משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
נה שאלה
אם מותר לשנות מתפילין ש"ר לש"י ודין הזמנה:
תשובה הטור כתב אסור לשנות תפילין ש"ר לעשותן של יד כו' ואם היו חדשין שלא הניחן עדיין מותר כו' הב"י בשם מהרי"א דאפילו ישנים אם התנה עליהן מותר לעשותן של יד ודקדק כן מדאמר בגמרא ולמאן דאמר הזמנה מילתא דאתני עלייהו רק שדעת מהרי"א ז"ל שיש מחלוקת בזה דלהרמב"ם אסור והב"י כתב דלכולי עלמא שרי וכן בבד"ה הוסיף ודקדק מגמרא הנ"ל דאמר דאתני עלייהו ולענ"ד דין זה צריך עיון דבשלמא בהזמנה בעלמא אף למ"ד הזמנה מילתא שייך למימ' מהני תנאי דכיון שהתנה עליו לשניתו כשירצה אין זה הזמנה האוסרת שהרי לא הזמינו שיהי' כך לעולם אדרבא התנה עליו. ובכולהו דוכתי בש"ס דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהן היינו ג"כ דוקא בתחלת הקדושה כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור וכולהו אינך שם בסוגי' דפ"ק דשבועות מתנין עליו בתחלת הקדשו שאם לא יצטרכו הציבור יהיו לדמיהן מתחלתן אבל שיועיל תנאי אחר שנעשה בו מעשה המצוה שהוקדש לכך שע"כ ירדה לו קדושה זו וקדושה בכדי לא פקעה וכיון שכבר הונח על הראש הרי כבר ירדה לה קדושת תפילין של ראש ואיך יועיל תנאי להורידו אח"כ לקדוש' קלה כיון שא"א לומר שע"י התנאי לא חלה קדושת ש"ר מעיקרא דהא ע"כ נעשה בו מצות ש"ר וא"א שלא תחול עליו הקדושה ודמי ממש למאי דאמר בביצה דבעצי סוכה דחיילא עלייהו קדישה לא מהני תנאי וחל ש"ש כל שבעה ולפי גי' רש"י והרא"ש והרמב"ם אפילו תנאי דאינו בודל מהם כל בה"ש לא מהני בעצי סוכה שע"כ בודל מה בי"ט משום סתירה אלא דאף לגירס' הרי"ף ז"ל שם דסבר דתנאי דאינו בודל כו' מהני גם בסוכה ולא בנוייה דווקא שאני התם כיון שמתנה עליהן אין הקדושה חלה עליהן ואפי' הכי יוצא בו למצוה משא"כ במצות תפילין שא"א שלא תחול עליהן קדושת של ראש כיון שיוצא בהן למצות ש"ר ואפי' גבי בהכנ"ס כתבו התוס' ורא"ש ז"ל וכ"פ בש"ע דבישובן לא מהני תנאי רק בחורבנן כמ"ש בסי' קנ"א סעיף י"א וע' מ"א שהקשה שם מהא דמהני תנאי לתשמישי קדושה ותי' צ"ע לחלק בין תשמיש לתשמיש ולענ"ד יש לתרץ דבתשמישי קדושה בעי' הזמנה ג"כ דאזמני' ולא צר בי' מותר וא"כ התנאי מועיל שלא תחול עליהן קדושה אף בעודן משמשין לקדושה ולא חלה עליהן קדושה כלל משא"כ בהכנ"ס היא עצמה קדושה מיקרי' וא"א שיהי' לה שם זה מבלי שיהיה בה קדושה ותאסר בכל הנאסרי'. ואם לא אין שם בהכ"נס עליו ואין דעת הציבור המתנים עליו לכך שלא תחיל עליו קדושת בהכנ"ס כלל רק רוצים שאף עפ"כ יהי' מותר לאכול בה כו' וע"ז ס"ל דלא מהני תנאי ואף המקילין בבהכנ"ס וסוברין דמהני תנאי. היינו משום דס"ל דבהכנ"ס לא הוי רק כעין תשמישי קדושה או מצוה ע' ב"י סי' קנ"ג מ"ש בשם הרמב"ן ז"ל שהקשה איך יכול) למכרו כיון שיש בו קדושת הגוף כו' ותי' דבהכנ"ס עשאוהו כתשמיש מצוה כו' עיי"ש באורך ובמש"ש הר"ן ז"ל ומשמע שם דכ"ע ס"ל דקדושת הגוף גמורה לא פקעה בכדי וע' בסוגיא דנדרים גבי נטיעות האלו קרבן כו' דס"ל לרב המנונא ורבא דקדושת הגוף ודאי בכדי לא פקעה אפי' בתנאי מפורש כגון אמר שור זה עולה ל' יום הרי זה עולה לעולם ואביי פליג שם עליו והרמב"ם ז"ל פט"ו מהל' מעשה הקרבנו' פסק כרבא דדוק' קדושת דמים פקעה בכדי אבל לא קדושת הגוף וע' בכ"מ שם. ולענ"ד סוגיא דביצה מסייעתן דלא מהני תנאי בעצי סוכה מכיון דחיילא עלייהו קדושה. וא"כ לענ"ד דין זה שהחליט המחבר דמהני תנאי מתפילין ישנים לשנות משיר לש"י צע"ג. שוב מצאתי בס' פ"מ על הט"ז העיר בזה וכתב שיש לדון בדבר ולחלק בין הזמנה ובין דאיתעביד בי' מעשה וכתב שבתשו' צ"צ עמד בזה אך לא זכר מהמקומו' שכתבתי לעיל.
ולכאורה היה נראה לדינא דבכה"ג קיי"ל הזמנה מילתא היא דהא גם רבא דסב' הזמנה לאו מילתא היא היינו דווק' במשמשי קדושה כדאית' בסנהדרין משמשין ממשמשין גמרינן משא"כ עגלה ערופה דגופה קדושה. א"כ עכ"פ בדבר שגופה קדושה קי"ל הזמנה מילתא ומה"ט כתב הנ"י בסנהדרין הביאו הרמ"א ז"ל בש"ע דקלף המעובד לשם תפילין אסור להשתמש בו מה"ט וכ"כ המאור ואף הרמב"ן לא חלק עליו רק בקלף דס"ל דקדושת הקנף לא מיקרי רק משמשי קדושה דאגב כתבו הוא דקדיש אזל ליה כתב אזיל ליה קדושתו ואם כן בנידון דידן שהוזמנו להיות תפילין של ראש דהכא ודאי הוי גוף הקדושה דהכתב עצמו גופו קדוש הוא לקדושה חמורה ואין לומר דלענין לשטת מחמורה לקלה ל"א הזמנ'. דהא מפורש בהדי' בגמ' ולמ"ד הזמנ' מילת דאתני עלייהו הרי דאף לקדושה קלה שייך הזמנה וע"כ לא פליגי רק במשמשין אבל לא בקדושה עצמה דגמרינן מעגלה ערופה ולפמ"ש תוס' דגם בע"ע קיי"ל דלא מתסרא עד שתערף ולא מיתסרא בהזמנה ניחא. אבל לדעת הרז"ה והרמב"ן והנ"י צ"ע וגם על הרמ"א ז"ל שכתב כדברי הנ"י ולמה לא כתב לעיל דלפי שיטה זו קיי"ל דאסור לשנות אפילו בחדתי רק כשהתנה ולפי דעת הרמב"ן ז"ל בסוכה במסקנתו שהביא מדברי הירושלמי דאפילו בכלי שרת ובגדי כהונה ס"ל לרבנן הזמנה לאו מילתא משמע לכאורה דלא קיי"ל לחלק בין משמשין לגוף הקדושה ובכולהו קיי"ל הזמנה לאו מילתא למסקנא דמוקמינן לה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן וזה כפי שיטתי שפסק כרש"י ז"ל דלא בעינן עיבוד לשמה למ"ד הזמנה לאו מילתא. אבל לדעת ר"ח ור"ת והרא"ש שפסקו להיפך דמ"ד הזמנה לאו מילתא מצריך עיבוד ולא סגי בהזמנה בעלמא דעיבוד עדיף מהזמנה וגם בעל המאיר כתב שיטה זו וגם לפ"ז היה ראוי להחמיר בקלף המעובד לשם תפילין דזה עדיף מהזמנה. וכן בדיו שנעשה לכתוב בו תפילין היה ראוי להחמיר שיטת הסוברים להחמיר בהזמנה לגוף הקדושה ולא עוד אלא דאף להרמב"ן ז"ל דקדושת קלף לא הוי גופה קדושה דאגב כתב הוא כו' והיינו דווקא בקנף המעובד משא"כ בדיו דהוי ודאי גוף הקדושה דהוא עיקר הכתב ולפי סברא זו ראוי להחמיר בו אם לא התנה עליו ועיין ברמב"ן ז"ל דמשמע מדבריו דהזמנת דיו חמיר טפי מהזמנה דקלף עיי"ש. ולענ"ד דעת המ"א שנטה להקל בקלף המעובד לשם תפילין כו' עפ"י דעת רמב"ן צ"ע דהא דעת תוס' ורא"ש ור"ת ור"ת וכמה גדולי צרפת דעיבוד עדיף מהזמנה ולכן פסקו דבכולהו בעי עיבוד לשמה וא"כ עכ"פ בדין הוא לאסור בעיבוד להחמיר. ועיקר טעה הרמב"ן שנוטה לפירש"י דעיבוד הוא הזמנה וגם ס"ל לעיקר דלא בעי עיבוד לשמה אבל אנן קיי"ל כדעת תוס' ורא"ש ור"ת ור"ח וא"כ אין להקל בעיבוד וגם בדיו וגם במ"ש לעיל בדין תנאי אם כבר נשתמשו בו לש"ר יש להביא קצת ראי' ג"כ מהא דתנן ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה כו' ולא אמר שאם התנה מותר ומשמע דבכל גווני אסור לעשות מזוזה ולא אשכחן בגמ' הא דאתני עלייהו רק בהזמנה ולמ"ד הזמנה מילתא ודו"ק שוב מצאתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל שכתב ג"כ כמ"ש דלדעת תוס' ורא"ש עיבוד עדיף מהזמנה ומילתא היא דלא כמ"ש המג"א ז"ל. ובפ"ק דיומא גבי בגדי כהונה דאמר ר' דוסא כשרין הן לכהן הדיוט ואמר רבי ב' תשובות בדבר חדא כו' ועוד בגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה ישתמש בהן קדושה קלה וע"כ טעמא משום דאין מורידין והתם ממילא כהתנו דמי כיון דאסור לכה"ג ללובשן ביוה"כ אחר שמתחלה הוקדשו רק לפ"א ואפ"ה אסור להשתמש בהן קדושה קלה ומבואר משם להדי' דהא דאין מורידין דאורייתא הוא ואפי' ר"ד דאמר כשרין הן לכהן הדיוט היינו משום שכבר נעשית מצוותן באסורין ליוה"כ אחר ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין ע' ביומא דף ס' ע"א וברש"י ז"ל שם ודו"ק: