משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
מד שאלה
אם מותר לתת חבית גדולה תוך המקוה ולנקבה בשוליה ולמלאותה מים חמין לטבול בתוכה או לא:
תשובה הנה בטרם נבא לעיקר הדין בזה מדין טבילה בכלים שנקבו יש להעיר קצת כי יש קצת פקפוק על המרבים להטיל מים שאובין חמים לתוך המקוה לחממו הרבה וזה דבר שלא נמצא לו היתר ברור כידוע מדברי הראשונים שר"ת ז"ל אסר כזאת לחמם יורה מים להטיל למקוה כו' הובא במרדכי וב"י וכתב שאולי הטעם משום גזרת שאובין וכתב אף שהותר לכה"ג ביוה"כ אם היה אסטניס כו' הרבה דברים התירו במקדש כו' עיי"ש ואין ללמוד משם והביא ראיה מהך דא' בברכות ותענית טבילה בחמין מי איכא וכן סתם המחבר בש"ע יו"ד סי' ר"א ואף המתירין שהביא המרדכי שם וכן הרמ"א ז"ל שנוהגין להתיר י"ל שלא התירו רק כדי להפיג צינתן אבל לא לחמם לגמרי שיש לגזור יותר משום גזירת מרחצאות וגם לכהן גדול לא מצינו במשנה רק כדי להפיג כו' כמבואר ביומא ולכן כתב המרדכי בשם ר"ש שאסר לר"י אחיו להטיל חמין למקוה ולחברו אל מקוה אחר כשפה"נ וכתב שראוי לאסור זה יותר משום גזירת מרחצאות ולא מצינו במרדכי מי שיתיר זה בפי' רק בדינו של ר"ת * שאסר לשפוך חמין לתוך מקוה צונן (הגה"ה * וקצת קשה לזה ממה שהביאו תו' נדה דף ס"ו בשם ר"ת שכתב דחפיפה לא בעי בכל הגוף והקשו מהא דא"ל עבדי חסרת דודי חסרת כו' ופי' רש"י ז"ל להחם חמין לחפיפה משמע שצריך הרבה חמין לכל הגוף ותירצו שר"ת ז"ל פי' להחם חמין ביורות להטיל לתוך המקוה הרי להדיא דר"ת ז"ל מתיר ואיך כתב דר"ת ז"ל אסר זאת וצ"ע:
ע"כ הגה) יש חולקין אבל לא בדין אם כל המקוה חמין ובהשקה כו' וגם הר"י ז"ל מ' שלא עשה מעשה להתיר רק רצה להתיר והחזירו אחיו הר"ש ז"ל שכן משמע לשונו ז"ל אמרו לי שהיית רוצה להתיר כו' ולא כתב שהתרת כו' והביא ראיה ממעשה דר"ת בדרך כ"ש שהרי כתב שם ואולי מהך טעמא כו' ודו"ק וכן משמע מדברי רמ"א ז"ל שאין להתיר רק להטיל חמין למקוה צונן ולא לעשות מקוה חמין לחברו למקוה כו' שכן מבואר בלשונו למדקדק וכן משמע מדברי הגמרא שכתב להתיר לטבול בחמי טבריא כיון שנובעין מן הקרקע וליכא למיגזר משום מרחצאות כו' מ' דאתי למעוטי מקוה שאוב בחמין אף ע"י השקה כיון שעיקרו מחמין שייך ביה גזירת מרחצאות וכדברי רבינו שמשון ז"ל והא ודאי דלדעת זו של רבינו שמשון ז"ל איכא למישרי אם יהיה בתוך הכלי מעט מים צוננין כיון שעכ"פ עיקר המקוה ורובה בכולה היא מחמין גמורין ודאי שייך ביה הגזירה דמרחצאות כיון שהן חמין גמורין שאלו מעט צוננין מתירין בזה למה אסר לר"י אחיו לעשות מקוה חמין ע"י השקה ומי יאמר שלא הטילו לתוכו יורה צוננין ג"כ ובוודאי דלא מדין ההשקה אסר עליו רק מדין החמין ומרחצאות דבצונן ודאי שריא השקה כידוע וע"כ העיקר תלוי כל שעיקר המקוה בחמין כדמיון מרחצאות ואין משגיחין למעט צוננין שגם במרחצאות גמורין מערבין בהם צוננים רק עיקרו חמין ה"נ לא שנא וזה ברור:
ולפ"ז לכאורה גם מאי דנהגו האידנא בכמה דוכתי לחמם מקואות המים הרבה מאוד עד שלפעמים התוס' מרובה מאוד על העיקר והיא חמין גמורין לא יצאו ידי גזירת רבינו שמשון ז"ל ודעימי' אשר אין חולק עליה שהרי לא התירו רק חמי טבריא שנובעין מן הקרקע כו' ומצורף לזה שיש בו איסור גמור לנשים הטובלות בשבת בלילה מדין רחיצה בשבת שגזרו עליה כידוע וכבר עמדו בזה האחרונים בתשובותיהם בתשו' חכם צבי אסר בפירוש ובס' סדרי טהרה כתב קצת היתר כיון שעיקר המקוה צונן כו' וזה לא שייך במרבים לחמם עד שרוב המקוה הוא חמין גמורין ובפרט תיכף לשפיכתן הן ממש כמו מרחצאות ואמבטיאות ואסור לכ"ע לטבול בו בשבת וכ"ש לעשות כלי ולהטיל לתוכה חמין הרבה ע"י השקה דטפי שייך ביה גזירת מרחצאות הנ"ל ואיסור רחיצה בשבת לכ"ע ובודאי אין השקה מועלת לשבת ע' שבת פ' כירה גבי מעשה דאנשי טבריא כו':
אך לכאורה מדברי תוס' בתמורה שהוכיחו לאסור המשכה בכולה מהא דאמרינן בתענית טבילה בחמין מי איכא והא משכחת לה בהמשכה דלא הוו שאובין כו' משמע דלית להו הך גזירה דמרחצאות דאל"כ לא הוכיחו כלום דאף דשאיבה מטהרת בהמשכה היינו בצונן אבל חמין אסור מגזירת מרחצאות ולא משכחת טבילה בחמין דלא עדיף מע"י השקה דודאי אינן שאובין ואסירי א"ו ס"ל לת דכל שאין איסור שאיבה שרי אף בכולה חמין וזה נראה דעת רשב"ם ור"י ז"ל שם בתוס' ואין להקשות דא"כ מאי מק' הש"ס טבילה בחמין מי איכא הא משכחת ע"י השקה זה אינו דא"כ כיון שיש שם עוד מקוה כשר שע"י מטהרין השאיבה ודאי אסור לטבול בחמין בתענית וביוה"כ כיון דאפשר בצונן וזה ברור ולכן הוצרך לשנויי בחמי טבריא ואין שם צונן וע"כ הכי מיירי שם לפי ס"ד דשם דרחיצה בצונן מותר אף בלא מצוה וא"כ מה"ת נתיר לו לצורך מצוה בחמין אם אפשר בצונן א"ו דאיירי שאין שם מקוה צונן כלל אבל בהמשכה ודאי הוי מצי לשנויי אם איתא דשריא בכולה ודו"ק שם בתו' בתמורה ובתענית מ"ש שם בזה:
אך מהא דאמרינן בברכות גבי ב"ק אי משום צינה אפשר במרחצאות וא' רב חסדא וכי יש טבילה בחמין כו' לכאורה יש לדקדק אמאי ליכא טבילה בחמין לא מיבעי' לדעת להמתירין המשכה בכולה דודאי משכחת טביל' בחמין ע"י המשכה אלא אפי' לדעת המחמירין דלא שרו המשכ' רק עד רובה אפ"ה לענין חשש צינה ודאי סגי עד רובא דנפקא להו מידי צינה דהא לכה"ג איסטניס סגי בקיתון של מים והיכי מק' וכי יש טבילה בחמין בשלמא בהך דתענית דקרינן לה חמין לענין איסור רחיצה בתענית ובעי חמין גמורין אבל בברכות דאיירי לענין טבילת ב"ק דאמר שם רב הונא לרבנן רבותי מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו אי משום צינה אפשר בחמין ועלה מק' וכי יש טבילה בחמין וק' טובא הא אפשר בהמשכה כדי מיעוט המקוה אבל הנראה לפענ"ד דמהך דברכות אין להביא ראיה כלל דע"כ התם לאו מטעם שאובין אתינן עלה דהא ר"ה א' שם אפשר במרחצאות ואטו לא ידע ר"ה שהמרחצאות הם שאובין וע"כ דס' ר"ה דלגבי טבילת ב"ק גם השאובין הם כשרים ובאמת משנה שלימה היא במס' מקוואות רפ"ח מקוואות העכומ"ז שבח"ל כשרים לבעלי קריין אפי' נתמלאו בקילון ופי' שם הרמב"ם ור"ש דאפי' בשאובין הם כשרין ובברכות שם היא מחלוקת מפורשת בברייתא דא' שם ב"ק שנתן עליו ט' קבין כו' טהור בד"א לעצמו אבל לאחרים מ' סאה רי"א מ' סאה מ"מ ופליגי שם אמוראי חד אמר דמכל מקום לאתויי כלים וח"א דווקא בקרקע ומ"מ לאתויי שאובין והנה למ"ד מ"מ לאתויי כלים משמע דבשאובין אפי' ת"ק מכשיר ולמ"ד מ"מ לאתויי שאובין משמע דת"ק פוסל בשאובין וע"כ להאי מ"ד סתמא דמקואות אתיא כר"י דמכשר בשאובין וא"כ ממ"נ נקטינן להכשיר בשאובין או משום דגם ת"ק מודה לר"י בשאובין או משום דהלכה כסתם משנה דס"ל כר"י ומכשר בשאובין ור"ה דא' אפשר במרחצאות ע"כ ס' כהך מ"ד דר"י אפי' בכלים מכשיר ופסיק כוותיה היכא דלא אפשר ועכ"פ לדידהו בשאובין פשיטא דכשרין לב"ק ובודאי דר"ח דמקשה וכי יש טבילה בחמין לאו מטעם שאובין אתי עלה דאטו פליג ר"ח אכולהו תנאי רק דס"ל דטבילה במרחצאות חמין לאו שם טבילה עליה כלל רק שם רחיצה בחמין ואף המכשירין שאובין לא שרו רק בצונן שהוא דרך טבילה ור"ה סבר שאין לחלק אבל אין מזה ראיה לענין הטלת חמין למקוה דהא ר"ה לא הק' לרבנן אי משום צינה אפשר להטיל חמין למקוה ואפשר היה קשה עליהם בכל עת שמצטרך לטבול במקוה להטיל מים חמין לתוך המקוה צונן רק המרחצאות העומדות לרחיצה תמיד כאמבטיאות של כרכים שהן מצוים תמיד על זה הק' ר"ה והא אפשר לטבול באמבטיאות העומדות לרחיצה ומוכנות תמיד ואהא משני ר"ח וכי יש טבילה בחמין כ"ז צריכין אנו לדחוק לדעת המתירין לשפוך חמין לתוך המקוה אבל לדעת ר"ת ור"ש ודעימי' אין צורך לאלו הדחוקים כלל וגם בירושלמי דברכות מבואר כל עצמן לא ביטלו טבילה זאת אלא מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה ואלו הי' נהוג ביניהן להטיל חמין לתוך המקוה למה הי באות לידי סכנה ולבטל תקנת עזרא מפני זה אדרבה הי' להם לתקן שיטילו מים חמין לכל המקואות וכנהוג עתה אע"כ שהיה הדבר קשה להתיר לחמם מקואות תמיד:
והנה לכאורה יש לתרץ כ"ז עפ"י סוגי' דמכות פ"ק דאמר שם חבית של מים שאובין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה א"א לג' לוגין שלא יהיה במקום אחד. והקשו שם הראשונים דהא מקוה שלם אינו נפסל בג' לוגין שאובין וכש"כ הים הגדול ותירצו דלאו משום חשש טבילה בשאובין אתו עלה אלא משום הבא ראשו ורובו במים שאובין או טהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין דנפסל גופו לאכול בתרומה והנה הך דהטלת החמין לתוך מקוה צונן השוו בפוסקים להך דחבית שנפלה לים הגדול דגם בזה שייך לומר א"א שלא יהיו ג' לוגין שאובין במקום א' וגם מי המקוה קוו וקיימו כמו בים הגדול ושייך ג"כ בזה גזירה זו דהבא כו' לענין אכילת תרומה כמבואר בב"י סי' ר"א ולכן לא נהגו בזה בימי התנאים ואמוראים שהן היו רגילין בתרומה תמיד ובפרט בא"י ואם היו נותנין הרבה חמין לתוך המקוה הי' כל הטובלין בהן פסולין מתרומה ואתו לידי תקלה ולכן אסרו זאת לגמרי בימיהם וזה תי' נכון על הקושי' דירושלמי מהך דנשי הגליל דשם היו רגילין בודאי בתרומה וטהרות וחולין על טהרת תרומה ואפשר לתרץ בזה גם הך דברכות ותענית דמק' וכי יש טבילה בחמין ודו"ק ועל כרחינו צריכין אנו לקיים בזה מנהג שנהגו זה מכמה דורות בכל מדינתינו. וגם מקצת חשש סכנה מפני הצינה במדינות הקרים ויש להם על מה שיסמוכו:
אך כ"ז בעיקר הדין לענין גזירת מרחצאות אבל פרטי הענין איך לעשות זאת יש לדקדק הרבה בכמה פרטים כאשר נבאר אי"ה והנה תחילת כל דבר יש לדקדק הרבה שכבר כתבתי בתשוב' הקודמת בשם ר"ח והערוך שסוברים דאף מקוה שלם נפסל ברבוי שאובין וכן הביאו התו' בדף ס"ו בד"ה אשה לא תטבול בנמל שפירשו בשם ר"ח והערוך דהא דאבוה דשמואל עביד לבנתי' מקואות בימי ניסן היינו משום דחייש לשאובין וכ' התוס' ותימא הוא מה שאיבה שייך בזה ותירצו דכמה צינורות שמקלחות לתוך הנהרות שחקקן ולבסוף קבען הרי להדי' דאף בנהרות חיישי לרבוי שאובין אך שלא הסכימו לזה כל הפוסקים ופירשו כולן טעמ' דאבוה דשמואל משום שאין מטהרין דרך זחילתן ולא משום שאיבה וס"ל דמקוה שלם אין נפסל אף ברבוי שאובין והנה בסוגי' דיבמות פרק הערל בהך דנתן סאה ונטל סאה כשר עד רובא (שאני אומר הוא סאה שנטל הוא סאה שנתן) וטעמא משום דשאיבה דרבנן וכדפירש רש"י ז"ל שם ונהי דרש"י ז"ל מפרש שם המשנה לענין מי פירות אפ"ה משמע מדבריו ז"ל שם דגם לענין שאיבה דהא כ' שם אלמא אע"ג דפסול שאיבה דרבנן בעי רובא בכשרות והתו' הקשו שם דהא מי פירות באמת מדאורייתא פסולה והיכי קרי ליה דרבנן ותירצו דמדאורייתא קמא קמא בטיל כו' א"נ קאי נמי אתמד שיש בו מים ואכולהו קאמר ר' יוחנן עד רובא הרי לתירוץ בתרא של התוספות בתמד שעיקרו מים אין בו פסול מי פירות דאורייתא רק פסול שאיבה דרבנן ומוכח דלד' רש"י והתוספות נהי דמקוה שלם אין נפסל בשאובין עכ"פ כל שחסר אח"כ עד רובא הדר פסולא דשאובין למפרע ונמצא לפ"ז אותן המקואות שמחממין אותן תמיד ומטילין לתוכן יורות הרבה חמין ותמיד נוטלין המים מתוכן ומחממין אותן וחוזרין ומטילין לתוכן הרי במשך כמה ימים השאובין רבין על עיקר המקוה דרך משל אם המקוה בעצמה מחזקת ג' או ד' יורות גדולות ובכל יום מחממין מאותן המים יורה אחת או שתים ושופכין לתוכה וכן ביום השני וביום השלישי הרי רבו השאובין ולא נשארה מקוה שלם בלתי הצטרפות השאובין שנשפכו מאתמול והוי דומי' ממש להך דנתן סאה ונטל סאה דלא שרי רק דלא נשקול רובא או עכ"פ עד מחצה הא טפי לא והא לסברא זו המים השאובין שנטהרו במ' סאה חוזרין וניעורין לאיסור כשנתיר עיקר המקוה וא"כ בנ"ד במשך ימים כל המים חוזרין להיותן שאובין עכ"פ טפי מרובא וזה דבר קשה מאוד גם הרמב"ם ז"ל כתב בפירוש הך דנתן סאה ונטל סאה לענין מים שאובין וכן דעת הראב"ד ז"ל בס' בעל הנפש שכ' אע"ג דמקוה שלם אין נפסל בשאובין מ"מ מהנו מיא דלכי חסרי כו' ומהך דנתן סאה ונטל סאה וכן דעת הרז"ה ז"ל בהשגותיו על הראב"ד וכן דעת הרשב"ם ז"ל בב"ב פ' המוכר את הבית דהך דנתן סאה בשאובין איירי וכן הביא הב"י בשם הרשב"ץ שכ' אעפ"י שהאחרונים הסכימו להכשיר מ"מ אין ראוי להכניס הראש בין המחלוקת הביאו הש"כ ג"כ בסי' ר"א ס"ק ס"ג משמע שגם דעת הש"ך ז"ל נוטה להחמיר בזה וכיון שלדעת הרמב"ם והראב"ד והרז"ה והרשב"ם ומשמעות ד' רש"י והתוספות ביבמות דגם בשאיבה יש לחוש בנתן סאה ונטל סאה שלא להכשיר רק עד רובא וכן הסכים הרשב"ץ ז"ל ומצורף לזה ד' ר"ח והערוך שהחמירו יותר כמבואר לעיל נראה דודאי יש לדקדק הרבה בזה שלא להרבות להחם יורות ולהטיל במקוה תדיר בכל יום עד שעכ"פ לכל הפחות יהי' רוב שיעור מקוה בלתי שאוב בוודאי ואם באנו לסמוך על סברא דמעיין אינו נפסל בשאיבה הנה כבר הארכתי בקונטרס הקודם דלא כל המקואות שלנו נקראו מעינין רק אותם שידוע בבירור שיש להם מקור מים בפ"ע ולא הנובעות מהנהרות בגידי הארץ ע"ש באריכות:
ולבד זה יש לחוש בזה עוד כי לפעמי' מחמת רוב הרתיחות שמרתיחין המים תמיד בכל יום משתנים מראות המים מחמת העשן והאור ודומין למי חלב ויש בזה חשש שינוי מראה ומבואר בסוטה ד' ט"ו ע"ב גבי כלי חרס לא שני אלא שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פניו פסולים דומי' דמים מה מים שלא נשתנו כו' ומ' דכל מים שנשתנו ע"י האיר שנתאכמו פניו מחמת עשן כדרך המים מחמת רוב הרתיחות משתנים מראיהם פסולי' דבעינן מים שלא נשתנו ופשט הגמרא מ' דמדאורייתא הוא דומי' דחדשה לר' ישמעאל וכן מ' בעכומ"ז דסתם מים לא נשתנו ע"י האור דמייתי מאוכל בכסף כו' וגם מים כו' מה מים שלא נשתנו כו' לאסור שלקות של עכומ"ז ואף דמסקנא לא קאי הכי היינו למידרש אוכל דומי' דמים ולאסור דבר המשתנה אבל בהא ל"פ דסתם מים לא נשתנו ולא ידעתי מאי ק' להו לתו' מהך דע"ז ומה שהק' מהא דמי צבע אין פוסלין בשינוי מראה נראה לתרץ דהתם המים עצמם לא נשתנו כלל רק דמי צבע שנפל לתוכן גורם לשנות וציבעא לית בהו ממשא אבל נתאכמו ע"י האור המים של מקוה עצמה נשתנו ע"י האור וזה ענין מצוי מאוד והנה הראב"ד ז"ל כ' דמעיין אינו נפסל בשינוי מראה הובא בב"י ביו"ד ולכאורה מסוגי' דסוטה משמע דאפילו מעיין נפסל בשינוי מראה דאמר שם לר' ישמעאל מה מים חיים שלא נעשה בו שום מלאכה ופירש"י דהא חיים כתיב מ' דכל שנעשה בהן מלאכה לא מיקרו מים חיים ורבנן דר' ישמעאל דסב' דלא גמרינן ממצורע ס' מה מים שלא נשתנו ומ' דסתם מים לא נשתנו וא"כ כ"ש לר ישמעאל דבעי מים חיים דבעי ג"כ שלא נשתנו דמצריך כלי חדשה ממש וכ"ש דפסול נתאכמו ומ' לכאורה מכאן דגם מעיין שהוא מים חיים נפסל בשינוי מראה דכל שנשתנו לא מיקרו מים אף במעיין וילפינן כלי ממעיין לר' ישמעאל וכ"מ ברמב"ם גבי כיור שכ' כל מימות כשירין בין מעיין בין מקוה ובלבד שלא נשתנו וכו' מ' דאכולהו קאי גם הרמב"ם סתם וכ' מים שנשתנו מראיהם ולא כ' מי מקוה דווקא כמו שדקדק לכתוב גבי מלאכה מים שאובין עיין חולין ר"פ כיסוי הדם דרשינן תלתי קראי מעיין מים ובאר מים ומקוה מים ופירש"י דמים אכולהו קאי ועיין ב"י הל' נט"י מ"ש בשם הרא"ה ז"ל ודוק ולא ידעתי למה כ' הראב"ד בפשיטות שאין מעיין נפסל בשנוי מראה ודוק בכל זה היטב:
(ומצאתי בהלכות גדולות הל' נדה וז"ל והיכא דאיכא דוכתא דקריר עלמא ולא יכלא איתתא למיטבל אסירא ולא מישתריא עד דטבלה במים חיים עכ"ל מבואר להדי' דס"ל לאסור הטלת חמין למקוה לחממו ומ"ש דבעי מים חיים ע"כ אין כונתו כמו זב דבעי מים חיים דהא לעיל כ' בהדי' במים במי מקוה וכ"כ לקמן א"ו כונתו למעוטי חמין שנשתנו ע"י אור ופסק חיותם ודוק):
והנה כל מה שהארכנו הוא על עיקר דין שפיכת חמין לתוך המקוה ממש אבל מה שקצת נוהגין עתה קולא גדולה לקבוע חבית או גיגית גדול' בתוך המקוה העמוקה ונוקבין אותה מתחת בנקב המטהרו מידי טומאה למען יצא מתורת כלי ואח"כ שופכין המים חמין לתוך הגיגית ועושין אותה כולה שאובין ומחברין אותה אל מי המקוה שתחת הגיגית דרך הנקב כשפה"נ ויש לדקד' בזה הרבה:
הנה הש"ע סי' ר"א ס' ז' סתם בזה להתיר וז"ל הלוקח כלי כגון חבית או עריבה גדולה וניקבו נקב גדול' המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקו' ה"ז כשר והרמ"א ז"ל הגיה דבעינן נקב כשפה"נ ועפי"ז הוסיפו הנוהגין להקל כיון דק"ל שמותר לעשות מקוה בחבית כזאת ואין בה תורת כלי ג"כ מתירין אותה לעשותה בשאובין רק ע"י השקה דעירוב מקואות כשפה"נ והנה הב"י בסי' זה האריך מאוד בענין זה והביא דברי כל הפוסקים המדברים בענין זה וכולן לא דיברו רק אם כשר לעשות בזה מקוה ממי גשמי' אבל לא הזכירו שאובין כלל ואף בזה הביא כמה דעות שהחמירו בזה לטבול בתוכו ושלא להקל בנקב המטהרו רק שהמים הבאים דרך כלי זה למקוה אין נחשבים שאובין לפסול המקוה אבל לא להטביל בתוכו והביא שם בשם רי"ו שלא כ' הך דגיגית שקבעו בארץ רק לענין פסול מים הנמשכין ממנו ולא לענין לטבול בתוכה וס"ל דאפי' בנקב כשפה"נ אין לטבול בתוכו ודעת הב"י שם שגם דעת הרא"ש בתשובה כן היא אך בש"ע סתם הדבר עפ"י ד' הטור והנה המעיין בד' הרא"ש בפ' מרובה יראה בהדי' דמסקנתו דבעינן דווקא נקב כמוציא רמון כמבואר בירושלמי גבי הך דים של שלמה דמק' ולאו כלי הוא ומשני רגלי השוורים היו פתוחין כרמונים וכ' שם דדווקא כמוציא רמון וכפי פי' במקוואות ודו"ק שם וזה כדברי ב"י ורי"ו וע"י בד"מ וכן הביא הב"י בשם הסמ"ג דבעינן מוציא רמון ובבד"ה הביא בשם הריט"בא פ"ק דמכות לענין לטבול בחבית או בכלי שבתוך הנהר או בתוך המקוה יש לומר שעלתה לו טבילה כל שיש נקב כשפה"נ כו' והק' מהא דא' בירושלמי גבי יש"ש דבעינן כמוציא רמון והאריך שם וסיים ומיהו בנקוב כמוציא רימון מטבילין בו לדברי הכל אלא שאין להתיר זה בכל מקום משום גזירה עכ"ל מבואר דבפחות ממוציא רמון בודאי אין להתיר וכפשטי' דמשמעות הירושלמי אלא שדעתו שאפי' במוציא רמון אין להתיר משום גזירה וקצת תימא שסתם בב"י ז"ל להתיר כשפה"נ וכבר עמד ע"ז הגר"א ז"ל והביא שיש פוסקים סוברים שאין לטבול בתוך כלי כלל בכל נקב ועכ"פ אין מהראוי להקל בפחות ממוציא רמון וכשיעור המבואר בפי"ז דכלים ועפ"י ד' רא"ש ז"ל בפ' מרובה:
ועוד זאת ראיתי להזכיר מה שנוהגין היתר בזה עכ"פ בנקב גדול יש ליזהר הרבה שלא לקבוע לתוך הנקב ברזא המתוקנת לכך לסתום ולפתוח כי גם שיזהרו לפתוח אותו תמיד בעת הטבילה ולחבר המים אל המקוה עכ"ז לא יצא הגיגית מתורת כלי כיון שעומדת לכך לפתוח ולסתום ע"י הברזא כמבואר בש"ע בה נט"י בשם תשו' הרא"ש שמותר ליטול ידיו מתוך כלי זו דרך נקב שבברזא ומבואר שם דאף מה שלמעלה מן הנקב חשו' כלי אף בעת פתיחת הברזא והוא מבואר בש"ס דיומא גבי בן קטין עשה י"ב דד לכיור כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים נוטלין משם ידיהם בב"א הרי גם בשעה שהי' כולם פתוחים ומסתמא א"א שלא יהא א' גבוה מחבירו ואפ"ה כשר לקדש בו כולן כא' בעת פתיחת כולם ומבואר שם בש"ס שלא הי' בו מתחלה אלא שנים ובשחרית הי' מקדש מהעליון וערבית מן התחתון הרי ע"כ אף לאחר שעשה בן קטין י"ב היו בו העליונים והתחתונים שיהא ראוי לקדש בו שחרית במילואו וערבית בחסרונו רק שאם היו צריכין לקדש כל י"ב כהנים בב"א ג"כ היו יכולין מבואר שגם בהיות התחתונים פתוחים כשר ליטול ידיו גם מהעליונים וע"כ כיון דאורחי' בהכי אין בזה שם נקב עליו לבטלו מתורת כלי שזה דרך תשמישו ויש לדמות גם נ"ד רק אם ירצה לסתום לפעמים יסתמו בסמרטוט וכדומה וגם בזאת יש לחוש שלא ליתי לידי תקלה שלא ישכחו לפעמים וביותר צריך זהירות בדבר המסור לנשים ועוד יש לפקפק בזה הרבה באותן הקובעין הגיגית למעלה ולא בקרקעית המקוה רק שנקבעת לדופני המקו' מן הצד וא"כ היא מיוחדת למדרס ודמי' להא דתנן שלש עגלות הן ע' פ' ר"ע במס' שבת דא' שם העשוי' כקתדרא כו' טמאה מדרס כו ופירש"י שם שלישיבה עומדת ואינה מיטהרת בשום נקב וכיון שאין עומדת על הקרקע ממש לא בטלה אגב ארעא ולא דמי' למה שהתירו הפוסקים לקבוע גיגית דהתם שעומדת על הארץ ממש אין תורת מדרס עלי' והוי כמי שעומדין על הארץ משא"כ הכא ויש לעיין הרבה בזה וגם יש בזה חשש בדין החיבור מדין הניצוק והקטפרס אינן חיבור ועיין מ"ש התוי"ט פ"ו דמקוואות מ"ח בהא דמטהרין המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב ובפ"ג מ"ב שם דאית דל"ג העליון מן התחתון משו' דקי"ל ניצוק אינו חיבור ע"ש ע"כ מהראוי עכ"פ לבטל תקנה זו דקביעת גיגית בשום אופן שיהי' ודי להקל בהטלת חמין לתוך המקוה וכמבואר לעיל ובתשו' הקודמת והצעתי קצת מדברים אלו לפני מו"ר הגאון מוהר"ח נ"ע מוואלזין זה רבות בשנים והסכים לזה שאין לקבוע כלי בשום אופן ודו"ק היטב: