משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לד שאלה
שכ"מ שגירש סתם בלא תנאי דמהיום כו' כנהוג עתה רק שהבטיחו לו כנהוג ואח"כ שחזר לאיתנו אינה רוצה להנשא לו איך לדון בגט זה:
תשו' אי' בס' גיטין ד' ע"ב ע"ב א' רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר כו' פרש"י גט שכ"מ בסתם ולא התנה כו' והק' התוס' א"כ מתניתין דזה גיטך אם מתי כו' ושמואל דאתקין תנאי כפול בגט שכ"מ ל"ל כיון דלרב הונא אם עמד בלא תנאי חוזר ודחקו לתרץ בזה ועוד הק' מהא דב"מ דא' פטומי מילי בעלמא נינהו כו' ופי' הגמ' דקאי אאם מתי כו' ע"ש והמעיין יראה כמה דוחק לפרש כן גיטו בתנאי כמתנתו בלא תנאי ופשיטות הלשון משמע דרב הונא מדמה לגמרי גט שכ"מ למתנתו לכל דבריו:
ונראה לפרש הסוגיא ע"פ שיטת רש"י ז"ל דאיירי בסתם ורב הונא קאי על שכ"מ המצוה מחמת מיתה או שהוא מסוכן דבסתם דינו כמצוה מחמת מיתה כידוע מדיני מתנת שכ"מ דאם אינו מצוה מחמת מיתה דווקא מתנה בכולה הוא דלא בעי קנין ואם עמד חוזר הא במקצת בעי קנין ואינו חוזר כדין מתנת בריא רק במסוכן או שמצוה מחמת מיתה בפירוש כגון דא' ווי כו' אף במקצת יש לו כל דין מתנת שכ"מ וחוזר וה"נ גט מדמינן למתנה במקצת שגם היא מתנה במקצת היא וכל שאינו מסוכן וגם אינו מצוה מחמת מיתה בפירוש ונתן לאשתו גט סתם וודאי גם לרב הונא אם עמד אינו חוזר ובהכי איירי הא מתניתין דבעי תנאי בשכ"מ וגם תקנת שמואל דתנאי כפול כיון שאינו מזכיר דאגת מיתה מאותה חולי:
וכן הך דב"מ לא הי' מסוכן ולא מצוה מחמת מיתה רק אינגד ואיתנח והיא הבטיחתו א' פיטומי מילי בעלמא נינהו ולכ"ע ורק במסוכן איירי רב הונא דמסתמא מחמת מיתה הוא נותן גט ואם עמד חוזר כמו מתנה וכן סיפא דמילתא דרב הונא ומה גיטו כיון דא' כתובו כו' בוודאי איירי במסוכן ולא בשכ"מ כהך דר"ש שזורי אף המסוכן וכן הך דמתנה אע"ג דלא קנו כו' מיירי במצוה כו' דבשכ"מ במקצת בעי קנין והכי מפורש לעיל במעשה דגניבא יוצא בקולר כו' הרי להדיא דר"ה איירי במסוכן דאומדנא הוא דמשום מיתה הוא דיהיב גיטא ואם עמד חוזר ומק' ממתניתין דאם מתי מחולי זה כיון שמזכיר אם מתי מחולי זה הרי הוא נותן מחמת מיתה שדואג ע"ז ומצוה מחמת מיתה וכל שמצוה מחמת מיתה גבי מתנה חוזר ה"נ גבי גט אף שאין בו ביטול מחמת התנאי וחוזר אח"כ לחולי הראשון בטל הוא מצד אומדנא כמו מתנה במצוה מחמת מיתה וע"ז משני דאיירי שלא עמד לגמרי כו' ורבא ורבה ה"נ ס"ל הך סברא דרב הונא דאומדנא אמיתית הוא רק משום גזירה כו' והך גזירה שייך יותר בסתם דכיון שלא התנה וחוזר יאמרו שהגט חל לאחר מיתה כמתנה אבל לפי' התוס' דרב הונא קאי דווק' אתנאי אם מתי וע"כ דא מהיום או מעכשיו והאיך יטעו לומר יש גט כו' ולמה לא יתנו בתנאי ולד' ניחא טובא:
והנה הרי"ף ז"ל פסק דמפר' ויוצא בשיירא דמו למסוכן ויוצא בקולר אף לענין מתנה דסתמא הוי כמצוה מחמת מיתה וכ"פ בש"ע והרא"ש ז"ל חולק במפרש ויוצא כו' דלא טרידא כולי האי ולדעת הרי"ף ז"ל כל שכן היוצא למלחמה דלא גרע ממפרש בים כו' דסכנת מלחמ' גדולה יותר ממפרש ויוצא בשיירא וטרוד יותר ומסתמא מתנתו מחשש מיתה הוא ואולי אף לד' הרא"ש ז"ל י"ל דטפי דמי ליוצא בקולר וא"כ חוזר במתנתו אם עמד או שב לביתו אחר המלחמה ולרב הונא גם גיטו כן הוא אף בלא תנאי דאומדנא דמוכח הוא וגם רבה ורבא מודו לזה לדינא רק משום תקנה:
ולפ"ז ארווח לן בס"ד בהא דא' כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתו' כותב לאשתו ולכן הותרה בת שבע לדוד ורש"י ז"ל פי' שהיו כותבין גט על תנאי כו' והק' התוס' ע"ז מהא דדוד שהרי חזר אורי' ונתבטל הגט והם ז"ל פירשו שנתנו גט סתם וכשחזרו מהמלחמה היו צריכין קידושין כו' וגם לפ"ז ק' דא"כ למה נענש דוד כ"כ על מעשה דבת שבע דכ' ואת הכבשה ישלם כו' והנביא הוכיחו ולרש אין כל כו' כיון שהיתה מגורשת גמורה:
ולפי דברינו ניחא טובא דבאמת נתנו גט סתם רק דאם שבאו מהמלחמ' הגט בטל ממילא כדין מסוכן דאם עמד חוזר דיוצא צבא כמסוכן דמי רק זה דווקא אם שקטה המלחמה לגמרי אבל אם באמצע המלחמ' חוזר לביתו ודעתו לחזור עוד למלחמה אין זה כחולה שעמד לגמרי רק דינו כעמד על משענתו כו' כיון שעוד דעתו על המלחמ' ואין גיטו בטל ולפ"ז אף שאורי' חזר לביתו עדיין לא פסקה המלחמה וסופו לחזור וכן הי' שנהרג רק עכ"פ הי' בזה לדוד חטא כיון שבידו לחזור ואולי סופו לחזור ויחזור בגיטו אך סוף דבר נתגרשה למפרע ורק בדבר אורי' ולפ"ז ניחא טובא הא דקרי לה ספק אשת איש כו' ותי' התוס' דחוק מאד שכ' שגירשה בצינעא הא א' כל היוצא כו' וא"כ כ"ע ידעי ולמ"ש אתי שפיר דהוי ספק גמור:
ועוד נ"ל בזה לפי דברינו להפך בזכותי' דדוד מלכנו במה שצוה להביא את אורי' לביתו וא' לו רד לביתך כו' דלכאור' ק' מאד דאם ילך לביתו ויפייס ויבעול הרי בידים יתבטל הגט אם הי' על תנאי דהא פייס וא"כ תהיה אשת איש למפרע ומה תקנה היא זו אם ח"ו לחפות על הולד זו תימה גדולה:
אבל לענ"ד אדרבה הי' בזה עצה עמוקה דהנה הגט הי' גט גמור מעכשיו אף שהי' מסוכן דהא אין גט לאחר מיתה רק אם עמד חוזר מדין אומדנא אבל אם המסוכן רוצה לחזור בתוך חליו א"י לחזור בגט דאין כאן אומדנא אף דגבי מתנה קיי"ל כל שאם עמד חוזר במתנ' היינו משו' שעיקר קנין מתנת שכ"מ הוא רק לאחר מיתה משא"כ בגט רק אם עמד מדמינן לה למתנה משום אומדנא דאדעתא דהכי לא יהיב וא"צ לחזור כלל כידוע וא"כ אם הי' אורי' רוצה לבא עלי' באמצע המלחמה הרי ע"כ אין יכול לבטל הגט ולחזור כיון שעדיין מסוכן הוא וכמש"ל ובהכרח הי' צריך לקדשה מחדש וא"כ ממילא נתקיימו הגירושין ונגמרו וקידושין אחרי' תופסין בה ובטלה האומדנא אף שיחזור מהמלחמה הרי גילה דעתו לקיים גירושין הראשוני' ולקדש' מחדש ואח"כ אם ירצה לגרש שנית בצאתו למלחמ' עוד יהי' דינו כבראשונה דין שכ"מ מגירושין שניים ולא מראשונים שכבר פסקו ואולי גם גיטה הראשון הי' יוצא מת"י וא"כ אם יעשה מעשה אדרבה הי' פנוי' למפרע ולא חטא דוד כלל וגם לאורי' לא היתה אסורה אף אם נאמר שלא היתה אנוסה כיון שנתגרשה ואנן קיי"ל זינתה לא קרינן אחרי אשר הוטמאה וא"כ אורי' כשלא רצה בדבר יהי' כוונתו מה שיהי' היה מורד במלכות גמור דלא הוי איסורא כלל והי' חייב מיתה למלך ודין הבחנה אולי לא גזרו עדיין לכן נהרג בדין וממילא הותרה בת שבע לדוד ואולי מתחילה סמך ע"ז דה"מ ע"ה שיצוה לבא אורי' לביתו ומי ימרה את פי המלך ומבואר בגמ' דלא פליגי אר"ה בס' רק משום גזירה ואכתי לא גזור בימי דוד וזה לענ"ד כפתור ופרח המקום ידין אותנו לזכות:
ואולם כל זה לא הועיל לו ולא פלט מעונש גדול כידוע מד' נתן הנביא והצדיק עליו את הדין וא' את אשתו לקחת כו' והתפלל כמה וכמה עד שניבא לו גם ה' העביר כו':
ויש ללמוד מדברים אלו הלכה למעשה בדבר גט שכ"מ הנהוג עתה בזמנינו שלא לגרש על תנאי כתקנת ר"י מפארי"ש רק שמבטיחים אותו בכתב ובח' הקהילות שאם יקום ישאו זא"ז שקשה מאד לענ"ד להקל בענין זה להתירה לשוק אף אם תרצה לעבור ח' ולעמוד בעונש דהא ודאי סמכא דעתי' דבעל שלא לגרש רק אדעתא דהכי אף בלא שום תנאי מעיקר דינא כמתנתו דמצוה מחמת מיתה וכ"ש דסמכא דעתיה על ההבטחות ואם ידע דקילו לה נדרי לא הי' מגרשה רק על תנאי ומה יעשה שאין מניחים לו להוציא תנאי מפיו ואומרים לו שדי בכך ולא ידאג וכל המשתדלים בדבר לנתק מוסרות הזיווג ביניהם קורא אני עליהם נשי עמי תגרשון כו' ומכניסים עצמן בעונש גדול:
וגדולה מזו לפי דברי התוס' שהי' כל היוצא למלחמת ב"ד כותב גט גמור לאשתו בלא תנאי כלל ואפ"ה צא ולמד מה עלתה במעשה אורי' ומקרא צווח את אשתו כו' והיא גם היא התאבלה על אורי' אישה ולא מיחו בה וע"כ לפי שהדבר ידוע שלא גרשה רק מחשש מיתה ולא יצאו ידי שמים עד שתחזור ותנשא לו כ"ש לפמ"ש ע"פ שיטת רש"י ז"ל דכל שכ"מ המגרש מחמת מיתה מדינא חוזר בסתם דאומדנא דמוכח הוא רק חכמים תקנו (עצה) משום גזירה ויש כח בידם כו' אבל בכה"ג כיון שאנו מבטיחים ואומרים לו ומזהירין אותו שלא יוציא תנאי מפיו מה בידו לעשות ולא שייך כאן גזירה כו' די"ל ע"ד הבטחתם עשה וסמכא דעתי' אהימנותא בשלמא לפי דין הגמ' י"ל כיון דידע דתיקון רבנן דליהוי גיטא בסתם גמר ויהיב דאל"כ איבעי' ליה לאתנוי' בהדי' ומסתמא גמר ויהיב אדעתא דרבנן וכמו דא' במגרש אשתו משום שם רע כו' שאומרי' לו שלא יחזיר כו' ומדיהיב ולא דייק גמיר ויהיב בכל גווני מדלא אתני' בהדיא כמ"ש רש"י שם עילה מצא כו' וכן הוא בירושלמי אבל הכא כיון שאומרים לו דאין מזכירין תנאי בזמה"ז מאי הו"ל למיעבד וכמעט שהוא נוטה לגט מוטעה או מעושה כיון שאוסרין לו להטיל תנאי אשר ידענו שחפץ בו ונמנע מפני ב"ד הרי אין פיו ולבו שווין בשעת נתינה ודו"ק:
וכבר היה מעשה בדורות שלפנינו בימי הסמ"ע ומהר"ם לובלין ז"ל בגט שכ"מ מווינא שעברה האשה הקשר ונתקדשה לאחר ועמעמו עליו הרבה מהאחרונים הרב מהר"ם לובלין ז"ל צווח ככרוכיא לבטל הגט ועל ידו החזיק הרב מהר"ם יפה ז"ל בעל הלבושים הלא היא כתובה על ס' תשו' מהר"ם לובלין ז"ל ורבים מהאחרונים קראו עליו מלא לסתור דבריו והשיגוהו הרבה כמבואר שם ובתשו' משאת בנימין ז"ל אבל לפמ"ש בדברי' אלה דבריו ז"ל יש להם יסוד מוסד בד' הש"ס ופוסקים עיי"ש ודו"ק: