משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
נג שאלה
נשלחה אלי מאת כבוד הרב הגדול החריף המפורסם מהו' נתן נטע ני' אב"ד ומ"ץ דק"ק במרינת רייסין ע"ד ש"מ שצוה לפני מותו לתת מתנה איזה סך לכל נכדיו ויש לאחד מנכדיו בנים ונפל ספק אם בני הנכד המה ג"כ בכלל נכדיו סתם וצריך ליתן להם ג"ב או שאין בכלל נכדיו רק בני הבנים ולא נכדי הבנים ועוד ספק אחד שיש נכד אחד שכבר נשא אשה ומתה אשתו בחיי המצוה והמצוה פי' בצוואתו לנכדיו שלא נישאו וטוען הנכד הנ"ל מאחר שמתה אשתו הוא ג"כ בכלל שלא נישאו והיורשין טוענין זיל בתר כונת המצוה שפי' שלא נישאו מעולם ואותן שכבר נישאו הלא פיזר עליהן מכבר:
תשובה אמרתי להשיב בקצרה את הנלע"ד בזה בעזהש"ית הנה בדבר השאלה ראשונה אם נכד הבן בכלל נכדיו נלענ"ד בפשיטות דאין בכלל נכד רק בן הבן לבד והוא דבר מפורש בכתוב גבי שבועתו של אבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי ומתרגמינן ולבר ברי מבואר דשם נכד אינו נופל רק על בן הבן ואילו היה הל' נופל על נכד הבן ג"כ אף דאיפלוג דרא א"כ עד סוף כל הדורות המה בכלל וכ"ת עצמו הביא מד' רש"י שכ' ע"כ רחמי האב על הבן מ' שלא ביקש אבימלך רק עד ג' דורות ולא חשש שאם בדור רביעי יגרשו מן הארץ וכן מצינו בגמ' והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד ודרשינן נכד זו ושתי שהיתה בת בנו של נבוכד נצר הרשע מ' דשם נכד הוא שם מיוחד על דור שלישי וכד' התרגום והנה ד' רש"י ז"ל לכאורה סותרים בזה ד' רש"י בפ"ק דסוטה גבי שמשון דכ' והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים ודרשו בגמ' הוחלה שבועתו של אבימלך ופי' רש"י ז"ל שהם פרצו ועברו על השבועה תחלה מבואר להדיא דלולי זאת עדיין קיימת היתה שבועתו של אבימלך אף שבודאי בימי שמשון כבר עברו ג' דורות מימי אבימלך שהרי מימי אברהם עברו ארבע דורות עד כניסתן לארץ דכ' ודור רביעי ישובו הנה כו' ואיך אפשר שהדור השלישי של אבימלך האריך ימים כ"כ עד ימי שמשון כי אחרי מות יהושע עד ימי שמשון היה יותר משלש מאות שנה ובודאי עברו כמה דורות מהפלשתים ומ' לפ"ז דשבועתו של אבימלך היתה על כל דורותיו ואילולי שהם פרצו תחלה לא היו רשאים להלחם בם ומכאן הוציאו הפוסקים דשנים שנשבעו זל"ז ועבר הא' על השבועה גם השני הותרה שבועתו כמבואר בהגהת מרדכי מס' שבועות בשם הר"ש הזקן שהביא ג"כ מראיה זו ובב"י בסי' רל"ו הביא זה ג"כ והנה ד' רש"י ז"ל סותרין זא"ז אך בהגהת הטור שם ציינו שברבינו ירוחם בשם המפרשים לא הביא ראיה זו משבועת אבימלך רק משבועת ארם נהרים בימי יואב עיי"ש:
ונראה לענ"ד דהיינו טעמא דס"ל לרבינו ירוחם דאין מכאן ראיה לדין זה כלל לפי שכבר עבר זמן השבועה בכלות דור השלישי ואפשר לפרש כן בד' הש"ס ג"כ הוחלה שבועתו כו' שממילא הוחלה ומצאתי בדברי הרמב"ן על התורה בסוף פ' דברים שהאריך הרבה בפ' הפסוקים והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור כו' מבואר שם באריכות דבריו דכל ארץ פלישתים היא מארץ כנען וממתנת אברהם כי לך ולזרעך כו' רק מחמת שבועת אבימלך הוכרחו להמתין לו ג' דורות ובימי משה היה עדיין נכדו קיים הוא הדור השלישי והביא מן המדרש על פסוק כי קרוב הוא עדיין קרובה שבועתו של אבימלך עדיין נכדו קיים ולכן אח"כ בימי יהושע הוריש את כל חמשת סרני פלשתים ולא חשש יהושע לשבועה זו כי כבר כלה הדור הג' והשיב שם על ד' רש"י שפי' שם בהיפוך בפסוק כפתורים היוצאים מכפתור ולפי הנראה מד' רש"י שם ג"כ הולך לפי פי' בגמ' דסוטה ויש לדחות דרש"י איירי שם בימי משה בסוף הארבעים שנה ואולי גם אז היה קיים גם הדור הג' ובימי יהושע מת המלך הג' עכ"פ ד' הרמב"ן והמדרש שהביא שם בביאור המה מבוארים שם להדיא דלא היתה השבועה רק עד דור הג' וכד' רש"י ז"ל בחומש וזו היא דעת רבינו ירוחם בשם המפרשים שלא הזכירו מראיה זו וד' הרמב"ן המה מבוארים ומוכרחים שם בביאור המקראות וא"כ מכ"ז מבואר דבל' תורה בודאי אין נכד הבן בכלל נכדיו:
ואם באנו לספק שמא בל' בני אדם גם הם נקראים נכדיו מנין לנו לעשות הספק הזה אדרבה גם בלשון בני אדם הרוצה להזכיר נכד הבן הוא מוסיף עוד תיבה א' נק' בלשון אשכנז [אור אייניקל] ואין לנו לעשות ספקות בלשון בני אדם להוציא מלשון תורה מה שלא מצינו בש"ס וראיה דגבי אבימלך היתה שבועה ושבועות ונדרים הולכות אחר לשון בני אדם ואלו היה בלשון בני אדם הכל בכלל היתה שבועה כוללת כל הדורות א"ו דגם בלשון בני אדם אין בכלל רק בן הבן וכן מ' בש"ס גבי מי קרי אינשי לברא בני' ופשיט מבני פלוא אליאב ובני איתן עזריה והוא לשון תורה והיכי פשיט לשון בני אדם מלשון תורה א"ו דכל שלא ידענו בבירור שהלשון בני אד' הוא משונה מלשון תורה הולכין אחר לשון תורה אף בנדרי' ושבועות והוא דבר פשוט במסכת נדרים ג"כ וא"כ ה"ה בשטרות ובצוואות הולכין הכל א' לשון תורה רק בבעיא דבר ברא מבעיא ליה להש"ס מי קרי אינשי לבר ברא בניה ופי' שם הרשב"ם דהאיבעי' דוקא משום דלא ה"ל רק חד ברא ויצטרך לדחוק בלשון לפ' על בן א' הגם דקרו לחד ברא בני' אינו פשיטות הלשון ומספקא ליה אולי כונתו גם על בן הבן אבל אם היו לו שני בנים לא הוי מספקא ליה כלל דודאי כונתו על הבנים ולא על בני הבנים אף דבני בנים הרי הם כבנים לענין פו"ר הנה מצינו גבי נחלה וגבי יבום איצטריך קרא לרבויי בן הבן כו' מקרא דבן אין לו עיין עליו ולא ילפינן מהא דבני בנים הרי הם כבנים:
ועיין בתוס' יבמות גבי מי שהיה לו בן מכ"מ כו' ובב"ב פ' יש נוחלין דף קט"ו גבי ובן אין לו כו' ובתוס' שם מה שחילקו בזה דבלשון זרע גם זרע זרעא בכלל אבל בלשון בן אין בן הבן בכלל וצריך ריבוי' עיי"ש ואפשר דלהכי מספקא ליה להש"ס כיון דלענין פו"ר בני בנים הרי הם כבנים אולי גם בלשון בני אדם הם קרויין בנים ואפ"ה קיי"ל דלא קרי אינשי לבר ברא ברא ומייתי בנדרים דמותר בבני בנים כו' ודחקינן בלישניה שכיון על חד ברא בלשון בנים אבל אם היה לו שני בנים לא נסתפקו כלל בזה לפי פי' זה דודאי לא כיון על בני הבנים כיון דיש לפ' הלשון בריוח בבנים ממש וכ"ש בנ"ד דאין מקום כלל לפ' גם על נכדי הבנים כיון שיש לו הרבה בני בנים אלא דאף לפי' ר"ת ז"ל שהביא הרא"ש דהש"ס מבעיא ליה גם אם היה לו שני בנים אפ"ה מבעי' ליה אולי גם בני הבנים בכלל בלשון בני אדם וכנו גם על אלו ופשטינן דבלשון בני אדם ג"כ אינם בכלל בנים כ"ש שיש לנו ללמוד בנ"ד מה התם דלענין פו"ר קרויים בנים אפ"ה ממעטינן להו מל' בני אדם כ"ש בלשון נכד שמצינו מפורש שבלשון תורה אין נכד הבן בכלל נכד וכמבואר לעיל וגם בלשון בני אדם נראה כן ולא מצינו סתירה מלשון בני אדם ללשון תורה ודאי פשיטא דיש לילך אחר לשון תורה ואין נכד הבן בכלל המתנה ואפילו אם היה עולה על הדעת קצת ספק בזה הלא מתנת ש"מ דרבנן ואין מוציא מידי ירושה דאורייתא ונכסי בחזקת יורשין קיימו אבל לדעתי אין בזה ספק כלל זהו הנלענ"ד בענין זה:
ומה שנסתפק עוד על הבן שנשא כבר ומתה אשתו ג"כ נלענ"ד שאין לו חלק במתנה זו מאחר שפי' בצוואתו אותן שלא נישאו מ' שלא נישאו כלל ואומדנא דמוכח הוא כיון שכבר פיזר להם פעם א' ויש ראיה לזה מלשון הש"ס בב"ב פ' מי שמת גבי ההוא דשדר פיסקא דשיראי לביתו כו' דאמרינן הראויין לבנות לבנות ואי אית ליה כלתא לכלתא שדר ואי בנתיה לא נסיבן לא שבק בנתי' כו' ופי' הרשב"ם שהבנות שאינן נשואות המה מוטלות עליו וע"כ הכונה שלא נישאו כלל מעולם דאם נישאו פעם אחד ונתאלמנו הרי כבר נפטר מהן ואינן מוטלות עליו כלל הרי דהלשון לא נסיבו מ' לא נסיבו מעולם וה"ה ללשון שלא נשאו בנ"ד ובל"ז הדבר מסתבר כן בכונת הנותן ואומדנא דמוכח הוא:
וע"ד הספק הג' בנכד שנולד א' כתיבת הצואה הנה אלו היה הדבר כן בודאי אינו בכלל המתנה דאין יכול להקנות במתנת ש"מ לדבר שלב"ל רק המזכה לעובר ובבנו דוקא שדעתו של אדם קרובה אצל בנו וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' רנ"ג סעיף ל"ג ובכמה דוכתי ובסי' ר"י מבואר בשם תשובת הרא"ש דבן בנו כאחר דמי אפילו היתה מעוברת אז לא זכה רק כ"ת כ' בעצמו שנסתפקו בזה גופא דעובד' היכי הוי ויחקרו אח"ז אין מהצורך להאריך בזה עוד את כל זאת ראיתי להעלות על הכתב בקצרה הנלענ"ד להשיב לכ"ת מפני הכבוד ושלום על דייני ישראל: