אור ברסלב
משכנות יעקב כט שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

כט שאלה

כח שאלה

דשיל"מ דאינה בטילה באלף אי נוהג איסור בדבר שאין בו ממשות איסור רק טעמא בעלמא:

תשובה דעת הרמ"א ביו"ד סימן ק"ב בהג"ה דטעם האיסור בטל כשאין בו ממשו אף בדשיל"מ והשיג עליו הש"ך ודחה ראייתו עי"ש אמנם לענ"ד נר' דברי רמ"א נכונים למעיין היטב דהנה בהג"א דעכומ"ז בשם מהרי"ח א' בהדי' הכי וגדול' מזו דאף ממשו של איסור כל שנימוח בטל הוא וכן אי' במרדכי פ' כ"ש בשם ר"ת וכל מלתא בבא היא באנפי נפשה מין בשא"מ אף בממשות או מין במינו וטעמא בטל וכן מבואר להדיא בת"הד שהוצרך לתת טעם דביצה לא בטילה משום שהיא נעשית למראה ג"כ ולא לטעם לבד ומקור דין זה הוא מגמ' דביצה דמרבה עצים מוכנין ומסיקן ומק' והא דשיל"מ כו' ומשני ה"מ היכא דאית' לאיסורא בעיני' כו' משמע דכל היכא דליכא איסור בעין לא אמרינן דלא בטיל משום דשיל"מ והנה המעיין היטב במרדכי סוף פ"ק דשבת בדין גיגית מליאה ענבים והיין זב בשבת כו' שהביאו רמ"א ביו"ד והמחבר בהל' שבת סימן ש"ך בשם סמ"ג ומרדכי יראה דעיקר טעמם משום דליתא לאיסורא בעיני' ומהך סוגיא דביצה רק דאלו הוי לאיסורא בעיניה אף שנתערב אח"כ אין בטל רק כיון שמקודם לא היה איסור כלל רק אח"כ נולד איסור ואז אינו בעין ובזה מתורץ קו' ש"ך מטיפת יין שנתערב דהתם היה בעין מעיקרא ונתערב כמו שהוא הוי איסור' בעיניה ובביצה גבי עצי מוקצה אף שהעצים הם מעיקרא בעין כיון שאין עיקר הנאתן כמו שהן עכשיו רק לאחר דמקלי' איסורא הוי ליתי' איסורא בעיניה וגבי ביצה שליבנו בה מאכל כיון דבאמת הוי מין בשא"מ ועיקר הביצה בטל אף בדשיל"מ רק משום שעשויה לתקן אמרינן דהוי מין במינו א"כ העיקר משום התיקון והוי דבר שאין בה ממש וצריכין לטעמא וחזותא הא טעמא לחוד בטל כיון שעיקר האיסור בטל ואפשר שהג"א מיקל יותר ודו"ק ובזה אתיין ד' הטא"ח סי' תקי"ג כפשוטן דכל שאין איסור בעין בטל אף במינו שלא הזכיר שם מינו ושא"מ כלל ובטוי"ד הזכיר הטעם משום מינו ושאינו מינו להורות דהממשו' בטל דאל"כ הוי איסור בעין ועיין במ"א סי' הנ"ל:

וכן חתי' שנפלה ונטלוה ונשאר הטעם בטל שפיר שלא נתערב כאן איסור בעין כלל רק טעם הרי נתברר שדעת סמ"ג וסמ"ק ומרדכי והג"א והטור ור"ת ומהר"א דכל שלא נתערב בתערובת איסור בעין רק טעם לחוד בטל אף בדשיל"מ וכן דעת רמ"א וכן משמע ד' המחבר בא"ח סי' תק"יג כמו שמבואר במ"א ויש לסמוך עליהם ובפרט אם הטעם לא בא כלל מן הממש לעולם כגון פליטת כלים בפסח ששמשו בהם קודם פסח ואז לא מקרי איסור לדעת הרבה פוסקים וכן ד' סה"ת שהביאו הטור בא"ח סימן ש"ך וכן דעת הר"ר ישעי' הזקן והביא בשמו מהרי"ט ח"ב סימן א' דבטעם לחוד לא הוי דבר שיל"מ וכן דעת האו"ה בכלל כ"ג דין ג' וז"ל ומיהו דבר שהוא מוקצה ונולד בי"ט והוא דבר ממש כו' הרי להדיא דבעינן ממש ומה שהוכיח הש"ך מדין הכלי שנתערב כו' לק"מ דהתם חל שם איסור על הכלי בעצמו והכלי יש בו ממש ולכן הוצרך לטעם שאין איסור מחמת עצמו אדרבה משם ראיה להיפך דאי נאמר דנותן טעם לחוד שייך בדבר שיל"מ מאי מהני שאין איסורו מחמת עצמו הא מטעם האיסור הבלוע בכלי הוא דשיל"מ ולמה יבטל א"ו דמשום טעם אין לאסור רק משום הכלי שיש בו ממש ולכן הוצרך לומר שאין איסורו מחמת עצמו ודוק כי כ"ז ברור ודברי רמ"א נכונים וברורים ועיין בש"ע סי' שי"ח גבי אם נתן מלח בשבת לתבשיל ובמ"א שם וכ"כ ברוקח סימן תנ"ג להדיא כדעת רמ"א שאם אין ממשות איסור בטל גם בדשיל"מ ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה