אור ברסלב
משכנות יעקב כח שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

כח שאלה

כז שאלה

בדין חנ"נ בבשר בחלב ושאר איסורין ומה שיש לברר בזה ולהכריע בשיטות הפוסקים וגם מבואר דין אפשר לסוחטו בשאר איסורין המובא בגמ' וראשונים לענין חנ"נ:

תשובה הנה עיקר דין זה תליא בסוגי' דטיפת חלב בחולין דף ק"ח ע"ש היטב כל הסוגי' בדקדוק גדול כי עיון רחב הוא והנה רבו הדעות בפוסקים ראשונים בדין זה דעת קצת מהראשונים והמה הרי"ף והראב"ד ז"ל דלהלכה אפי' בבשר בחלב לא ס"ל חנ"נ רק לר"י ודעימי' דס' מין במינו לא בטיל אבל אנן הא קיי"ל מין במינו בטיל לא סבירא לן חנ"נ כלל ולכן השמיט הרי"ף ז"ל פ' כל הבשר כל הסוגי' הנ"ל וגם בפ' גיד הנשה לא כ' רק דעת רבב"ח דדריש חתיכה של נבילה ושל דג טמא עד שתתן טעם ברוטב בקיפה באלל ובחתיכה והשמיט שם הא דאוקי רב אמורא עליו ודריש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשה נבילה כו' והיינו שהחתיכה עצמה תתן טעם ולית ליה שהחתיכה עצמה נעשה נבילה ואוסרת כל החתיכה דל"א חתיכה נעשה נבילה וכ' הר"נ וטעמו דס"ל דכל הני דסברי חנ"נ הוא לשיטתייהו דמין במינו לא בטיל ואנן הא קיי"ל דבטל זוהי דעת רב אלפס ז"ל אבל כל הפוסקים ראשונים דחו סברא זו בשתי ידים וכתבו כולן דאין ענין זו לזו כלל ולא תליא הא בהא וכ"ע סברי אפשר לסוחטו אסור וממילא דחנ"נ עכ"פ בבשר בחלב דכיון שנאסרה החתיכה משום בב"ח הרי היא עצמה כולה חתי' אסורה ואינה יוצאת מידי איסורה לעולם והרי היא אוסרת כל החתיכות כולן עכ"פ עד ס' לדידן דקיי"ל מין במינו בטיל ולא פליגי ר"י ורבנן בברייתא רק בדין מין במינו דלר"י החתיכה אוסרת את כולן מפני שהן מינן ולרבנן החתיכה אינה אוסרת רק בנ"ט ודאמרי רבנן בברייתא עד שתתן טעם קאי על החתיכה דחתיכה שנאסרה אוסרת עד ס' ולא קאי אטיפה וכן פירש"י וזוהי דעת הרמב"ם ורא"ש וכל הפוסקים רק יש מחלוקת בשאר איסורין קצת סברי דגם בשאר איסורין קיי"ל ג"כ הכי דאפשר לסוחטו אסור דהחתיכה עומדת באיסורה תמיד וממילא אוסרת עד ס' כנגדה וקצת מהראשונים סברי דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב דאיסורו מחמת עצמו דבבישולו הוא נעשה גוף איסור אבל בשאר איסורין לא ומה לי להאריך בביאור פרטי הדעות ימצאם המעיין מבואר למקומותם בהרא"ש וחידושי הרשב"א ור"נ ז"ל אשר האריכו בדבר מה שיש בו די:

והנה לכאורה יש עיון גדול מדוע דחו כל הראשונים שיטת הרי"ף וראב"ד ז"ל ואדרבה על החולקים יש להקשות דהא לפירש"י ורוב הפוסקים חנ"נ כו' צ"ל דלפי מה דאקשי ממאי דבאפשר לסוחטו פליגי דילמא במין במינו כו' פליגי הנה ע"כ צ"ל דמאי דאמרי רבנן עד שתתן טעם ברוטב כו' קאי על החתיכה ולא על הטיפה כו' והדבר קשה מאוד חדא דלישנא עד שתתן טעם כו' משמע דקאי אמאי דא' ר"י כו' כיון שנתנה טעם בחתיכה כו' פליגי רבנן ואמרי דאין די בכך אלא עד שתתן הטיפה כו' ולפירש"י גם לרבנן סגי בטעם הטיפה בחתיכה לבד רק אינהו מצרכי שתתן החתיכה טעם א"כ לישנא דעד מיותר ועוד ל"ל לחשובי רוטב וקיפה וחתיכה כו' הול"ל וחכ"א בנ"ט והוי ידענא טפי דקאי אחתיכה דר"י אסר משום מינו אף במשהו ואינהו סברי בנ"ט אלא מדחשיב לכולהו משמע דקאי אטיפה דלר"י די אם נתן טעם בחתיכה לבד ולרבנן עד שתתן טעם בכולן ועוד דבתוספתא מבואר בהדי' אם יש בה בנ"ט בחתיכה דברי רבי וחכ"א בקדירה כו' מבואר להדיא דקאי אטיפה וא"כ לדעת רש"י הו"ל לגמ' להביא ראי' מפורשת דפליגי באפשר לסוחטו ולא מדיוקי' ואיך נימא שנעלמה מהן ח"ו התוספתא ול"ל להביא ברייתא אחרת שאין מפורש בה עיקר הפלוגתא הו"ל להביא זו הברייתא שמפורש בה הפלוגתא בלי דיוקי' ועוד דבפ' ג"ה דרש רבב"ח חתיכה של נבילה כו' אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אוקי רב אמורא ודרש כיון שנתנה טעם בחתיכה כו' ופירש"י והר"נ שנחלק על רבב"ח דסובר דלא אמר חתיכה נעשה נבילה והיכי מוכח זה מדברי רבב"ח דילמא גם רבב"ח סובר חנ"נ רק סבר מין במינו בטיל א"ו דלישנא דעד שתתן טעם קאי על החתיכה נבילה עצמה שצריכה ליתן טעם בכולן ולא הטיפה בחתיכה לבד א"כ ה"נ עד שתתן טעם דרבנן קאי על הטיפה בעצמה וא"כ לפירש"י מאי מקשה אבל לשיטת הרי"ף וראב"ד ניחא דאף להמקשן קאי אטיפה אף דאפשר לסוחטו אסור כיון דמין במינו בטיל וא"צ רק לבטל הטעם אבל גוף האיסור בטל אף דאפשר לסוחטו אסור היינו בעצמו אבל בתערובת בטל כיון שאינו בנ"ט כמו מין בשאינו מינו דאין אוסר רק בנ"ט:

ועוד קשה טובא דל"ל לגמ' לשנוי' שנפל לרוטב עבה כו' הו"ל לשנויי ברוטב רכה רק שאין ברוטב לבד כדי לבטל החתיכה שנאסרה כיון דלדידהו בעי שיעור כנגד כל החתיכה והא לא אמרינן סלק מינו כמי שאינו רק אם יש באינו מינו לבטל כמבואר בראשונים ומאי קו' אבל לדעת הרי"ף וראב"ד ניחא דאף בבשר בחלב לא בעינן כנגד כל החתיכה שאין ההיתר נעשה איסור רק לר"י דמין במינו לא בטיל א"כ משהו הנאסר אין בטיל במינו כיון דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור א"כ משהו הנאסר עומד באיסורו ואין מינו מבטלו ולא אזלינן בהא בתר הטעם כלל אבל באינו מינו כיון שעיקר איסורו משום טעם האיסור וכבר חלף הלך אין כאן נ"ט ובאינו מינו אינו אוסר רק בנ"ט ואף הנאסר כבר מותר כיון שאינו נ"ט רק שיש רוב למ"ד אפשר לסוחטו אסור והירושלמי מסייע להו וא"כ פריך נימא סלק דודאי יש ס' נגד הטיפה לחוד וא"כ כל מה שנפלט מן החתיכה בטל באינו מינו:

וכן יש ראיה מקדירה שבשל בה בשר כו' ואם בשל בנ"ט כו' וטעים קפילא כמבואר בגמ' כדין מבשא"מ ואמאי נימא בתר דבלעה הקדירה הדר פליט וחלב נבילה כו' ונבעי ששים כדין מין במינו וראיתי בכרו"פ שהרגיש בזה ותירוצו אין נ' והוא עצמו הניח בצ"ע ואין להק' גבי תרומה דלא אזלינן במינו בתר טעמא ליהוי כמין במינו לר"י ונבעי א' ומאה ואמאי תני תרומה לא יבשל כו' ואם בישל בנ"ט ז"א די"ל דהא דבעינן בתרומה א' ומאה מדרבנן ולא אחמור למימר חתיכה נעשה נבילה כמ"ש הרמב"ם דבבשר עוף לא אמרינן חנ"נ הביאוהו הפר"ח וכרו"פ ועוד י"ל בפשיטות דגבי תרומה כתב הרמב"ם בהלכות תרומות שאין האיסור רק במה שמלוכלך בעין ע"פ הקדירה ולא מה שבלוע ע"ש במפרשיו וא"כ לא שייך חנ"נ דמה שבעין מתבטל תיכף בא"מ משא"כ בבשר בחלב לא כתב הרמב"ם כן וכ"כ המפרשים שם דדוקא בתרומה אמר כן וראייתו שם ממשנה דתרומות ע"ש וזה ברור:

הנה מכל אלה נראה סיוע וסעד לדעת רי"ף וראב"ד דגם בבשר בחלב לא אמרי' חנ"נ אך שאין בידינו להכריע נגד כל גדולי ראשונים שחלקו על זה אך יש לעשות מזה סניף עכ"פ להקל בדין חנ"נ בשאר איסורין דבלא"ה רבו פוסקים הסוברים דלא א' חנ"נ בשאר איסורין כלל כמבואר בכל ד' גדולי פוסקים הראשונים רק כמה מן הפוסקים כתבו להחמיר בפרט הר"נ שהפריז להחמיר גם בשאר איסורין והביא הר"נ ראיה מירושלמי ע"ש ולדעתי מהירושלמי זה ראיה להיפך דהכי א' שם גריסין תרומה שנפלו לעדשים חולין ויש בהם ליתן טעם וריבה עליהן עדשים חולין מותר עד כמה ירבה פליגי רבי ורי"בי על דעת ר' עד שירבה על כולהון ע"ד ריב"י עד שירבה על הנופלין והנה לשון הירושלמי מוכיח דהך דינא דריבה עליהן עדשים מותר איתמר אליבא דכ"ע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולפי דעת הר"נ דרבי ס' חנ"נ וא"כ לפי"ז ודאי צריך שיהיה בעדשים שנים אחד ומאה כנגד עדשים הראשונים כיון דשלא במינו בעי ס' כנגד כולן או בשאר איסורין אף במינו בעי ס' ודאי בתרומה בעי א' ומאה נגד כולן דהוי מין במינו ממש כמבואר בגמ' חלב נבילה כו' וע' בראשונים ולפי"ז קשה טובא אם נפרש מה שאמר תחלה מותר היינו לרבי בא' ומאה מאי קמ"ל הא תרומה ממש בטילה בק' וא' וגם לישנא דריבה עליהן לא משמע הכי רק לשון רוב וגם לישנא דרבי עד שירבה על כולהון ודאי לא משמע על ק"א אלא נראה ברור דודאי לא בעינן רק לבטל הטעם מגריסין רק לר' דסבר אפשר לסוחטו אסור א"כ העדשים הראשונים נשארים באיסורן א"כ אם אין בעדשים שניים רוב נגד הראשונים כולן אסורין אף שבטל הטעם אחר שהוסיף עליהן כמותן לא יהא רק יבש ביבש דצריך עכ"פ רוב שלא במינו אף שאין כאן טעם וכ"כ הפוסקים גבי נ"ט לפגם אבל ק"א א"צ כיון דלא אמרינן חנ"נ אין כאן מין במינו וריב"ז סבר אפשר לסוחטו מותר וא"כ כיון שבטל הטעם הכל מותר אף שאין רוב עד הראשונים כיון שחוזרין להתירן וא"כ מוכח מהירושלמי היפך סברת הר"נ ועכ"פ בשאר איסורין ודאי לא אמרי' חנ"נ:

ויש עוד להביא ראיה מהירושלמי דלא אמרי' חנ"נ בשאר איסורין מן הירושלמי שלהי תרומות דאמר שם קדירה שבישל תרומה מגעילה ג' פעמים ודיו ואמר שם דאין למדין ממנה לנבילה דאיירי בתרומה בזמ"הז דרבנן הביאוהו הפוסקים ורצו להוציא מזה דא' מע"לע דהוי נט"לפ דרבנן שרי ע"ש וא"כ הא דא' אין למדין לנבלה איירי תוך מע"לע כדמשמע שם דאמר נבילה בל"ת והא דשרינן בהגעלה ג' פעמים היינו משים שבכל פעם מתמעט האיסור ובפעם ג' בטל במיעוטו ואי נימא חנ"נ א"כ הרי בפעם ראשון נעשה נבילה כל החמין דמסתמא אין ס' בקדירה כו' ולא הזכיר שם אם טעמו המים וא"כ חזר ונבלע בקדירה איסור חדש וכן בפעם שני ואף אם נגעילנה ביורה גדולה הרי המים הנבלעים בקדירה בראשונה נ"נ לדעת הסוברים דא' בבלוע בתוך כלי חנ"נ ובפרט בכ"ח:

ועוד ראיה מהא דתנן השבת שנתנה טעם בקדירה אין בה שוב משום תרומה ואם נתנה בקדירה א' אין אוסר ואמאי אף שבטל טעמה מעצמה עכ"פ נבלע בה מתבשיל הראשון ונעשה כולה נבילה וצריך לשער נגד כולה דלא ידעינן כמה בלעה מתבשיל א"ו דלא א' חנ"נ וא"צ לשער רק נגד הטעם שבת אשר בה וזה ודאי בטל בתבשיל שאין כילה איסור ע"כ מכל הני ראיות לענ"ד יש להקל בהוראה זו עכ"פ לענין שאר איסורין בדין חנ"נ בפרט היכא שיש עוד צדדין להקל:

ומדי דברי בזה אמרתי להזכיר מה שקשה לי בד' האחרונים שהחליטו דעכ"פ אפשר לסוחטו ודאי אסור בשאר איסורין ודקדקו בסתירת ד' המחבר ז"ל בזה כמבואר בש"ך ס"י:

הנה בדעת הרא"ש ז"ל סוף פרק כל הבשר משמע להדיא דס"ל דלדעת הסוברים דלא א' בשאר איסורין חנ"נ גם באפשר לסוחטו מותר בשאר איסורין והחתיכה עצמה חוזרת להתירא ע"ש במ"ש גבי הא דחמרא דהתירא גו מיא דאיסורא בנ"ט והק' ואמאי הרי מה שנפל ראשון ראשון נאסר ונעשה כאלו הוא יין נסך לאסור הבא אח"כ וכ' דלדעת רבינו אפרים דס"ל דאין נחשב כאלו הוא עצמו איסור ניחא ואי נימא דעכ"פ אפשר לסוחטו אסור הא גם לרבינו אפרים ק' דהא קודם שנפלו כ"כ לבטל הטעם כבר נאסרו כל המים וכשנתוסף קצת עד כדי ביטול בנ"ט הרי עכ"פ בעינן רוב נגד כל הנאסר מתחלה למ"ד אפשר לסוחטו אסור כמ"ש האחרונים לשיטה זו עיי"ש בכל הפוסקים והא הרא"ש ז"ל לא מחלק כלל בין דבר לח ליבש לענין אפשר לסוחטו דאל"כ לא הוי מק' מידי כל מה שהק' שם ע"ש ודוק בכ"ז היטב:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה