משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לח שאלה
בסתירת דברי הרמב"ם שפ' כר"נ שמוציאין מזה ונותנין לזה ופסק ג"כ כתנא קמא דמוכר עצמו אין מעניקין לו:
תשובה הנה הש"ך בסי' פ"ו הביא שם הקושי' שהק' המפרשים על הרמב"ם ז"ל מסתירת דבריו הנ"ל וכתב הוא ז"ל ליישב אליבא דהרמב"ם דהא דאמרינן בעלמא לא ס"ל כר"נ היינו במילי דצדקה כו' עיי"ש דבריו והוציא כן מהתוספתא הובאה בפוסקים דאין גובין חוב מצדקה ודבריו צ"ע לפע"ד דא"כ מה ענין זה להא דר"נ הא ר"נ לא חידש רק שמוציאין מזה ונותנין לזה ובהא פליגי עליה דר"נ אבל ודאי אם גבה חובו השני גובה ממנו ולית דין צריך פנים והא דא' בעלמא לא ס"ל כו' היינו שאין גובין ממנו כלל אף שכבר בא לידו ובהא לא פליגי ר"נ ורבנן בשום חוב ודוק ובגוף הראי' שהביא מהתוספתא הנ"ל עיין בביאורי הגאון ר"א ז"ל ליו"ד סי' רמ"ג סי"ב מה שכתב שם שאין כן כוונת התוספת ע"ש שפי' כונת התוספתא שאין הבע"הב רשאי לפרוע ממנו והביא ז"ל התוספת' באור' והוכיח שכן הוא הפי' והסכים ז"ל כן לדינא וא"כ עיקר פי' הש"ך אינו עולה לדינא וצ"ע:
אבל לכאורה גם לפ"ז אפשר לפרש בעלמא לא ס"ל כו' היינו במילי דצדקה שאין הבע"ח גובה מהבע"ב או מהנודר קודם שבא ליד עני לפי שאינו מקיים מצות נתינה אבל אחר שבא לידי בע"ח גובה אותו והוי א"ש פי' זה עפ"י הדרך שהביא בשם התוספת:
אמנם נראה שכ"ז לד' הש"ך והב"ח בסי' פ"ה ס"ק כ"ב שכ' דבשעבודא דר"נ א"צ לדאקני אף שלוה הלוה השני אחר שלוה הראשון מפקינן מלוה השני למלוה הראשון מדר"נ וכתב הטעם דהוי כאלו לוה לוה השני מהמלוה הראשון עיי"ש אבל לדעת הסמ"ע שם שכ' דבכה"ג בעינן דאקני אבל בלא דאקני אין גובה הימנו א"כ בהך דהענקה לא שייך כלל הך דר"נ דהא ע"כ המלוה שלוה העבד לוה קודם שנמכר או אפילו אחר שנמכר קודם שיצא והיכי שייך למדרש לו ולא לבע"ח הא חוב הענקה נעשה בעת יציאתו ומאוחר לחוב שלוה ובלא"ה אין גובה הימנו בלא דאקני ואף אם כתב לו דאקני הא מדאורייתא לא משתעבד דאין אדם מקנה דש"לבל והא דקיי"ל דדאקני משתעבד הוא תקנתא דרבנן לאלומי שעבוד מקנין וא"כ לא צרכינן למדרש לו ולא לבע"ח לסברא זו:
ויש לה"ר לדעת הסמ"ע מהא דפשיט בפ' מי שמת דאקני משתעבד ממשנה דנפל הבית עליו כו' והוצרך לאוקמי דלא כהלכתא כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל ולדעת הש"ך וב"ח צ"ע נימא דטענתם על מלוה שהלוה הזקן ואם הזקן מת תחלה הרי ירשה הבן תיכף לאותה המלוה ונשתעבדה תיכף אף בלא דאקני משום כיון שחייב לו מדר"נ הוי כאלו לוה ממנו לדברי הש"ך ובודאי דלא מצינו חילוק בההיא דיתומים שגבו קרקע בחובת אביהן אם החוב הוא מה שלוה ממנו עצמו או שנתחייב לו מאיזה צד אף רגע קודם מיתתו ובלא"ה סברת הש"ך לא שייכא רק במלוה דמצינן למימר דהוי כמו שלוה ממלוה ראשון ומשעבד לו נכסיו וגם בזו הסברא צריך עיון מאד וצריכין אנו לבא בזה לדין הילך מנה והתקדשי לפלוני ומדין עבד ואין זה במשמע כלל אבל בחוב שבא ממילא כגון הענקה ולא ע"י מלוה איך יתחייב בזה למלוה ראשון ובהכרח צריכין אנו לדין דאקני וכמש"ל והדברים צ"ע:
אבל אחר העיון בד' הרמב"ם בהלכות עבדים ראיתי שכתב דין דהענקת ע"ע לעצמו ואין בע"ח גובה הימנו מבואר מלשונו ז"ל דס"ל דאין בע"ח גובה ממנו כלל אף אח' שבא הענק לידו שלא הזכי' שם כלל שאין בע"ח גובה מהאדון רק שהוא לעצמו דומיא דענק אמה העברי' לאביה וכתב שם דאם מת האב הענק של עצמה ואין לאחים זכות בה ופשיטא דאף אחר שבא לידה אין לאחים שום זכות א"כ ה"נ הא דא' ענק ע"ע לעצמו ג"כ פי' אף אחר שבא לידו אין הבע"ח גובה הימנו ולישנא דלעצמו ודאי דהכי משמע דאי הבע"ח גובה ממנו מאי לעצמו וזה ברור בלשונו ז"ל וא"כ לפ"ז אין זה שייכות כלל להך דר"נ דאפי' למאן דפליג אדר"נ איצטריך לו להורות שאין הבע"ח גובה ממנו כלל אף אחר שבא לידו ולכ"ע איצטריך לו ולא לבע"ח:
והנה בגמ' בהך ברייתא דענק ע"ע לעצמו מק' פשיטא אלא למאן כו' ואר"י יו"ד קרת קא חזינא הכא ופי' דלא איצטריך לאשמעינן וע"כ דר"י ס"ל דלא דרשינן לו ולא לבע"ח לענין שלא יגבה ממנו כלל אחר שבא לידו רק לענין שלא יגבה הבע"ח מדר"נ מן האדון אתא לו ואפקיה ולהכי לא מצי לפרושי ברייתא דענק ע"ע לעצמו לענין הך מילתא דלא שייך בזה לישנא דלעצמו כיון דאחר שבא לידו גובה הימנו רק רב ששת הוא דמשני שם הא מני תוטאי היא דדריש לו ולא לבע"ח ומפרש לה ר"ש דהינו לאורויי שאין הבע"ח גובה ממנו כלל אף משבא לידו ולא משום הך דר"נ לחוד וא"כ ממילא לר"ש אזדא לה הך סוגיא דלעיל דתלי לה בדר"נ ולכ"ע דרשינן לו ולא לבע"ח וע"כ הא דס"ל לת"ק מוכר עצמו אין מעניקין לו לאו משום דרשא דלו הוא אלא משום דלא יליף שכיר שכיר:
ואפשר עוד לומר בזה דתרי לו כתיבי הענק תעניק לו כו' אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו ודרשינן לתרווייהו ועכ"פ דברי הרמב"ם הם מוכרחים מהא דר"ש דאין הבע"ח גובה ממנו כלל וגזה"כ היא גבי ענק אף דגבי מעשר עני נ' מד' הרמב"ם בחיבורו שסוב' פי' התוספת כמו שפי' הגר"א ז"ל דקאי על בעה"ב לא על עני עכ"ז בהענקה גז"ה הוא כן בדין דהא עיקר מכירת העבד אסור להמכר בשביל פרעון חוב כדדרשי' בגניבתו ולא בכפילו ולא בזממו ודוק היטב כי כ"ז נראה ברור בעזהש"י: