אור ברסלב
משכנות יעקב מג שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

מג שאלה

הלכות מקוואות

בדין המקוואו' ע"י חפירות הקרקע בעומק עד שמוצאין מים נובעין מעצמן וכשרוצין לנקות אותן אם צריכין לנקוב הכלי ששואבין בו המים בשפופרת הנוד כדי שלא יהיו המים הנופלין מן הכלי אל המקוה שאובין ויפסלו המקוה כשתחסר מארבעים סאה או נאמר שהמקוואות הללו דין מעיין להם ואין נפסלין בשאובין כלל ע"כ תורף השאלה בקיצור:

תשובה הנה צריכין אנו לחקור בזה ב' חקירות הא' הוא אם הוא דין ברור ופשוט שהמעין אין נפסל בשאובין והב' אם המקוואו' הללו דין מעיין עליהן או לא ומתוך זה תתברר שאלתינו אי"ה על בוריה:

הנה הרב מהרי"ק ז"ל בתשובותיו העמיק הרחיב בזה הדין דמעיין אם נפסל בשאובין וסוף דעתו נוטה להקל בדבר אם יש טורח לנקות לגמרי ובפרט בספק אם יפלו הג' לוגין בפעם א' כפי שיעור הצירוף ואחריו נמשכו הרב ב"י והרמ"א ז"ל וקבעו כן על ספר להקל בדבר לעת הצורך:

ושורש ד' מהרי"ק ז"ל כי ירד לדעת מנין הפוסקי' החולקים ע"ז ולא מצא רק דעת הר"מ ב"ר חסדאי ודעת המרדכי מלשון פוקקין נקבי הנביעה כו' ומבואר כ"ז גם בב"י והביא דעת רוב הגדולים המתירים כגון הרא"ש והטור והר"מ מרוטנבורג והא"ז ור"ש ורשב"א בתשו' שפסקו שאין מעיין נפסל בשאיב' ובפרט שלדעת הרמב"ם וראב"ד והגאוני' מעיין מטהר בכ"ש אף לאדם וא"כ בודאי אין נפסל בשאיבה כמו מקוה של ארבעים סאה ועוד מוכח כן ממתניתין דמעיין שהעבירו ע"ג שוקת כשר חוצה לו דליכא לאוקמה דווקא בכלים כיון דלדידהו אין חילוק בין אדם וכלים כל אלו דברי מהרי"ק ז"ל בקיצור נמרץ והוא ז"ל האריך הרבה בדבר זה:

וקודם שנבא לעומק הדבר אני תמי' מאוד על מהרי"ק ז"ל והב"י אשר לא מצאו חולקים בדבר דהא בתשו' הרא"ש גופי' קודם אותה תשובה הובא שם תשו' כמה גדולים שהצריכו לנקוב הכלי אף במעיין הרב ר' אברהם הלוי ור' יואל שאלו מאת הרב ר' חיים פלטיאל אם יש לסמוך על נקיבות השוליים או אולי לא מהני והשיב להם דמהני והביא כן בשם הר"ש דמהני עכ"פ דעת שלשתן דאף במעיין פסלי שאובין ואף שהרב ר' אברה' הלוי שאל אח"כ גם מהרא"ש ז"ל והשיב לו כפי שיטתו שאין נפסל כלל מאן יימר שקיבל ממנו ומשמע שהי' ג"כ גדולים שהרב ר' חיים השיב להם מה ידעתי ולא תדעו אתם כו' וכ' עוד וקטניכם עבה כו' וגם הרא"ש כ' בתחלה מי אנכי הצעיר בא אחרי מלכים אשר כבר עשוהו כו' הרי נהג בהם כבוד ולמה נבטל כל אלו הדעות וגם אח"כ כ' הרא"ש שדן לפני מורו מהר"מ ז"ל תמהני אשר שמעתי שכמה גדולים נצטערו לנקות מקוה שמימי' הם נובעים כו' הובא לשונו גם בב"י הרי הודה הרא"ש ז"ל שכמה גדולי' נצטערו בדבר ואיך נשליך כל אלו הדעות אחרי גיווינו וכן משמע מדברי התוספות בתמורה שכ' שכשמנקין המקוה ובאין אחרים תחתיהן כו' יש לנקוב כו' ואין לפרש כוונתן על המים שנופלין מהכלי דהא אח"כ כ' אע"פ שנופלים כו' וגם לשון באים אחרים תחתיהן משמע דבמעיין מיירי שנובעין אחרים ואפ"ה הצריכו לנקוב וזה שלא כדעת הרא"ש ואף שהב"י ז"ל כ' שאולי התוס' במקוה מיירו לענ"ד אגב שיטפי' כ' כן וגם עיקר הטורח הזה של הכלי לנקוב אין בו צורך למקוה מכונסין דהא יכול לשאוב כולו עד שלא ישאר בו מים כלל או שישאר פחות מג' לוגין וטורח נקיבה זו למה א"ו דרק במעיין צריך לזה כיון שנובעין המים מתחת וא"א לשאוב כולן עד שלא ישאר ג' לוגין כי נובע תמיד ואין תקנה רק לפקק נקבי' או לנקוב הכלי ובאמת גם ד' הרא"ש ז"ל שכ' בתשו' ששמע שהגדולים נצטערו בדבר לנקות מקוה שמימי' נובעין וכ' ז"ל שהשומעין מפי הגדולים טעו שהמה רצו לנקות מקוה שמימי' מכונסין והם טעו אף במעיין כו' ואי במקוה שמימיו מכונסין למה נצטערו בדבר איך לנקות הא יוכלו לשאוב עד שלא ישאר בו ג' לוגין מים או שלא ישאר בו כלל ומה טורח צריך לזה ועל מה זה יצטערו הגדולים בדין הנקיבה אי מועיל או לא וגם בשם ר' שמשון כ' שם שמועיל הנקיבה ומה להם כל הצער הזה אבל אם היתה כונתם על מעיין ודאי ניחא וגם במרדכי בתשו' מהר"ם ז"ל שהשיב להרב ר' יהונתן ז"ל מבואר להדי' שהרב ר' יהונתן דעתו בפשיטות דאף במעיין פסלי שאובין רק נסתפק אי סגי בנקב כ"ש או לא ומהר"מ ז"ל השיב לו דבמעיין לא פסלי כלל עכ"פ הרי כמה גדולים מחמירים בדבר ה"ה תוס' דתמור' והר"מ ב"ר חסדאי והר"ר יהונתן והמרדכי והר"ר חיים פלטיאל ור' אברהם האי ור' יואל ז"ל:

והנה הרא"ש ז"ל שם בתשו' הביא ראיות לדבריו ראי' ראשונה ממשנה דריש מקוואות למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין שריבה עליו מים שאובין שוה למעיין לטהר בכ"ש כו' הרי להדי' שהמעיין שיש בו מים מועטין אין נפסל ברביית מים שאובין ולכאורה דבריהם תמוהים דאיהו ז"ל כ' בכמה דוכתי שהמעיין מטהר בכ"ש לכלים אבל לא לאדם דבעי מ' סאה וא"כ מאי ראי' מייתי מההיא דילמא התם איירי בכלים וע"כ הכי מיירי כיון דא' להטביל בו בכ"ש ולאדם הא בעי מ' סאה וכ"כ הר"ש ז"ל שם בהדי' ובפ' חמישי דשם איירי בכלים ודקדק מל' מטבילין ולא א' טובלין כו' אע"כ דהיינו דוקא לכלים ע"ש וא"כ מאי ראי' היא זו דכ"ע מודו דלכלים אין נפסל בשאובין כיון שהיה בו שיעור טבילה מעיקרא שוב אין נפסל לעולם כמו מקוה של מ' סאה אבל לגבי אדם שאין בו שיעור לטהרו י"ל דנפסל בשאובין וכן הראי' השני' שהביא ממתניתין דפ"ה מעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול העבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לו שהמעיין מטהר בכ"ש כו' והק' בשם הר"ש דאף תוכה ליתכשר כיון דמחובר למעיין ומעיין מטהר בכ"ש ותי' דבדין הי' כן להכשיר אף תוכה רק משום גזירה אין להטביל תוכה אבל לאחר שיצאו חוצה לו כשר ש"מ שאין המים נפסלין בשאיבה כשהן מחוברין למעיין כ"ש ואף בתוך השוקת כשר לטבול מן הדין דאל"כ אף חוצה לו פסול שכבר הן נשאבין ע"כ תורף דבריו וגם ראי' זו איני מכיר כלל דע"כ גם ההיא איירו לכלים דהא א' העבירו ע"ג השפה כ"ש כשר חוצה לו שהמעיין מטהר בכ"ש והא ודאי דווקא לכלים וכ"כ הר"ש ז"ל שם באריכות בתחלה הק' על הך דמעיין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה כו' והק' אף בתלמי לתכשר וכ"ש בבריכה דהא מעיין מטהר בכ"ש ואין נפסל בשאובין כיון דמחובר למעיין ותי' דהך דתלמי איירי לאדם דבעי מ' סאה ואיירי שאין מן המעיין לתלמי מ' סאה וא"כ התלמי פסול לאדם וגם הבריכ' ואח"כ הק' על הך דשוקת דע"כ א"א לאוקמא לאדם דהא סיפא איירי לכלים דקתני שמעיין מטהר בכ"ש וא"כ גם תוכה לתכשר וע"ז תירץ משום גזירה אמנם היינו דוקא לכלים לא לאדם כדכ' על הך דתלמי והיכי אשכחן דהדר בי' הר"ש ז"ל מההיא ואיך א"כ הביא הרא"ש ז"ל ראי' לדבריו אף לאדם מד' הר"ש ז"ל דאיירי דוקא לכלים:

והנה הרב מהרי"ק ז"ל עמד קצת בזה וכ' דס' הרא"ש ז"ל כיון דעכ"פ לכלים הן כשרים א"כ אף המים סלקא להו השקה למהוי זרועים ומחוברים ובטלו מתורת שאובין וא"כ הוכשרו גם לאדם דכמו שהן נכשרין מטומאתן גם הן נכשרין לטהר וכמו שכ' הרא"ש ז"ל על מקוה של מ' סאה שאין נפסל בשאובין מהך סברא כיון שהמים נטהרין מטומאתן בהשקה זו מטהרין ג"כ ולכאורה היא ס' נכונה דלמה יגרע טהרת המים מטהרת כלים וכיון שהמים מטוהרין והן כזרועין עולין ג"כ משאיבתן אמנם א"כ הדרא קושיא לדוכתא גבי הך דתלמי ובריכה למה פסלינן עכ"פ לאדם כיון שמי התלמי והבריכה מחוברין למעיין הוא מטהרן מטומאתן ושאיבתן דמהאי טעמא מכשרינן לכלים רק בההיא דשוקת פסלינן תוכה משום גזירה ומכשרינן חוצה לה ואמאי פסלינן מי הבריכה שיש בהן מ' סאה לאדם משו' שאובין הא ס"ל להרא"ש ז"ל דכמו שעלו מטומאתן כך עלו משאיבתן וא"כ אין מים שבבריכה שאובין וע"כ צ"ל דאף שהמים נטהרין מטומאתן אין ענין זה לשאובין דכל זמן שאין בו שיעור לטבול אין השאובין המחוברין לו עולין מידי שאיבתן ופסולין לאדם עכ"פ א"כ למה לא נאמר כן גם בשאובין המעורבין לגמרי במעיין דאף שעולין מטומאתן שם שאובין עלייהו ופסלי דהא לענין השקה אין חלוק בין מעורבין לגמרי ובין מחוברין כשפופרת הנוד וסלקא להו השקה וגם כאן מניין לנו לחלק לומר דמעורבין עדיף טפי והרי הרא"ש ז"ל הכשיר אף מעיין שאין בו רק רביעית ולמלאות חביות גדולות ולשפוך לתוכו ואיזה עירוב הוא זה אדרבה מדין ערוב הי' שיבטל המעיין ברוב כמ"ש גם מהרי"ק וע"כ מדין השקה וא"כ אין לחלק בחבור כשפופרת הנוד או בעירוב גמור ועכ"פ אין כאן ראי' כלל מהנהו משניות דמקוואות דשם ודאי לכלים איירי דלא איירי רק בחיבור:

ויותר נראה שדעת הר"ש ז"ל שפירש הנהו משניות לכלים ופסל בהך דתלמי לאדם אף בבריכה שיש בה מ' סאה כיון שאין במעיין המחובר בו מ' סאה דה"ה בעירוב מים ג"כ דעתו כן דפסלי בין שאובין דאין ס' לחלק כלל ביניה' וכמש"ל וכ"כ התה"ד בהדי' דאדרבא לדעת הסוברי' בהך דשוקת דלהכי פסול לאדם משום שאין המעיין המחובר לו מ' סאה כ"ש בעירוב רוב מים שאובין למעיין כ"ש דפסול ג"כ:

והנה הרא"ש ז"ל עצמו בפ' מרובה כ' בהדי' על הך דמעיין שהעבירו ע"ג שוקת פסול דאיירי לאדם וכשאין במעיין מ' סאה קודם שיגיע לשוקת ומשמע דלכלים כשר אף בשוקת ואפ"ה פסול לאדם רק דבאמת פי' זה ק' מאד דהא סיפא ע"כ לכלים איירי העבירו ע"ג שפה כ"ש כו' שהמעיין מטהר בכ"ש כקושיית הר"ש ז"ל והכא לא ס"ל להרא"ש ז"ל פי' הר"ש דאף לכלים פסול ומשום גזירה דלפ"ז אף שיש במעיין ארבעים סאה פסול מגזירה זו כמבואר להדי' בר"ש עכ"פ סברתו כאן נ' שהיא לדעת הפוסלין שאובין במעיין וכן יראה לי מדברי הסמ"ג הביאו הב"י ג"כ שכ' ג"כ הך דינא שמטבילין בתוך כלי המחובר למעיין או מקוה ומטעם דכמו דסלקא השקה מטומאתן סלקא נמי משאיבתן והק' מהך דבור מלא שאובין והאמה נכנסת כו' ומהך דשוקת ותי' דאיירי שאין באמה ארבעים סאה ומעיין בעי ארבעי' סאה לטבילת אדם וכיון שאין בו ארבעים סאה לא סלקא לי' השקה לטבילת אדם בבור הרי להדי' דמוקי הך דבור ואמה במעיין ואפ"ה הבור פסול אף שהמעיין הולך ומתערב בו ומשמע להדי' דמפ' הנהו משניות דוקא לאדם אבל לכלים מכשר שהרי כתב לא סלקא השקה לטבילת אדם כו' רק בהך דתלמי כו' כ' שם לפסול לגמרי אף שיש מ' סאה מטעם אחר ע"ש עכ"פ דעתו שם דמעיין כ"ש אין מטהר מים שאובין לאדם עכ"פ וכן הביא הב"י בבד"ה בשם הריטב"א שתי' בשם תוס' דהך דאמה ושוקת מיירי לטבילת אדם וכשאין בהם מ' סאה קודם שיגיע לבור ולשוקת כו' ולא ידעתי איך לא הרגיש הב"י במה שמוכח מדבריהם שאין מעיין קטן מטהר שאובין ושלא כדעת הרא"ש ז"ל ולא עוד אלא שסתם בשו"ע בכמה מקומות כדעת הרא"ש ובסעיף י"א כ' מקוה שהיא מלאה שאובין שהמשיכו עלי' מעיין אף שיש בו מעט מים כו' מטהרין המרובין והוא לגמרי היפוך דעת הסמ"ג והתוס' וריטב"א שכ' דהך דאמה איירי במעיין ואפ"ה אין מטהר מי הבור השאובין לאדם כיון שאין בהן שיעור לאדם ולדעת הרא"ש ז"ל צר ך לפרש הך משנה דבור ואמה היינו בחרדלית של גשמים וכמו שפי' הראב"ד ז"ל הובא בב"י דס"ל דאין מעיין צריך מ' סאה ואף שגם הר"ש פי' כן היינו דלא נצטרך לאוקמה דוקא לאדם דלכלים ודאי כשרים במעיין לכן פי' דאיירי בחרדלית דלשון פסול משמע טפי אף לכלים כמ"ש הר"ש ז"ל בפ"ה בהך דשוקת אבל הא הסמ"ג ותוס' וריטב"א כ' להדי' דאיירי אף במעיין ולאדם פסול ואיך סתם הב"י דלא כוותייהו וגם כל האחרונים לא העירו כלל בזה זה תמוה מאד:

והנה הרא"ש ז"ל עצמו שיטה אחרת יש לו במשנה דשוקת שמפרש כפי' הרמב"ם העבירו ע"ג שפה היינו שהמעיין נמשך על שפת השוקת מקצתו ומקצתו תוך השוקת וכל המים נמשכין אח"כ ויוצאין לחוץ וברישא איירי שכל המים נכנסי' לשוקת דאז פסול לגמרי אף אחר שיצאו לחוץ ואף שיש מ' סאה מן המעיין לשוקת אפ"ה נפסלין בשוקת ע"ש שחילק בין דין זה לדין דמטבילין כלי בתוך כלי אבל בסיפא שמקצת מעיין הולך על שפת השוקת כשר חוצה לו אף שהמים היוצאין מהשוקת הן שאובין נטהרין הן בקצת המעיין ההולך חוץ לשוקת שהמעיין מטהר בכ"ש ולפירוש זה איכא לאוקמה סיפא אף לאדם ומיירי שיש במים שחוץ לשוקת ארבעים סאה ומאי דא' העבירו ע"ג שפה כ"ש קאי על קצת המעיין הנמשך ע"ג שפה ולא על מים היוצאין חוץ לשוקת וזה הי' עולה כפי דעת הרא"ש ז"ל דמעיין קטן מטהר מים שאובין מרובין אבל לפי' הרא"ש ז"ל דהעבירו ע"ג שפה היינו שהמים שבתוך השוקת יוצאים קצת חוץ לשוקת וברישא איירי שנשארי' בתוך השוקת א"כ ע"כ האי כ"ש אמים היוצאי' קאי שהם מועטים ואהא א' שהמעיין מטהר בכ"ש וע"כ בכלים איירי כקו' הר"ש והרי הרא"ש ז"ל בתשוב' הולך בשיטת הר"ש ז"ל דהעבירו ע"ג שפה היינו שיוצאין המים חוץ לשוקת שהרי כ' שם כל ד' הר"ש דמן הדין הי' מותר לטבול גם בתוכו וכ' דאל"כ גם חוצה לו הי' אסור בהעבירו ע"ג שפה שהרי השוקת מפסיק בין המעיין למים שחוצה לו כו' ע"ש ואי לפירוש הרמב"ם והרא"ש ז"ל עצמו בהעבירו ע"ג שפה דהיינו שנמשך המעיין גם בצד השוקת א"כ הרי חיבור גמור מן מעיין שמצד למים שחוץ לשוקת. א"ו שדבריו שם הן כפי שיטת הר"ש ז"ל וא"כ ראייתו תמוה דע"כ איירי לכלים דקתני שמעין מטהר בכ"ש וכן כ' הר"ש ז"ל שם בהדי' כשר חוצה לו להטביל בו מחטין וצינורות כו' אמנם אף לפי' הרא"ש ז"ל עצמו אין הכרח כלל לפרש דאיירי אף לאדם דאכתי איכא לאוקמה בכלים כמו בכל דוכתי דא' המעיין מטהר בכ"ש היינו בכלים ה"נ כן הוא וכ"כ הרשב"א ז"ל בספר ת"ה הארוך דהא דקתני בפ"ק דמקוואו' שוה למעיין לטהר בכ"ש וכן הך דפ"ה דקתני שהמעיין מטהר בכ"ש היינו לכלים והן הן השתי משניות שהביא הרא"ש ז"ל ראי' מהן ולקמן נבאר אי"ה דעת הרשב"א ז"ל בכל זה עכ"פ ד' הרא"ש ז"ל בתשו' זו צריכין נגר והן נגד כמה גדולים הסמ"ג ותוס' וריטב"א ור' יהונתן ור"מ בר חסדאי ומרדכי ור"ש והרח"פ ז"ל ודעימי' שכולן סוברין שמעיין נפסל בשאובין:

ועתה נבא לדעת הרשב"א ז"ל הנה מד' הרשב"א ז"ל בתשו' המיוחסות סי' רל"א הובאה בב"י ג"כ משמע להדי' דס"ל דאף לאדם אין המעיין נפסל בשאובין וכ' בהדי' דבמעיין א"צ לנקוב הדלי ועיקר השאלה היתה לאדם דאין לנו טהרת כלים האידנא א"ו ברור דכונתו לאדם ואפ"ה ס' דאין נפסל כלל בשאובין וכן דקדק המהרי"ק וב"י ז"ל מתשובתו זו:

ואולם עומד קצת לנגד זה דבריו ז"ל בתשו' ח"ג סי' רכ"ח דמשמע לכאורה להיפוך והובאה ג"כ ביתה יוסף שכ' על מעיין הנמשך לתוך כלי שבבור ומשם יפרד כו' וכ' בהדי' דאם יש במעין שלפני הכלי ארבעים סאה מותר לטבול אף בכלי ומשמע אף לאדם דהא לטבול קאמר אבל כשאין במעיין מתחלה ארבעים סאה אין לטבול ולהטביל כלים בתוכה אבל חוצה לה מותר להטביל כלי' בכ"ש אבל לאדם בעינן שיהי' מ' סאה במים שחוץ לכלי וכ' כן עפ"י מתניתין דשוקת ומפרש למתניתין בין לכלים בין לאדם תוכה פסול וחוצה לה כשר והוא מפרש ג"כ כפי' הר"ש בהעבירו ע"ג שפה כו':

והנה לכאורה מדהכשיר לטבול בתוך הכלי כשיש במעיין מ' סאה קודם הכלי מוכח דלא ס"ל הנהו גזירות שכ' הר"ש לחלק בין כלים מחוברים או כלים המטלטלין דלדידי' אף שיש ארבעים סאה במעיין אין לטבול בתוך הכלי וכן ל"ל הך סברא שכ' הרא"ש ז"ל בפירושו למשניות לחלק בין שהכלי הוא בצד המעיין לבין השידה והתיבה שבים שהים מקיפן כו' דלדידי' ג"כ אף כשיש ארבעים סאה במעיין אסור לטבול בתוך הכלי כמ"ש הרא"ש ז"ל בהדי' שם דאף בארבעים סאה אסור ולא ס"ל להרשב"א ז"ל הנהו גזירות כלל רק כ' דבריו ע"פי הדין דמטבילין בתוך כלים כו' ואפ"ה כ' דכשאין במעיין ארבעים סאה אין טובלין בכלי וא"כ ק' למה אין טובלין כיון דס"ל בתשו' דלעיל דמעיין כ"ש מטהר שאובין וגם הרא"ש מפני זה כ' דאף בתוכו מותר מן הדין רק משום גזירה והרשב"א ז"ל הא ל"ל הנהו גזירות דא"כ אף בארבעים סאה פסול אמנם עוד ק' יותר למה כ' הרשב"א ז"ל דאף כלים אין להטביל בתוכו כשאין בו ארבעים סאה הא לכלים ודאי לא בעי מ' סאה וכמו דלאדם שרינן לטבול כשיש במעיין מ' סאה ה"נ לכלים אף שאין בהן מ' סאה לכן נ' לומר דהרשב"א ז"ל רוח אחרת אתו בפי' המשנ' דשוקת ולפי"ז לק"מ:

דהנה מה שנ' מדברי הר"ש והרא"ש ז"ל דהמים שבשוקת נחשבין ודאי שאובין רק שהמעיין מטהרן בחיבורו אם לכלים לבד או אף לאדם לדברי הרא"ש בתשו' לכן הוצרכו לחדש גזירות לפסול בתוכו כו' ונ' ברור דהרשב"א ז"ל לא ס"ל לזה כלל להחשיבן שאובין שהרי כ' בהדי' על מה שהכשיר חוצה לו אף שאין במעיין הקודם מ' סאה ואין המים נחשבין שאובין שעדיין מחוברין למעיין כו' פשטות לשונו משמע להדי' שאין הכוונה שאף שהן נשאבין המים מטהרן שא"כ הי' לו לפרש ולהזכיר דין השקה גם לשון שעדיין כו' לא מ' הכי למבין רק ברור כוונתו כיון שהן עדיין מחוברין למעיין ולא נעקרו משורש המעיין אינן נקראין שאובין כלל כיון שלא נתלשו רק מחוברין למעיין תמיד כמו ששנינו בהך דסגוס עבה כו' דכ"ז שלא הגביהו לגמרי מן המים אין המים שנבלעין בו נחשבין שאובין כיון שעדיין מחובר למקוה אבל אם הגביהו לגמרי מן המים המי' שבו הן שאובין הרי להדי' דאין קרוי שאובין רק התלושין לגמרי מן המקוה או המעיין ה"נ כן הוא ממש ולכן חוצה לו כשר בודאי וכ' הרשב"א ע"ז שהכל מי מעיין וזה מורה ג"כ כמ"ש ולענ"ד זו ס' נכונה עד מאוד ומתורץ בזה כל קו' הרא"ש ז"ל למה חוצה לה כשר אשר מזה הוכיח דאף תוכה כשר מן הדין ולדברי הרשב"א לק"מ רק בתוך הכלי ס' הרשב"א דפסול מן הדין אף לכלים ונ' סברתו דהך פסול הוא מטעם שאין טבילה בכלים אף שאינן שאובין מ"מ דומיא דמעיין בעינן שעיקרו בקרקע וכמ"ש כמה פוסקי' הביאן הבית יוסף לפסול מקוה שבתוך כלי אף שאינו שאובין וכן אף למ"ד כולו שאוב הוא מדרבנן מודה דבכלי פסול מה"ת כמבואר בראשוני' ולכן אם באנו לדין על הכלי הרי היא מקוה פסולה מטעם כלי לא מטעם שאובין רק כשיש ארבעי' סאה במעיין הקוד' מכשרינן ממתני' דמטהרין מקואות הפסול מן הכשר ושנינו עירוב מקואות כשפה"נ כו' וכן מהך דמטבילין כלי בתוך כלי כו' שהמי' שבכלי מחוברין למקוה כשר אבל כשאין במעיין מ' סאה אין עליו שם מקוה כשר לטהר ממנו המקוה הפסול ולכן אין להטביל בו אף כלים אף דלכלים כשר המעיין אין עליו שם מקוה לטהר המקוה הפסול אם לא שיהיה כשר אף לאדם אבל חוצה לו כשר כיון שאין המים פסולים רק המקום גורם ולענ"ד הדבר הזה כפתור ופרח בד' הרשב"א ז"ל בתשו' זו ולפי"ז אין זה סותר כלל למ"ש בתשו' האחרת דאין מעיין נפסל בשאובין דהכא לא משום שאובין פסלינן כדי שנאמר שמי המעיין יטהרו השאובין רק אדרבא שם מעיין עליהם אף בתוך הכלי רק אויר הכלי קולטתן לפסול וכל המגיע לכלי נפסל ואיך יטהרום רק אנו צריכין להכשיר מטעם חבור למקוה כשר לכן בעינן מ' סאה כמש"ל אבל בפסול שאובין כל שיגיעו שם מי מעין הרי אין יכולין להפך את המעיין להיות שאובין רק אדרבה המעיין מכשיר השאובין זו היא דעת הרשב"א ז"ל לענ"ד שלא יהיה סתירה בדבריו ח"ו ונמצינו למדין שגם דעתו ז"ל כדעת הרא"ש ז"ל שאין מעין נפסל בשאובין אף לאדם:

ולכאורה ק' לדעת הרשב"א דכל שמחובר למעין אין שם שאובין עליו א"כ הך משנה דשוקת שבסלע כו' דאמרינן היתה כלי וחיברה בסיד ממלאין בה כו' ופוסלת המקוה כו' אלמא דכלי המחובר למעיין שם שאובין עליהן מדפסיל המקוה וצ"ל דשם איירי כשהפסיקן ופקק נקבי המעיין ונעשו שאובין ולכאורה ע"כ מוכרח דשם מיירי הכי דא' ממלאין בה ומקדשין ומזין כו' והתם בעינן דוקא שיתלשו בכלי ע"י אדם ע"ש ועדיין ק' דלחשוב נמי הא דבסלע טובלין ומטבילין בו ובכלי אין טובלין ומטבילין אף שחברה בסיד ואין כאן מקומו לעיין בזה ועוד יש לי להקשות לדעת הסוברים דהך דשוקת מיירי לאדם אבל לכלים המעיין מטהרם וא"צ לנקבם א"כ הך דשוקת יהוא שכל טהרות שבירושלים נעשו ע"ג התם ודאי כלים היו מטבילין בה כדמשמע לישנא דטהרות ואם כן למה הוצרכו לנקבה כשפה"נ להוציאה מדין כלי הא כיון שמחובר למעיין אף כ"ש מטהרי אם לא שנאמר דעל עיקר חיבורה להמעין הי' הנקב הזה שהצריכו לעשות הנקב המחברן למעיין כשפה"נ שיהי' חיבור גמור ופחות מכן אין מחבר וב"ש הוו ס"ל דבעי רובא וס"ל דעירוב מקואות לא סגי כשפה"נ וכן יראה מד' הרשב"א בח"ג שם שמפרש אותה לענין עירוב מקואות וכפי שיטתו שם שיש במעין ארבעים סאה ויש בענינים אלו דברים ארוכי' ועמקים מאד אין דעתנו בו כטיפה מן הים כי אין אתנו יודע עד מה בעומק משניות וברייתות שבס' טהרות ובארבעה לא מצינו כו' רק כתבנו זה המעט לעורר לב המעין עד יערה עלינו רוח טהרה ממרום רוח דעת זה ס' טהרות:

עכ"פ הנה עינינו רואו' שזו מחלוקת גדולה בין הראשונים שדעת הרא"ש והרשב"א ומהר"ם ז"ל שאין המעיין נפסל בשאובין אמנם דעת הרמב"ח והר"ר יהונתן והתוס' דתמורה והסמ"ג וריטב"א בשם תוס' שפירשו להך דאמה ובור במעיין ואפ"ה פסול וזה בבירור שלא כד' הרשב"א והרא"ש שאין כאן פסול כלי כלל גם אין צורך לעירוב מקואות כי עיקר המעיין נמשך לתוך בור השאובין ואפ"ה פסול וכן דקדק המרדכי מל' פוקקין כו' וכן דעת הרח"פ ודעימי' בתשו' הרא"ש וכן יראה לי שהיא דעת הר"ש ז"ל:

ואין להביא ראי' מדברי ר' שמחה וא"ז שכ' כדעת הרא"ש דאינהו לשיטתיהו דס"ל מעיין מטהר בכ"ש אף לאדם כמבואר במרדכי וכ"כ התה"ד והאגודה שלא ראו מעולם נוהגי' כן להקל כדעת הרא"ש ובפרט שבארנו שכמעט רוב הצרפתים מחמירים בדבר חלילה להקל נגדם:

ולענ"ד אחר העיון יש להביא ראיות נכוחות לדעת המחמירים. הנה ידוע שדעת גדולי הצרפתים ר"ת ורשב"ם ורשב"א וכן יראה הסכמת הרא"ש ז"ל עצמו בפ' מרובה דמקוה שכולו או רובו שאוב הוא פסול מה"ת רק פסול דג' לוגין הוא דרבנן והביא הרא"ש ז"ל בפ' מרובה ראיות לדבר ור"ת הוסיף עוד דבתחלה אף ג' לוגין פוסל מה"ת רק ע"פ המים בעינן רוב עיי"ש בד' הרא"ש ז"ל באורך וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בכמה מקומות:

והנה לפי ד' הרא"ש ז"ל ומהרי"ק דכל שהמים עולין מטומאתן עולין ג"כ משאיבתן א"כ הרי מה"ת מקוה שאין בו כ"א רביעי' מטהר כלים ולא בעי' מ' סאה רק לאדם מה"ת אבל לכלי' לא רק חכמי' גזרו על רביעי' דמקוה ובטלוה ולכן כ' הרא"ש והתוס' דהא דדריש בת"כ מקראי דמעיין מטהר בכ"ש ומקוה במ' סאה הוא אסמכתא ומדרבנן כיון דע"כ לכלים איירי דלאדם בעי מ' סאה אף במעין ולכלים אף במקוה סגי מה"ת וכיון דכלים נטהרין במקוה של רביעית ה"ה מים טמאין לפי ס' הרא"ש ז"ל ומהרי"ק וא"כ עולין ג"כ משאיבתן כמו שעולין מטומאתן וא"כ לא משכחת לפסול רוב שאובין מה"ת דכל שהי' בו מתחלה רביעי' מטהרין כל המים השאובין מה"ת משאיבתן אם לא שבאו השאובין בתחלה ואז א"צ לרוב לדעת ר"ת ודעימי' דאף בג' לוגין פסול מה"ת ועוד דמשמע להדי' מדברי הרא"ש דכל שאין במקוה כ"א סאין כשרין ואח"כ שפך להן שאובין פסול מן התורה לאלו הפוסקי' וכן מוכח מתוך ראיותיו שם וק' למה הא נטהרו המים מן התורה והא לדעת זו דמעיין בעי מ' סאה לאדם לא מצינו חילוק כלל במקרא בין מקוה ומעין ודינן שוה מה"ת ולכן הוצרכו לומר דהך דרשא אסמכתא היא וכיון דמכשרינן במעיין קטן מטעם הכשר המים כן ג"כ ממש במקוה דרביעית וא"כ פסול שאובין היכי משכחת לה וע"כ צ"ל דכיון שאין מטהר לאדם פחות מארבעי' סאה אין להשלימם בשאובין ואם רוב שאובין פסול מה"ת אף שהמים עצמן נטהרו מטומאתן אין זה ענין לכן דגזירת הכתוב דכל שרוב המקוה נעשה בידי אדם פסול ואין תלוי כלל בטהרת המים וא"כ ה"נ ממש במעיין לדעת הסוברים דבעי מ' סאה אף שהמים טהורין בכ"ש כיון דלאדם בעינן מ' סאה אין להשלי' השיעור מקוה בידי אדם וזו לענ"ד ס' וראי' ברורה ואמיתית אין לנטות הימנה רק היכא דיש שיעור מקוה בזה שפיר מצינו למימר דאין נפסל לעולם בשאובין כיון דעיקר המקוה נעשה בידי אדם ואף בזה יש מגדולי הראשוני' שלא רצו להכשיר ברוב שאובין ועין בתוס' דנדה גבי אבוה דשמואל עביד לבנתי' מקואות כו' מה שכ' שם בשם ר"ח והערוך שהטעם משום שאיבה ע"ש וכבר כ' הרשב"א שגם הראב"ד חושש בזה להחמיר ברוב שאובין ועיין בר"ן נדרים שגם דעתו קצת נוטה לזה וחולק בין שריבה בעיקר גומת המעיין דאז אף שרבו השאובין אין נפסל אכל אם ריבה במשך הנהר כל שרבו הנוטפי' פסול וא"כ ה"ה דפסלי שאובין לגמרי דהא לדבריו שם כל שנפסל בזחילה בטל מעליו שם מעין כלל לכל מילי וא"כ ה"נ לשאיבה וכ"כ הרשב"א בשבת פ' במה אשה בהך דאבוה דשמואל כו' לדעת זו לפסול אף בשאובין כל שריבה במשך הנהר עכ"פ כל זה סותר לדברי הרא"ש דכל שהמים נטהרין מטומאתן יוצאין משאיבתן ג"כ דהא בכולהו איכא שיעור מקוה או מעיין בתחלה ואפ"ה ס"ל לאלו הגדולים דפסול ואף דבזה לא קיי"ל כוותייהו עכ"פ בנ"ד ודאי מוכח הראי' שכ' לעיל מהך דרובו שאוב כו' שלא כדעת הרא"ש ומהרי"ק:

ועוד מוכח כן יותר דהא מבואר במשנה דריש מקואות דבימי תמציות שלא פסקו אף שאין בהן ארבעים סאה ואין אדם וכלים טובלין בהן עכ"ז מטבילין בהן המים לטהרן מטומאתן וא"כ לס' הרא"ש ז"ל נימא דגבי מי תמצית שאין בהן ארבעים סאה לא פסלי בהו שאובין אף שאין אדם וכלים מטהרין בהן הא המים השאובין מיטהרין בהן והן כזרועין ומחוברין וא"כ יצאו מידי שאיבתן ולא אשכחן בשום דוכתא לומר דפעמים יש מקוה פחותה מארבעים סאה שאינה נפסלת בשאובין הא ודאי ליתא א"ו דלא תלי' בהא כלל אלא כל להשלים שיעור מקוה פסלינן שאובין וא"כ מה לי מעיין או מקוה כיון דפסקינן דמעיין בעי מ' סאה לאדם ודאי לא משלמינן לי' בשאובין ונפסל לדעת זו:

ועוד ראי' נכונה מהא דא' במס' תענית טבילה בחמין מי איכא וה"נ א' בברכו' ודחיק לאשכוחי בחמי טברי' ומאי קושי' אי נימא דמעיין כ"ש ממלא שאובין וכשר אף לאדם הא משכחת לה במעיין שיש בו כדי רביעית ושפך לתוכו ארבעי' סאה שאובין חמין ול"ל לדחוק בחמי טברי' שאין מצוי וכבר הוכיחו מזה תוס' בתעניות ובתמורה לפסול כולו שאוב בהמשכה דא"כ משכחת לה בחמין וא"כ אכתי ק' דמשכחת לה בפשיטות בלא המשכה א"ו דגם במעיין נפסל בשאובין כל שאין בו שיעור טבילה לאדם ואין להקשות דאכתי משכחת לה שהמשיך לתוכו י"ט סאין חמין דהא שאובה מטהרת ברבין והמשכה. כבר הק' כן תוס' בתמורה ולא תרצו כלום ולי נ' לתרץ כיון דרוב המים הם צוננים אולי אין שם חמין עליהם לענין איסור רחיצה בחמין בתעניות ע"ש ויש בזה מקום גם לענין שבת דאסרינן בי' רחיצה בחמין אם אסור בתערובת רוב צוננים ולולי זה אין היתר לטבול בשבת במקואות שלנו עתה שמחממין אותן בהרבה חמין וכבר עמדו קצת אחרונים בזה אבל לפמ"ש א"ש המנהג ושורש הדבר יש לעיין בין חפיפה בשבת אי שרי' אי לא ע"ש:

ובר מן דין דעיקר דין המשכה ורבי' כמה מחלוקת בדבר דאיכא למ"ד דלא שרי כנ"ל כמבואר בראשונים ולכן תי' בחמי טברי' דאתי' ככ"ע אבל אי נימא דמעיין אין נפסל בשאובין ודאי קשה שפיר כנ"ל:

ועוד יש לדבר בזה בסוגי' דמכו' גבי חבית שנפלה לים הגדול ובגמ' דיומא גבי בית טביל של כה"ג מעין עיטם כו' דא' במשנה קומקמוס של חמין מטילין לו כדי שתפיג צינתו כו' ובירושלמי א' דר' יהודא לא ס"ל להטיל חמין שלא יאמרו כה"ג טובל בשאובין ולכן ס"ל דעששיות מטילין כו' אף דשם מעיין הי' וע' תוס' ישנים שם שהוכיחו משם דלאדם בעי מ' סאה מדא' הגמ' עין עיטם גבוה כ"ג אמות כו' וכיון דמעיין הי' אכתי ק' היכי מוכח שהי' גבוה כ"ג אמות דילמא היה גבוה כ"ב אמות ואף שלא היה שיעור מקוה היה ממלא בכתף כשיעור מקוה דאין נפסל בשאובין דהא בל"ז דופני המקוה היו גבוהין עוד יותר שלא ישפכו המים בעת טבילתו כמ"ש התוספות שם והא ת"ק מתיר לשפוך חמין כל שיש בו כשעור א"ו מוכח דכל שאין בו כשיעור פוסל בשאובין ואף ביש בו שיעור אסר ר' יהודא מגזירה כ"ש וכ"ש לעשות מקוה מליאה שאובין על סמך רביעית מים:

הכלל העולה מכל הנ"ל אחרי שדעת הרבה גדולים ה"ה תוס' וסמ"ג והרמב"ח והרר"י והמרדכי והרא"פ ודעימיה וכ"כ בהג"א ב"ב פ' המוכר את הבית בשם ר"י ומהריח וכן יראה מד' הר"ש דמעיין נפסל בשאובין לאדם כל שהוא פחו' ממ' סאה לדעת הסוברי' דבעי מ' סאה לאדם וגם כ' כמה ראיות ברורות ונכונות לדבר וגם כל האחרונים האגודה והתה"ד וכן מצאתי במהר"ל שהעיד ברבותיו שאסרו להטביל כלים בבאר מטעם כשמנקי' אותו נפסל בשאובין והעידו שלא ראו לרבותיהם מקילין בדבר חלילה לזוז מדבריהם כמלא נימא להקל בדבר ואף בס' אם נפלו ג' לוגין אין לזלזל כ"כ בספיקות וצריך לנקב הכלי ששאובין בו רק בדיעבד אולי יש להקל בס' מים שאובין למקוה. ובפרט לעשות רוב שיעור המקוה בשאובין על סמך המעיין קטן יש בזה ס' דאורייתא לדעת רוב הפוסקים דרובו שאוב הוא מה"ת וכן פ' המחבר והרמ"א בשו"ע וא"כ מאן חשיב ומאן ספין ומאן רקיע להקל באיסור כרת דאורייתא נגד כל הגדולים האלה וראיות ברורות והמיקל עתיד ליתן את הדין ולענ"ד גם הרא"ש ז"ל בתשו' להלכה א' כן ואולי אם בא מעשה לידו לא היה מיקל כ"כ בדבר שהרי כ' בתשו' מי אנכי לבא אחרי מלכים כו' איך שיהיה חלילה להקל בזה ושאני הרא"ש ז"ל דרב גובריה:

איברא דאכתי יש לצדד קולא מצד א' דהנה כל מה שהארכנו בזה הוא לדעת הסוברין דמעין בעי מ' סאה לאדם אבל לדעת הסוברים דמטהר בכ"ש אף לאדם א"כ ודאי דמי ממש למקוה שלימה שאינה נפסל לעולם בשאובין לדעת רוב גדולי ראשונים ואחרונים אף ברוב שאובין זולת קצת דיעות שהזכרנו לעיל וא"כ הרי הרמב"ם וראב"ד וא"ז ורבינו שמחה דסברי דמטהר בכ"ש אף לאדם וכן יראה לי מדעת הרי"ף שסתם וכ' להך דת"כ דמעיין מטהר בכ"ש ומקוה בארבעי' סאה בהל' נדה שלו ואי ס"ל דלאדם בעי ארבעים סאה במעיין לא הי' לו להביאה גם ה"ל לפרש דהיינו דוקא לכלים ועוד דאין לנו טהרת כלים האידנא כלל וטבילת כלים חדשים היא שוה לטבילת אדם כמבואר בפוסקים ובכה"ג מיירי המהרי"ל שכ' לעיל א"ו ברור כוונת הרי"ף ז"ל אף לאדם מטהר בכ"ש וא"כ הרי לדעת הרי"ף ורמב"ם וראב"ד וא"ז ור"ש בלא זה לא פסלי שאובין במעיין ונלוה עמם גם הרא"ש והר"מ והרשב"א והרי שלשה עמודי הוראה וכמה גדולים עמהם לקולא ולפי"ז אולי בעת הדחק הגדול יש לסמוך על כל הגדולים הנ"ל להקל בדיעבד בלא נקבו הכלי ונפלו ג' לוגין כיון דפסול ג' לוגין הוא בוודאי מדרבנן י"ל כדאי הם לסמוך עליהם כו' אולם אם רוב המקוה נעשה כך ודאי אין להקל בשום פנים אף דיעבד בשל תורה:

והנה לכאורה יש ראי' ברור' לדבריהם ז"ל דמעיין מטהר בכ"ש אף לאדם מהא דא' בירושלמי דעכומ"ז גבי מקואות הכותים דאין להאמינם על מ' סאה דאינן דרשי מה מעיין מטהר בכ"ש אף מקוה בכ"ש וע"כ לאדם איירי דלכלים גם לדידן מקוה מטהר בכ"ש רק חכמים בטלו א"ו לאדם איירי ואנן דרשינן אך מעיין כו' דמעיין מטהר בכ"ש ומקוה במ' סאה והם דרשי מה מעיין כו' ול"ל דרשא דמים לכל גופו כו' והוא כל' הת"כ אי מה מעיין מטהר בכ"ש כו' ש"מ דלאו אסמכתא הוא רק דרשא גמורה ולאדם כפשטא דת"כ ולא בעי מ' סאה רק טבילת כל גופו בב"א אמנם אין בידינו להכריע בין אבות העולם ולכאורה לדעת אלו הפוסקי' הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך טבילה בחמין מי איכא הא משכחת לה במעיין קטן ונתן לתוכו שאובין ואולי נתרץ לדעתם כדעת קצת גדולי ראשונים האוסרין מקוה של חמין מטעם גזירת מרחצאות משום דדמי' לשאובין כמבואר במרדכי בשם ר"ת ועוד גדולים רק בכ"ג התירו במקדש דאין שבות כו' וגם רק מעט להפיג צינתו כמבואר במשנה וקצת סמך לזה מן הירושלמי אליבא דר' יהודא ולפי"ז ק' טובא על המנהג שנהגנו עתה במקואות חמין וכבר צווחו ע"ז קמאי דקמן ובאמת הסוגיות אלו דכי יש טבילה בחמין נועלין בפנינו את כל הקולות דמשמע דאין טביל' רק בחמי טברי' וצע"ג גם מסוגי' דיומא שהוכיחו תוס' דבעינן מ' סאה במעיין צריכין ליישב לדעת הרי"ף והרמב"ם דאולי מפני הרואין שלא ידעו משך המעיין הצריכו שיעור מקוה דבל"ז אף לדעת תוס' ק' כיון שמחובר למעיין כשפה"נ למה צריך שיעור הא במעיין עצמו הי' מ' סאה א"ו הכל מפני הרואים וא"כ גם שאיבה פסיל מפני הראי' כן נ"ל ליישב לדברי הגדולים האלה:

עתה נבא לחקירה השנית במקואות שלנו שחופרין בעומק עד שמוצאין מים נובעין מעצמן אם דין מעיין להם אם אין הנה המהרי"ק ז"ל בתשו' כ' בפשיטות דכל הבארות דין מעיין להם והביא ראיה ממשנה דבאר שנפל לתוכה חרסית כו' דכשר אף לזב דבעי מים חיים ולא חילק בדבר כלל אמנם לענ"ד חילוק גדול יש בדבר דהא ודאי אם חופרין באר ומוצאין שם מעיין נובע מעצמו וממקורו ודאי דכשר אף לזב דבעי מים חיים וכמבואר במשנה ההיא ומקרא מלא הוא ויחפרו עבדי יצחק כו' וימצאו שם באר מים חיים הרי להדי' דבאר חפורה מקרי מים חיים וא"צ ראיות לזה אבל הא ודאי לא בכל הבארות נמצאים מים חיים ויש כמם בארות שהמים שבהן הם נובעין מן הנהר שקרוב להם דרך גידי הארץ ולא מצד עצמן והנהו ודאי לא מקרו מים חיים ופסולים לזבין ובארות ראשונות של עבדי יצחק יוכיחו שרבו עליהם עבדי אבימלך לאמר לנו המים וכ' הרמב"ן ז"ל שם שאמרו שמימיהם היו באין מן הנחל הסמוך ולכן אמרו לנו המים אבל האמת הי' שהי' מעיין מים חיים ולא מן הנהר רק מקור נובע מים חיים ואין מימיו מן הנחל כו' הרי עכ"פ להדי' דרק באר נובע מעצמותו נקרא מים חיים ולא באר הנובע מנהר מתחת הקרקע וא"כ פסולים לזבין וא"כ יש לומר שאין שם מעיין עלי' כלל לכל מילי ובעי מ' סאה כמקוה לכ"ע:

וכן מוכח לענ"ד מן התוספתא הביאה הר"ש ז"ל החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצין הרי הן כמי תמצית בצד המעיין אם המים באין מחמת המעיין הרי הן כמעיין כו' הרי להדי' דחופר בצד נהר ובאין לתוכו מי נהר אינן כמעיין רק כמי תמצית דבעו מ' סאה אף לכלים רק בצד המעיין מחלק אם באין מחמת המעיין ונלענ"ד דהיינו במעיין גמור בתחלת מקורו דשם כל שחופר בצדו ומוצאין מים שם מעיין עליהם אבל בנהר דאין כאן מקור ומעין כלל רק מהנהר הן נמשכין מתחלת המעיין וכל זמן שהן מחוברין כשפה"נ למעיין שם מעיין עליהם אבל המים הבאין מהם לבאר חפורה דרך הקרקע פסק שם מעיין מהם שהרי אין חיבורן כשפה"נ רק דרך חלחול הקרקע נקבי' דקים לכן שם מקוה עליהן ונידונין כמי תמצית וכן פ' הרמב"ם להדי' בחיבורו כתוספתא הלזו דחופר בצד ים או נהר הן כמקוה עיין בכ"מ שדחק שם בטעם הדבר ולפמ"ש א"ש עכ"פ הדין דין אמת דבארות הנמשכין ממי נהר דרך נקבי הקרקע אין נקראין מעיין כלל ולפ"ז עלתה בידינו תירוץ נכון לקושי' הר"י ז"ל לדעת האומרי' דמעיין מטהר בכ"ש לאדם מהך דחגיגה דא' דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעי מ' סאה במקום א' וע"כ במעיין איירי דמקוה לא שייך חלחול והרא"ש ז"ל כ' שאין להשיב על זה ואולם לפמ"ש אין קושי' כלל דהכונה על מקוה הנעשה במקום נהרות ובודאי ארעא מיחלחלא ואפ"ה אין שם מעיין עליהן כיון שאין מחוברין לנה' כשפה"נ וכמבואר בתוספתא וברמב"ם ז"ל וכן פירש"י ז"ל שהמים הנובעין באין מנהר גדול ע"ש וזה אמת ברור ביישוב קושי' זו לדעת הרי"ף ורמב"ם וראב"ד וכמה גדולים וכבר כ' ראי' לדבריהם מן הירושלמי וא"כ לפ"ז ודאי נפל כל צדדי היתר השאובין במקואות שלנו בבירא כי מאן מפיס איזו מקוה היא באר נובע מעצמו ואיזו מצד הנהר ובפרט במדינות העומדות בין הנהרות ובצעי המים ואין מעיינות מים נמצאים שם כלל אשר בודאי רוב בארות שלהם הן מימי הנהרות הסמוכים להן דרך לחלוחית הארץ ודאי אין דין מעיין להם כלל וחלילה להן להקל בשום צד מצדדי השאובין כי יוכלו לבא לידי איסור כרת ברוב שאובין לדעת כל הפוסקים אף המקילין במעיין ולא יהיה להם על מי שיסמוכו כלל:

אך לכאורה סתירה לזה דברי הרמ"א ז"ל בשם הראבי"ה בסעיף נ"ב שכ' דמותר לחפור בצד הנהר מקוה ואף שאין בו מ' סאה כיון שאנו רואין החלחולית שביניהם אף שאין נקב כשפ"הנ כשר וכן יראה מד' המחבר שם דמצרפין נקבים דקים לשפה"נ אם באנו להכשיר מקוה פסול מן הכשר אבל לא כשבאין לצרף ב' מקואות פסולין עיי"ש עכ"פ דעת הראבי"ה דמקוה סמוך לנהר אף שאין בו מ' סאה כשר כל שרואין החלחול שביניהם:

ובאמת מאד נפלאתי בזה איך לא הרגישו בהתוספתא ודברי הרמב"ם שכתב סתם החופר בצד הים והנהר הן כמי תמצית ואולי נעלמו מהם ולמעשה אין לנו רק דברי הרמב"ם ותוספתא ועוד שהרי הראבי"ה כ"כ עפ"י פירושו הך דחגיגה דארעא חלחולי כו' מיירי בשני מקוואות חסירים עיי"ש במרדכי והנך רואה שרש"י ז"ל לא פי' כן רק כפשוטו בסמוך לנהר וכן דעת הר"י ז"ל והרא"ש שהביאו מכאן ראיה למעיין דאין מטהר בכ"ש ואין לחלק לדעת הראבי"ה בין סמוך מאוד לנהר או רחוק קצת דא"כ ל"ל לשנויי הך דחגיגה בשני מקואות חסרים ה"ול לשנויי ברחוק מן הנהר א"ו דאין חילוק וגם בתוספתא לא חילקו כלל ומשמע דאף סמוך מאוד לנהר ולים פסול ומה שהביא ראי' עוד מהא דתנן דמטבילין בתוך שק או קופה אף שאין בנקבי' כשפה"נ לענ"ד שאני התם שאין מחזיקין מים כלל ודאי הוא עירוב יותר משפה"נ וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ועוד קשה לי לדעת ראבי"ה ע"כ הך דמטבילין בתוך שק היינו דווקא שיש שיעור מקוה לבד המים שבשק דאל"כ הוא דומה למקוה שחלקו בסל וגרגותני לדידיה ובמשנה לא חילקו כלל ועוד דסיפא דא' מטבילין ומעלן כדרכו ע"כ במקוה מצומצם איירי כמ"ש הר"ש ז"ל שם דאיירי לענין פסול המקוה ממים שבתוכו ומקוה שלם אין נפסל בשאובין אלא ודאי במקוה חסר רק בצירוף מים שבתוכו יש מ' סאה ואם כן נהי דהכלי עצמה סלקא לה טבילה דטבילת אותה הכלי עצמה אין צריך עירוב כשפה"נ כמבואר בחגיגה דמותר להטביל כלים בכלי טמא שאין בו כשפה"נ מגו דסלקא לגופיה דמנא כו' אבל הא רישא דמטבילין בשק או קופה מיירי בכל גוונא אף שהן עצמן טהורין ואי מיירי במקוה חסר כמו סיפא ק' כנ"ל אמאי סלקא טבילה הא דמי' ממש למקוה שחלקו כו' כיון ששניהם חסירים א"ו דלא דמיא כלל לחילוק מקוה כיון שאין מחזיקין מים כלל משא"כ בחילוק מקוה לגמרי אין זה חיבור וא"כ אין חילוק בין ששניהם חסירין או א' שלם וא' חסר הכל בעי שפה"נ וכן דעת רש"י והרמב"ם והר"י והרא"ש וכן מבואר בתוספתא וליכא למינדא מינה ודברי המחבר ורמ"א צע"ג איך סתמי כד' יחיד הכלל העולה שבמקוואות הסמוכי' לנהר כל שיש לספק שאין למעיין מקיר ומעיין בפ"ע רק מן הנהר נמשכין לו המים מתחת לקרקע חלילה לשום מורה להקל בשום קולא של מעיין שלא לפסול בג' לוגין ומכ"ש ברוב שאובין אף בדיעבד כי הוא ספק איסור כרת והמיקל לא מצא ידיו ורגליו שוב מצאתי בתשו' הרב מהרי"ט ז"ל חלק ב' הסכים בקיצור נמרץ לכל דברי אלה הן בדין המעיין לחוש לדברי החולקים על הרא"ש רק לא ביאר כלל מי ומי ולא הביא ראיות כלל וגם בדין הבארות חלק קצת רק בסגנון א' והביא תוספתא ג"כ ודו"ק בכ"ז היטב:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה