו ונכנס כו' ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח וכ"ז לענ"ד הטעם שלא יהיו דברי קדושה גלויים במקום הטנופת אבל כל שמכוסין משום כניסה ליכא איסורא ולהכי הוי ס"ד למשרי לכנס בהן להשתין ומסקינן דאסור שמא יפנה כו' ולהכי לא מהני כיסוי כן נלענ"ד נכון בעז"הש. ולפ"ז נ"ל ברור דאפילו בתפילין של יד אסור אף שמחופין עור ומכוסין כיון דחיישינן שמא יפנה ואטו תפילין של יד מותר ליפנות בהן כיון שמכוסות. וזה פשוט וכמש"ל. ובפירוש אי'. חולץ תפילין כו' ואמר מניחן כו' אוחז כו' ואתרווייהו קאי אשל יד ושל ראש ואין להקשות לפמ"ש דחליצה ברחוק ד"א משים כניסה הוא למה חולץ של יד ברחוק ד"א דהא מכוסים. י"ל דכיון שזקוק לחלוץ של ראש ברחוק ד"א אף הוא חילץ שתיהן כיון שעכ"פ צריך לחלצן קודם שיעשה צרכיו וגם לפמ"ש אין ראיה מכאן להתיר עכ"פ להשתין אם לבוש תפילין כל שאינן מכוסין דס"ל דאסור כיון שמ"הת אסור בד"ת כנגד העמוד וע"כ דקרינן ביה והיה מחניך קדוש א"כ גם תפילין בכלל האיסור הזה אם הן בגלוי כנגד העמוד דהא חזינן דהנהו איסורי דוהי' כו' ולא יראה כו' איתנהו בתפילין ובכל דבר שבקדושה כמש"ל באורך מהא דקמיע דבעינן דווקא של סכנה ועוד ראיות ועוד דחזינן דמצרכינן לי' בקמיע לחלוץ ברחוק ד"א מדאמר אתי לאתויינהו ד"א ברה"ר וע' ברש"י ז"ל שכת' שבה"כ שלהם היו בשדות ודו"ק בכוונתו דלכן יש איסור ד"א ברה"ר כשיחלוץ קודם שיכנס אבל משום הכנסה בידו אחורי הגדר ליכא איסורא דהכנסה לרה"י דאין שם רה"י עליו דבקעה כרמלית היא וא"כ מדלא שרינן עכ"פ לחלוץ תיכף קודם כניסתו ולא להרחיק ד"א דבהא ליכא איסורא דאורייתא אלא ודאי דגם בכה"ג איסורא דאורייתא הוא משום והי' מחניך כו' אף שעדיין אין עושה צרכיו וא"כ י"ל דה"ה לכנגד עמוד של מי רגלים וכדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל הכי ועוד נבאר אי"ה בדין זה לקמן שוב ראיתי בתוס' במס' שבת גבי ולא בתפילין דא' דילמא מיפסקי כו' שכתבו בשם הקדוש מקורבייל דאיצטריך האי טעמא משום של יד דלא צריך לחולצן כשנכנס לבה"כ עיי"ש. ורש"י ז"ל לא סבר הכי שם וכן דעת כל הפוסקים אלא דאף כל יד צריך לחלוץ וכמש"ל בראיות וד' התוס' ז"ל צ"ע וע' ברי"ף ורא"ש ז"ל דגרסי ג"כ כני' רש"י דילמא חליץ להו כי בעי מיעל לבה"כ כו' וא"כ מוכח להדי' דאף של יד צריך לחלוץ כ"ז נראה ברור.