משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
לג שאלה
זרק לה גט בתוך חיקה והיא עומדת ברשות של אחר אי הוי גט או לא:
תשובה הנה אי' בב"מ דף ק"א ע"ב במשנה המשכיר בית לחבירו כו' הזבל של בעה"ב כו' ומק' בגמ' במאי עסקינן כו' א' אביי במדביק כלי בשולי פרה כו' והק' הריטב"א בחדושיו לב"מ דהא הוי כליו של לוקח ברשות מוכר כו' והוצרך לתרץ כיון דליכ' אויר כלל כו' ע"ש משמע מזה דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה אף שהכלי ביד לוקח ולא אמרינן כיון שהוא בידו הוא כידו ממש לקנות בכ"מ ורק מדין חצר הוא דלא קניא ברשות מוכר:
ולפ"ז צריך לפרש מאי דמוקי בגיטין שקלתה תלוי' בה כו' היינו כיון שתלוי' בה והבעל אינו מקפיד על מקום אשתו א"כ הכלי שבידה ברשותה היא כיון שתלוי' בה וכן משמע בב"מ גבי חצר מהלכת דפריך היתה מהלכת בר"ה וזרק לה לתוך קלתה כו' דמדין חצר הוא ואף שתלויה בה וכ"כ בש"מ שם בשם הראב"ד והרשב"א והר"ן. וע' רשב"ם בב"ב מ"ש על הך דקלתה תלויה בה וע' ברש"י מס' עבודת כוכבים גבי המוכר יינו לנכרי גבי דנקיט ורמא למנא דנכרי וצ"ע:
ונ"מ לענין גיטין אם זרק לתוך חיקה ברשות אחר נראה דיש להחמיר דוודאי אין שייך בזה לומר לפי שאין מקפיד כו' דדוקא בעל אמרינן הכי וא"כ אף שהכלי תלוי' בה אין לה דין חצר ברשות אחר רק היכא דליכ' אויר כגון נתנו מידו ממש לתוך חיקה בלי הפסק אויר אז אף לד' ריטב"א יש להקל:
אמנם לפענ"ד קו' הריטב"א יש ליישב בפשיטות דעכ"פ עדיף כח השוכר להניח כליו בחצר כמו כח האשה למ"ד לפי שאין מקפיד כו' דהא יכול להשתמש בו כל מה שירצה וא"כ לק"מ ואין ראי' להתיר אף דליכא אויר וכ"מ מהפוסקים שלא חילקו בדין כליו של לוקח כו' וגם קושייתו על (ת"ר) רבא שם לק"מ לפ"ז ולכן יש להחמיר בכל ענין אף בדיעבד עד שיגיע לידה ממש ודלא כהאחרונים שכ' דלתוך חיקה יש להקל בדיעבד:
ועוד יש בענין כמה דקדוקים בדין גרושה אם שמין מה שעלי' דאדעתא למשקל כו' לא אקני לה א"כ אין הכלים שלה ובפרט האידנא דאיכא חר"ג לגרש בע"כ א"כ היא מאותן שבדין לגרשה וא"כ וודאי שמין מה שעלי' לא שייך ולא שייך לומר גיטה וחצרה באין כא' כיון שהם שלו וגם אח"כ ישומו לה בכתובתה לכן נראה דיש להחמיר:
ובדין זרק לה גט לתוך ד' אמותי' הנה בגיטין ד' ע"ח ע"ב בסוגיא דה"ד קרוב לו ה"ד קרוב לה כו' איפליגו אמוראי טובא ומסקינן א"ל שמואל לרב יהודא שיננא כדי שתשוח ותטלנו כו' והנה הרי"ף ז"ל השמיט כל הך פלוגתא דאמוראי ופסק כשמואל וע' ברא"ש ז"ל שתמה על הרי"ף ז"ל היכי פסק כשמואל והא קיי"ל הלכתא כוותי' דרב באיסורא ותי' הרא"ש ז"ל שמה שפסק כשמואל אינו אלא חומרא בעלמא ולא בא לפרש המשנה וגם תמה על הר"ח ז"ל ג"כ בזה:
ולענ"ד נ' ברור שהרי"ף ז"ל לדינא פסק כשמואל וכל פחות מכדי שתשוח ותטלנו אינו גט כלל ולענין מעשה עד שיבא לידה דהנה בגמ' מייתי ברייתא דר"א א' כל שק רוב לה מלו ובא כלב ונטלו כו' ומפ' בגמ' אליבא דר' יוחנן כל שאלו בא כלב כו' היא יכול לשומרו כו' ואהא קאי שמואל וא' דה"פ דר"א דאמר אפילו קרוב לה מלו אינה מגורשת אם בא כלב כו' והיינו ביותר מכדי שתשוח ותטלנו שאז הכלב יכול לבא וליטלו אבל בכדי שתשוח כו' אי אפשר לכלב לבא וליטול קודם לה שיכולה ליטלו קודם וא"כ לק"מ מאי דמק' לעיל כל הני תנטרי' ותיזיל דבאמת א"צ לשומרו כל שהוא כשיעור הזה וי"א שיעורא נקט ואולי פליג אמתניתין והלכה כמותו דשמואל פסק כוותי' ואינך אמוראי לפרושי מתניתין אתו ולמעשה חשש שמואל עד שיגיע לידה דווקא ופי' ד' ר"א כפשטן דכל שנטלו כלב קודם שבא לידה אינה מגורשת וחשו לה אמוראי בתראי וכן מבואר בירושלמי על הך דר"א שמואל כהדא דר"א ופליג פי' דר"א פליג על מתניתין ופ' שמואל כוותי' ועלה מסיק המחוור שבכולם עד שיגיע לידה והיינו משום דר"א וכשמואל ולא מהני קרוב לה כלל:
וטובא אמוראי שם קודם לזה א' בכדי שחיי' ופישוט ידים ר' יוחנן ור' ינאי ורב וברייתא ומק' דרב אדרב דא' ד' אמות ומשני כאן להלכה כאן למעשה ומ' דכולהו לא שרו למעשה רק בכדי שתשוח כו' ולא בד' אמות ור"א פליג עוד ולא שרי כלל עד שיגיע לידה ופ' שמואל וסתם הש"ס בירושלמי המוחוור כו' כוותי' דר"א הרי מבואר להדי' כדעת הרי"ף והר"ח ז"ל דלא מהני כלל ד' אמות וקרוב לה:
ולדברי הירושלמי צ"ל דרב שמן בר אבא דא' בש"ס דילן משמי' דר' יוחנן הוא יכול לשומרו כו' הך שמירה היינו שתשוח ותטלנו דהא ס"ל לר' יוחנן בירושלמי האי שיעורא ופליג אמאי דא' ר"י מעיקרא קרוב לה אפי' מאה אמה כו':
ויש מקום לומר דהא דא' הש"ס הלכה כר"א בגיטין היינו בכל דיני גיטין ולא קאי על דין עדי מסירה לחוד רק כולל כל עניני גיטין וכמו דא' הל' כר"י בעירובין וכר"ש בשבת שפי' הגאונים בכל מס' שבת כן ה"נ פי' כאן והוא מדוקדק בלשון הגמ' דא' סתם בגיטין ולהכי א' בריש גיטין מהדרינן אר"א דקיי"ל כוותי' בגיטין וכ' שם התוס' דלאו דווקא בגיטין דהא בשטרות ג"כ קיי"ל כוותי' דעידי מסירה כרתי ולפמ"ש א"ש דנקיט האי לישנא משום דבכל הל' גיטין קיי"ל כר"א ולא משום האי דינא בלחוד וכ"פ הפוסקים כר"א בהך דנתן גט לאיש כו' משום דמפרשי אמוראי שם לדר"א:
ולפ"ז נ"ל להלכה שכל פחות מכדי שתשוח כו' אם נשאת תצא ובפרט אם מתגרשת בע"כ דיכולה למימר א"א בתקנת חכמים כגון זו וכמו דא' בפ"ק דב"מ גבי פאה כיון דנפל עלי' גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' כו' בד"א לא ניחא לי' כו' וע"כ היינו מטעם דאי אפשי כו' דבקנין דאורייתא לא מהני האי טעמא לדעת כמה פוסקים וכ"ש בגט בע"כ והיא צווחת א"א:
וע"כ להירושלמי לא מפרשינן לדר"א כמו דמפ' בש"ס דילן לענין יכול לשומרו כו' דליכא מ"ד דמפרש הכי וכולהו מחמירי עכ"פ בכדי פישוט ידים ור"א פליג ומחמיר עוד עד שיבא לידה וה"נ בש"ס דילן שמואל דא' לר"י שיננא כדי שתשוח כו' ג"כ לפרושי להך דר"א אתי וכמש"ל ולאפוקי ממאי דמפרשינן לעיל דתליא בהא דהוא יכול לשומרו כו' ואפילו מאה אמה ואהא א' שמואל דהך דר"א מתפרש' כפשוטה בכדי שחיי' כו' ולמעשה עד שיגיע לידה וכמסקנת הירושלמי המוחוור עד שיגיע כו' דדילמא הך דר"א מחמיר' טפי עד שיגיע גט לידה וכמש"ל והלכתא כוותי' ודו"ק היטב כי קצרתי ונ"ל נכון מאד להלכה: