אור ברסלב
משכנות יעקב מו שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

מו שאלה

מה שאלה

אי שייך קבלת מי שפרע בקרקעות היכא שלא נגמר המקח כגון אם נתן כסף באתרא דנהיגי למכתב שטרא דדינא דלא קנה עד שיכתוב:

תשובה הנה דבר זה לא מצאנוהו מפורש בש"ס ולא הוזכר דין מי שפרע במשנתינו כ"א במטלטלין שנתן הכסף ולא משך אבל בקרקעות לא מצינו מפורש בגמ' וגם בדברי הפוסקים הראשונים לא הוזכר דבר זה בביאור וגם רבותינו בעלי המפה סתמו בזה ולא הזכירוהו כלל אך מתורתו של הרי"ף מכללא שמיע לן מיניה דסבר שאין חילוק בין מטלטלין לקרקע לענין מי שפרע דכל היכא דאיכ' דברי' ומעו' קאי באבל דהנה הרי"ף ז"ל כ' בפ' הזהב בסוגי' דפלוגתא דר"י ור"ל אי ד"ת מעות קונות וכ' מסקנא דגמ' דדברים ומעות קאי באבל וכ' ע"ז הרי"ף ז"ל אבל דברים ומשכון לא קאי באבל והביא ראיה מפ"ק דקדושין גבי בני רב אידי בר אבין זבון אמתא בפריטי אותבו נסכא עלי' כו' וא' פריטי אין כאן נסכא אין כאן ומדלא חיבינהו לקבולי מי שפרע ש"מ דליכ' מ"ש במשכון והביא דבריו גם הרא"ש ז"ל בסתם ומדבריו ז"ל יש ללמוד דשייך מי שפרע בקרקעות היכא שלא נגמר המקח דהא התם אמת' זבון ועבדי כמקרקעי דמי לכל מילי וכן לקנין ומשנה שלימה שנינו עבד כנעני נקנה בכסף כו' ואי נימא דבקרקעו' לא תקינו רבנן מ"ש כל שלא נגמר המקח מאי מייתי הרי"ף ראי' מהתם דלמא שאני התם משום דכקרקע דמי לא חייבינהו במי שפרע ולא משום דמשכון אין בו משום מ"ש א"ו ס"ל להרי"ף ז"ל דגם קרקע יש בהן מי שפרע כל שיש נתינת מעות ולהכי דייק דמשכון אין דינו כנתינת מעות והוי כדברי' בעלמא ולהכי לא קיימי באבל:

ובאמת יש מהראשונים החולקי' על הרי"ף ז"ל בזה הובא במרדכי פ"ק דקדושין ובב"י סי' ר"ד בשם העטור שכתב בשם ר"מ דבאמת גם בההיא אמתא בעי לקבולי מ"ש אף דלא קנו כלל דמנה אין כאן כו' ומדאורייתא לא קנו דהא גם בקדושין אינה מקודשת ולקולא דלא הוי כלל כנתינת מעות רק דאפ"ה לענין מי שפרע הוי כדברים ומעות ומדברי כולם למדנו עכ"פ דשייך מי שפרע בקרקעות ולא מצינו א' מהראשונים שידחה ראייתו של הרי"ף משום דבקרקעות לא שייך מ"ש:

זולת ד' חידושי תלמידי רשב"א וחי' הר"נ הובא קצת בב"י ובשיטה מקובצת באורך יותר שכ' שיש לדחות ראיות הרי"ף מהך סברא שלא מצינו מ"ש בקרקעו' וכ' שם שגם הרמב"ם נסתפק בדבר ונתן טעם שלא תקנו מ"ש בקרקעות לפי שברוב פעמים הקנין נגמר בהם בכסף הלכך אף שלפעמים אין קנינו נגמר כגון במשכון או באתרא דנהגי למכתב שטרא לא תקינו רבנן מ"ש ונ' מדבריו דמדין מילתא דלא שכיחי נגעו בה דלא תקון רבנן בה מ"ש וכ"ז כ' בכדי לדחו' ראי' הרי"ף בהך דינא דמשכון ומ' מד' הרמב"ן אלו דס"ל לפי ס' זו דגם במשכון קאי במי שפרע במטלטלין שהניח משכון עליהם רק דבההיא דאמתא מטעם קרקע נגעו בה דלא תקון בה מ"ש שלכן הזכיר הרמב"ן בקרקעות שנתן משכון כו' מ' להדיא דאף בנתינת משכון הוי בעי לקבולי מ"ש אי לאו טעמא דקרקע וכל זה שלא כד' הרי"ף ז"ל:

וכתב עוד הב"י בשם תלמידי רשב"א שסיימו וכ' ואמרו שאפשר דעת הרי"ף ז"ל דאף בקרקעות איכא מ"ש אע"פ שלא מצינו מפורש כן בשום מקום הרי מבואר להדיא דכל מ"ש הרשב"א והר"נ תחלה היה כדי לדחות ראייתו של הרי"ף בדין משכון מהך דאמתא וסמכו טעם לזה לפי שלא מצינו זאת מפור' בש"ס ולפי דבריה' אלו גבי מטלטלין קאי באבל אף בנתינת משכון אף דלא קני כלל מדאו' אבל כיון שכ' אח"כ דעת הרי"ף ז"ל דבקרקעו' שייך מי שפרע ודאי מסתבר לומר שבטלו דעתם נגד דעתו ובפרט הרמב"ן ז"ל אשר ד' הרי"ף ז"ל אצלו הלכה ברורה ולא זז תמיד מחבב את דבריו ז"ל וקובע בהן מסמרות וכ' כמה פעמים שכל הפורש מדבריו ז"ל כו' ומיישב כל הדבר הקשה בדבריו ז"ל מאין לנו לעשותו חולק עליו בלתי שום ראיה כלל מסברא בעלמא אשר לא מצינו כן בשום מקום שיחלוק על הוראתו ואיך יעלה על הדעת לדחות פשיטותו של הרי"ף ז"ל שדבריו ז"ל הם דברי קבלה מהגאונים מפני ספק שנסתפקו הרמב"ן והרשב"א בתחלת דבריהם לפום ריהטא ואח"כ הביאו במסקנתם דעת הרי"ף ומ' דלדינא לא פליגי עליה דהא גם בדינא דמשכון במטלטלין חזרו והודו לד' הרי"ף ז"ל דלא שייך במשכון מ"ש וכמ"ש בשיטה מקובצת בשם הרמב"ן והר"ן וכ' ראיה בשם הירושלמי וסיים וזו ראיה מפורשת כד' רבינו מ' להדיא דתחלת דבריהם הוא רק דרך שקלא וטריא לדחות ראייתו ודינו ולא להלכה למעשה וגם דעת העיטור והמרדכי דקדושין כדעת הרי"ף דשייך מ"ש גם בקרקע והב"י הביא בשם הר"ן שכ' בתחלה דאפשר ליכא מ"ש בקרקע ואח"כ העלה דליכא מ"ש רק במידי דקני מדאורייתא כגון מעות לר' יוחנן וכ' הב"י שלדעתו זאת הקונה קרקע בכסף במקום שכותבין את השטר חייב לקבל מ"ש אבל הנותן משכון א"צ לקבל מ"ש והוא ממש כדעת הרי"ף ז"ל דאין חילוק בין קרקעות למטלטלין רק בין משכון למעות וד' הב"י ברור מללו דהא דאמר במקום שכותבין השטר לא קנה הוא רק מדרבנן משום דלא סמכא דעתיה הא מדאורייתא קני בכספא אף דנהיגי למכתב שטרא ולהכי בעי לקבולי מ"ש כיון דמדאורייתא קני ולפנינו אי"ה נבאר אי תליא הך מלתא דמי שפרע בקנין דאורייתא או לא ומוצא דבר זה:

ויש ראיה לד' הב"י אלו מד' חידושי הרשב"א קידושין בסוגיא דנכסי' שיש להן אחריות כו' דא' בהא דקרקע נקנה בשטר ל"ש אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה כו' והק' והא קרא דס' המקנה במכר כ' ותירץ דקרא מדאורייתא קאמר דקונה בשטר אפילו במכר ושמואל תקנתא דרבנן קאמר דקאים אדעתא דאינשי דלא סמכא דעתייהו כ"א בקבל' המעו' הרי להדי' דמאי דא' דלא קני משום דלא סמכא דעתי' הוא תקנתא דרבנן ולא מה"ת לעקור הקנין שהוא מה"ת והני שני הדינין קניית קרקע בכסף במקום שכותבין השטר וקנין שטר במכר כשלא נתן הכסף תרווייהו חד טעמא אית להו משום דלא סמכא דעתיה ואפשר דלא גמר ומקני וע"כ דתרווייהו תקנתא דרבנן עכ"פ הרי מבואר מד' הר"ן והב"י שפי' דבריו דיש מ"ש בקרקעות:

ומצאתי הדבר מפורש עוד בד' הריטב"א בחידושיו לב"מ פרק א"נ בסוגיא דמעמידין מלוה ע"ג פירות והוא שיש לו והקשה והאיך קונה במלוה הא א' בקידושין דבמכר לא קנה במלוה וכ' כמה תירוצים ואח"כ כתב בשם הר"ז ז"ל דאפילו במלוה קני למי שפרע ואף דלא קני מה"ת הוי כמו מעות לר"ל דלא קני כלל מה"ת ואפ"ה קאי באבל משום דברים ומעות וכתב ונ"מ לקידושי כסף ולקנות קרקע שהם נקנים בכסף לגמרי ובמלוה לא קנו אלא למ"ש אבל במטלטלין מלוה ומעות גמורין כהדדי נינהו תרווייהו לא קנו רק למי שפרע עיי"ש הרי מבואר בדבריו דאפילו במלוה קינה קרקע למי שפרע אף דמלוה אינו קונה כלל לא מה"ת ולא מדרבנן אפ"ה מ"ש איכא משום דברים ומעות כ"ש בנ"ד דמדאורייתא קני לגמרי וכמש"ל ומטו ביה משמיה דהר"ז ז"ל הוא בעל המאור ואזלי בשיטת הרי"ף ז"ל:

וכן מפורש עוד בהגה"א פ' הזהב בשם מהרי"ח שכ' בהדיא מיהו היכא דכתבי שטרא אפי' נתן כל המעות לא קנה מיהו מי שפרע בעי לקבולי וע"כ היינו בקרקע דבמטלטלי לא שייך שטר והוא מבואר וכוונתו על סוגיא דקידושין ואפ"ה מקבל מי שפרע והרב מוהרי"ח הוא מגדולי הראשונים ודבריו ז"ל תמיד הם שגורים בפי' המרדכי והגה"א ולפי הנראה הוא אחיו של הראב"ן ז"ל הנך רואה הרבה גדולי ראשונים קיימי בשיטה א' לחייבו במ"ש במקרקע ה"ה הרי"ף והמרדכי והעיטור והר"ן והריטב"א והר"ז ומהרי"ח ולא מצינו חולק בהדיא על דבריהם זולת דברי הרמב"ן ורשב"א שהיו כמסתפקין בדבר אבל לא חולקים ומי הוא זה ימלא לבו לסתור דברי כל אלו הגדולים בסברות דחויי' שאין בהן ממש כלל:

ועוד מצינו להרז"ה בס' המאור פ' הזהב שכתב לחדש דבתרי תרעי לא הוי ממחוסרי אמנה והביא ראיה מהך דההיא אמתא דקידושין מדלא אמר להו שיש בהן משום מחוסרי אמנה וכעין מה שהביא הרי"ף ראי' על דין מי שפרע במשכון והביא ראיה זו גם הרא"ש ז"ל ולא השיגו ואם איתא שיש לחלק בין קרקע למטלטלין לענין מי שפרע דלא שייך בקרקע אימא ה"ה נמי דיש חילוק לענין מחוסרי אמנה בין קרקע למטלטלין ובקרקע מותר לחזור לכתחלה כל שלא נגמר המקח ואע"פ שיש לדחות לחלק בין מ"ש למחוסרי אמנה פשט דבריהם משמע שמסכימים המה לראיית הרי"ף ז"ל לענין מ"ש במשכון והוסיפו ע"ז ג"כ לענין מחוסרי אמנה בתרי תרעי:

ועיין בש"מ הביא בשם הראב"ד שהשיג על ראיה זו של הרז"ה דהתם המוכר להם היה חוזר ולא אינהו ובאמת היה ממחוסרי אמנה רק דלא נ"מ לדינא ואלו לא היו יכולים לחזור כ"א שיקבלו מ"ש ודאי הוי אמר להו כדי שיזהרו להעמיד המוכר למי שפרע וזו היא שהביא הרי"ף ז"ל ראי' מזה דדברים ומשכון לא קאי באבל כו' הרי להדיא שמסכים ג"כ לדעת הרי"ף ז"ל ולראייתו בדין מי שפרע במשכון מהך דאמתא וע"כ דס' ג"כ דיש מי שפרע אף בקרקעות:

ואחר העיון מצאנו ראינו שכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל בב"מ פ"ק גבי המוכר שדה לחבירו ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בה כו' והק' התוס' דאי איירי כשלא נתן מעות פשיטא דכשלא החזיק בה יכול לחזור דאפילו מי שפרע ליכא כיון שלא נתן מעות ואי כשנתן מעות אמאי יכול לחזור כיון דקנה בנתינת המעות כמו בחזקה אם לא דנוקמה במקום שכותבין את השטר כו' משמע להדיא דבמקום שכותבין השטר ניחא וכשנתן מעות דלא קני רק למי שפרע ואשמעינן דכשיצאו עסיקין לא בעי לקבולי מי שפרע כיון דלא משום יוקרא קא הדר ביה רק שירא שיפסיד כל המקח וכההיא דפרזק רופילא וכן מבואר להדיא בתוס' פ' מי שהיה נשוי בשם ר"ת ז"ל שפי' כן וכתב בהדיא דאי לאו עסיקין צריך לקבל מ"ש וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ק פי' זה בסתם הרי מבואר להדיא דעת ר"ת ובעלי התוס' והמרדכי דבקרקע באתרא דכתבי שטרא בעי לקבולי מ"ש ובשיטה מקובצת פ"ק דב"מ הביא כן בשם תוס' שאנץ שכ"כ בשם ר"ת ז"ל רק שכתב בשם הריטב"א שכ' בשם רבו הרא"ה משמו של הרמב"ן שהק' ע"ז דבקרקעות ליכא מי שפרע והרמב"ן לשיטתיה אזיל שפקפק בדינו של הרי"ף ז"ל ובראייתו כאשר ביארתי לעיל אבל הריטב"א ז"ל עצמו כבר כתב בשמו ממ"ש פ' א"נ בשם הרז"ה דשייך בקרקע מ"ש וכבר כתב שגם הרמב"ן רחוק הוא שיחלוק על הוראות הרי"ף ז"ל למעשה ואולי הך דפ"ק מקמי דדייק לה מדברי הרי"ף ז"ל אמרה וכ"כ עוד הש"מ שם בשם תלמידי הרר"פ ז"ל כפי' ר"ת ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל סתם וכ' דבמשכון לא בעי לקבולי מי שפרע וכדברי הרי"ף וע"כ הוציא כן מהא דאמתא שאין דרכו של הרמב"ם לחדש דינים מסברא בלא ראיה א"ו כוונתו על ד' הרי"ף וראייתו מהא דאמתא:

ובעיקר מחלוקת הראשונים ז"ל היכא שאין הקנין תופס מה"ת אי חייב לקבל מי שפרע יש מהראשונים סוברים שא"צ לקבל מ"ש וראייתם מהירושלמי גבי מלוה דא' בקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע משמע דמשום דמלוה לא קני' ליכא מי שפרע ופי' כן גם בש"ס דילן לרבי יוחנן דס' ד"ת מעות קונות עיי"ש בש"מ בשם הראשונים ובנ"י חבל הרבה חולקין ע"ז והק' כמה קושיות מהך דסיטומתא דקני' למ"ש אף דלא קני' מה"ת כלל וכן מהירושלמי דטבעות כו' ולענ"ד גם ד' הרי"ף ז"ל מטין כן דאי ס"ל דכל דלא קני' מה"ת ליכא מ"ש לא הוי איצטריך ליה לאתויי ראיה דמשכון ליכא מ"ש פשיטא כיון דלא קני קנין גמור מה"ת האיך יקנה לענין מ"ש א"ו שאין זה ענין לדין מי שפרע רק במשכון כיון שאינן מעות כלל ומעות אין כאן משכון אין כאן כדאמר בגמ' דקדושין:

ולענ"ד יש להביא ראיה מסוגיא דפ' א"נ בהא דמעמידין מלוה ע"ג פירות והוא שיש לו ופירש"י ז"ל שם דלא הוי ריבית כיון שאם היה רוצה לחזור היה חייב לקבל מ"ש הרי להדיא דאף במלוה דאינו קונה מה"ת דקיי"ל מלוה להוצאה ניתנה וכסוגיא דקדושין דגם במכר לא קנה ואפ"ה בעי לקבולי מי שפרע דזהו עיקר טעם דשריותא דהא מילתא דלא להוי ריבית אף דלכאורה קשה כיון דמדאורייתא ליכא קנין כלל מה מועיל זה לענין איסור רבית דאו' י"ל דעכ"פ גם קנין דרבנן מועיל לגבי איסור דאורייתא ויש כמה ענינים כאלו דהא כתבו תוס' ורא"ש דקנין אגב דרבנן ואפ"ה מהני לענין מצות ביעור בשנת הביעור דהוי דאורייתא ועוד בכמה דוכתי ונתבאר זה אצלינו באורך גבי דין לולב בקטן שהגיע לעונת הפעוטות ומ"מ לכאורה ראיה לנ"ד דבקנין דרבנן מקבל מ"ש:

והנ"י בפ' א"נ כתב ג"כ כדברי רש"י דבעי לקבולי מ"ש במלוה ובפרק הזהב כתב הנ"י דבמלוה לא צריך לקבל מ"ש ולכאורה דבריו ז"ל צ"ע שסותרים זא"ז והנה לכאורה יש ליישב דהא מריה דהך שמעתתא בפ' א"נ הוא ברייתא דר' אושיעא שם עיי"ש בסוגיא באורך ואיהו גופיה ס' בבכורות פ' הלוקח מעות קונות בעכומ"ז וא' שם טעמיה מדישראל במשיכה נכרי בכסף כו' וס"ל כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת וא"כ לדידיה ליכא נ"מ בין מלוה למעות דתרווייהו לא קנו מה"ת ולדידיה ע"כ כיון דבמעות מקבל מ"ש אף שלא קנה כלל משום דברים ומעות ממילא ה"ה במלוה ודברי הירושלמי שהביאו פוסקים דבמלוה אינו מקבל מ"ש הוא מדר' יוחנן ולשיטתיה דמעות קונות מה"ת ואליביה הוא דכ' הפוסקים דהיכא דלא קני' מה"ת לא בעי לקבולי מ"ש וכמו שדקדקו מהש"ס דר"פ הזהב אבל לר"ל ולר"א בכל גווני בעי לקבולי מ"ש וא"כ אין ראיה מד' רש"י שכתבנו לעיל דהתם בשיטת ר' אושיעא אזלינן דס"ל מעות אין קונות ורש"י באמת לפסק הלכה סובר דנקטינן כר"ל כמ"ש הפוסקים בשמו ודייק לה מהא דא' רבא קראי ומתניתא מסייע ליה לר"ל וא"ש אליביה ג"כ הא דא' רבא שם בסוגיא פ' א"נ ר' אושיעא אי נפיק לוותי דמתריצנא מתני' אליביה משום דלד' רש"י ז"ל גם רבא ס' כר' אושיעא בהא כך היה אפשר לפרש בשיטת רש"י אבל באמת הא חזינן דכל הפוסקים פסקו כר"י דד"ת מעות קונות ואפ"ה פסקו כהך סוגיא דמעמידין מלוה ע"ג פירות וע"כ דס"ל דגם בכה"ג במלוה בעי לקבולי מ"ש ואינהו לא ס"ל דרבא כר' אושיעא ס"ל כמבואר בתוס' וברא"ש והתוס' בפ' א"נ (דף ס"ב ע"ב) הק' שם דהא בכה"ג דמלוה מעות קונות אפילו מה"ת דמלתא דלא שכיחא היא כו' עיי"ש ולשיטתייהו אזלי דפ' כר"י דד"ת מעות קונות וקושייתם שם יש ליישב דלא אמרי' בפ' הזהב הא דמלתא דלא שכיחא היא כו' רק בהחליף דמי שור בפרה שהמלוה באה לו מחמת מכר אבל במלוה גרידתא לא קני' גם לר' יוחנן דהא לא מקרי' מילתא דל"ש ודבר זה מפורש בכמה גדולי הראשונים וא"כ לק"מ קו' התוס' וא"כ הראיה שכתבנו מכל הך סוגיא במקומה עומדת דאפי' במלוה בעי לקבולי מ"ש אף דלא קני' מה"ת א"כ כ"ש דזכינו לדין לנ"ד דאף לכשתמצי לומר דבקרקע במקום שכותבין שטר אין המעות קונות כלל אפי' מה"ת אפ"ה בעי לקבולי מ"ש וכד' הרי"ף ז"ל ודו"ק כי זה נ"ל נכון:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה