משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
מג שאלה
בדין פיתוי קטנה אי הוי אונס ואם זינתה תחת בעלה אם נאסרת עליה:
תשובה הנה הרמב"ם ז"ל פסק דפיתוי קטנה לאו אונס הוא וקטנה שזינתה נאסרת על בעלה והק' עליו הראב"ד וכל המפרשים מסוגיות הש"ס ביבמות גבי שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו כו' ואם היו קטנות כו' מחזירין אותן כו' וקא בעי גמרא למידק דהוחלפו קתני מהא דשרי להחזיר בקטנה ומשני פיתוי קטנה אונס הוא. וכן להלן שם דף ס"א בפיסקא דאר"א כהן לא ישא קטנה קא שקיל וטרי בטעמי' וא' רבא שמא תתפתה עליו ומק' א"ה ישראל נמי ומשני פיתוי קטנה אונס הוא הרי מבואר שלא כד' הרמב"ם ז"ל וה"ה דחק מאד למצא סמך לדברי מר"ן ז"ל מסוגיא דפ"פ עפ"י דקדוק קו' אחת אשר תירצו התוס' וכ' ז"ל בעצמו שהוא דוחק גדול ובאמת אין זו מדרכו של הרמב"ם להוציא דין מתוך קו' לסתור סוגיא מפורשת:
ואחר העיון בע"ה אנהרינו לעיינין למצוא סמך ברור לד' הרמב"ם דנ' שהוציא דבריו מסוגיא דסנהדרין גבי תקלה וקלון דבעי שם הבא על הבהמה בשוגג אם נסקלת תקלה וקלון בעינן והכא תקלה ליכא כו' ובעי רב יוסף ורבא למפשט מהא דקטן הבא כו' וקטנה שהביאה כו' דנסקלת ומדמ' מזיד דקטן לשוגג דגדול ודחי לה סתמא דשם כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עליה עלי' דידי' חס כו' מבואר להדי' דסוגי' הש"ס שדחו הפשיטות ס"ל דמזיד דקטן מזיד גמור הוא רק רחמנא חס עלי' לענין קטלא ועונשין אבל לא דמי לשוגג ואונס דגדול ודלא כפשיטותא דידהו דמדמי אהדדי שוגג דגדול למזיד דקטן וכזה פ' הרמב"ם ז"ל בבא על הבהמה בשוגג דאינה נסקלת ואפ"ה פ' בקטן הבא או קטנה המביאה כו' נסקלת וכדיחוי' דהש"ס וא"כ מצינו מקור נאמן לדברי הרמב"ם ז"ל ותו לק"מ מהנך סוגיא דיבמות דהתם אליבא דרבא אתאמרן ובסוגי' דכהן לא ישא איהו הוא מרא דמימרא אבל לדינא לא קיי"ל הכי אלא כסתמא דהש"ס בסנהדרין דהוי מזיד גמור:
ויש לומר עוד בזה דתלי' בפלוגתא דר"מ ורבנן במס' כתובות גבי קטנה לקנס דלרבנן קטנה בכלל נערה הכתוב בקרא ולדידהו הך חילוקא דאיתא בהאי פרשה בין אונס למפתה איתי' גם בקטנה דפיתוי' פיתוי ולאו אונס וכוותייהו פסק הרמב"ם לדינא אבל לר"מ דס"ל נערה מלא דיבר הכ' וקטנה מוצא מהכלל ואין חילוק לדידיה בקטנה בין אונס למפתה ופיתוי' אונס ואליבי' אתי' סוגיא דיבמות דבעי לתרוצי סתמא דמתני' דשנים שקדשו כו' דהא סתם משנה ר"מ היא ובהדיא קא' בגמ' דהך סתמא מתוקמא כר"מ וכן בסנהדרין גבי נערה מאורסה לר"מ קטנה פטור מסקילה מהך טעמא דנערה דוקא ולרבנן אף קטנה בסקילה:
ועוד נ"ל להביא ראיה לפי' הרמב"ם מהא דא' דמוציא ש"ר על הקטנה פטור כו' משמע בהדיא דאם אמת הדבר נאסרת עלי' דאל"ה מאי הוצאו' ש"ר היא הא לא מצי לאוסרה עלי' בדבריו א"ו דנאסרת והו"א דחייב על הוצאו' ש"ר ואיצטריך לאשמועינן דפטור ומינה דפיתוי' פיתוי דאי הוי אונס שרי' ליה:
וביבמות בשלהי סוגי' דכהן לא ישא קטנה מסיק טעמא דר"א דכתיב והוא אשה כו' ודרשינן אשה ולא קטנה ובכהן גדול איירי וכיוצא בזה כ' הרמב"ם ז"ל דקטנה אינו מקנא לה ואין משקין אותה דכ' אשה ולא קטנה ומינה דעכ"פ אם זינתה אסורה עליו משום דפיתוי' פיתוי והא דאינו מקנא כו' היא לא מפני שאין בה דעת וזנותה אינו כלום רק משום משמעותא דקרא דכ' אשה כו' דאי משום שאין בה דעת ואינה נאסרת עליו הך מיעוטא דאשה למה לי וזה דלא כרבא דס' פיתוי קטנה אונס ואליבא שיטתיה משני כן סוגי' הל' ולא ס"ל הך שינוי' דאשה ולא כו' והך שינויא דמסקנא דגמ' פליגא ארבא וכן ד' הרמב"ם ז"ל:
עוד נ"ל להביא ראיה לפסק הרמב"ם ז"ל מירושלמי כתובות פר' נערה כו' ר"א וריב"ל המוציא ש"ר על הקטנה פטור א"ר אושעיא ויאות אלו גדולה ולא התרו בה שמא כלום הוא וקטנה שהתרו בה כגדולה שלא התרו בה הרי דמדמי לה לגדולה שלא התרו ואסורא עלי' עכ"פ רק משום דאינה בת עונשין וסקילה דינה כגדולה בלא התראה אבל אי נימא דדינה כאונס ולא מתסרא כלל מה צורך לראיה כלל והיכי מדמי לה לגדולה בלא התראה א"ו כמ"ש וזו היא הכרעה ברורה לד' הרמב"ם הנ"ל והנה לכאור' יש להקשות מסוגיא דיבמות ד' ל"ג בפלוגת' דאיסו' ב"א כו' זר ששימ' בשבת כגון דאייתי שתי שערו' בשב' דהוי להו זרות ושבת בהדי הדדי ומשמ' מכאן דקטן אינו מחויב במצות כלל מה"ת אף באיסורי ל"ת דאינו אסור כלל מה"ת דהא אמרינן בסוגיא שם דלא אתי איסור זרות קודם גדלות דאל"כ אכתי זרות קדים וכ"כ רש"י שם דלא חל שום איסור עלי' כו' ואין לומר כיון דאינו בר עונשין קילא אסירי' וחל איסור שבת על איסור זרות שבקטנותו דאין חילוק בזה כיון דאכתי איסור דאורייתא איכא וכ"כ התוס' ד"ה אלא מליקה כו' דאיסור נבילה לא חייל עד אחר זריקה אף למ"ד ליכא מעילה כו' מ"מ איסורא איכא וכן מבואר עוד שם לקמן דף ל"ד דמשני בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג כו' דכולהו בהדי הדדי אתי משמע דלא חייל שום איסור נדה ולא עריות מה"ת בקטנות וכ"כ רש"י שם לא היו אסורות אלו לאלו וזה סותר לכאורה לסוגי' לסנהדרין דמבואר להדי' דאפילו בקטנותו איסורא דאורייתא רביע עליו אלא שפטור מן העונש דחס רחמנא עליה ולא עוד אלא דאף לרב יוסף ורבא שם דמדחו ביאת קטן לאונס ושוגג משמע ג"כ דעכ"פ איסורא קעבדי דהא הבהמה נסקלת על ידו והדבר צ"ע ואולי תלי' בפלוגתא דקטן אוכל נבילות אי ב"ד מצויין להפרישו דלמ"ד שהוא מוזהר מה"ת רק רחמנא פטרי' מן העונש למה לא יהיה הב"ד מצווין להפרישו קודם שיעבור נהי דחס רחמנ' עליו מלענשו למה יניחוהו בתחלה לעבור עבירה ויש בזה מקום עיון גדול:
אבל לענין דברי הרמב"ם שפסק דקטנה שזינתה אסורה לבעלה נ' ברור דאפילו לפי המשמע מסוגיות אלו דלא חל איסורא דאוריי' על הקטן אפ"ה אסורא לבעלה כיון שברצון זינתה מתחת בעלה קרינן בה אחרי אשר הוטמאה דאטו הא דאסירא משוה דעבדא אסורא הא גרושה שנשאת אסורא לחזור לבעלה אף דלא עבדה איסור כלל וחד לאו הוא לא יוכל כו' אשר הוטמאה ואיכא למ"ד דאפילו זינתה לאחר הגירושין אסורא לחזור אף שזינתה בהיתר דפנוי' היא וליכא איסור' דאוריית' וכ"ש לכ"ע המזנה תחת בעלה אף דנימא היתר לגבי קטנה משום דהתורה לא הטילה האיסור על הקטנים אפ"ה לבעלה אסירא דעכ"פ כיונה לצאת מרשות בעלה במחשבתה והוטמאה ולפ"ז כ"ש גדולה שזינתה כסבורה שאין איסור בדבר ואומר מותר אף דלגבי שאר מילי אומר מותר חשוב כשוגג לענין זה חשוב מזיד דהוטמאה ומעלה בו מעל כיון שהוכחנו שאין זה תלי' במה שעברה עבירה וגרושה תוכיח דלא עבדה עבירה כלל וראיה ברורה לזה ממה דא' באסתר עד עכשיו באונס עכשיו ברצון ונאסרה על מרדכי דכ' וכאשר אבדתי כו' הא שם היתר גמור היה בדבר להצלת כל ישראל דאסתר קרקע עולם היתה ואפ"ה נאסרה עליו כיון שעכ"פ ברצון עשתה אין זה תלוי באיסור והיתר כיון שנתכוונה לצאת מרשות בעל' וכבר הובאה ראיה זו בתשו' מהרי"ק ז"ל הביאו הב"ש וכ"ש האשה הטועה באומר מותר או קטנה דלא חייל עלי' איסורא דאורייתא אפ"ה לבעלה אסורא ומאי דא' בסוטה דלא עשו בה שוגג כמזיד היינו שוגג דסביר' שהוא בעלה או כסבורה שמת בעלה כהך דפ' האשה רבה אבל לא אומר מותר ודוק היטב בכ"ז כי כלל גדול בדין הוא: