אור ברסלב
משכנות יעקב מז שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

מז שאלה

מו שאלה

שותפין שנדרו הנאה זה מזה אם מותרין ליכנס לחצר השותפין שאין בו דין חלוקה:

תשובה הנה הרמב"ם פסק דמותרין כראב"י דפליג את"ק בנדרים בר"פ השותפין והכי פסקינן שם בגמ' הלכה כראב"י וכ"פ הפוסקי' והקשה הר"נ דבב"ק מוקי פלוגתייהו דראב"י ורבנן ביש ברירה או אין ברירה וראב"י ס' יש ברירה והאי לדנפשי' עייל כו' וא"כ אנן דקי"ל כמ"ד בדאורייתא אין ברירה היכי פסקינן כראב"י דזה נכנס לתוך שלו והא ע"כ ראב"י ס' יש ברירה בדאורייתא ולא קיי"ל כוותי' והאריך בזה לחלק בין ברירה דהכא לברירה דעלמא וכ' דהכא כולה קנוי' לו מעיקרא לשעה זאת שמשתמש בה וע' דבריו שהאריך ולענ"ד צע"ג דהא שם בפ' הפרה מייתי מעיקרא פלוגתא דראב"י ורבנן גם בברירה כעין דעלמא בבור של שני שותפין ולמלאות דראב"י ס' האי מדידי' קא ממלא כו' והיינו ממש ברירה דבכל הש"ס בדבר המתחלק וא' זהו חלקו המגיע משעה ראשונה ורבנן ס' דאין ברירה ומוקי לה כטעמייהו דאי פליגו ג"כ בהך ברירה דנדרי' דשותפין שנדרו כו' הרי מבואר דהש"ס מדמי אהדדי הני תרי גווני ברירה וחדא באידך מישך שייכא וראב"י בתרווייהו ס' יש ברירה ורבנן פליגי בתרווייהו ואיך ניקום אנן ונפלוג בינייהו מסברא דנפשי' ואי משום דאמוראי פסקי כראב"י דילמא ס' כמ"ד יש ברירה בכל דוכתא דכמה אמוראי סברי הכי ורב נמי הכי ס' דא' האחין שחלקו יורשין הן ודילמא ר"ה ור' אלעזר דפ' כראב"י הכי ס"ל:

ועוד הא בביצה דף ל"ט מקשה למאי דא' שם דר"נ סבר בירא דשותפי הוא איך מותרין בבור של עולי בבל והתנן השותפין שנדרו הנייה זה מזה אסורין לכנס לחצר לרחוץ בבור ומשני לרחוץ ה"נ דאסור הב"ע למלאות האי מדידי' קא ממלא כו' והוא ממש ברירה דעלמא וכדא' שם להדי' הרי להדי' להיפוך דאף מאן דשרי למלאות וכעין ברירה דעלמא אפ"ה אסר לרחוץ כעין ברירה דהכא דהא הך סיפא דמתניתין דאסורין לכנס למרחץ ובדברים של אותה העיר כ' הר"נ לקמן בשם הרמב"ן וכ"כ הפוסקים דכולה אתי' כרבנן דפליגי אראב"י דלראב"י כולהו שרי וכמו דשרי בחצר דזה נכנס לתוך שלו ותמהו על הרמב"ם שפ' כראב"י ופ' כהך סיפא דמתניתין וא"כ לפי דבריהם ז"ל הרי אף לרבנן דמחמרי בברירה הכא ואסרי לרחוץ אפ"ה שרו למלאות להך סוגי' דביצה ומקילי בברירה דעלמא והוא ממש סברו' הפוכו' דראב"י ואנן דפסקינן כוותי' מקלינן בברירה דהכא ומחמרינן בדעלמא ומסוגי' הגמ' דביצה מ' להיפוך דס' דברירה דעלמא קילא טובא מברירה דהכא:

ועוד ק' לענ"ד דהא ר"א דפסק הכא כראב"י איהו סבר באמת גם בברירה דעלמא יש ברירה בשלהי דבכורות גבי אחין שחלקו א' ר"א אם חלקו ט' כנגד ט' כו' א' זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה והיינו משום דיש ברירה ור"י פליג וא' אפי' חלקו ט' כנגד ט' לא א' זהו חלקו כו' ואזדא ר"י לטעמיה דאמר האחין שחלקו לקוחות הן כו' ול"ל ברירה וכיון דר"א סבר בעלמא יש ברירה דילמא מש"ה פסק הלכה כראב"י וא"כ מנין לנו לפסוק כראב"י בהך ברירה דהכא:

אך דאכתי יש להביא ראי' דיש חילוק בין ברירה דהכא לדעלמא דהא רבה א' משמי' דזעירי מחלוקת בשיש בה כדי חלוקה אבל כשאין בה כדי חלוקה ד"ה מותר וכ' הר"נ והמפרשים דכ"ע ס"ל יש ברירה ולכאורה ק' הא רבה ס"ל בעלמא אין ברירה דהא אוקי בפ"ק דביצה פלוגתייהו דב"ש וב"ה גבי המת בבית כו' חשב להוציאו בא' מהן הוא טמא וכולן טמאים ואמר רבה בלטהר את הפתחי' מכאן ולהבא פליגי אבל למפרע לא דאין ברירה וכדא' שם ובפ' משילין ובערובין דמאן דמפרש הכי ס' אין ברירה וכיון דרבה ס"ל אין ברירה היכי א' הכא לכ"ע באין בה כ"ח דשרי משום דיש ברירה וע"כ טעמי' משום דברירה דהכי קילא טובא מברירות דעלמא וכן מוכח מבעי' דבעי הש"ס אי דווקא בנדרו פליגי אבל בהדירו כ"ע מודו דשרי משום דכאנוסים דמו כו' ואי נימא דהך דינא תלי' בדין ברירה דעלמא אטו משום שחבירו מדירו בע"כ והוא אנוס בדבר נתיר לו איסור נדר כיון דס"ל בעלמא אין ברירה ואי נימא דמבעי' לי' דילמא כ"ע ס"ל בדעלמא יש ברירה דא"כ מאי נ"מ מהבעי' אטו לא ידעינן טובא תנאי ואמוראי דאפליגו בכל הש"ס בדין זה דברירה ומאי נ"מ אי ראב"י ורבנן פליגי בהכי אי לא אע"כ סתמא דש"ס ס"ל דהא לא תלי' כלל בפלוגתא דברירה דעלמא ויש לומר דאף למ"ד אין ברירה שרי הכא בהדירו חבירו שיכול לומר בתוך שלי אני נכנס ואין יכול לאסור עליו כניסה דרך החצר לביתו שהיא מיוחדת לו וכ"כ הרמב"ם פ"ז מהל' נדרים בזה"ל כל א' נכנס לתוך ביתו כו' מפני שברשותו הוא נכנס:

ולע"נד יש מקום לומר דבהך ברירה דהכא אין אנו צריכין לומר דהוברר הדבר שמעיקרא כולה קנוי' לו לשעה זו וככל הברירות דבש"ס רק על שעת הכניסה אנו דנין אם אנו אומרין עתה בעת כניסתו מקום מדרך רגלו הוא שלו בשעה זו ולתוך שלו הוא נכנס וזוהי דעת ראב"י ורבנן סברי אפילו בעת כניסתו כל טפח וטפח הוא של שותפין והוא נהנה מחלק חבירו ואין מקום כניסה קנוי' לו כלל אף לשעת כניסה רק תמיד עומדת בשותפות וא"כ הך ברירה קילא טובא מדעלמא שאינה צריכה להתברר למפרע רק לשעתה ולא ככל הברירות שבש"ס וקיי"ל בכה"ג יש ברירה כראב"י וראי' ברורה לזה דהא בסוגי' דב"ק גבי בור של שני שותפין דס"ל לרבנן הראשון נפטר כשהניח לשני משתמש דנעשה שואל גם על חלקו של ראשון דס"ל בעת תשמישו של שני הוא עומד בשותפות והוא משתמש גם בחלק הראשון וחייב בכיסויו וראב"י ס' דשני המשתמש בחלקו לבד הוא משתמש ומחלקו הוא ממלא וחלק הראשון ברשות ראשון הוא עומד ואינו שואל על חלקו של ראשון והא התם לראב"י אין אנו צריכין לומר הוברר הדבר דמעיקרא להכי קנוי' לו דמה צורך לברירה למפרע אלא כיון שעכ"פ לשעה זו חלקו ברור לו לבד אינו שואל על חלק חבירו וע"כ דגם בהך דמודר הנאה כן הוא דבחדא שיטתא מוקי להו לתרווייהו וזהו לענ"ד ראי' ברורה ונכונה וע"כ א"א לפרש שם כפי' הר"ן דלראב"י כל החצר קנוי' לו מעיקרא לשעה זו דא"כ גם בבור של שני שותפין נימא הכי לראב"י וא"כ הרי כל הבור עומד ברשותו בשעת תשמישו וקנוי לו לבד וא"כ כ"ש דהו"ל לחיובי' בכולי' אחריותא כיון שכולו שלו בעל הבור קרינן בי' ואי משום שאחר תשמישו נסתלק קניינו הא גם לרבנן כלתה שאילתו לאחר תשמישו ואפ"ה מחייבי משעת תשמישו דעלי' רמי לכסויי' וכ"ש לראב"י אי א' דכולי' ברשותי' קאי א"ו כמ"ש דלראב"י בחלקו לבד הוא משתמש וחלק חבירו ברשותו עומד ורבנן ס' אף בשעת תשמישו בשותפות הוא משתמש ואין חלקו מתברר לו כלל אף לשעה זו והוי שואל על חלק חבירו:

ובירושלמי ר"פ השותפין איתא רבנן אמרין כל טפח וטפח של שותפין הוא וראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו כו' הרי להדי' כמ"ש דלרבנן בשעת תשמישו כל טפח וטפח בשותפו' הוא עומד וא"כ משתמש בשל שותפות וראב"י סבר בעת כניסתו בשלו לבד הוא נכנס ואינו נהנה מחלק חבירו ואין להקשות כיון שאין הדבר מתברר למפרע א"כ הרי בשעת הנדר הוא בשותפות ואיך נתיר אח"כ על סמך ברירה שמתברר אז שלא הי' קנוי לו למפרע מקום דריסת רגלו דזה הוא שהכריחו להר"ן ז"ל בזה עיי"ש דלענ"ד יש לומר בפשיטות כיון שנדרו הנאה זה מזה כל שבשעת הכניסה אין נהנ' מחלקו שרי דהא הנאתו הוא דאסר ולא דמי לקונם ביתך שאני נכנס ומכרו לו שאסור כמ"ש הר"ן לקמן דשם הזכיר איסורו על הבית ובשעת קנינו ביתו הוא כל דלא אפסקי' אחר אבל כאן לא הזכיר איסור הנית עצמו על חבירו והרי אינו נהנה ממנו ובשעת הנאה חלקו לבדו הוא והא שרינן במודר הנאה ליקח ביוקר לפי שאינו מהנהו ובודאי שמותר ליהנות ממה שלוקח ממנו אף שבהיותו ביד המדיר הי' אסור לו להנות לפי שלא אסר עליו דבר זה ביחוד רק הנייתו אסר עליו והא לא מתהני מיני' ה"נ דכוותה ממש ודו"ק היטב כי זה נ"ל ברור בעזהש"י ליישב פסק הרמב"ם ז"ל על מכונו בלי שום קושיא כלל ועיין בתשו' שאחר זה מה שאכתוב בדברי הרמב"ם ז"ל:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה