משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
מב שאלה
בדין צרת סוטה אי בעי חליצה:
תשובה איתא בגמרא [יבמות י"א א'] צרת סוטה אסורה עיי"ש הסוגיא בגמ' ובתוס' ורא"ש בשם הראב"ד הקשו מסוגיא דריש סוטה דמק' ותתיבם יבומי ומשני לאיש אחר א' רחמנא ולא ליבם ומק' א"ה חליצה נמי לא תבעי ומשני אלו איתי' לבעל מי לא בעי גט השתא נמי תבעי חליצה הרי דהסוגיות סותרות זא"ז דהכא ביבמות מסיק דחליצה נמי לא בעי וא"כ מאי מק' חליצה נמי לא תבעי הא באמת ודאי סוטה לא בעי חליצה ועוד מאי מק' ותתיבם יבומי הא טומאה כ' בה ועוד כמה קו' הק' כאן ובסוטה ומפני זה כ' הראב"ד שסוגיות חלוקות הן וסוגיא דש"ס ס"ל דאפילו ודאי סוטה בעי' חליצה דלא כרב ופ' כן להלכה ועיין ברא"ש שדחק לתרץ ולענ"ד נ' דלק"מ ושתי הסוגיות צריכות זל"ז:
דהנה נבא לבאר סוגי' דהכא ויבא לנו על נכון שתי הסוגיות דהא ק' על רב דא' צרת סוטה אסורה טומאה כ' בה כו' הא הך טומאה גבי בעל הוא דכ' ונהי דהוי ערוה ליבם הא יש כמה נשים שאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כדאי' בפ' יש מותרות ולענין פטור חליצה עיקר בעינן שתהא ערוה ליבם וע"כ נאמר רזו היא באמת קו' הגמ' בסוטה דמק' ותתיבם כו' פי' נהי דלבעל הויה כערוה משום טומאה דלמא ליבם מותרת לגמרי והיבם בכלל לאיש אחר וא"כ אין כאן טומאה ליבם כלל וע"ז משני לאיש אחר ולא ליבם וא"כ דידעינן מקרא דאסורה ליבם ממילא טומאה דגבי בעל שייכא נמי ליבם דבמקום בעל קאי ואיסורן שוה וע"ז מק' שם א"ה חליצה נמי לא תבעי פי' כיון שהתורה מיעטה ואמרה בפי' שביציאתה מבעל תנשא לאחר וכל יציאות במשמע כדפרש"י שם הרי הפקיעה התורה זיקתה לגמרי וא"כ מה צורך להא דטומאה כ' בה כעריות תיפוק ליה דבל"ז אין זה זיקה כלל ועוד דאפילו במס' סוטה י"ל כן כיון דקרא דכי מצא בה ערות דבר מיירי או ערוה או דבר מכוער כדאמר בשלהי גיטין ואכולהו קאי ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר ודרשינן ולא ליבם וא"כ ליכא זיקה ומשני אי מהאי קרא לא מוכח כלל די"ל דאסור' ע"י חליצה כמו יציאה דמחיים כן ע"י מיתה וי"ל על ידי חליצה ולא מוכח מכאן רק דאסורה ליה עכ"פ וממילא אתינן למימרא דרב דבודאי סוטה כתב בה טומאה הויה כערוה אבל בס' הוי ס' ערוה וחולצת ככל הספיקות כ"ז נ"ל ברור להלכה ומיושבים כל הקושיות ודו"ק: