אור ברסלב
משכנות יעקב נו שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

נו שאלה

נה שאלה

בדין טובת הנאה אי הוי ממון לענין נדרי' וכל מילי או לא:

תשובה גרסינן בנדרים דף פ"ד קונם כהנים ולוים נהנין לי יטלו על כרחו כהנים ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים ומק' הגמ' מדאמר יטלו על כרחו אלמא ט"ה אינו ממון אימא סיפא כהנים כו' יטלו אחרים אלמא ט"ה ממון ומשני רב אושיעא ל"ק הא רבי והא ריב"י דתניא הגונב טלה כו' רבא א' שאני תרומ' דה"ט דיטלו ע"כ משום דתרומ' לא חזי' אלא לכהנים וכיון דקאתי למיסרא עלייהו שוי' כעפרא בעלמא וכ' הרא"ש והר"נ דלשינוי' דרבא סברה מתניתין ט"ה ממון ולהכי סיפא ניחא כפשטא דיטלו אחרים אבל הני אסירי ורישא ה"ט דשוי' לט"ה כעפרא וכ"נ פשט ד' רבא והנה הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' נדרי' פסק המשנה כצורתה והק' המפרשי' ז"ל שדבריו סותרין זא"ז דהא איהו ז"ל פסק בהל' קדושין דט"ה אינה ממון והמקדש בתו"מ אינה מקודשת וכעולא דא' הכי בקדושין וא"כ לא ה"ל למיפסק הכא כסיפא דמתני' דהא למ"ד ט"ה אינו ממון אפי' הני נמי שרו ורבא הא סבר ט"ה ממון וכן לשינוי' דרב אושעיא אוקי סיפא דמתני' כמ"ד ט"ה ממון ובאמת הרא"ש ז"ל בקדושין פסק להלכה בשם ר"ח ז"ל דט"ה ממון דלא כסוגי' דקדושין מה"ט משום דרבא בנדרים ס' ט"ה ממון והוא בתרא נגד עולא לכן פסק כוותי' אבל ד' רמב"ם ז"ל ודאי קשיין הדדי:

והנה הכ"מ כ' בשם הר"מ המעילי דטעמו של הרמב"ם ז"ל שהוא מפרש דגם רבא ס' ט"ה אינו ממון רק גבי מודר הנאה אסרינן להו בסיפא משום דכל הנאה אסורה ואפילו וויתור לר"א אסור במודר הנאה וכל שום צד הנאה אפי' אינו הנאת ממון אסרינן לה וניחא סיפא אפי' למ"ד ט"ה אינו ממון רק רישא מש"ה שרי ליטול ע"כ משו' דשוי' כעפרא ואפקרה לט"ה ע"ש וצריך לפרש לפי"ז דבתחלה עד דלא ידעינן טעמא דרבא משו' דאפקרה ובעינן למימר טעמא דרישא משום דט"ה אינו ממון ורמינן רישא לסיפא איצטריך לשנויי כתנאי והוי סברינן דגם מודר הנאה שייך בדין ט"ה ממון אבל למאי דמסקינן דרישא אין בו משום צד ט"ה משום דאפקרה ושוי' עפרא בעלמא תו לא צרכינן לפרושי טעמא דסיפא משום ט"ה ממון דאפי' אינה ממון אפ"ה במודר הנאה כל צד הנאה לא שרי זהו ביאור תי' הלז על ד' הרמב"ם וזה באמת שיטה נכונה ליישב דבריו ז"ל:

והנה לכאורה יש ראי' לדבריו ז"ל מלישנא דרבא דא' שאני תרומה כו' ולא א' רבא א' דכ"ע ט"ה ממון כיון דבדין ט"ה שקלינן וטרינן וכדאמרינן בכל סוגי' הש"ס היכא דאוקי מילתא כתנאי והדר אוקי אמורא למילתא אליבא דחד תנא מפרש דאזלא מילתא כהאי תנא אע"כ לישנא דרבא מ' דקאי על עיקרא דסוגי' מעיקרא דדייקינן ברישא טעמא דיטלו ע"כ משום דט"ה אינו ממון וא' רבא דלאו הכי הוא ולא משום ט"ה נגעו בה אלא משום דאין כאן ט"ה כלל וראיתי בד' הגר"א ז"ל שעמד ג"כ על ד' הרמב"ם בזה וכ' שדבריו הם עפ"י הירושלמי עיי"ש ולענ"ד גם שיטת ש"ס דידן הולכת עד"ז:

ויש להביא ראיה נכונה לענ"ד לד' הרמב"ם ז"ל דרבא גופי' ס' ט"ה אינו ממון מהא דאי' בב"מ ראה איתן רצין אחר המציאה כו' אחר צבי שבור ואמר זכתה לי שדה זכתה לו כו' וא' שמואל והוא שעומד בצד שדהו וכן א' עולא והוא שעומד בצד שדהו ואותבי' ר' אבא לעולא מהא דמעשה בר"ג וזקנים שהיו באין בספינה וא' ר"ג עשור שאני עתיד למוד נתון כו' וכי ר' יהושע ור"ע בצד שדהו של ר"ג היו עומדין ובעי לשנוי שם דר"ג מטלטלי אג"ק אקני להו וא' שם דר' אבא לא קיבלה וא' רבא שפיר עביד דלא קיבלה וכי לא היה להם סודר לקנות בחליפין אע"כ ט"ה אינו ממון לקנות בחליפין ה"נ ט"ה לא הוי ממון לקנות אג"ק ופירש"י אלא אפקורי בעלמא אפקר גבייהו וכי אוגר להו מקום קנה חצירו מתורת חצר כשאר הפקר הרי להדי' דס' רבא דט"ה אינו ממון ואינה ניקנית בשום קנין כ"א בחצר מתורת הפקר וא"כ ע"כ פירוש ד' רבא בנדרים משום וויתור וכדברי הרמ"ה שכ' הכ"מ וראי' ברורה מזה לדעת הרמב"ם ז"ל הגם דמסיק שם ש"ס ולא היא מטלטלין אג"ק נתינה אלימתא היא היינו לשנויי תירוצא דההוא מרבנן אבל רבא הא חזינן דס"ל ט"ה אינו ממון:

אך לכאורה יש מקום להקשות קצת דהא הך תיובתא ר' אבא הוא דאותבי' לעולא שם ועולא הא סבר בהדי' בקדושין ט"ה אינו ממון וא"כ לדידי' לא מצי לשנויי מטלטלי אג"ק הקנה להו וביותר ק' על עולא עצמו דאתיב לר' אבא דמי ההוא מרבנן כדלא גמיר שמעתתא והיינו מטעם מטלטלי אג"ק כדמפרש ההוא מרבנן שם בדבריו מטלטלי אג"ק אקני להו וא"כ לעולא דס' ט"ה אינה ממון איך מצי למימר מטלטלי אג"ק כו' הא אינה ממון ולא הוי נתינה כלל ועל כרחינו צריכין אנו לתרץ דס"ל לעולא דאף דטובת הנאה אינו ממון כיון דרחמנא קרי' נתינה לגבי הא מילתא הוו לי' כממון לענין שיצא בו תורת נתינה כיון דאוקי רחמנא ברשותי' לענין הך נתינה ודרשינן בכמה דוכתי ונתן שיהא בו כדי נתינה וע"כ אחשבי' רחמנא ממון לענין הך נתינה ולהכי אף למ"ד ט"ה אינו ממון נתינה אלימתא היא והשתא דאתינן להכי כ"ש שזו ראי' לד' הרמב"ם לאסור זאת במודר הנאה כיון דחשבינן לה נתינה מה"ת ולהקנותו באג"ק:

ועפ"ז יש לתרץ מה שראיתי שהק' הגר"א ז"ל ביו"ד דעת הרמב"ם וכן ד' הרי"ף ז"ל אהדדי שפסקו כשינוי' דמטלטלי אג"ק הקנה להו ואפ"ה פסקו דט"ה אינה ממון כמ"ש רי"ף ז"ל בפסחים פ' אלו עוברין ע"ש דבריו ז"ל אבל לפמ"ש הא ע"כ מוכח מד' עולא שלא קיבל הקושי' וס' דמטלטלי אג"ק הקנה להם ואיהו גופי' הא סבר בקדושין דט"ה אינו ממון וע"כ דלא תלי' בהא מילתא וכמש"ל דרחמנא קרי' נתינה ואתי' ד' הרי"ף והרמב"ם ז"ל כהוגן:

ויש עוד ראי' לזה דהא בפסחים פ' אלו עוברין ס' ר' יהושע דט"ה אינה ממון דהא א' גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י אלא מפרישה ומניחה עד הערב ואם החמיצה החמיצה וא' בגמ' דטעמא דר"י משום דט"ה אינה ממין ובדר"א איפלגו שם בטעמי' אי ס' ט"ה ממון אי לא אבל ר' יהושע ודאי ס' ט"ה אינה ממון וא"כ המעשר הזה שזיכהו ר"ג לר' יהושע במטלטלין אג"ק האיך זכה בו הא אליבי' ט"ה אינו ממון ובסוגי' דקדושין גבי נכסי' שאין להם אחריות כו' נקט כולה סוגי' דמטלטלין אג"ק הקנה להם והאיך שייך למימר הכי אליבי' דר"י אע"כ כמו שכ' דכיון דקרי' רחמנא נתינה ע"כ הוא ממון לענין זה שיכול לתתו בכל מיני קנין וא"כ לפי"ז הדברים מוכרחי' ומוכרעי' מסוגי' זו בין אליבא דרבא ובין אליבא דאמוראי דשנו מטלטלין אג"ק כו':

אך דלכאורה אכתי ק' לשינוי' דר"פ דמשני שם בב"מ בעובדא דר"ג דעת אחרת מקנה אותו שאני וסבר דמתורת חצר הקנה לו והא דלא בעינן עומד בצד שדהו משום דדעת אחרת מקנה א"כ לכאורה משמע דסבר ר"פ ט"ה הוי ממון מדמחשיב לי' דעת אחרת מקנה ולא בתורת זוכה מהפקר כדס"ד מעיקרא וק' לכאורה על הרמב"ם ז"ל שפסק להיפך וגם זה יש לתרץ לפמש"ל דכיון דרבי' קרא למתנות כהונה ע"כ תופס בהן קנין אגב ה"ה לקנין חצר ולהכי קרי לה דעת אחרת כיון דזיכתה אותו התורה בנתינה וגם זה מוכרח ע"כ מדר"י דס' בודאי ט"ה אינה ממון:

אבל העיקר נ' בעיני דמדר"פ לא מוכח כלל דהנה הגמ' מק' על ר"פ והרי גט דדעת אחרת מקנה וא' עולא והוא שעומדת בצד ביתה כו' ופריק רב אשי חצר משום יד אתרבאי ולא גרע משליחות וגבי גט דחוב הוא לה אין חבין לאדם שלא בפניו וע"כ משום יד ובעינן סמוכה דומיא דיד אבל מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו ומתורת שליחות ולא בעי עומד בצד ביתו דוקא כו' והק' רש"י ז"ל א"כ גם במציאה יזכה מצד שליחות דזכות הוא לו ותי' דעכ"פ בעינן דעת שולח או שליח כו' ע"ש ולענ"ד נ' לפרש בפשיטות החילוק שבין מציאה למתנה ע"פי סוגי' דלקמן המגבי' מציאה לחבירו דפליגי אמוראי אית דסבר לא קנה חבירו דהוה תופס לבע"ח במקו' שחב לאחרים דלא הוי שליחות לזכות לזה ולחוב לאחר ואית דס' קנה חבירו היינו משום מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' והאי טעמא לא שייך כ"א בשליח דבר דעת דמצי לזכויי לנפשי' אבל גבי חצר האיך יזכה במציאה מטעם שליחות הא הוי חב לאחרי' ומגו לא שייך הכא דחצר לאו בר זכיי' הוא ולהכי בעינן עומד בצד ביתו. אבל גבי דעת אחרת מקנה כיון דלא שייך שם חב לאחרים דהא הדעת המקנה אינו רוצה שיזכה אחר רק בעל החצר ואין שום חוב לאחרים א"כ ממילא חצר הלז זוכה לבעל החצר מטעם שליחות אף למ"ד טובת הנאה אינו ממון ואין בו דבר הנקנה מיד ליד אפ"ה זיכה בו חצירו מהפקר ומדין שליחות דהא טעמא דלא מצי זכי במציאה משום חב לאחרים שיכולין לזכות בו אבל הכא כיון שתלוי בדעת אחרת והלה אין רוצה שיזכה אחר ודאי זוכה לו חצירו מטעם שליחות אף שיהי' כהפקר למ"ד ט"ה אינו ממון ודו"ק היטב כי כ"ז נ' ברור וא"כ עלה פסק הרי"ף והרמב"ם כהוגן בלי גמגום ופקפוק כלל בעזה"שי:

והנה הרי"ף ז"ל השמיט אוקימתא דרב פפא דדעת אחרת מקנה אותו והקשו הרא"ש וכמה פוסקי' למה השמיט אוקימתי' דר"פ דבתרא הוא גם רב אשי מ' דסבר הכי וע"פי מש"ל יש לתרץ דהנה מ' דר"פ סבר דחצר גבי מציאה ומתנה יש בו ב' כחות כח דיד וכח דשליחות וגבי מציאה אין לדון בו רק משום כח דיד ולא משום שליחות וכמ"ש רש"י שאין כאן דעת שליח או שולח ולפי מה שביארנו משום שאין החצר יכול להיות שליח לזכות לזה ולחוב לאחרים וכמש"ל בטעם הדבר להכי אתינן עלה רק מטעם יד ובעינן סמוך היינו עומד בצד שדהו אבל במתנה אתיין עלה מטעם שליחות ואפי' אין עומד בצר שדהו כנ"ל והנה הרי"ף ז"ל פסק לעיל בפלוגתא דקטנה יש לה יד כו' וכשינוי' בתרא דמשני ואבע"א מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי והיינו דחצר דקטנה משום יד אתרבאי דילפינן מציאה מגט ולהכי גם קטנה יש לה יד ויש לה חצר אבל קטן חצר דידי' רק משום שליחות ולא משום יד כלל ולהכי פסקינן דקטן אין לו ד' אמות ואין לו חצר והיינו אף שהוא עומד בצד חצירו דומי' דד' אמות ואפ"ה אינו זוכה בהן כלל כיון שאין לו שליחות מבואר מזה דחצר דגברא אין בו שום זכות מטעם יד רק מטעם שליחות לבד אפי' בסמוך וא"כ כיון דחזינן דבמציאה דג"כ אין זכית החצר רק מטעם שליחות וע"כ דחצר עדיף לענין הך דינא מאיש המגבי' מציאה לחבירו דהתם שייך למימר לאו כל כמיני' לחוב לאחרים אבל חצר בע"כ מותיב בי' כמו דמחלקינן גבי לדבר עבירה דמק' א"כ מצינו שליח לדבר עבירה והך דתופס לב"ח ג"כ לכאורה מהאי טעמא הוא וא"כ ממילא דחצר עדיפא להך דינא כיון דעיקר זכייתו מטעם שליחות הוא ולא משום יד כלל וא"כ תו ליכא לפלוגי בין מציאה למתנה כיון דהכל מחד טעמא הוא מטעם שליחות לחוד וטעמא דחב לאחרים לא שייך לגבי חצר דהא אפי' גבי גניבה קונה ולא א' אין שליח כו' וע"כ צ"ל דלא שייך למימר בחצר שאינה משתמרת שיזכה מטעם שליחות כ"א בעומד בצד שדהו וא"כ ממילא ה"ה במתנה וא"ש השמטתו של הרי"ף ז"ל ודו"ק:

שוב מצאתי בס' קצות החושן בסי' רע"ה האריך קצת בענין טובת הנאה ממון והביא שם קצת מהקושיות ודקדוקים שביארנו לעיל וטרח ליישב אותם בדרך פלפול המעיין שם יראה מה שיש להקשות עליהן ומ"ש נראה לענ"ד נכון:

וראיתי לכתוב פה מה שהוקשה לי בסוגי' הגמ' דנדרים דברישא דהך מתניתין דכהנים ולוים כו' קתני קונם שאיני נהנה לבריות לא יפר ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה ודייק בגמ' ואלו במעשר עני לא קתני כו' ומוקמינן לה במסקנא במעשר עני המתחלק בתוך הבית שיש בו ט"ה דכתיב בי' נתינה וא"כ ע"כ דרישא ס' ט"ה ממון למאי דס"ד הש"ס דטעמא מש"ה ומציעתא דכהנים ולוים יטלו ע"כ ס' אינו ממון וסיפא דכהנים אלו כו' ס' ט"ה ממון וא"כ ה"ל לגמ' טפי לאקשויי רישא וסיפא ס' ט"ה ממון ומציעתא ט"ה אינה ממון כמו דמקשינן בכה"ג בכל סוגי' הש"ס והאיך שני רב אושיעא כתנאי ולמה שביק הש"ס לאקשויי כלל מרישא דשביק למעשר עני דמסיק במתחלק בבית וט"ה ממון ע"כ וכעת צע"ג לענ"ד:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה