משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
כז שאלה
תולעים שבפירו' יבשים או בקמח שפירשו לדופני הכלי מחוץ אם איסורן ודאי או מספק כמו לגג הכלי:
תשובה הנה בהשקפה ראשונה יש להסתפק בזה אולם אחר העיון יש לדקדק לכאורה מד' הגמ' לא לישפי אינש שיכרא כו' וקעבר משום שרץ השורץ על הארץ מ' לכאורה דכל שפירש על הקשין וקסמין הוי כפירש לארץ ועובר בודאי בלאו מדא' וקעבר כו' ולפ"ז נצטרך לחלק דדוקא אם פירש מפרי לפרי או לאויר העולם ואינך מיבעי' ליה לקמן דאולי היינו רביתייהו קצת וגם בפירש לאויר כו' כיון שלא ריחש על שום דבר אבל כל שריחש על קשין הוי כריחש על הארץ וא"כ ה"ה באחורי הכלי הוי ודאי ולא ספק:
אמנם מד' הרמב"ם ז"ל לא מ' הכי שכ' המסנן חומץ או שכר ואכל התולעים שסינן לוקה משום שרץ המים ומשום שרץ העוף כו' ולא הזכיר שרץ הארץ כלל ואיהו גופי' כ' לקמן שאם שרץ המים פירש לארץ לוקה עליו ג"כ משום שרץ הארץ א"ו ע"כ צ"ל דמה שפירש על הקשין וקסמין לא חשוב כפירש לארץ וא"כ בודאי ה"ה באחורי הכלי לא חשיב רק ספק ולא ודאי פירש והוי כפירשה לאויר עולם אך דלפ"ז ק' מ"ש דגבי שרץ המים כל שפירש מן המים התלושים אסור בודאי משום שרץ המים וגבי שרץ הארץ מספקא לי' לגמ' בפי' לאויר כו' ואינך ונ' שהטעם הוא דגבי מים שמו נקרא שרץ המים אף קודם שפירש רק שהתורה התירתו כל שלא פירש א"כ כל שפירש שלא כדרך רביתייהו קיי"ל מריבוי' דקרא דאסור ומה צורך שיפרוש לארץ שילקה עליו משום שרץ המים אבל תולעים שבפירות כ"ז שלא פירש אינו נקרא כלל שרץ הארץ רק ע"י פרישתו נקרא שמו שרץ הארץ שפיר איבעי' להו אי נקרא שרץ הארץ כל שלא ריחש לגמרי על הארץ ולפ"ז נראה ברור דכל שלא פירש לגמרי לארץ אף שפירש בקערה אף לאחורי הכלי בספיקו עומד ואם נפל לתבשיל דיש עוד ס' שמא נימוח אולי נוכל להקל מכח ס"ס וצ"ל שהיה בגרסת הרמב"ם וקעבר משום שרץ המים ועפ"ז יש ליתן טעם להמתירין תולעים שבגבינה מטעם שאינן גדולי קרקע וקשה מה בכך כיון שפירשו נעשו עכשיו שרץ הארץ ולפמ"ש לעיל ניחא שהם מפרשים דע"כ לא אבעי' להו רק אי תולעים שבפירות חשיב שורץ הארץ רק דלא חשיב שורץ על הארץ וכיון שפירש לגג תמרה חשיב שורץ על הארץ דמה שהפירות הן ג"ק נחשב כארץ והתולעים שעליו שורץ על הארץ או נימא דאינו נחשב כארץ כיון שהוא תלוש ולא דמי למים דאף תלושים שמן עליהן אבל דבר שאין ג"ק כלל כ"ז שלא פירש לארץ לגמרי אין נחשב שרץ הארץ כן נ"ל לשיטתם אבל לדעת המחמירי' בזה צ"ל כמ"ש לעיל דהא גופי' מיבעי' לי' אם נחשב זה כמו שפירש לארץ או לא ועכ"פ כל שלא פירשו לארץ ספיק' הוי לשיטת הרמב"ם וא"כ לפ"ז פשיט' דמותר למכור קמח שהתליע בכלי מעצמו אף שנחמיר שלא לאוכלו שאין לעשות בידים ס"ס וגם אין מבטלין איסור כו' אבל למוכרו לעכומ"ז מותר ואין לחוש שמא יאפנו וימכרנו דאז ודאי מותר מדינא וגם אם ימכרנו בעין אין חשש כיון שלא ידע ודאי לא יכוין לבטל ומותר גם יש ס' שמא לא ימכרנו לישראל כיון שיש עוד צדדים כמ"ש הש"ך גבי ס' דרוסה כה"ג וכן בדין רוזיני שהביא הט"ז יש להקל כיון שלא ידעו מקודם ולא כיוונו לבטל ועכשיו יש ס"ס להקל: