משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
מח שאלה
בדין שותפין שנדרו הנאה זה מזה אם מותרין בדבר של אותה העיר כגון בהכנ"ס ואינך דתנינן במתניתין דנדרים דף מ"ח:
תשובה הנה הרמב"ם ז"ל בה' נדרי' פ' בזה לאיסור ותמהו עליו כל הראשונים היכי מזכי שטרא לבי תרי דהא פ' כראב"י ברישא דמתניתין דזה נכנס לתוך שלו כחצר שאין בה דין חלוקה עיין בר"ן ז"ל ולא מצאו יישוב לד' הרמב"ם ז"ל ולענ"ד ד' הרמב"ם ז"ל מוכרחים במשנה זו דהא ברישא תני אסורים ליכנס לחצר וראב"י מתיר כו' ואח"כ א' ושניהם אסורים להעמיד כו' ואתי' ככ"ע וא"כ מסתמא גם סיפא דמתניתין דקאמר סתמא ואסורים בדבר של אותה העיר אתי' ג"כ אליבא דכ"ע מדלא פליג ראב"י ועוד דאל"ה הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם ולמה פסקו אמוראי כראב"י ועוד דאמר מה תקנתן יכתבו חלקן לנשיא ופליגי ר"י ורבנן אי דוקא לנשיא כו' ומ' דכ"ע אסרי מה"ת ואיך נוקי כולהו דלא כהלכתא ועוד דהא ר"י ס' יש ברירה בכמה דוכתי בש"ס לכמה אמוראי בעירובין ובגיטין וסוכה ויומא והא טעמי' דראב"י משום ברירה וא"כ ר"י כראב"י ואפ"ה אסר והרי כ' הר"ן דברירה דהכא עדיפא מדעלמא וא"כ ר"י דבעלמא אית לי' ברירה כ"ש הכא. וכ"מ מהך דאנשי הגליל אין צריכין לכתוב כו' שכבר כתבו אבותיהן על ידיהן כו' ומעשה רב שעשו כל אנשי גניל ודוחק לומר דהוו ס"ל דלא כראב"י לכן נ' ד' הרמב"ם ז"ל נכונים דכולהו אתין כהלכה וראב"י לא שרי רק בחצר שאין בה דין חלוקה ומטעמי' דא' דזה נכנס לתוך שלו כו' שלפי פי' הר"ן ז"ל כל החצר קנוי' לכל א' וא' בשעת תשמישו שע"מ כן קנו אותה שתהא קנוי' כולה לכל א' וא' ואמרינן בזה ברירה כמ"ש ז"ל לפי שכן הוא דרך תשמישה של חצר שאין בה ד"ח כל א' וא' לבדו משתמש בכולה לפי שאין בה כדי לזה ולזה וכ"ש לפי מ"ש לעיל באורך אשר לענ"ד איך צורך לזה אלא שבשעת כניסתו מקום מדרך כף רגלו קנוי לו לשעה זו ומחלקו לבד הוא נהנה שהרי יש בחלקו עכ"פ שיעור כניסה ואין נהנה מחלק חבירו וביררתי הדבר בעזהש"י באריכות בראיות ברורות ולא שייך כ"ז בדברים של אותה העיר שדרך תשמישן בשותפות יחד כגון בהכ"נס וספרים שכולן נהנין יחד וא"א לומר כולי' דמר כו' וכל א' נהנה מחלק חבירו ואסור אף לראב"י דלא שייך הכא זה נכנס לתוך שלו כמו שא' ראב"י בחצר שהרי כולן משתמשין יחד וע"כ תמיד בשותפו' הוא עומד וזה ברור:
והא דמק' גמ' והא בהכ"נס דכמי שאין בה ד"ח כו' היינו למאן דא' דפליגי בחצר שיש בה ד"ח וע"כ דלא אסרי רבנן רק לפי שיכול לכופו לחלק אסור לכן מק' מבהכנ"ס שאין יכולין לחלק ואפ"ה אסור. ועוד לראב"י דשרי כ"ש דה"ל למשרי בהכנ"ס ומתניתין מ' דאסירי לכ"ע להכי מק' שפיר אבל למסקנא דפליגי בשאין בה ד"ח אדרבה הך דבהכנ"ס לכ"ע ומטעמא דכתיבנא וכן משמע לישנא דגמ' דא' כמו שאין כו' מ' ולא ממש ודוק היטב כי נכון והלכך ד' הרמב"ם ז"ל נכוני' לדינא ע' בשו"ע סי' רכ"ד כ' המחבר דעת הרמב"ם סתם ואח"כ כ' ד' הפוסקים החולקים ומתירי' וכ' הש"ך שד' המתירים עיקר ולפמ"ש נראה דהעיקר כדעת הרמב"ם ואין שום סתירה לזה ואדרבה הראיות שכתבנו מכריעות לדעת הרמב"ם ז"ל וע' בט"ז שם: