משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לו שאלה
זיעה היוצא ע"י האור מה דינו לענין בב"ח ויין נסך ושאר איסורין שבתורה:
תשובה הנה מדברי הריב"ש בתשובה סי' רנ"ה גבי יי"ש הנעשה מסתם יין משמע דאין איסור בזה רק בסתם יין דקיי"ל דאף אם שרפו אפרו אסור כאיסורי עכומ"ז והא נמי לא גרע אבל באיסורי אכילה דאפרן מותר כמבואר בש"ע גבי שרץ שרוף כו' י"ל דיי"ש נמי שרי דכיון שזה נעשה מהעשן העולה ועיקרו מן העשן הרי הוא כמו אפר נשרף ובפרט שנשתנה ויהי למים ואין כאן לא טעם האיסור ולא ריחו וממשו ופני' חדשות באו לכאן יש להתיר כן משמע מדבריו למעיין היטב ומדברי הרמב"ם גבי עשן החמים משקה הוא חשוב כו' אין ראיה רק להוכיח שהעשן הזה הוא תולדות היין מדחשיב לי' משקה ש"מ דהוי תולדות מים ה"נ גבי יין הוא תולדות היין ומגופו בא וא"כ ה"ל כאפר אבל באיסור אכילה אף שבאמת הוא תולדות האיסור הרי נשתנה לפנים חדשות והוא כאפר שמותר דוק שם בדבריו רק מתשו' הרא"ש לא מ' כן אבל לכאורה ד' ריב"ש מסתבר יותר דהא הגאוני' ז"ל התירו חלב הקיבה אפי' צלול משום שנשתנה במעי' אף שהוא כמו שהיה ורואה אני שהדברי' ק"ו ובפרט בעשן כמו כאן שעיקר האיסור אין כאן רק עשנו וגם ל' הרמב"ם ז"ל שכ' עשן החמים משקין הוא חשוב כו' מ' לכאורה רק שחשוב משקין ולא א' שעשן החמין חמין הוא א"ו דרק חשוב משקין והוא רק תולדות מים ולא חמין ממש וא"כ אין ראיה לענין איסור דהא כמה דברים מטמאין משום תולדות מים כגון מי רגלים ומי האף והפה כו' דחשיב הרמב"ם שם אטו נאמר שהם מים גמורין דהא אינם רק תולדות המים ועדיין צע"ג:
עוד הביא הריב"ש ראי' מהך דחולין דניער וכיסה כו' וכ' דטעמא דכיסה מוליך הטעם בכולו הוא משום שההבל והזיעה מבלבל מוליך בכולו ולא ידעתי איך נעלמו ממנו ד' רש"י ז"ל שכ' בהדי' שהמים שבשולים עולים למעלה ויורדים מפני הרתיחה ע"ש ואולי חולק על רש"י ז"ל אבל מד' רשי' ז"ל לכאורה מ' להיפוך שהעשן אין חשוב משקה אף לענין להוליך הבליעה לכן הוצרך לפרש שמי הרתיחה עולין ואילו הי' רש"י ז"ל סובר כן ודאי הי' יותר נוח לפרש מפני ההבל שהוא יותר מצוי בכל קדירות אף שאין רותחת הרבה יש בהן הבל וזיעה אבל לעלות מי הרתיחה צריך רתיח' הרבה א"ו דעת רש"י ז"ל שאין זה חשוב משקה כלל אף לענין איסור רק לענין טומאה והכשר וכמש"ל וא"כ כ"ש לענין משקין היוצאין מאיסור ועוד קשה לפרושו דכיסה כו' הטעם משום ההבל א"כ מאו קאמר שם הגמ' לר"י אימור לא ניער יפה ולא כיסה יפה הא אף שלא יכסה כלל ההבל עולה וכמו דאסרינן בשו"ע מחבת שתחת קדירה של בשר כו' וכן במשנה דמכשירין באשה שמגיסה בקדירה כו' שאין מכוסה כלל ואפ"ה יעלה הבל וכ"ש אם לא כיסה יפה אבל לפירש"י ניחא ויותר ק' דפריך אילימא לא כיסה כלל הא לא בלע כו' ומאי קו' אימא פלטה בקצת חתיכו' ע"י ההבל מעט ואיך נתיר כולן א"ו דאין זיעה מהבל מעלה ומוריד לענין זה ואינם כמשקה גמור רק לענין טומאה ואף בטומאה לא מטמאין לאשה שהגיסה בקדירה טמאה רק אם הזיעו ידי' אבל אם לא הזיעו ידי' אף שהעשן עולה טהורה ואי נימא שהעשן עצמו הוא ממש משקה גמור א"כ הרי נגעו ידי' במשקה תיכף בעלו' העשן א"ו דרק לאחר שהזיעו הזיעה עצמה חשוב משקה שהוא תולדות המים רק העשן הוא חשוב כמשקה לענין חיבור משקין דבידי' למשקין שבקדירה ודוקא אם העשן עושה פעולה ידועה למעלה כגון המערה מצונן לחם שפועל ומחמם העליון או באשה שמגיסה שפועל העשן להזיע ידי' ואז הוא ניצוק חשיב כיון שפועל מלמטה למעלה כמו גבי דבש זיפי' כו' שסולדת לאחורי' ולכן הי' ר"ש רוצה לומר דאף מחם לחם יותר הוי חיבור כיון שעכ"פ פועל קצת למעלה וחכמי' פליגי דלא חשיב לי' פעולה ואי נימא דההבל עצמו משקה גמור הוא א"כ ל"ל שיפעול בעליון הא נוגע העליון בעצמו במשקה תחתון שהוא העשן הטמא ודוחק לומר שאם העליון חם אין התחתון מעלה הבל א"ו שאין על ההבל עדיין שם משקה גמור עד שנעשה זיעה ואז ההבל מחבר ודוק בדברי הרמב"ם בפירושו ובחיבורו תמצא שהדברים נכונים וא"כ אף שהזיעה שם משקה עליו היינו משום תולדות מים ולא ידעתי טעם לדבריהם שחלקו בין זיעה הבאה מן החמין לזיעה דעלמא א"כ יצטרכו לפרש כל המשניות דמכשירין גבי זיעת בתים כו' ומרחץ וברכה איירי כולהו בחמין ומעיין איירי בחמי טברי' כן צריך לדחוק לדבריהם ז"ל וזה אינו במשמע כלל א"ו דלענין הכשר כל זיעה הבאה מן המים מכשרת משום תולדות המים עכ"פ נ' שדעת רש"י ז"ל בודאי אינו כן וא"כ האיך יחזור להיות איסור כשנעשה זיעה כיון שהותר מתחלה ובפרט שגם לדעת ריב"ש מ' דדוקא באיסור עכומ"ז דאפרו אסור כו' אף שבתשו' חכם צבי כ' שטעות לפרש כן ד' ריב"ש ע"ש אבל לענ"ד נ' דהמעיין היטב בלשונו ז"ל בתחלת התשו' ובסופה שכ' טעם המתירין משום שנשתנה כו' יראה להדי' שעיקר טעם המתירין לא משום זיעה לבד אלא משום שנשתנה טעמו וממשו ויהי למים כו' וגם מטעם זיעה ודחה טעם ראשון משום דאפרן אסור ואח"כ דחה טעם הזיעה כמש"ל ובסוף תשו' לא כ' רק טעם ראשון שנשתנה כו' עיין היטב וא"כ בשאר איסורין אף דטעם זיעה לא שייך לדעתו ז"ל אבל טעם שנשתנ' כו' שייך והוא כמו אפר וכמש"ל ואין כאן טעות כלל והוא הפירוש האמתי בדבריו ועפ"י הדברים האלה יש מקום גדול וידים מוכיחות לדעת קצת מהאחרונים שהקילו בכמה דברים לענין זיעה היוצא ע"י האור כגון יי"ש הנעשה מאיסור חדש או קמח מותלע וחשבוהו לזיעה בעלמא עכ"פ להוציא מידי איסור דאורייתא ויש להם על מה שיסמוכו מדברי הריב"ש עפ"י מה שביארנו ובפרט עפ"י ד' רש"י בפי' הסוגי' דניער וכיסה וגם ממשמעות ד' הרמב"ם ז"ל כפי מה שביארנו לעיל ונ"מ טובא ג"כ לענין חמץ בפסח ויי"ש הנעשה קודם הפסח דהוי זמן התיר וקיי"ל חרכו קודם זמנו מותר בהנאה לאח"ז וא"כ לפי הנראה בד' הריב"ש דהוי כאפר וכשרוף הי' מקום להתירו בהנאה לאח"ז ועכ"פ יש לצדד זה לסניף לענין מי ששכח למכור יי"ש קודם הפסח ועבר עליו הפסח להתירו בהנאה אחה"פ כיון דעיקר איסור חמץ שעבר עליו הפסח חומרא דרבנן יש צד לסמוך על המקילין בזה וכבר כ' קצת האחרונים להקל בזה הלא מבואר בכמה שו"ת רק שהרבה גדולי האחרונים השיגו עליהם ע' בתשו' מהר"ם טיקטין הנדפס עם ס' אלפסי ובתשו' פני יהושע אכן לפמ"ש הדברים מוכרעים ויש מקום לסמוך על המקילין בפרט במקום הפסד מרובה כי התורה חסה על ממונם כו' ודוק