משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לז שאלה
בדין מעמד שלשתן אי הוי בע"כ וגם דין מעמד שלשתן אי יכול למחול:
תשובה הנה הרא"ש והתוס' בגיטין דף י"ד הכריעו כהסוברים דאף בע"כ שפיר דמי עיי"ש והביאו ראיה מהא דאיסור גיורא דא' רבא לא אזילנא משמע שאם היה הולך היה מועיל אף בע"כ ואי משום גנאי לומר איני רוצה א"כ בל"ז ה"ל לירא שמא יאמר זכה כו' ונראה דל"ק דזכה לי אינו גנאי לסרב דאטו מוכרח עפ"י דין להיות לו שליח לזכות לפלוני אבל למאן מליתן כיון שאומר תן לו מן הדין הוא מחוייב לקבל עליו דמה לי הוא מה לי אחר וע"כ דמסרב משום חפץ ירושה להפקיע זכות רב מרי וזה ודאי גנאי לרבא ודו"ק כי ס' נכונה היא:
גם מה שהביא דבפקדון אם הוא מרוצה א"צ למעמ"ש כו' יש לחלק בזה דהא דאמר ברשו' הנה כו' כיון שקיבל קונה היינו שקיבל עליו שיזכ' רשותו לפלוני אבל אם לא קיב' רק ליתן לפלוני ודאי אכתי לא קנה רק במעמ"ש ומה' דבההיא הנאה כו' משמע דדוקא מדעתו כמ"ש הרא"ש ומה שדחה שחכמים עשו תקנה קבועה כו' ק' דא"כ מאי פריך כגון הני דבי בר כו' ה"נ כו' והא להרא"ש ע"כ לא פליגי רבנן בהך תקנתא ועוד ק' לי לד' הרא"ש שכ לקמן דאף בנכרי הנותן לישראל שייך מעמ"ש וחייב ניתן לישראל א' ואף שאח"כ הנכרי אלם ויחזו' עליו עיי"ש א"כ לקתה מדת הדין ואיך יתחייב בע"כ בדבר שיגיע לידי הפסד מהנכרי ולכאורה נראה טפי לדקדק מהש"ס דדוקא מדעתו דהנה רבא א' מסתברא מילתיה דרב בפקדון והאלקים אמר רב אפילו במלוה כו' משמע דפקדון הוא מילתא דמסתברא ופשוט שקנה אף בלא הנך טעמי דא' הש"ס לקמן דכולהו איתאמרו למ"ד במלוה נמי ושייל טעמא מאי היינו במלוה וכן פירש"י ז"ל משמע דפקדון טעמו פשוט ואי כד' הרא"ש דאף בע"כ א"כ היכי מסתברא לן הך מילתא שיתחייב ושיקנה בע"כ אף דהפקדון הוא בעין כיון שזה אין רוצה להיות שלוחו לזכות לו רשותו האיך יקנה אותן ועוד דהנהו טעמי דיהיב הש"ס במלוה לא שייכי כלל בפקדון הך טעמא דמשעבדנא כו הא לא נשתעבד לו מעולם רק חייב להחזיר לו הפקדון בעין וטעמא דבההיא הנאה דמשניה ממלוה ישינה כו' פשיטא דלא שייך דמאי נפקא ליה מינה כיון שהפקדון בעין ואין זמן לחזרתו בשלמא במלוה יש לו הנאה שמרחיב לו הזמן וא"כ האיך פשיטא לן כולי האי ולא שיילינן כלל טעמא ומקני בע"כ אבל אי נימא דוקא מדעתו ניחא טובא דטעמא דמילתא כיון שהוא בעין ואמר לו בפניו ונתרצה הוא זוכה לו אף שלא א' בפירוש שיזכ' לו רשותו אומדן דעתא הוא אף שלא בפניו כיון שלא מסר לידו לא אמרינן תן כזכי רק במלוה שאינה בעין שייל מ"ט שאין שום קנין רשות תופס במלוה אף מדעתו אבל שלא מדעתו אף פקדון אין נקנה בשום קנין דמטבע אין נקנה אף בחליפין וכל שקלא וטרי' רק על מלוה וכפירש"י ועוד לאמימר דיהיב טעוא כאומר בשעת מתן מעות משעבדנא לך כו' אי נימא דאף בע"כ ע"כ דאמדו רבנן דעת כל הלוים שמשתעבדים בסתם לכל באי כח המלוה אף בע"כ וא"כ מה צורך למעמד שלשתן כל בא בהרשאה נמי ומוכר שט"ח נמי אמאי יכול למחול הא מעיקרא אשתעבד ליה ג"כ שהוא בא מחמתי' אע"כ בסתמא לא אשתעבד כלל רק במעמד שלשתן ומדעתו אמרינן דקני כיון שנתרצה רק דשיילינן איזה קנין יש כאן וע"ז אמר דנעשה כאלו מתחלת ההלואה נשתעבד לכל באי כחו שיתרצה אח"כ גם הוא ואומדן דעתא הוא ונעשה הוא דאמרינן וכמו דא' בב"ק גבי שילם ולא רצה לישבע דמקני ליה כפילא וא' נעשה כאומר לכשתגנוב ותרצה ותשלמני פרתי קנוי' כו' הרי להדיא לפי שאמדו חכמים דעתו שרוצה להקנות לו הכפל רק בקשו דרך שיתפס בו הקנין וא' נעשה כו' ה"נ בנ"ד כיון שנתרצו שלשתן ודעתן לקנות דין הוא שיקנה רק שאין שם מקום קנין גמור וע"ז אמר נעשה כאלו מתחלה אמר משעבדנא כיון דניחא להו בהכי ודו"ק היטיב כי ס' נכונה היא מאוד:
והנה לטעם אמימר דא' נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות כו' משמע דבאותן המעות משתעבד לבא מחמתו כמו הולך מנה והתקדשי לפלוני ומדין עבד וא"כ לא שייך רק בחוב דמלוה אבל בכתובה וכיוצא שלא היה מתן מעות כלל במה יקנה ושטר החיוב לא נכתב רק לראשון בשלמא מתן מעות יכול להיות גם עבור פלוני מדין עבד אבל האיך יקנה זה בשטר שנכתב לפלוני וא"כ לכאורה מלוה בשטר א"י להקנות השט"ח במעמד שלשתן רק המלוה עפ"י עצמה ולא שעבוד השטר דבמה יקנה שטר שנכתב לשם אחר וכן לטעמא דרב אשי דבההיא הנאה דמשני' ליה כו' גמר ומשעבד נפשיה משמע שעתה בשעת המאמר הוא משתעבד והאיך תעשה אצלו מלוה בשטר מזמן שני כיון שזה לא קנה השטר בכתיבה ומסירה רק מפני שזה שעבד עצמו לו אע"כ שאין זה מועיל רק להיות מלוה ע"פ שעכ"פ מחויב ל תן לו ואין זה יכול לחזור אבל השטר איך יקנה כלל וכ"ש הכתובה ולכן הצריכו חכמים במכירות שטרות כתיבה ומסיר' ואפ"ה א' שיכול למחול ולא השיאו עצה למכור במעמד שלשתן ואין צריך כתיבה ומסירה וגם לא יוכל למחול אלא ודאי כמ"ש דלענין שעבוד השטר לא מהני מעמד שלשתן רק כתיבה ומסירה ואף שמכר במעמד שלשתן ובכתיבה ומסירה נראה דלא מהני רק שעכ"פ חייב לו בע"פ אבל שעבוד השטר נמחל תמיד ונ"מ לענין משעבדי ולפ"ז יתיישבו כמה קושיות ודקדוקים בכמה דוכתי בש"ס אשר עמדו עליהם ע' תוס' ורא"ש ומפרשים ובקדושין דא' במלוה בשטר פליגי בדשמואל כו' ובמלוה ע"פ פליגי בדרב הונא כו' והא תרווייהו יכולין להיות במלוה בשטר ולמ"ש ניחא ודו"ק היטיב כי קצרתי:
ועיין פ' הכותב דלא מפיק מכללא דשמואל דא' המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול רק מכנסת שט"ח לבעלה כו' ולא א' שאם מכרו במעמ"ש אינו יכול למחול ולפמ"ש דעכ"פ יכול למחול השט"ח ניחא:
והנה הרמב"ן ז"ל דעתו דכל מעמד שלשתן יכול למחול אף בע"פ ותוס' ורא"ש הק' מהך דקדושין דאמר במלוה ע"פ פליגי בדרב הונא כו' ומ' דבמלוה ע"פ במעמ"ש לא שייך דשמואל מדלא א' דכ"ע אית להו דרב ופליגי אי סמכא דעתא כו' ולענ"ד י"ל דהנה לפי מאי דמוקי שם פלוגתא דר"מ ורבנן בדרב הונא כו' ע"כ רבנן דא' אינה מקודשת סברי דמעמד שלשתן לא תקנו במלוה ודלא כרב ושמואל דאמרי אף במלוה וקשה דא"כ אינהו כיחידאה אמור ועוד א"כ ק' טובא בשמעתין רב פפא מ"ט לא א' כר"ז ואי משום דרב א' בין במלוה כו' היינו לר"מ אבל לרבנן ס"ל דוקא בפקדון ורב הא מהדר לאוקמה מתניתין כרבנן דאי לר"מ בל"ז ס"ל מצוה לקיים כו' וע"כ כרבנן ולהכי בעינן צבורין כו' אע"כ ס"ל לר"פ שאין מחלוקת של תנאים כלל בזה וכ"ע ס' גם במלוה והתם בקדושין בתרווייהו פליגי בדשמואל אם יכול למחול בין בשטר וכתיבה ומסירה ובין בע"פ במעמ"ש וקיי"ל כרבנן דיכול למחול והא דלא מוקי התם כן משום דאיכא שם כמה אוקמתי דלא מוקמי לרישא בדשמואל רק בעיקר קנין השטר ע"ש אבל לאוקימתא דרישא בדשמואל גם סיפא בהכי איירי וכן בדין שלא להעמיד דינא דמעמ"ש דרב ושמואל במחלוקת וכיחידאה ובל"ז טפי ניחא להעמיד הך דרב דהתם דהמקדש במלוה אינה מקודשת כתנאי וכרבנן ורישא איירי בשט"ח דידה וסיפא דאחרים ובכתיבה ומסירה ולא איירי כלל במלוה ע"פ ובמעמ"ש מלאוקמה הך דהתם ככ"ע ואתי' הך דהכא כר"מ לחודיה ורבנן פליגי ודו"ק כי קצרתי ולפי"ז נכונים ד' הרמב"ם מאוד וכמעט שדבריו המה מוכרעים:
שוב ראיתי בש"ך ח"מ סי' ס"ו האריך בדברים אלו ודברים קרובים לדברינו בעיקר הדין דשעבוד השטר אין נקנה במעמ"ש רק לענין מלוה ע"פ רק מה שרצ' לחדש שם דאף להיו' מלוה ע"פ אין נקנה מלוה בשט' במעמ"ש אין זה מחו' כלל ואין שום ראי' כלל למעיין היט' עיי"ש וגם לא מסתב' כלל וכל הפוסקי' פה א' חלוקי' גם מה שהכריע שם כדברי החולקי' על הרמב"ן וס' דא"י למחול אין הכרח כלל בדבריו למדקדק ולפמ"ש ד' הרמב"ן יש להם על מה שיסמוכו ובל"ז נראה לכאורה דהא דמחלק הש"ס בקדושין לרב דא' המקדש במלוה אינה מקודשת בין מלוה דידה למלוה דאחרים היינו לפי מאי דבעי לאוקמה דרב ככ"ע וברייתא דפליגי איירי במלוה דאחרים אבל אי נימא דברייתא איירי רישא במלוה דידה וסיפא דאחרים ופליגי בדרב י"ל דגם במלוה דאחרים חדא פלוגתא היא וטעמייהו דרבנן בתרווייהו משום מלוה להוצאה ניתנה ולאו מידי יהיב לה ואף במעמ"ש אינה מקודשת וכן מ' לכאורה פ' שני דסנהדרין גבי קידושי דור למירב ומיכל בנות שאול דא' שם המקדש במלוה אינה מקודשת ומשמע במקרא שגדולות היו דכתיב הנה בתי הגדולה מירב כו' וגם במיכל כתיב כי מיכל אהבתהו כו' וגם ממה שהמליטה את דוד במעשה מרמה ושאול אמר למה רמיתני משמע דגדולות היו דעם קטנה לא היה מדבר שאיל כזאת וקידשן במלוה שהיה לו על שאול היינו עושר גדול שהיה חייב לו וקרי ליה מקדש במלוה ואף שהמלוה ביד אחרים ומסתמא גם שאול היה באותו מעמד והיה מעמ"ש אפ"ה לא הוו קדושין וע"כפ מוכח דמלוה דידה ודאחרים שוין הם למ"ד דאינה מקודשת דלא כנראה מסוגיא דקדושין ולפ"ז אין סתירה כלל לד' הרמב"ן ז"ל ודו"ק: