משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
מא שאלה
גט שכ"מ כהן שמגרש על תנאי מעכשיו כו' ונקרע הגט קודם שמת השכ"מ מה דינה של המגורשת לענין חליצה:
תשובה גרסינן בגיטין פ' מי שאחזו זה גיטך מהיום כו' מה היא באותן הימים ר"י א' ה"ה כא"א לכל דברי' ר' יוסי אומר מגורשת וא"מ ובגמ' תנא ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא אין גט לאח"מ ומשני באומר מעת שאני בעולם פירש"י דר"י מלתא באנפי נפשה קאמר ולא קאי ארישא דמהיום אי מתי רק דאיירי באומר בפי' מעת שאני בעולם ולדבריו ז"ל באומר מהיום אפילו לר"י היא מגורשת למפרע משעת נתינה והתוס' הק' דלא מ' הכי אלא קאי ארישא דמתני' וכן הביאו מהתוספתא דא' בהדיא מהיום אם מתי ימים שבינתים כו' ופירשו בשם ר"ח ור"ת דנעשה כאומר כו' פי' אפילו בסתם שאומר מהיום אמדינן דעתיה שאין כונתו מהיום ממש רק שעה א' קודם מותו ודעתו לאחר הגירושין כל מה שיכול:
והנה בסוגיא בברייתא יש חילופי גירסאות גי' רש"י ותוס' ורא"ש וחכ"א מגורשת וא"מ לכל דבר כו' וכדאמר רבי יוסי במתניתין ופי' רש"י ותוס' דר"י מספקא ליה אם כונתו משעת נתינה ומהיום ממש או כונתו מעת שאני בעולם והיא ס' מגורשת ולהכי חייב אשם תלוי על ביאתה אפי' מת אח"כ מאותו חולי וע"פי גי' זו כ' כמה פוסקים להחמיר שיהא הגט קיים בשעת מיתה ושיהא מונח ברשותה ושתהא עומדת בצדה ככל דין קנין גט:
אבל הרי"ף והרמב"ם גורסין וחכ"א מגורשת לכ"ד וכן גי' ר"ח וכל הגאונים וכ"כ הרז"ה בס' המאור וכן מ' דעת הראב"ד שלא הגיה כלום ע"ד הרמב"ם שכ' דהיא מגורשת גמורה לכ"ד וכן הסכים הרמב"ן בחי' לגי' זו וכ"כ בשם ריב"א והרב המאירי וכד' הר"נ וכן פ בתשו' התשב"ץ ולדעת כולם אפי' נקרע הגט תיכף היא מגורשת גמורה כיון דהלכה כרבנן אך לדעת רש"י ז"ל ג"כ מגורשת אף לפי גי' דרבנן מגורשת וא"מ ס"ל היינו דוקא באומר בפי' מעת שאני בעולם אבל בסתם מגורשת למפרע. והר"מ מרוטנבורג ז"ל בתשו' תפס להחמיר כפי' ר"ת ור"ח דאפי' בסתם נעשה כאומר וכגי' רש"י דחכ"א מגורשת וא"מ וכן מ' דעת הרשב"א והרא"ש והטור וס"ל דאף לרבנן מספקא להו אי כונתו מהיום ממש או מעת שאני בעולם והוי ס' מגורשת ולהכי מביא אשם תלוי והר"מ מרוטנבורג הרבה להחמיר דאפי' אם נשאת תצא והולד ס' ממזר מדרבנן:
וע"פי דבריהם ז"ל הרבה מהאחרונים בתשובותיהם נטו להחמיר בזה כמבואר בתשו' מהר"ין לב ובתשו' מהר"י אדרב"י ובתשו' ב"י כולם החמירו הרבה בדבר ועוד כמה גדולים הסכימו עמהם כמבואר בתשו' ב"י:
אמנם מצינו ג"כ כמה גדולים מגדולי האחרונים שהורו להקל הלא המה תשו' מהרלנ"ח סי' נ"ב האריך להקל בדבר ע"פי דעת רוב הפוסקים והסכים להתיר רק שעשה עוד שם בנידון שלו סניף לדבר לפי שנותן הגט היה ע"ה ולא ידע כלום מהך פלוגתא דר"י וחכמים ואמדינן דעתי' דמסתמא כיון מעכשיו ממש ושלכן קרעו הגט תיכף אחר הנתינ' כנהוג בכל גיטין משום דלא אסקו אדעתייהו כלל הך כוונה דמעת שאני בעולם עכ"פ הסכימה דעתו להתיר וכן בתשו' הרשד"ם הקיל בדבר להתיר ע"פי דעת רוב הפוסקים והתעצם נגד החולקים עליו וכ' שם שהסכים עמו הרדב"ז וכתב לו בזה"ל אל תירא כי עמך אנכי הובא דבריו בס' מכתב מאלי' ועכ"ז כמה גדולים שאחריהם לא רצו לעשות מעשה בדבר כמבואר בתשו' מהרח"ש ובתשו' ראנ"ח הובאו ג"כ בס' הנ"ל וכן בתשו' מהרי"ט נטה ג"כ להחמיר בדבר עם שכ' שהוא חומרא גדולה ועיקר דעתו נוטה להקל עכ"ז לא רצה לעשות מעשה ובס' המכתב האריך מאד להחמיר בדבר והנה אחר העיון ראינו לדבר קצת בקצת הערות שהעירו בתשו' הנ"ל:
הנה בתשו' מהרשד"ם הביא דבריו הראנ"ח כ' צד להקל ולומר דעכ"פ ל"פ ר"י וחכמים רק בלא כפליה לתנאי רק א' סתם זה גיטך מהיום אם מתי ולא פי' אם לא מת לא יהא גט ואם י"ל כוונתו הי' לקבוע זמן שעה אחת קודם מותו ולא משום תנאי לחוד וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הובאו דבריו בתשו' ראנ"ח ובס' המכתב אבל היכא שפי' דבריו אם מתי ואם לא מתי וכדקיי"ל לדידן הא ודאי לתנאי גמור איתכוין ולא לקביעת זמן שפיר י"ל דמגורשת למפרע ובאמת ע"פי הסברא יש מקום גדול לומר כן דבשלמא לפי לשון המבואר במשנה מהיום אם מתי י"ל מהיום שמת כמ"ש הר"נ וחי' הרמב"ן אבל במפרש ואומר אם מתי יהא גט כו' הרי חזינן דקאי אדלקמי' ולא אמהיום דאמר ברישא ונקטינן תיבת מהיום כפשטי' ואם מתי תנאי הוא וכן לפי' הרא"ש ז"ל שפי' דה"פ מהיום מתחיל התנאי הזה שאם מתי כו' כונתו ז"ל שמהיום והלאה באיזה יום שימות יהיה הגט באותו היום לפ"ז ג"כ יש לחלק דזה דוקא אם לא פי' התנאי וקאי אמהיום אבל בפי' להדיא דאם מתי יהא גט כו' האי מהיום פסקא למילתי' ולא שייך להתנאי עכ"פ לפי' הר"נ והרמב"ן ודאי דיש לחלק בזה אמנם הראנ"ח לא הסכים לד' הרשד"ם בחילוק זה משום דקשי' ליה דא"כ כולה מתני' ע"ב איירי בלא כפלי' לתנאי ודלא כהלכתא ולענ"ד הא לא קשיא דהא בהדיא מפורש פ' השולח בסוגי' דהמוציא את אשתו משום ש"ר ומשום נדר דר"י פליג עלי' דר"מ וס' דלא בעינן תנאי כפול ומוקי שם מתני' ג"כ בדלא כפלי' לתנאי וא"כ יש לומר דגם ר"י דהך מתני' דא' ה"ה כא"א לכ"ד ג"כ איירי בדלא כפלי' כיון דלא ס"ל כפילא ואפשר גם ר' יוסי הכי ס"ל דהא פליגי רבנן עליה דר"מ ומה שהק' שם עוד מדר"מ דאמר בעילתה תלויה ולדידיה ע"כ איירי בדכפלי' דהא איהו ס' דבעינן תנאי כפול ואפ"ה פליג עלי' ר' יוסי וא' בעילתה ספק ומביא א"ת וע"כ דגם בכה"ג מספקא ליה זה לכאורה קו' נכונה ויש לדחות קצת דאיירי לכל חד כדאית ליה:
עוד כ' בתשו' הנ"ל לצדד ולחלק בין היכא שאומר מהיום לאומר מעכשיו דבאומר מהיום ודאי די"ל כפי' הר"נ והרמב"ן וכמש"ל אבל במפרש מעכשיו תו ליכא לפרש כ"א מעכשיו ממש. וכבר כ' הרב מוהר"ין לב בתשובתו שם דלדעת הר"נ שפיר יש לחלק בין מהיום למעכשיו אף לדעת המחמירים ולא הזכיר שגם הרמב"ן ז"ל דעתו לפרש כן ורצה לומר שגם דעת הרא"ש ז"ל כן היא מדסתם ולא הזכיר בסידור גט שכ"מ שיהא הגט קיים כו' וכ' שמדבריו ז"ל בתשו' לא מ' כן ובאמת גם מדבריו בפי' הסוגיא לא משמע לחלק כלל לפי מה שמפרש דמהיום היינו שמהיום יתחיל התנאי הזה א"כ גם במעכשיו יש לפרש כן אבל לדעת הר"נ והרמב"ן ודאי החילוק הזה נכון ואמת וכ"מ מדברי התוס' בכתובות בסוגיא דפ"פ בהא דא' שם כל היוצא למלחמות בית דוד כו' והק' מהא דתנן מה היא באותן הימים כו' וכ' וז"ל ולא א' מהיום אלא למעוטי לאחר מיתה כלומר מאותו היום שאני בעולם יהא גט הרי להדיא שמפרשים בפי' הר"נ מהיום שאני בעולם וע"כ כ' ומיהו יש לחלק בין מהיום לפי' בהדיא שיחול משעה כתיבה כו' וכה"ג כ' בפ' מישאחזו ע"שיך אבל לפי ד' הר"מ מרוטנבורג והרא"ש ז"ל מבואר להדיא שאין לחלק כלל בזה:
ומה שהביא ראיה בס' המכתב ובתשו' מהרח"ש דכיון דהך דמה היא באותן הימים קאי ארישא דמהיום אי מתי א"כ הא שם בחדא בבא איתני' מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי וא"כ היכי נפלוג בינייהו כיון דר"י ארישא קאי גם אמעכשיו לענ"ד דבריהם תמוהים בזה ואדרבה מהך מתניתין ראיה להיפך ואישתמיטתי' להו חדא בבא במתניתין דמפסקי בין בבא דרישא דמהיום כו' ומעכשיו כו' ה"ז גט אח"כ מתחיל בבא מהיום כו' מחולי זה ועמד והלך בשוק ועלה מסיק לא תתיחד עמו כו' ומה היא באותן הימים כו' ובהך בבא לא נזכר מעכשיו רק מהיום מ' לכאורה ראיה להיפך דמשום דבעי לאסוקי עלה דהך בבא מה היא באותן הימים כו' ולהכי לא נקט בהך בבא מעכשיו דבמעכשיו לא שייך פלוגתא דר"י ורבנן כלל ולכ"ע מעכשיו מיגרשא ול"פ רק במהיום אבל אי נימא דפליגי גם במעכשיו ודאי קשיא למה השמיט בהך בבא מעכשיו ולאשמעינן רבותא דאפילו בכה"ג פליגי ר"י ורבנן וכדנקט ברישא תרוייהו. וזו לענ"ד ראיה ברורה לדעת המחלקים בכך וכן בהתוספתא שהביאו לא הוזכר רק מהיום ולא מעכשיו וגדולה מזו כתב הטור בשם הרמ"ה ז"ל דאפילו בלאחר כו' ויש לחלק בין מהיום למעכשיו ונ' שהוציא דינו ג"כ מהך דיוקא מל' המשנה דבהך בבא דמהיום ולאחר כו' ג"כ לא נקט רק מהיום ולא הזכיר מעכשיו וע"כ דס"ל דמעכשיו כו' ודאי תנאה הוי ולא חזרה ואף דבקדושין פ' האומר מ' דפלוגת' דר' ורבנן שייכא גם במעכשיו דמוקי לה התם בפלוגתא דרב ושמואל במעכשיו ולאחר שלשים יום י"ל דבאמת הוי מצי לאוקמי דשמואל אפילו כרבנן ול"פ רק במהיום אבל במעכשיו מודו דהוי גט וה"ה בקדושין לאחר ל' יום פקעי קידושי שני רק דלר' יוחנן דא' אפילו מאה תופסין בה וס"ל דבקדושין א' קונה ומשייר ומפרשינן נתחלו מהשתא ונגמרו לאחר ל' יום אין חילוק בין מעכשיו ומהיום כיון דמתרצינן לתרוייהו ודמי' להך דהכותב נכסיו לבנו כו' דמפרשינן גופא מהיום ופירי לאחר מיתה כדא' בפ' י"נ משא"כ בגיטין דא"א לפרש כן דכל גיטא דשייר ביה לאו כלום הוא וע"כ או תנאה או חזרה שפיר יש לחלק דדוקא במהיום מספקינן לרבנן בחזרה אבל במעכשיו כיון דנחית לפרושי מעכשיו ומ' משעת מסירה חזינן דדעתי' לרחוקה אמרי' דהא דא' לא מ' דעתיה אתנאה ולא אחזרה:
ולכאורה מ' כד' הרמ"ה ז"ל בסוגיא דגיטין גבי פלוגתא דרבי ורבנן אי על מנת כאומר מעכשיו דא' שם לר' יוחנן ד"ה באומר ע"מ דכאומר מעכשיו לא נחלקו אלא במהיום לא"מ ולמה לא אמר רבותא דפליגי אפילו מעכשיו ולא' מיתה דהא איירי לעיל במעכשיו א"ו מ' פשטא דסוגי' דגם פלוגתא דר' ורבנן במהיום דוקא דלרבנן גרע ממעכשיו ולא' מיתה ולרבי כמעכשיו דומיא דפלוגתא דע"מ אי הוי כמעכשיו ובהכי רהטא כולה סוגיא שם דמק' אדמיפלגי במהיום ליפליגו בע"מ ומאי שייכות זה לזה אי נימא דבלאחר מיתה אפילו מעכשיו לא מהני וע' בתוס' מ"ש בזה ונ' שכוונו ג"כ ע"פי מ"ש:
וע' עוד בסוגיא דפ"ק דקדושין גבי ייעוד משל לא' לאשה התקדשי לי מעכשיו ולא' למ"ד יום כו' ובא אחר וקידשה מקודשת לראשון ולכאורה הך ברייתא אתי' כשמואל וצ"ע:
אבל כ"ז לענין לאחר בהא הוא דפליגי הפוסקים על הרמ"ה ז"ל דכיון דמספקא לן בחזרה גם במעכשיו איכא לספוקי בהכי וגם בזה לענ"ד יש עוד ראיות לד' הרמ"ה ז"ל מאיזה סוגיות הש"ס גבי משוך פרה זו כו' דמפלגינן בין אמר מעכשיו כו' אם עומדת ברה"ר אבל באומר אם מתי כו' הא ודאי דיש לחלק בין אומר מהיום דאיכא לפרושי מהיום שאני בעולם משא"כ באומר מעכשיו ואפילו לפי' הרא"ש ז"ל דפי' מהיום יתחיל התנאי הזה שאם מתי יהא גט כו' א"כ כשמפרש בהדיא אם מתי יהא גט מעכשיו כו' תו ליכא לפרושי הכי כיון דא' מעכשיו לבסוף ודאי כונתו שיהא גט חל מעכשיו ודווקא דמתני' דשבקה למעכשיו ונקט מהיום לחוד ודאי הכי דיקא:
אשר ע"כ היה נ' דאף לגי' התוס' דגרסי וחכ"א מגורשת וא"מ לכל דבר יש להקל במעכשיו ודעת הרדב"ז ורשד"ם והרבה מהאחרונים שנטו להקל ובפרט כיון שלדעת רוב הראשונים היא מגורשת גמורה למפרע רק שהמחמירין תפסו חומרת כל הדעות והגי':
אבל לענ"ד היה נ' לה"ר נכונה לגי' הרי"ף ז"ל דגרס וחכ"א מגורשת לכ"ד כו' דלגי' רש"י דג' וחכ"א מגוא"מ כו' ע"כ ר"י דא' בעילתה ספק אין חייב במזונותי' כל אותן הימים שבינתים אף שהיא ספק מגורשת מה"ת דהא הבא עליה באשם תלוי קאי לרבי יוסי וא"כ ק' מ"ט פטור ממזונותי' לר"י אטו משום דחכמים קורין אותה מגוא"מ השם הזה גורם לה להתחייב במזונותי' ולר"י פטור הא לתרויהו ס' גמור הוא מה"ת ורש"י ז"ל כ' דגם ר"י אית ליה דכ"ז כו' והוא מוכרח דבכל דוכתי נקטינן בפשיטות לדר"ז דהלכתא פסיקתא היא והרמב"ם סתם וכ' כל אשה שהיא ס' מגורשת בעלה חייב במזונותי' וכן סתם בש"ע ולא חילקו כלל בין ל' ס' מגורשת ל"ל מגוא"מ דהכל כונה א' ואין מקום כלל לחלק בזה וא"כ לגי' רש"י ז"ל ודאי ק' טובא אמאי לרבי יוסי פטור ממזונותי' ועוד דלגי' רש"י ז"ל ע"כ ר"י דברייתא פליג אר"י דמתני' דקרי לה מגוא"מ וממילא דחייב במזונותי' ולר"י דברייתא פטור וזה דוחק וגם במאי פליגי אבל לגי' רי"ף ורמב"ם ניחא דגרסי וחכ"א מגורשת לכ"ד ובלבד שימות ואם מת מגורשת למפרע ומק' היינו ר"מ דאמר בעילתה תלוי' וכפרש"י תלוי' ועומדת עד שימות דאז מגורש' משעת נתינה ומשני איכא בינייהו דר"ז כו' דלר"מ קרי לה בעילתה תלויה הויא בההיא שעתא ס' גרושה וחייב במזונותי' אף שמתברר אח"כ שנתגרשה למפרע ההיא שעתא בספיקא קאי למיעכבא מחמתי' להנשא וחייב במזונותי' וחכמים קרו לה מגורשת לכ"ד היינו אף לפטור ממזונות כיון דעתיד להתברר ולפ"ז מדוקדק מאד ל' א"ב דר"ז כו' דתרוייהו ס"ל דר"ז:
והנה בפשט הסוגיא דר"פ כל הגט דדייק מדר"י דאית ליה ברירה כיון דלכי מיית הוי גיטא ופירש"י שכל תנאי שאין בידו צריך לברורי ותוס' פי' משום דאיירי בא' מעת ואותה שעה צריכה לברורי הנה לענ"ד נ' בפשיטות דע"כ בשעת נתינת גט צ"ל לה באיזו יום ובאיזו שעה תהיה מגורשת וצריך ליתן לה ע"מ כן מתחלה דאם נתנו לה סתם ואח"כ אומר שתתגרש בו לא מהני רק שימסרנו לגרושין ועל זמן הגרושין וא"כ ע"כ צריכין אנו לומר הוברר שמשעת נתינה נמסר לה ע"מ שתתגרש בו ביום שמת בו כאלו פי' אז בהדי' אותו יום ואם לא נימא ברירה למפרע הרי לא נתייחד כלל בשעת נתינה באיזה יום תתגרש וע"כ אינו צ"ל דהוברר הדבר דהנתינה היתה מתחלה על היום שיתברר וכל שצריך להתברר למפרע צריך לדין ברירה ע' בנדרים ר"פ השותפין ובד' הר"נ שם וזה לענ"ד ברור וא"צ לשום דוחק גם א"צ לפרש מעת שאני בעולם שעה א' כו' דא"כ ק' הא תנן ה"ז גיטך שעה א' כו' אסורה לאכול בתרומה כו' אלא נ' דה"פ רגע א' שאני בעולם קוד' מותו כדא' בקדושין ואין כאן אפי' שעה שתצא מחזקת אישות רק רגע קודם מותו ולכן לרבי יהודא היא כא"א לכ"ד ויורשה ומטמא לה כו' ומיפר נדרי' ולא חיישינן שמא ימות באותה שעה עד רגע א' ואותה רגע נכרת וגם ברירה לא שייך בהכי לפ"ז דא"צ להתברר בשעה למפרע כלל והא דקרי לה הש"ס ברירה היינו כמש"ל שנתברר למפרע שהנתינה היתה בכוונה על אותה שעה ורגע ע"כ הג"ה]:
ועוד היה נ' לחדש בה דבר בעזהש"י דאף בדר' יוסי אין הכרח לפרש דלהכי קרי לה מגוא"מ דמספקא ליה אם כונתו משעת נתינה או מעת שאני בעולם וכפירש"י ותוס' דק' טובא כיון דמספקא ליה ע"כ לא ס"ל לר' יוסי שתהא אומדנא ברורה שדעתו להרחיק הגירושין כל מה שיוכל דאם היה אומדנא ברורה אצלו לא היה מסתפק בזה וכיון דמספקא ליה ממילא אית לן למיזל בתר דברי פיו שאומר מהיום ממש או מעכשיו אף שיהי' כונתו לאחר דברים שבלב אינן דברים דכל עיקר שאנו הולכין אחר כונתו ומעת שהוא בעולם אף שסותר לפשטות דברי פיו היינו משום דבאומדנא דמוכח אפי' דברים שבלב הוי דברים כמ"ש הפוסקים דהוי דברים שבלב כל אדם שכונתו גלויה אבל לרבי יוסי שאין האומדנא ברורה אצלו ומספקינן דלמא כונתו על שעת נתינה א"כ ממילא אית לן למיזל בתר דברי פיו אף שתהיה בהיפך הויין דברים שבלב ולמה מספקינן לה בס' א"א ועוד ק' כיון דלרבי יוסי מספקא ליה דלמא כונתו מעת שהוא בעולם ואפ"ה לכי מיית הוי גיטא ע"כ דאית ליה ברירה כדדייקינן לרבי יהודא בפ' כל הגט כו' וק' דהא רבי יוסי ס' אין ברירה בפ' בכל מערבין כו' וכבר הק' כן תוס' בפ' כל גט כו' וכמה דוכתי ומ"ש תוס' לחלק בין תולה בדעת עצמו כו' ק' דא"כ אמאי לא מייתי הש"ס לאוכוחי הך חילוקא מדרבי יוסי כמו דדייק מדר"י ור"ש ומ"ט שבק ר' יוסי והו"ל למנקט כולהו תלתא דמתניין במשנה דהלוקח יין כו':
אשר ע"כ היה נ"ל דלרבי יוסי לא מספקא ליה כלל בהא מלתא וס"ל דודאי כונתו משעת נתינה ולכי מיית הוי גט למפרע משעת נתינה ותו אין צריך לדין ברירה והוי בכל תנאים דעלמא דלא צריכינן לברירה ואפ"ה לרבי יוסי מביא אשם תלוי כיון דבשעת ביאה היא ס' א"א מביא א"ת ככל ס' איסור דמביא א"ת לכפר ספיקו להגין מיסורין עד שיודע לו שחטא ויביא חטאת ואם נודע אח"כ שלא חטא הרי כיפר הא"ת ספיקו והלך לו הס' כדא' בכריתות פ' המביא א"ת ונודע לו שלא חטא כו' וכל עיקר דין אשם תלוי הוא רק באפשר לברר איסורי כגון בחתיכה מב' חתי' שבודאי יתברר אח"כ מחתיכה הנשארת מה היתה החתיכה הראשונה שאכל וה"נ בשעת ביאה היא ס' א"א גמורה ומביא א"ת תיכף על הס' אף שבודאי יתברר אח"כ זו היא דעת רבי יוסי ולר"מ דאמר בעילתה תלויה היינו תלויה ועומדת עד שיתברר ויביא חטאת או פטר לגמרי זהו הנלע"ד בפי' הסוגיא וא"ש כל הקו' שהקשינו לעיל:
וראיה לזה מירושלמי פ' מי שאחזו על הך מתני' דמה היא באותן הימים ר"י א' ה"ה כא"א לכ"ד מק' ליידא מלה אר"א ליורשה כהדא דתנינן זכאי במציאתה ובמעשה ידי' כו' אר"ז זאת אומרת שהיא כא"א לכ"ד פי' דלר"א דא' ליורשה כו' מ' דלא לגמרי היא כא"א ור"ז מסיק דלכ"ד ממש והדר מק' מחלפא שיטתי' דר"י תמן הוא או' מיתה מצוי' וכא אין מיתה מצוי' כו' ומחלק שם בין ציבור ליחיד מבואר להדי' דס"ל טעמ' דר"י דא' ה"ה כא"א לכ"ד היינו משום דלא חיישינן למיתה ומסתמא לא ימות מאותו חולי וא"כ היא א"א גמורה ולא הוי טעמי' משום דהוי כאומר מעת שאני בעולם דא"כ ממילא כל הימים שבין גט למיתה היא א"א גמורה והיכי מוכחינן דלא חייש למיתה הא אף אם ימות אח"כ היא א"א למפרע ואי משום דלא חיישינן שימות ברגע אח"כ דעכ"פ כשחי אח"כ שעה ה"ה א"א למפרע ויורשה שבשעה שמתה היתה א"א וכן מיטמא לה כו' ואין הגט חל כלל לאחר מיתה ועוד היכי מדמי חששא דלשעה לחששא דזמן מרובה א"ו ברור ופשוט כונת הירושלמי דגם לר"י הוי גט למפרע כשמת מאותו חולי רק דס"ל דלא חייש ר"י למיתה והיא בחזקת א"א והדר מסיק רמ"א בעילתה ברורה ור' יוסי אומר בעילתה ספק מ"ד בעילתה ברורה מביא חטאת מ"ד בעילתה ס' לא מת מביא חטאת מת פטור מבואר להדיא לר"מ מביא א"ת כיון שאז הדבר מסופק והוא ברור לאשם תלוי ולר' יוסי הוי ס' בעלמא ומתברר אח"כ אם לחטאת אם לפטור לגמרי עכ"פ כולהו סברי שהיא מגורשת למפרע כיון דאפי' ר' יהודא ס' הכי כ"ש ר"מ וכן ר' אסי ס' הכי ואפ"ה לר"מ מייתי אשם תלוי כיון שאז היא ס' א"א אף שמתברר א"כ הוי ככל ס' המתברר אח"כ וא"כ נהי דש"ס דילן לא ס"ל הכי בדר' יהודא רק ס"ל דהיא ממש כא"א אף שמת אח"כ משום דהוי כאומר מעת שהוא בעולם אבל בדר"מ ור' יוסי ליכא פלוגתא כלל ומסתבר טפי דגם ס דילן ס"ל לדידהו דמגורשת למפרע רק קודם שימות הוי ס' א"א ומביא ת על הספק להגן כו' עד שיתברר ויביא חטאת או יפטר ובירושלמי הגי' חולפת בדר"מ ור' יוסי לענין א"ת עכ"פ מהירושלמי ראי' ברורה לדעת פוסקים דלדינא קיי"ל דמגורשת למפרע אף למ"ד מגוא"מ דהא במשנה ר"י מגורשת וא"מ ובברייתא א' בעילתה ספק ואם מת פטור לגמרי בס' פני משה בפי' להירושלמי שאין דבריו נראין כלל גם מ"ש שם ס' הרמב"ם תמיה דהא הרמב"ם סבר כגי' הרי"ף דגריס וחכ"א מגורשת ד כו' ובודאי פטור מאשם תלוי ובהל' שגגות לא כ' הרמב"ם רק בבא על ס' מגורשת מביא א"ת וזו נקראת מגורשת לכל דבר:
עוד יש לה"ר לגי' הרי"ף והרמב"ם דלחכמים מגורשת לכל דבר למפרע משעת נתינה מסוגי' דרב הונא דא' גיטו כמתנתו מה מתנתו אם חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופירש"י אפי' בסתם כי יהיב גיטא אדעתא דמיית יהיב וכל שעמד חוזר וא' בגמ' אביי ורבא לא ס"ל הא דר' הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ופירש"י אם נימא דכשעמד בטל גיטא אתי למימר לא הוי גיטא עד דמייתי וחזינן דלכי מיית הוי גיטא ש"מ יש גט לאחר מיתה כו' ולא ידעי דכיון דלא פריש מידי להכי יהיבנה ניהלה שיהא גט מעכשיו וע"מ שימות ומבואר מדעת רש"י ז"ל דאפי' לאביי ורבא מודו בהך ס' דדעתי' אמיתה ומעכשיו יהא גט רק דס"ל מתקנתא דרבנן כל דלא פריש הוי גט אף שעמד משום גזירה אבל לדאורייתא גם אינהו ס"ל כרב הונא דדעתי' אם ימות ואפ"ה הוי גט מעכשיו וממילא במפרש מהיום אם מתי או מעכשיו דהוי גט מעכשיו דאי נימא דכל שכ"מ המגרש באם מתי כו' ומהיום אפ"ה אמדינן דעתי' דכוונתו לאחר כל שיוכל רק שעה א' קודם מותו וא"כ דממילא יכול לחזור בו דומי' דמגרש לאחר ל' יום או מקדש לאחר ל' יום דיכול לחזור בתוך הזמן כמפורש בקדושין וגטין בכמה דוכתי ופשיטא דיכול לחזור ולבטל אף שהוא בחולי כ"ש כשעמד וא' בב"ב כל שאם עמד חוזר במתנתו וכיון שיכול לחזור עד שעה קודם מותו ע"כ צ"ל שהכל יודעים שהגט אינו חל רק שעה א' כו' ולא חיישינן שמא יאמרו יש גט לאח"מ דמידע ידעי ואמאי חייש אביי ורבא בסתם לפירש"י שמא יאמרו כו' הא כ"ע ידעי דהמגרש מחמת מיתה דעתי' לאחורי' אשעה א' כו' אפי' האומר בפי' מהיום כו' והיאך אתי למטעי וכ"ש דק' טובא לפי' תוס' ור"ת דסוגי' דרב הונא קאי באומר אם מתי ובמהיום כו' ואשמעינן רב הונא דאם עמד חוזר ואביי ורבא פליגי משום גזירה ומאי פלוגתייהו הא אם חוזר בפי' בודאי יכול לבטל עד שעה א' קודם מותו דאז הוא דחייל גיטא וכל תוך הזמן יכול לחזור ולבטל וע"כ דמידע ידעי דכונתו על שעה א' כו' ולא אתו למימר יש גט לאח"מ ולמה לא נימא ג"כ דאם עמד חוזר דמסתמא כל שעמד הוא חוזר ומאי חששא הוא שמא יאמרו כו' הא יודעים שכונתו כל שעה כו' א"ו נ' כד' הרי"ף דאין זו אומדנא כלל וכל שא"י לחזור הגט חל מעכשיו ואף כשעמד כל שמת אח"כ מאותו חולי כו':
ועוד יש להביא ראיה לדעת זו מן התוספתא דמייתי בתחילה כל הך מתניתין מהיום אם מתי כו' ופלוגתא דר' יהודא ור"מ ורי"ס ולא הזכיר כלל בזה איך הדין אם נקרע הגט או שאבד ואח"כ אשמעינן בדין שתתני לו מאתים כו' או ע"מ שתניקי כו' מחלק אם נקרע הגט כו' בין אומר ע"מ דכאומר מעכשיו או אם אומר לכשתתני או לכשתניקי כו' עיי"ש בשתי בבות בדין זה אבל בבבא דמהיום אם מתי לא הוזכר זה וע"כ דלא שייך כלל התם דאם לא אמר מהיום אינו גט כלל דאין גט לא"מ ואם אמר מהיום מהשתא חייל גיטא כי מיית ואפילו נקרע הגט מגורשת למפרע ולהכי לא תני לה ברישא כלל אבל אי נימא דגם ברישא לד' ר' יוסי וחכמים אין הגט חל רק שעה א' כו' מספיקא הו"ל למתני גם ברישא דאם נקרע קודם היא ס' מגורשת לעולם אף כשמת אח"כ וזקוקה ליבם מספק וזו לענ"ד ראיה ברורה לגי' הגאונים והרי"ף דגרסי וחכ"א מגורשת לכ"ד וניחא נמי מאי דסיים בד' חכמים ובלבד שימות ולגי' רש"י ז"ל הא חכמים ור"י בחדא שיטתא קיימי מאי אירי' דנקט לה בד' חכמים טפי מדר' יוסי אבל לגי' הרי"ף ניחא דלפי דרבנן פסקי למילתא וא' מגורשת לכל דבר הוצרך לפ' ובלבד שימות:
ועוד ראיה מתוספתא הביאה הרי"ף ז"ל והפוסקים ראוה שנים שנתיחדה עמו צריכה גט שני א' בשחרית וא' בין הערבים זה הי' מעשה ושאל בן תדאי לחכמים וא' אין מצטרפין וטעמא משום דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין או משום דעידי קידושין כדנ"ד דמי' ואין מצרפין עדות מיוחדת כמבואר כ"ז בפוסקים והארכתי בזה במקום א' ובשלמא לגי' הרי"ף ז"ל דמגורשת לכל דבר מעכשיו אין כאן רק חשש קידושין ולא חשש גט ישן או ביטל הגט כיון דמגורשת מעכשיו להכי אמרינן דבע"א שחרית אין מצרפין אבל לגי' רש"י דמספקא להו שמא דעתו אשעה א' א"כ כל שנתייחד עמה יש חשש גט ישן והוא גזירה דרבנן למה לא יצטרפו בזה שנים בזא"ז כיון שעכ"פ תרי סהדי מעדים שנתייחדה עמו והוי כהודאה א' הודאה ואיכא חששא דגט ישן ולחד לישנא בש"ס אף אם נתגרשה לא תנשא בו והיכי א' בברייתא בפשיטות דאין מצרפין ועוד יש בזה חשש שמא פייס ובטל הגט א' שנתנו שהרי בידו לבטל כמש"ל ולא דמי לגט ישן שנתייחד עמה א' כתיבה קודם נתינה דא' מסתמא לא בטלו כיון שנתנו לה אח"כ ועוד דאפילו אם מבטלו קיי"ל דחוזר ומגרש בו אבל במבטל א' נתינה קודם זמן חלות הגט הרי בטלה נתינתו לגמרי ועכ"פ לכתחלה ראוי שלא תנשא ולמה א' שאין מצרפין כלל אבל לגי' הרי"ף והגאונים ניחא טובא דאין כאן רק חשש קידושין ולהכי בעדים מיוחדת אין מצרפין וע' ברא"ש ז"ל פ' הזורק בסוגי' מ"ש בשם הרמ"ה ז"ל לחלק בין נתנו לה בעצמו אחר היחוד דא' אם איתא דבא עלי' חייש לפגמא דברי תי' להכי תנשא אבל אם נתנו ע"י שליח כו' וכ"ש שיש לחלק אם בא עלי' א' נתינה קודם זמן חלות הגט דיש לחוש טפי ולענ"ד מכולה סוגי' דפלוגתא דריב"י ורבנן המובא בש"ס בראוה שנתייחדה עמו באפילה חוששין משום זנות כו' וכולהו תלתא אוקימתי מבואר להדי' דליכא חששא רק משום קידושין וע' בב"ש סי' קמ"ה ס"ק ה' וס"ק ז' כ' בהדיא דיש בזה חשש ביטול הגט ע"פ ד' הרמ"ה ז"ל או משום זיקת דפנוי' בעלמא ופירש"י ותוס' דחוששין משום זנות קולא היא ותולין בזנות בעלמא ואמאי הא נמי חששא דגט ישן כיון דס' הוא לר' יוסי ורבנן אי חייל הגט משעת נתינה או עד שעה א' קודם מותו א"כ אף למ"ד אין חוששין לקידושין ותולין בזנות הא איכא חששא דגט ישן דשמא לא חל הגט רק שעה א' כו' ויאמרו גיטה קודם לבנה כמ"ש התוס' שם אליבא דר' יהודא ומכולה סוגי' משמע דלרב"י ורבנן ליכא שום חששא רק למ"ד חוששין לקידושין והדברים מוכרעין יותר כשיטת הרי"ף וגירסתו:
ויש לדקדק עוד ממאי דא' בש"ס מאי איכא בין דר"מ לר"י איכא בינייהו אשם תלוי כו' ולפירש"י ותוס' דר' יוסי מספקא ליה אימת חייל כו' הא טובא איכא בינייהו אם קבלה קדושין מא' קודם שימות דלר"מ קידושי וודאי ולר' יוסי קידושי ס' וכן אם לקרע הגט קודם מיתה לר"מ מגורשת ודאי כל שמת אח"כ ולר"י ס' מגורשת וחולצת כו' אבל לפמ"ש למעלה דגם לר' יוסי פשיטא דמעיקרא חייל גיטא ואפ"ה מייתי אשם תלוי קודם שנודע ולהגן כמו שבארתי לעיל א"ש טובא דליכא שום נפקותא בין ר"מ לר' יוסי רק אשם תלוי ומצאתי דראב"ן במס' גיטין הביא בסתם דכל הימים שבנתיים היא ס' ואין מביא אשם תלוי כשמת וגם אין חייב במזונות כו' הרי להדיא דפוסק כגי' הגאונים וחכ"א מגורשת לכל דבר למזונות וכן לאשם תלוי וע"כ ס"ל מגורשת למפרע:
ובירושלמי בפ' החולץ משנה ב' איפליגו אמוראי איכא למ"ד כל שאפשר לעמוד על ודאי אין חייבין על ס' א"ת ורב א' שם להיפך כל שאי אפשר לעמוד על ודאי אין חייבין כו' ומק' מתניתין פליגי על רב כוי חייבין על חלבו א"ת כו' פתר לה חלוקין על ד' ר"א פי' דחכמים פליגי עלי' דר"א וס' דבעינן דוקא שיכול לברר איסורו ומק' תו ממתניתין דס' בן ט' לראשון כו' הרי א"א לעמוד על ודאי ומשני מא' שהוא יכול להערי' ולפרוש כו' פי' דחייב א"ת על העראה ראשונ' אז דעדיין יכול לפרוש ולהמתין עד שיברר כמי שהוא יכול לברר איסורו ונ' דרב אזיל לשיטתו בש"ס דילן דמצריך חתיכה מב' חתיכו' וכטעמא דר"ז דאפשר לברר כו' וא"כ לפ"ז יקשה מ"ט דר"מ דמחייב א"ת באותן הימים אם נימא דטעמא משום דמספקא ליה אם כונתו מעת הנתינה או מעת שאני בעולם א"כ הוי ג"כ ס' שא"א לעמוד על ודאו ודוחק לאוקמה דר"מ כר"א דהא מ' בירושלמי דר"א יחידאה היא וחכמים פליגי עלי' א"ו ברור כמ"ש בפי' הירושלמי דאדרבה הוי ס' שאפשר לברר ולעמוד על ודאו וכשימות מגורשת למפרע ולהכי חייב בא"ת להגן עד שיודע לו ויביא חטאת ומ' שם דלהך מ"ד אפילו בב' חתיכו' ואכל א' מהן ושני' מונחת בתיבה ואין המפתח לפנינו לברר תיכף רק לא' זמן יתברר מביא א"ת על הספק כיון שאין מתברר מיד כ"ש כשהוא נמשך הרבה בספיקו כמו בהא דאותן הימים כו':
וע"פ דברינו לעיל בשיטת ר' יוסי מיושב קו' הרשב"א שהק' בחידושי' היכי א' ר' יוסי דהוי ס מגורשת באותן ימים שבנתיים ומספקא ליה דלמא כונתו קודם מותו והא ר' יוסי ס' זמנו של שטר מוכיח עליו ואפי' באם מתי לחוד מכשיר דמדכתב זמן בשטר כונתו נגרש מזמן הכתוב בשטר ותירוצו שם לחלק בין אומר מהיום דמגרע גרע וצ"ע טובא דאטו גרע מהיום אם מתי מאם מתי סתם וכי משום דא' בהדי מהיום גרע הא ודאי פשט לישנא משמע טפי מיום הכתיבה והנתינה ממעת שהוא בעולם רק מטעם אומדנא דחקינן לפרטי והא ע"כ ר"י לא ס"ל הך אומדנ' דהא מכשיר עפ"י זמנו של שטר ע"כ מזמן השטר מיגרשא אבל לפמ"ש ניחא טובא דר' יוסי לא מספקא ליה כלל בהא ובודאי מזמן הנתינה מיגרשא רק משום ס' שמא לא ימות קרי לה מגורשת וא"מ ומייתי אשם תלוי על הס' עד שיתברר ועפ"ז מיושב ג"כ מה שהק' ברשב"א בריש מי שאחזו כו' להירושלמי באם א' הרי את מגורשת לא' ל' יום ואחזו קודייקוס בשעת חלות הגט אינו גט דבעינן שיהי' שפוי בשעת חלות הגט והקשה ז"ל דאם כן בהך דמה היא באותן הימים כו' באומר מעת שאני בעולם ופירש רגע א' קודם מותו והא אותה רגע א"א לבודקו אם הוא שפוי והניח בצ"ע אבל לשיטת הגאונים והרי"ף ניחא דקיי"ל מעיקרא חייל גיטא ומדברי הרשב"א אלו ראי' למה שפירשנו לעיל מעת שאני בעולם כונתו רגע א' כו' ולא כפי הנ' מד' תוס' שעה א' כו' דא"ס הרי אפשר למידע אלא כונתו רגע אחרון ולכן ס' שא"א לבודקו והוא ברור ועיין עוד בחידושי רשב"א בהך דהי' הולך מגליל כו' שהק' בשם הרמב"ן לדעת הסוברים דכל תנאי אפילו במעכשיו שניהם יכולין לבטל הגט א"כ בהך דראוה שנתייחדה עמו כו' אמאי לא חיישינן לבטול הגט מרצון שניהם כיון שנתייחדה עמו ואמאי לא חיישינן רק לחשש קידושין או לגט ישן ותי' לחלק בין תנאי שבידם כו' מבואר מזה דעכ"פ מעכשיו דלמ"ד רגע א' כו' ולא מעכשיו הרי בודאי יכול לבטל קודם חלות הגט והדר' קו' לדוכתא לכולי עלמא והיא היא הקושיא שהק' לעיל ג"כ: