אור ברסלב
משכנות יעקב מו שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

מו שאלה

מה שאלה

אם צריך לילך בתפילין כל היום אף בשעת לימוד תור':

תשובה הנה הטור בסי' ל"ז כתב מצותן להיות עליו כל היום אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן וצריך שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו ואין כל אדם יכול להזהר בהן ע"כ נהגו שלא להניחם כל היום ואין שיעור וזמן לדבר והוא דבר ברור ומבואר בפסוקי' ובמכילתא שהביאו הפוסקים דאיצטריך הקישא לפטור העוסק בתורה מן התפילין והמניח תפילין כאלו עוסק בתורה כו' ואיירי בהדיא שלא בשעת ק"ש ותפל' ודוקא משום עסקו בתורה ואפ"ה פסקו רוב הפוסקים דלא כהמכילתא וחייבו בתפילין אפי' עוסק בתורה. וכתבו חזינן לרבנן קשישי דמנחי ומברכי כו' ולפענ"ד טעמא רבא איכא במילתא לפסוק דלא כהמכילתא הזו דס"ל דהאי קרא דלמען תהיה תורת ה' בפיך כו' איירי במצוות ת"ת ואמר דהמניח תפילין כאלו עוסק בת"ת שהרי השווה אותו הכתוב ולכן אמר דהעוסק בתורה פטור מן התפילין ומינה נפקא ליה נמי במכילתא ובירושלמי דברכות ובעירובין פ' המוצא תפילין דנשים פטורות מן התפילין הואיל ופטורות מת"ת ואמר בהדיא החייב בת"ת חייב בתפילין ולפ"ז פשוט דאפי' למ"ד תפילין הוי מ"ע שלא הזמ"ג דלילה ושבת זמ"ת אפ"ה נשים פטורות מתפילין כמו ת"ת דהוי ג"כ מ"ע שלא הזמ"ג ואפ"ה פטירי וה"ה לתפילין וזה מבואר להדיא בסוגית הירושלמי בעירובין דאפילו למ"ד דהוי מ"ע שלא הזמ"ג נשים פטורות. והנה סוגית גמרא דילן בעירובין לא ס"ל הכי בהדיא דדייקינן דר"מ ור"י סברי דתפילין מ"ע שלא הזמ"ג מדשרו לנשים לאצולי תפילין בשבת וע"כ דמחייבי בתפילין ותכשיט הוא להן עיי"ש בסוגיא וכן משמע בסוגיא דפ' במה אשה בסוגי' דקסבר עולא נשים עם בפ"ע הן עיי"ש. וכן משמע בסוגיא דקדושין גבי מ"ע שהזמ"ג ובכולה סוגיא שם והקישא דלמען תהיה תורת ה' כו' מפרשי שם בסוגיא דקאי על כל מצותיה של תורה ואמרו הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות אף כל מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות. והיא מסקנא דסוגי' שם והוקשו כל המצות לתפילין ולא להקיש תפילין לת"ת וא"כ ממיל אין לנו שום לימוד לפטור העוסק בת"ת מתפילין דאדרבה הושוו תפילין לשאר כל מצות וכמו שמבטלין ת"ת לעשות סוכה ולולב וכל מצות כדאמרינן בירושלמי ולית ליה לרשב"י המלמד ע"מ לעשות כו' ה"נ מבטלין ת"ת לתפילין שהיא מצוה מעשיית וע"כ המכילתא ס"ל דמצות תפילין היא ג"כ מעין שינון וס"ל שאין מבטלין שינון מפני שינון וכמו דאמר ג"כ בירושלמי בשם רשב"י שהעוסקין בת"ת אף לק"ש אין מפסיקין ומה"ט דזה שינון כו אבל אנן לא קיי"ל הכי ומצות תפילין לדידן הוי כמו סוכה ולולב ולא איתקש לת"ת וכן מסקנא דסוגי' דברכות בעובדא דרב קרי ק"ש ואנח תפילין כו' ובעי לאוקמי כריב"ק כו' ומקשה אימור דאמר ריב"ק להקדים קריאה לקריאה קריאה לעשיי' מי אמר הרי דתפילין עשיי' הוא ואצטריך לשנויי שם. שלוחא הוא דעוית. וזה טעם ברור ונכון לדעת הרי"ף ורמב"ם וכל הגאונים שלא פסקו כברייתא דמכילתא דסבירא ליה דלאו הלכתא היא לגמרא דילן. וכן מבואר כמה עובדי בש"ס דילן שכל האמוראים היו מקפידים שלא לבטל מתפילין רגע אחד אף בעת לימוד' ובשלהי פ"ק דב"ק ח' רבב"ח כי הוה אזלינן בתרי' דר"י כי נפיק מבה"כ ובעינן מיני' כו' לא פשיט לן עד דמשי ידי' ומנח תפילין כו' וע"ש בתוס' בשם השאלתות. ומשמע להדי' שהי' חובה עליו להניחן תחלה ואח"כ להשיב להן בירושלמי ברכו א' ריב"ז לא הוה תפילין זעין מיני לא בקיטא כו' וכן הי' ר"א תלמידו נוהג אחריו לא ידוע משבחו במס' סוכה שלא הי' רגע א' בלא תורה כמו שהפליגו חז"ל בהפלאת שקידתן בת"ת ואפ"ה נזהרו מאוד בתפילין ג"כ וכן מייתי בירושלמי שם מר' יותנן כשהיה יוצא מבית המרחץ עד יעקב תרמוסרה הי' לובשן והוי אמר הדא מילתא ב' ארונות היו מהלכין כו' ארונו של חי העולמים כו' וארונו של יוסף כו' ומסיק שם שהיה אומר זה לתלמידיו לקנטרן שהיו משהין ליתן לו התפילין ואמר יוסף לא זכה למלכות אלא ששימ' מצותיו של הקב"ה ואני לא זכינו לכל הכבוד אלא ששימרנו מצותיו של הקב"ה ואתון בעון מבטלה מצותיו מינן ובודאי שלא נתעצלו ח"ו תלמידיו ליתן לו התפילין וכפי הנרא' היו שואלין לו שאלות מד"ת בצאתו ולא השיב להם עד שהניח תפילין כעובדא דרבב"ח בש"ס דילן ואפשר לכוין יחד ב' הסוגיות דמילתא חדא הואי דבעובדא דירושלמי אמר שהיה אומר להן שהיו אומרי' על ארונו של יוסף קיים זה מ"ש בזה וע"י ששומר זה מ"ש בזה זכה למלכות והיו להם בזה קנתורין שהיו משהין לו תפילין והיא היא דגמ' דילן דמנח תפילין והוי אמר להו קיים אמרינן והיינו ג"כ מעובדא דארונו של יוסף שאמר עליו קיים כו' ובזה הוכיח להם שמאוד גדלה מעלת מעשה המצוות שע"י זכה זכה יוסף למלכות רק הוסיף לאמר שלחזקי' מעלה וכבוד גדול עשו לו יותר מליוסף שאמרו עניו לימד וכפירש"י ז"ל לימד לא אמרינן רק נחזקי' מלך יהודה שלימד לכל ישראל כמו שדרשו שו על פסוק וחובל עול מפני שמן כו' ואמר בדקו מדן עד באר שבע כו' ואמר עוד נעץ חרב בבהמ"ד ואמר כל מי כו' ולא הי' כמוהו מלך שהפליא להגדיל תורה בישראל ע"כ משלו נתנו לו לחוד השבח הזה אבל קיים אמרו ליוסף ומזה למד ר"י להקדים המעשה כדאיתא בירושלמי ואף דאמר לאגמורי עדיף היינו כעין חזקי' מלך יהודה לתשוב' שלמד תור לכל ישראל אבל שאל רב לתלמי' לא מיקרי לאגמורי ולהכי אמר ר"י דלא אמרינן לימד וזו היא תשובתו של ר"י שהקדי' הנחת תפילין שאלתן. כ"ז נכון מאוד בעזהש"י וממוצא דבר למדני שחובה על כל העוסק בתורה להניח תפילין וכמו שדקדק ע"ז ר"י הרבה וא"כ לפ"ז צריכין אנו לחפש ולמצוא טעם על מה סמכו העולם עתה שלא להניח רק בשעת ק"ש ותפילה וגם הת"ח העוסקי' בת"ת כל היום או רובו ולא שייך בהו הטעם שכ' הטור ז"ל צריך ליזהר שלא יפיח בהן דאותן העוסקי' בת"ת ודאי גופן נקי ונזהרין מהפחה בשעת לימוד ג"כ ואף דא' בגמ' תא חזי הני ציפי דבי רב כו' דהני גנו כו'. הא אמרינן התם אבל דידי' לא. ובל"ז לא שכיח כ"כ שלא בשעת שינה וגם רוב האנשים אשר יודעים בנפש' שלא יפיחו כלל למה לא יחבשו פאר וגם טעם היסח הדע' שכתבו הטו' ז"ל לא שייך רק בעוסקי במו"מ בצרכי הגוף אבל היושבי ועוסקי' בתורה ליכא בהו היסח הדעת כלל ובפרט לפי דברי הרא"ש והר"י והטור לקמן שכ' דלא מיקרי היסח הדעת רק שחוק וקלות ראש וזה לא שייך רק בעוסקי' בהבלי עולם אבל לא בעוסקי' בתורה ונזהרין משחוק וקלות ראש ראוי היה להחמיר ע"ע להניח בעת לימודן:

אבל בשנשית לב לחקור על שורש המנהג. נמצאהו כי ארכו לו הימים מימות התנאים ואמוראים שאמרו כל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה כו' עדיין רופפת בידם ובירושלמי אמר מפני מה לא החזיקו בהם מפני הרמאים ופשטות הירושלמי משמע כד' ר"יו שהביא הב"י שפי' כפשוטו מפני מה לא החזיקו בהן להניחן כל היום ומפרש מפני הרמאים שאם ינהגו להניחם כל היום יעשו גם הם ככה ויבואו לרמות הבריות וגם יגיע מזה קצת חלול השם ח"ו כעובדא דאית' בירושלמי בא' שהפקידו אצלו מעות וכפר בו ואמר המפקיד לא לך הימנית כו' והן דברי ר' ינאי בירושלמי שאמר תפילין צריכין גוף נקי ומסיים מ"מ לא החזיקו בהן כו' ועלה מייתי דריב"ז ור"א דלא הוי תפילין זעין מינייהו כו' ומשמע להדיא דמחלוק' היא ולדעת ר' ינאי אין נוהגין להניחן כל היום. וכן לקמן שם בירושלמי אי' תמן אמרין כל שאינו כאלישע בעל כנפים אל ילבש תפילין ואמר שם עוד ר' ינאי היה לובשן אחר חוליו ג' ימים למה שהחולי ממרק משמע שלא היה מניחן רק ג' ימים אחר חוליו שהחולי ממרק כל חטא והוא גוף נקי מחטא אבל אחר ג' ימים היה ר"י חושש מלהניחן כל היום שמא באו לידי נדנוד חטא. ור' ינאי לשיטתיה שהחמיר מאוד בהנח תפילין כל היום דבשע' ק"ש ותפילה פשיטא שהיה מניחן תמיד שלא יהא ח"ו כמעיד עדו' שקר ומדברי הד"מ בשם א"ז נראה שהביא ראיה מכאן שלא להניח תפילין בחוליו כו' ולא ידעתי מה שייך לזה טעם שהחולי ממרק החטא. וס"ל לר' ינאי שהמעוטר בתפילין כל היום צריך שיהי' נקי מכל חטא וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויהיב טעמא עוד שאף הצנועין אין מדקדקין כ"כ מחשש הרמאים שירמאו בזה ולכבוד שמים עשו זאת וריב"ז ור"א פליגי ע"ז ומדקדקין להניחן כל היום ורובא דאמוראי דגמ' דילן הכי ס"ל והמנהג שאנו נוהגין הוא עפ"י דברי ר' ינאי ורשב"א שאמרו עדיין הוא מרופף כו' וטעם הירושלמי מפני הרמאים והמדקדקין להניחן כל היום בעוסקם בתורה מה טוב ומה נעים רק שיזהרו מאוד לעמוד ביראת השם ובכובד ראש ויזהרו מאוד ממחשבת תאוה והרהור שזה נקרא קלות ראש דוודאי אסור בתפילין לכ"ע ונקרא היסח הדעת לכ"ע וכדאמור בבעל קרי דאסור בתורה מה להלן באימה ויראה כו' מכאן אמרו כו' ובעלי קריין אסורין. ופירש"י שאינו באימה כו' שאין בה רק מקלות ראש וזחות הלב שאל"כ לא בא לידי כך. מבואר מזה שהרהור נקרא קלות ראש וא"כ וודאי אסור בתפילין וכן מבואר בדברי הרמב"ם סוף פ"ד מה' תפילין שכתב קדושת תפילין גדולה מאוד שכ"ז שהן עליו היא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ושיחה בטילה ומחשבות רעות אלא מפנה לבו לדבר האמת וצדק כו' מבואר להדיא דמחשבות תאוה ושיחה בטילה אסור בתפילין כמו שחוק וכן משמע בגמ' דחזיי' דהוה בדח טובא א"ל וגילו ברעדה כתי' וא' תפילין מנחנא ופי' שהן אות כו' כפירש"י וע"כ שהתפילין מעידין שעומד ביראה וברעדה ולכאור' מדברי הרמב"ם ז"ל ראיה לתשו' הר"מ ז"ל בענין הבחורי' המהרהרי' אפי' בשעת ק"ש שכתב שלא יניחו תפילין שזה נקרא קלות ראש ומ"ש הב"י מהגמ' דסוכה דר"י חומר הילדים לעולם חולצין מפני שרגילין בטומאה ופירש"י שהרהור מצוי בהן ואפ"ה מקשה לימא קסבר ר"י בעל קרי אסור בתפילין כו' ולמה לא אמר משום הרהור לחוד ולענ"ד לא קשה מידי דהתם ע"כ איירי בבחורי' שיודעים בהם שבשעת הנחתן יזהרו מהרהור דאל"כ לכתחלה האיך יניחו תפילין דאיצטריך למימר שחולצין כשנכנסין לישן ביום אלא ודאי כמ"ש שנזהרין הן בכך בעת לבישתן. רק ר"י חייש שמא קודם שהניחום הרהרו בתאוה ומתוך זה יראו קרי בשינתם ולכן אמר שרגילים בטומאה פי' שהקרי מצוי בהן יותר מפאת הרהורם שקדם אבל לא משעת הנחתן דאז פשיטא דנזהרין דאל"כ אין זה נקרא יודע לשמור תפילין ולזה מקשה לימא קסבר ר"י בעל קרי אסור בתפילין כיון דאין מהרהרין עתה כלל ועלה משני בנשותיהן עמהן שמא יבואו לידי הרגל דבר וקושטא הוא דמשני כיון שנשותיהן עמהן יש לחוש להרגל וגם מתוך השינה אבל אי לאו משום הרגל דבר משום חשש הרהור לא הוי חיישינן כ"כ כיון שיודעין להזהר מהרהור רק דחיישינן שמא תגבר תא תן להביאן לידי הרגל דבר ע"כ צריכין לזהר מאוד מהרהור נשים שזה נקרא קלות ראש ונלע"ד שמדברי רמב"ם אלו שכתב למד הרב רבינו יונה ז"ל מ"ש שמתוך דברי ר"מ למד תירוץ לקושיא שהקשה איך ישנין בתפילין שינת עראי הא עכ"פ היי היסח דעת וקי"ל חייב למשמש בהן כל שעה שלא יסיח דעתו מהן וכתב ז"ל בשם הרמב"ם דלא הוי היסח הדע' רק שחוק וקל' ראש אבל כשהוא ישן אדרבה שוכח הבלי עולם וכ"כ הרא"ש והטור ז"ל לקמן. ולכאורה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב דין שלא יסיח דעתו מהן אפי' רגע א' כו' לא משמע כן אלא שצריך שתהא דעתו עליהן תמיד אבל דברי הרר"י נכונים שדברי הרמב"ם ז"ל בסוף הפרק מורים כן להדי' דאין איסור רק שחוק וקלות ראש ושיחה בטלה ומחשבה רעה ח"ו ומתוך שהתפילין עליו ימנע מזה כי יזכור ששם ה' נקרא עליו ומה"ט מחייבינן ליה למשמש בהן בכל שעה שלא יסיח דעתו מהן כדי שלא יבא לידי שחוק וכשיזכור כל רגע בהתפילין אית ליה אימתי' דמארי'. וא"כ בשינה שלא יבא לשחוק וקלות ראש אין בהסח הדעת מצד עצמו איסור כלל וכן נראה מלשונו ז"ל שכתב יפנה לבי לדברי האמת והצדק משמע שזה עיקר המכוון וראיתי בתשובת שאגת ארי' שפלפל בזה והשיג על הרר"י ז"ל שדקדק כן מדברי הרמב"ם וכתב דאדרבה הרמב"ם סבר דכל היסח הדעת אסור ופסק כן לדינא שלא כדעת הרר"י והרא"ש והטור ומתוך זה הוצרך לומר שיש חילוק וזמן לדבר עד אימת נקרא היסח הדעת וכ' שהוא שיעור הילוך מאה אמה מדשרי לישן שינת עראי וכ"ז דוחק ומנ"ל האי שיעורא להיסח הדעת וגם מה יעשה לדעת התנאים הסוברי' דבכל גווני שרי לישן ביום שינת עראי ולא ס"ל שיעור ק' אמה. ע' בגמרא ובב"י סי' מ"ד מ"ש בזה וס"ל דכל שינת יום עראי מקרי וע"כ דס"ל דלא הוי הסח הדעת כיון שהוא ישן ושוכח הבלי, עולם וכן דעת הרר"י ונראה שנעלמו מעיני בעל ש"א דברי הרמב"ם בסוף הפרק שכתבתי למעלה ודו"ק:

הנה דעת המכילתא בזה הובא לעיל שאלה מ"ו ושם בארתי' למה לא הסכימו הפוסקים לדעת המכילתא [ועוד נראה בזה דהנה שיטת הירושלמי משום רשב"י דמי שתורתו אומנתו א"צ להפסיק אף לק"ש ומטעם שאמר שם זה שינון וזה שינון אין מבטלין שינון מפני שינון ועפ"ז יש לפרש גם המכילתא דתפילין ג"כ נקראין שינון שהוא כקורא בתורה וכמש"ל בשיטת המכילתא ולכן אין מבטלין שינון כו ודוקא תורתו אומנתו כגון רשב"י וחביריו וכדאיתא בירושלמי וכן דעת הב"י ז"ל לחד פירושא וכ"כ הגר"א ז"ל וא"כ הא אנן לא קי"ל כלל כהירושלמי וס"ל דאף מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש דמוקמינן מתני' כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנתן אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ופליג ר"י על רשב"י דאמר כגון אנו שעסוקין בד"ת אין מפסיקין בין לק"ש בין לתפל' ולר' יוחנן מתניתין בעסוקין בת"ת הוא דאין מפסיקין לתפלה אבל אנו מפסיקי' אף לתפל' וא"כ קיי"ל דמבטלין שינון מפני שינון וא"כ ה"ה שחייב בתפילין אף מי שתורתו אומנתו שהיא חובה כמו ק"ש ועוד תפילין אתקיש לק"ש דכתיב ושננתם וקשרתם ודוק היטב]:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה