משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
מה שאלה
אם צריך בכתיבת התפילין כוונה בכולן או רק באזכרות:
תשובה הנה הטור והרא"ש וסה"ת כתבו שצריך כוונה לשם קדושת תפילין בתחלת הכתיבה ובכל אזכרה צריך כוונה לקדושת השם והלה צריכת כוונת האזכרות הוא סוגי' מפורשת בגיטין ההוא דאתא כו' ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו לא כתבתי לשמן כו' ומבואר להדי' דפסול וגם ברייתא דהי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה כו' דפליגי תנאי אי מהני העברת קולמוס לשמה אבל הא דבעי כוונה בכתיבת כל התפילין וספרים לא מצינו מבואר בגמ' רק בפ' השולח דאמר לרשב"ג השתא עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי כו' דמשמע להדי' דלרשב"ג בעי כתיבה לשמה במכ"ש דעיבוד וא"כ אף לרבנן דפליגי בעיבוד י"ל דהיינו משום דהזמנה היא ולאו מילתא משא"כ גבי כוונת הכתיבה דלאו הזמנה הוא אלא גוף מצוה י"ל דבעי לשמה וכן משמע לכאורה מברייתא דדרשינן זה אלי ואנוהו כו' וכתוב בו לשמו בדיו נאה בלבלר אומן ומשמע קצת דהיינו כתב לשמה בכל הספר ואפשר לפרש דקאי על האזכרות שיכתוב לשמה. ולכאורה משמע כן מברייתא דהי' צריך לכתוב את השם כו' מעביר עליו קולמוס כו' וחכ"א אין השם מן המובחר ומוקי לה בגמ' דגיטין משום זה אלי ואנוהו עיי"ש בסוגי' דכתב על גבי כתב ובפ' הנזקין משמע לכאורה דכתיבת האזכרות לשמן הוא דמפקינן מהאי קרא והנה הב"י ביו"ד הביא בשם מרדכי בשם רש"י דס"ת סתמא לשמה קאי עיי"ש וצריך עיון שסתמו ולא הזכירו שהרמב"ם חולק על דין זה וסובר שא"צ כונה כלל בכתיבת ס"ת ותפילין רק בכתיבת האזכרות לבד שכתב בה' תפילין שם כתב תפילין ולא היתה לו כוונה והגיע לאזכרה וכתב בלא כונה פסול וכתב לפיכך הכותב האזכרות אפילו מלך שואל כו' הרי להדי' דמשום כתב התפילין בלא כונה אין פסול כלל ולא הזכיר כלל לא בהל' תפילין ולא בהלכ' ס"ת רק כוונת האזכרות. ובה ס"ת בחושבו יחד כל הפסולין כתב תחלה עיבוד שלא לשמה ואח"כ כתב כתיבת האזכרות שלא לשמן ולא הזכיר כתיבת ס"ת עצמה שלא לשמה. וכן כתב עוד סופר שכ' ס"ת כו' ואח"כ אמר שלא כתב האזכרות לשמן אינו נאמן דסבור שלא יפסיד רק שכר אזכרות וכתב לפיכך אם אמר שלא עיבד הגוילין לשמן נאמן לפסול כיון שיפסיד כל שכרו ולא אשכח בכתיבה גופי' לחלק שאם אמר שלא כתב כל התורה לשמה כו' רק בעיבוד הגוילין הרי מבואר להדי' דס"ל דא"צ כונה בכתיבה רק באזכרות וההיא דגיטין פרק השולח דאמר לרשב"ג דבעי כתיבה לשמה יש לדחו' ג"כ דהכונה משום כתיבת האזכרות דודאי בעי לשמה דנכרי הכותב סת"מ ודאי גם האזכרות אינו כותב לשמה ויותר נ' דאף לדעת הסוברים דא"צ כונה בכתיבה היינו מטעם דסתמא לשמה קאי וכמ"ש הב"י בשם המרדכי שכתב' לעיל והוא מהגמ' דריש זבחים דסתמן לשמה קאי כמו בקדשים דקיי"ל הכי כר' יוסי דאמר אף מי שלא הי' בלבו לשום א' מכל אלו הזבח כשר שתנאי ב"ד שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וא"כ ברור דהיינו דווקא בישראל הכותב ספרים דודאי שייך למימר בי' סתם כוונתו לשמה אבל בנכרי הכותב מה"ת נימא בי' סתמא לשמה קאי וזה ברור ומוכרח וא"כ אין מסוגי' דגיטין שום ראי' כלל לדחות דעת הרמב"ם והמרדכי בשם רש"י ז"ל אך לדינא עכ"פ אין לזוז מהסכמת סה"ת והרא"ש והטור ובעלי הש"ע שהצריכו כונה בכל כתיבת סת"מ מלבד הכונה באזכרות ביחוד ודו"ק כי זה נ"ל ברור מאד:
ויש להביא ראיה לד' הרמב"ם ז"ל מסוגי' דנדרים י"ד ע"ב הנודר בתורה לא אמר כלום במה שכתוב בה דבריו קיימין כו' ואמר ר"נ לא קשי' הא דמחתא ס"ת אארעא הא דמנקט לה בידי' מחתא אארעא דעתי' אגויל מנקיט בידיה דעתי' אאזכרות. ופי' הר"ן בשם הראב"ד ז"ל דאיירי בנדר ממש דבעינן שידור בדבר הנדור ואי דעתי' אאזכרות הוי דבר הנדור שע"י הכתיבה והכונה לשם קדושה הם קדושות ואי נימא דכתיבת כל הס"ת בעינן כונה לשמה א"כ מאי איריא ס"ת הא כל כתב התורה הוא דבר הנדור ע"י כונה דבלא כונה אין בה קדושת ס"ת ומ' לכאורה כדעת הרמב"ם דעיקר הכוונה אאזכרות. ועוד יש ראי' לכאורה מהא דלא משכחינן בש"ס איסורא למוחק אות אחת בכתב התורה מקרא דלא תעשון כו' דומיא דנותץ אבן מן המזבח או סותר בהכנ"ס אבל אי נימא דלא בעי כונה והתפסה רק האזכרות ניחא: