אור ברסלב
משכנות יעקב נד שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

נד שאלה

נג שאלה

ברין האוסר הנאות פירותיו על עצמו אם יכולין אחרים ליטול אותם בע"כ:

תשובה גרסינן בנדרים פ"ה ע"א אמר קונם כהנים נהנין לי יטלו על כרחו וקאמר בגמ' אמר רבא היינו טעמא דיטלו על כרחו כיון דתרומה לא חזיא אלא לכהנים וכיון דקא אתי למיסרי עלייהו שוויה כעפרא בעלמא ופירש הר"נ דאפקרה לטובת הנאה שבה וכתב הר"נ בשם הרשב"א דשמעינן מהא שהאוסר הנאת פירותיו עליו יכולים אחרים ליטול אותם על כרחו אף על גב דיכול לישאל על נדרו כיון דהשתא מיהת לא איתשיל מיהו היכא דאיתשיל חייבין לשלם דחכם עוקר הנדר מעיקרו הו"ל הנך פירי כאילו לא איתסרו עליה לעולם והק' הר"נ א"כ היאך יטלו כהנים ע"כ ניחוש דילמא מיתשיל ומיתהנו מדידיה לאו קו' היא כו' כיון דעבדי כהנים איסורא כו':

ולכאורה אינו מובן הקושיא דמק' דילמא מיתשיל דהיינו שישאל על התרומה ויעשה אותה חולין ויפריש אחרת דאי למיחש שישאל על נדרו א"כ יהיו הכהנים מותרים ליהנות לו ולא עבדי איסורא דעוקר הנדר מעיקרו ואם יתיר למקצת כהנים הרי כולן מותרין דנדר שהותר מקצתו מותר כולו א"ו כדאמרן שישאל על התרומה וא"כ ק' הא תרומה ביד כהן א"י לשאל עליו כדאיתא לעיל דף נ"ט ע"ש בר"נ ז"ל וכיון שנוטלין ע"כ שוב אין נשאל עליה אם לא שנפרש לעיל כפי' שהביא הרא"ש ז"ל שהכהן א"י לשאל עליה אבל הבעלים נשאלין עליה אף שבאה ליד כהן אבל הר"ן ז"ל גופיה לא מפרש הכי לעיל וגם מד' הר"ן ז"ל בהשגתו על הרשב"א מוכח דכונת הרשב"א שמא ישאל על נדרו דמש"ה הקשה עליו דהוי ליה למיחש שמא ישאל כיון דנדרים מצוה לאיתשולי כו' ואם על התרומ' ודאי לא עביד לאיתשולי כדא' בסוגיא דלעיל דף נ"ט א"ו כונתו שישאל על נדרו וא"כ אין דבריו מובנים כלל דמאי חששא שייך הכא דאם ישאל הרי מותרים בהנאתו ולא עבדי איסורא ומה שהשיג הר"נ עוד על מ"ש הרשב"א שאם נשאל חייבים לשלם ולא הוי הפקר וכתב הוא ז"ל כיון שכבר זכו מן ההפקר תו לא מהני שאלה בהפקר ומשעת נדרו הפקירו ואף שנשאל אח"כ מהני להפקיע איסורו אבל לא זכות ממונו של חבירו שזכה מהפקר וכתב דלהכי יטלו ע"כ ולא חיישינן דילמא מיתשיל כו' עיי"ש ק' לענ"ד מהא דא' בכריתות גבי שור הנסקל שנגמר דינו והוזמו עדיו וכן עיר הנדחת שהוזמו עדיה דלא הוי הפקר גמור ומחלקינן גבי עיר הנדחת דכל חד אסח דעתיה אם הוא לא חטא דילמא חבירו חטא כו' ומס' גמר בלבו שיהי' הפקר וכן גבי נרבע שורו א' דלא אסיק דעתיה דילמא מתזמו סהדי אבל בא"ל רבע הוא שורו לא אסח דעתיה דידע שאין האמת כן ומסיק אדעתיה דילמא יהיו עדים שיזימום וכ"ש בנ"ד שאסר נכסיו עליו והוא עצמו יודע שיש היתר ע"י שאלה ובידי לישאל עליו בכל עת ואח"כ נשאל ושויה לנדר טעות מעיקרו הרי הי' הפקר בטעו' ואינו הפקר והיכא נימא דאסח דעתי' מיניה בדבר שבידו והרי לא הפקירו בפירוש כלל רק הוא בכלל נדר ושויה נדר בטעות ואין דברי הר"נ ז"ל מוכרחין בדין זה והא דא' יטלו ע"כ כבר כתבתי שאין ראיה כלל דלמאי ניחוש על התרומה אינו יכול לישאל שבאה ליד כהן ועל נדרו מאי איכפת לן וגם עיקר דינו של הרשב"א שהאוסר נכסיו עליו פקע זכותו מהם ומותרין לכל אדם צ"ע דלא דמי לסוגיא דהכא דליכא רק טובת הנאה בלחוד וכיון שאסר ע"ע אותה הנאה הרי עיקר הממון שייך לכהנים דרחמנא זכי ויטלו ע"כ ומשלהם הם נוטלין רק התורה נתנה רשות לבעלים בטובת הניי' ושוינהו לטובת הנאה כעפרא שהרי אסורים ליתנה להם ועיקר הממון של כהנים והן נוטלין ע"כ אבל להפקיר ממונו של אדם בשביל שאסר הנאתן עליו זו לא שמענו דהא כל איסורי הנאה ברשות בעלים הן רק אותן שנגמר דינן לשריפה כעיר הנדחת וכן שור הנסקל שנגמר דינו וצריך עיון ובדיקה בכמה סוגיות דש"ס בדין זה:

ואגב ראיתי להזכיר מה שהוקשה לי בסוגיא דכריתות דף כ"ד גבי שור הנסקל שנגמר דינו והוזמו עדיו כל הקודם זכה משמע דמשעת גמר דינו ה"ה הפקר וא"כ ק' מסוגיא דב"ק דף צ' דקא' שור המועד שהמית והזיק דנין אותו דיני ממונות ואח"כ דנין אותו ד"נ קדמו ודנוהו ד"נ אין חוזרין ודנין ד"מ ומקשה הגמרא וכי דנוהו ד"נ מאי הוי ליהדרו לידייני דיני ממונות ואי נימא דמכי נגמר דינו ה"ה הפקר א"כ מאי קו' לידיינו ד"מ הא קיי"ל בנגח ואח"כ הפקיר דפטור כדמפרש רבינא בפ"ק הך דנכסי' המיוחדים פרט לשנגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר ואע"ג דמייתי שם מדר' יהודא ומ' דרבנן פליגי עליה ק' לוקמא הך ברייתא אליבא דר' יהודא ועוד דהא כבר כתב שם הרא"ש ז"ל בשם ר"מ הלוי דרבנן ל"פ אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור דהיינו ד"מ אפילו רבנן מודו דבעינן העמדה וגמר דין בבעלים ראשונים וא"כ ודאי ק' טובא מאי מק' הגמ' אי ס"ל דשור הנסקל משנגמר דינו הוי תיכף הפקר וכעת צ"ע רב לתרץ קו' זו:

ומצאתי בדברי הרמב"ם פי"א מהל' נזקי ממון הל' ז' שכתב שם שאם קדמו ודנו ד"נ דנין אותו ד"מ לענין לגבות משבח שמשביח השור ברדייתו אבל אם ברח השור אין דנין אותו ד"מ לחייב בעליו מן העלייה לפי שמשנגמ' דינו שוב אין לו בעלים ודבריו עולים לנכון עם סוגיא דכריתות והראב"ד ז"ל השיג עליו שם מסוגיא דב"ק לפי שהוא מפרש הסוגי' כפירש"י ז"ל דהא דא' כשברח היינו כשברח הבעלים כו' ע"ש ואולי מחמת הך קו' דכריתות הוא שהכריחו להרמב"ם ז"ל לפרש הסוגיא באופן אחר והא דגובה בשבח שהשביח השור ברדייתו אף שלפי דעתו ז"ל אין להשור בעלים היינו משום דאף בשור ההפקר גופא מקשינן בגמ' אי דנגח תורא דהפקר לתורא דידן ליזיל וליתי וה"נ השבח שהשביח מרדייתו בהיות הפקר הוא קודם לגבות אותו השבח עד שלא זכה בו אחר ועיי"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה