משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
כד שאלה
אשר הובא לפני בגט שנכתב בכפר סמוך לאנפאלי' ופקפקו לפוסלו מתרי טעמא הא' שנכתב בגט שם הכפר (פאזירקא) כפי שנקרא בין היהודים ובלשונם נק' (פאזערקי) והב' שנכתב סמוך לעיר אנפאלי' והוא רחוק מן העיר יותר מן תחום שבת:
תשובה הנלענ"ד דאין חשש פיסול כלל בדבר והגט כשר בדיעבד דהנה לא מבעי' לדעת ר"ת בס' הישר הובאו דבריו בתוס' ורא"ש ז"ל וכל הפוסקים שכ' דאין להזכיר שם של גיות בגט וכ' וחלילה להזכיר שם עובדי כוכבים בתורת משה וישראל וכ' דאין חשש משום קריאת שם העובד כוכבים כיון דבדיעבד אף בל"ז כשר דלא גרע שם ישראל מחניכתו וחניכתה דכשר אפילו כ' החניכה לבד ובפירוש ר"ח והערוך דקאי אשם האיש וכ' החניכה לבד. ועוד הרבה ראיות וא"כ ממילא בשם גוים כ' שאין להזכיר כלל אף לכתחילה:
וכתב בהדיא בס' הישר סי' תקצ"ט לקרובי הר"ר יו"ט וז"ל ועל שלא כ' שם המומר אתה פוסלו בדבר זה נראית כמלקט שבלים כו' שאם נכתב בשם מומר הי' יותר פסול כו' וכמה מומרין מגרשין נשותיהן מעולם לא כ' רק שם היהודי דרובא מישראל הכי קרי להו כו וכ' ועוד וכשגירש קרובו ר' אליעזר את מ' רחל דודתינו והי' שמו (ישלין) ושמה כו' וכתבו אליעזר ורחל שם יהודית והניחו הכנוים שרוב נכרים קורין כן משום דרוב קריאת הנכרים אינו רוב אבל רוב ישראל הוא רוב כו' והאריך הרבה בראיות דעכ"פ בדיעבד אפילו בשמות ישראל אם כ' שם א' בלבד כשר ולהכי פשיטא ליה דשם נכרים אין לכותבו כלל ומבואר מדבריו ז"ל דלאו דוקא בשם מומר הקפיד שלא להזכירו בגט אלא אפילו בגט ישראל גמור ויש לו כינוי בין הנכרים שאין גנאי לישראל לקרות הכינוי ההוא אפ"ה א"צ להזכירו כלל וזה מבואר ממעשה דקרובו רבי אליעזר ודודתו מ' רחל כו' שלא כתבו הכינויין כלל ומעשה רב ותמה שם מאד על המחמיר:
וכן כתב עוד בסי' תקנ"ז בתשובתו להר"ר יו"ט וכמדומה שהוא על עסק הנ"ל והאריך שם ג"כ להקל בזה וכתב דעיקר תקנת ר"ג לפרש כל שמותיו היינו במגרש בב' מקומות או במגרש בע"כ פן יוציא לעז אח"כ הא מגרש מרצונו או מגרש במקומו לא תיקנו ולא הצריך כו' ולא חייש ללעז דמילתא דלא שכיחא היא כו' והאריך לסיים ואין נכון לעגן בנות ישראל על חנם ולפי דעתו ז"ל נ' דה"ה בשם העיר אין לחוש כלל להזכיר שם הכפר כפי שנק' בין העובדי כוכבים כיון דאפילו בכינוי האיש כ' דא"צ להזכיר דקריאת שם הגוים אינו רוב ועיקר טעמו הוא שאין לעז רק אם קצת מישראל קורין לו שם אחר חיישינן ללעז אותן האנשים שיאמרו אין זה המגרש אבל כיון שכל ישראל קורין בשם אחד מה איכפת לן אם העובדי כוכבים קורין לו שם אחר הא ליכא לעז כיון שניכר שמו בין כל ישראל וה"נ בשם העיר כיון שזה שמה אשר יקראו לה בין ישראל הרי שם עירו ניכר וידוע לכל ישראל מאי איכפת לן בקריאת הגוים:
וקצת פלא בעיני על הרב מהריק ז"ל שורש ק"ו אחר שהביא ד' ר"ת ז"ל ז"ל בספ' הישר כ' ואולם ידעתי היות לבע"ד פ"פ לחלוק ולומר דודאי השם המורה על גיותו בתורת משה הוא דאין להזכירו בתורת משה וישראל שהרי ישראל יקפידו ע"ע לקרוא בשם הזה אבל בשם העיר לא יפול בו החילוק כו' רק ע"ד הסכמת הלשון כו' ואם יהיה ישראל בונה עיר ישר בעיניו לקרוא כמו שהוא בלשון לטיו"ן כו' מ"מ לכאורה אין לחלק כו' כפי הנ' מדבריו שהבין ד' ר"ת דוקא בגט מומר לבד לפי שגנאי להזכיר שם גיותו בתורת משה כו' שהתנכר בו ולכן עלה בדעתו לחלק בין שם האיש לשם העיר:
ולא ידעתי מניין לו החילוק הזה הרי מבואר ממעשה דר"א ודודתו מ' רחל שהיה להם כינויים בעלמא בין הגוים ואין גנאי כלל לקרותם בכנויים ההם אף לישראל ואפ"ה לא הזכירום כלל ועיקר טעמו דקריאת הנכרים אינו רוב וא"כ אין חילוק כלל בין שם האיש לשם העיר ומ"מ גם הרב מהרי"ק ז"ל מסכים כן מסברא דנפשי' שאין לחלק בזה:
והביא שם ראיה ברורה מתשו' רבינו אביגדור שכ' במתא סולא ולא כ' במתא סולי והשיב ר"א ועל הנהר שיש לה ב' שמות איזה מהם שנכתב בלא חבירו כשר כיון שמכירים שם שניהם כו' ולא הכריע מלשון לטיי"ן כו' וכן הראיה שהביא מתשו' ריצב"א שבמרדכי בשינויי שם העיר בוריי"ש כו' ושם הנהר קי"ר כו' ונהר שינ"א כו' שיש שינויים בין לשון ישראל ללשונם וכ' דאין חשש כלל וכ' הרי לך שנפל הס' בשם העיר ובשם הנהר ולא הכריע מלשון לטי"ן וגם לא הזכירו כלל ומבואר מדבריו ז"ל דעיקר ראיתו מתשו' ריצב"א היא גם משינוי שם העיר שכ' בורמ"ש ואנו קורין בוריי"ש והוא באמת הפרש ושינוי גדול ואפ"ה הכשיר ולא הכריע מלשון הלטי"ן ובאמת כל השנויים שבתשו' זו היינו בשם ישראל גופי' שבמדינות הגר שהגט בא משם קורין בורזו"ש ולנהר קורין יי"ר ושנ"א ובא הגט למדינת ריצב"א ובמקום ההוא קורין לעיר באורי"ש ולנהרות קיי"ר ושינ"א והוא שינוי בין מקום כתיבה למקום הנתינה דחמור טפי כמ"ש כל הפוסקים דעיקר תקנת ר"ג לפרש כל השמות היתה במגרש בב' מקומות ואפ"ה הכשיר ריצב"א כיון שידוע במקום נתינה שבמקום ומדינות הכתיבה דרכם לדבר לישנא קלילא ועכ"פ הוא שם אחד וכ"כ בשם הנהר שנ"א כך הוא לשונם כו' ומבואר מדבריו ז"ל למבין דכל שניכר שהוא שם א' רק שיש שינויים לפי מנהג המדינות לדבר לישנא קלילא או להעמיק שפה אף שמתוך זה יש שינויים באותיות ונקודות אין חשש בזה כלל כיון שידוע שהמקום גורם והרגל המדינה ועיקר ראייתו של מהרי"ק ז"ל אינה רק להוכיח מדלא הזכיר הריצב"א ז"ל להכריע שכתבו כפי השם שנק' בלשון לטי"ן שהוא השם שהוקבע לה מתחילה בהוסד העיר כנכתב בכתב ערכאותיהם ומוכח מזה שאין זה מעלה ומוריד כלל רק אזלינן בתר שם שקורין בישראל ואף שגם בזה יפול הפרש בין מקום כתיבה למקום נתינה עכ"ז דן הרב ריצב"א ז"ל להכשיר כיון שבא מתוך הרגל הלשון לפי המדינות והסכים כן שם לדבריו ז"ל אחיו הרב ר' שמשון הוא הר"ש הזקן אשר נודע בשערים כמה רב גוברייהו דהנהו תרי אחי וחסידי:
אבל ראיית מהרי"ק ז"ל מבוארת כמ"ש מדלא כ' להכריע מאותו הל' וע"ש היטב וכן היא ראייתו שם מתשו' רבינו אביגדור רק דמתשו' ר"א שם משמע דס"ל דאפילו נק' בישראל ב' שמות כיון ששניהם ידועים איזה מהן שיכתוב בלא חבירו כשר כו' ואפשר דהיינו בדיעבד וכדמ' מד' הרי"ף ז"ל ואולי אפשר לומר דאזיל בשיטת הרשב"א ז"ל שהאריך בחידושיו לגיטין הובא בב"י דאף לכתחילה א"צ לכתוב רק שם א' כל ששניהם במקום א' וסוגיא דגמ' דמרים ופורתא שרה כו' כתבו דהיינו אם בא לכתוב שניהם לא יכתוב הטפל תחילה כו' אבל לכתחילה א"צ לכתוב רק שם אחד איזה שירצה עכ"פ כל ראיותיו של מהרי"ק ז"ל אינם רק מדלא הזכירו כלל כל הראשונים שיש לחקור אחר שם שנק' בלשונם לעשותם עיקר השם ש"מ דשם הגוים אינו עיקר כלל אף בשם העיר:
ותמהתי על הרב המשיב בזה על תשו' מהרי"ק ז"ל וחשב שעיקר ראיתו משם נהר קיי"ר כו' שיש הרבה פירושים בלשונו ז"ל והק' על פי הפי' אשר בחר לו והרי דברי מהרי"ק ברור מללו והביא ראי' גם משם העיר שיש בה שינוי גדול גם כ' שהבין שהשינוי שהזכיר בתשו' היא בין לשון ישראל ללשונם והדבר מבואר שאינו כן רק כל השינוים הם בשמות ישראל לפי המדינות רק מהרי"ק ז"ל הביא ראיה מדלא הכריע להביא ראיה איזה עיקר מלשון הלועזים אף שבע"כ הוא מסכים לא' מן הלשונות ואפ"ה אין עושה עיקר כלל מזה ועל אופן זה סובבים הולכים כל ד' מהרי"ק ז"ל בתשו' ההיא:
גם מה שחזר הרב הנ"ל להסתפק בד' ר"ת ז"ל אולי יש לחלק בין שם האיש לשם העיר הנה כבר ביארנו בעזרהש"י מפורש מד' ר"ת ז"ל שאין לחלק בזה כלל דלאו משום גנאי לחוד אתי' עלה רק מטעם דקריאת שם הגוים לא חשוב רוב גם ליכא חשש לעז כלל ועיקר טעמו של מהרי"ק ז"ל הוא לסמוך על דעת ר"ת ז"ל דכיון דאפילו בב' שמות ישראל אין עיכוב בדיעבד אם לא כתב רק אחד כמו שהוכיחו בהרבה ראיות מהירושלמי והתוספתא א"כ בשם הגוים א"צ אפילו לכתחילה והוסיף לדקדק כן מד' ריצב"א ואחיו רבינו שמשון שאין צריך להזכיר שם הגוים אפילו בשם העיר ולא הזכיר הרב מהרי"ק ז"ל מד' הרמב"ן וקצת פוסקי' שכ' דלכתחילה צריך להזכיר שם גוים ולכתוב דמתקרי כו':
ואולם הרב בעל תה"ד נראה שחושש קצת לכתחילה לכתוב שם העיר כפי שנקרא בין הגוים ממ"ש בסי' רנ"א גבי [הרעדי"ש ורעדי"ש] שכ' וא"צ לכתוב (הרעדיש) כמו שנקרא בלשון (פיה"ם) לפי שידוע שהוא שם אחד רק שהפהמיי"ם דרכם להאריך לשונם והאשכנזים דרכם לקצר וסיים דהוי כחניכה הקרובה ושוה לשם דכשר לכ"ע אפילו לכתחילה בחניכה הזאת כדאמרינן בפרק השולח:
ונראה ברור שדבריו ז"ל לקוחים מד' התוס' פ' השולח שה"ק דהא בחניכה א' דאפילו לכתחילה כשר וכדא' וכך היו נקיי הדעת עושין כו' ותרצו ב' תירוצים התירוץ הא' הוא דחניכה הניכרת וידוע לכל כשר אף לכתחילה וכד' הרא"ש ז"ל ועוד תירצו דחניכה הקרובה ודומה לשם כשר אף לכתחילה כו' ואל התירוץ השני כיון התה"ד וע"ז כתב כדאמר בפ' השולח כוונתו על דברי התוס' אלו:
הגם שהב"י ז"ל בסי' קכ"ט כ' שהתירוץ הלזה לא ישר בעיניו של הטור ולא הזכירו אין בזה הכרח כלל והרי התה"ד תקע בו מסמרות ועכ"פ מבואר מד' תה"ד דאי משום דאין בזה שינוי כלל אתו עלה דוודאי שינוי גדול הוא חסרון אות א' רק דעכ"פ כיון שהם קרובים לא גרע שם ישראל מחניכה הקרובה לשם דכשר לכתחילה ע"פ ד' התוס' דליכא לעז בזה כיון שקרוב ודומה לעיקר השם הא לא"ה הי' חושש בזה לכתוב לכתחילה שם הגוים ג"כ אבל נראה דזה דווקא בשם העיירות אבל בכינויי האיש והאשה אין מצריך אף לכתחילה וכמו שמבואר בסי' קמ"ב וכ' דמ' קצת מד' הרא"ש פ' השולח דאזלינן בתר קריאת השם הגוים שכ' וכותבין וכל שום משום החניכות שקורין הגוים וכ' אמנם אחר שפירשו התוס' והחיבורים דאפילו בשם המובהק אין צריכין לכתוב ב' השמות אלא ביהודא וגליל כו' ולא במקום אחר כו' וכ"ש בכינויי' דכשר בדיעבד לכ"ע כו' דאין לדקדק כולי האי כו' ופירוש דבריו כיון דעכ"פ אף בב' שמות גמורים ובין ישראל כל שהם במקום א' א"צ לכתוב שניהם רק לכתחילה אבל בדיעבד כשר א"כ בכינויי הגוים אין לדקדק כולי האי ואף לכתחילה כיון שאין חשש עיכוב בדבר נכון לסמוך בזה על ד' ר"ת ז"ל ואף לכתחילה וכ"ש אם כתב כל שום כו' וכמ"ש הרא"ש ז"ל דלכן כותבין באשכנז וכל שום משום חניכת הגוים:
והנה מבואר הוא בד' הרא"ש ז"ל שהולך בשיטת ר"ת ז"ל דמה שאמר בתקנת ר"ג וכל שום כו' היינו שצריך לפרש כל שמותיו ולא סגי בכתיבת וכל שום אם יש לו ב' שמות גמורים ולא היקל בכתיבת וכל שום כו' רק בארצות אשכנז משום חניכת הגוים שקרובים לשמות העברים ואף ששייך לכתוב עליהם דמתקרי לכך נהגו לכוללם בוכל שום וע"כ לד' ז"ל אין זה בכלל תקנת ר"ג דהא לא תיקן כלל לכתוב לשון וכל שום רק לפ' השמות וכיון דלא שייך בחניכות כאלו לכתוב דמתקרי א"כ מדינא א"צ לכותבן כלל רק מנהגא בעלמא לכתחילה לרווחא דמלתא וגם ר"ת ז"ל מודה בזה שאם כלל אותן בוכל שום עדיף טפי לרווחא דמילתא וכמ"ש בספר הישר אף דלשיטתו ז"ל אין כתיבת וכל שום מעלה ומוריד אם יש לו ב' שמות גמורים ורק בשמות עירות ונהרות נסתפק קצת אם צריך לכתוב שניהם כו' וכוונתו ז"ל דאפשר דווקא בשם האיש יש להקפיד שלא להזכיר שם גוים בגט שהרי מכח ישראל הוא מגרש אבל בעיר ונהר אין קפידא כלל כו' ועכ"פ נ' ברור דעיקר ספיקי' לכתחילה הוא אבל בדיעבד וודאי כשר דלו יהא ששם גוים שם גמור הוא הא אפילו ב' שמות בישראל גמורים די בדיעבד בא' מהן וכמו שהסכימו כל הפוסקים והתוס' והרא"ש והרשב"א והר"ן והרמב"ן וה"ה ז"ל והכריחו מן הירושלמי והתוספתא ולמה יגרע שם העיר כפי שנקרא בין ישראל מחניכתו וחניכתה דעכ"פ כשר בדיעבד אף שאינה מפורסמת וידוע לכל וכמו שמוכח מד' תוס' והרא"ש ז"ל שמפרשי' המשנה כך כ' חניכתו כו' כשר בדיעבד רק דנקיי הדעת היו עושין לכתחילה בחניכה הניכרת כו' ורק לכתחילה מספקא ליה כיון שבשם העיר אין ק קפידא בין שם הגוים ואין חשש גנאי כלל וחזר הדין לדין מי שיש לו ב' שמות בישראל דלכתחילה צריך לכתוב שניהם לכ"ע ובדיעבד די בא' מהן לכ"ע משא"כ בשם האיש ואשה דעתו שאין להזכירם כלל בגט כיון דאף בשמות ישראל אין קפידא בדיעבד זהו בבירור פשט ד' התה"ד ולא ידעתי מי הכריחו להרב המשיב לדקדק מדבריו ז"ל דאף בדיעבד מספקא ליה להתה"ד:
וכן פסקו בשו"ע בפשיטות דבדיעבד ודאי כשר אם יש לו ב' שמות בישראל וכ' שם א' לבד רק לכתחיל' פסקו לכתוב שניהם כספיקו של תה"ד ולא כוודאו של הרב מהרי"ק ז"ל:
ודברי התה"ד סי' קמ"ב גבי ריטנבורג כו' ענין א' להם דהתם אפילו ישראל רובן קורין בגימ"ל ואפ"ה הצריך לכתוב בקו"ף לפי דקדוק שורש לשון אשכנז שמדברים במדינה ההיא וע"כ הקורים בגימ"ל שיבוש הוא בידם בלשון ההוא שמדברים בו היהודים והנכרים ולכן הצריך לכותבו כהוגן לפי הלשון הנדבר בכל המדינה אף שגם העברים משנים הקריאה מחמת שיבוש שבלשון יש להלוך אחר עיקר הקריאה והלשון שבכל המדינה וכ"ש שאין להלוך אחר לשון (גלחות) שהזכיר שם שאינו לשון המדינה כלל רק לשון אשכנז שמדברים בו גם הנכרים במדינה ההיא ויש להלוך אחר עיקר הלשון שבהמדינה משא"כ בתשו' רמ"ה ורנ"א שמדבר במדינת פיהם שהגוים מדברים (פיהמ"ש) כ' דיש לכתחילה לכתוב שם העיר כמו שקורין אותה בלשונם ג"כ ואין מהצורך להאריך בדקדוקים כי עיקר הדבר ברור מאוד דאין להעלות על הדעת לפסול בדיעבד לכ"ע וכ"ש לדברי מהרי"ק ז"ל דאף לכתחילה א"צ לכתוב כלל:
ואף לדברי הרמב"ן והר"ן וה"ה ז"ל החולקים על ר"ת ז"ל וכ' דהני ישראל שבחו"ל שיש להן שמות בין הנכרים ויש להן שמות בין ישראל שעולין לתורה כו' צריך לכתוב שניהם וצריך לכתוב אני פלוני דמתקרי כו' עכ"פ משמע מדבריהם דשם ישראל עיקר ודמתקרי הוא על שם הגוים וכמ"ש הרב המגיד בפירוש וא"כ עכ"פ בדיעבד כשר אם לא כ' איתו כלל וכמו שהביאו כל הפוסקים ראיה מכתב חניכתו וחניכתה דכשר אף שלא כ' עיקר השם וכל שכן אם כתב עיקר השם לבד ואפילו בכותב שם הטפל לבד יש הרבה דעות להכשיר בדיעבד ושכן דעת הטור והרא"ש וכ"פ הרמ"א ועיין בב"י וב"ש מה שכתבו בזה:
ולענ"ד ראיה גדולה לדעה זו מתוספתא שהביאו כל הפוסקי' גר ששינה שמו לשם הגוים כשר והא בגר ודאי עיקר שמו הוא שם הישראל וחלילה להזכיר לו שם הנכרי כדכתיב ולעבדיו יקרא שם אחר כו' ועדיף טפי מחולה שנשתנה שמו בחליו דאותו שם עיקר מטעם שכ' הפוסקים דשינוי השם קורע גז"ד וחשיב לי' כמו שא' בזה דכקטן שנולד דמי ולא יזכרו לו ראשונות כו' ואפ"ה מכשרינן בגר אם כתבו בגט שם גיות לבד עכ"פ בעיקר השם דעת כל הפוסקים להכשיר בדיעבד או אף בששניהם שווים אם לאח כתב רק אחד מהם:
וכבר כתבתי דעת הרשב"א ז"ל דאף לכתחילה די בא' מהן במגרש במקום אחד אבל בדיעבד ודאי אין מקום להחמיר כלל אף אם היה שינוי גמור בין שם ישראל לשם הגוים:
וכ"ש דלענ"ד בנ"ד אין שינוי כלל ודמיא ממש למ"ש התה"ד בדין הרעדי"ש ורעדי"ש כיון שהן שמות קרובות ודומין אין צריך לכתוב אף לכתחילה וע"פ ד' התוספת בחניכה הדומה לשם וגם שינוי זה בא מחמת הרגל הלשון שלשון פולי"ש דרך לשנות קצת באותיות המשמשות תחת נקודה לבד מחמת עמקות שפה ודרך היהודים ג"כ לשנות קצת עכ"פ ניכר מכל הלשונות שהוא שם אחד והוא ממש כמ"ש התוס' ותה"ד:
וכן יש לדקדק ממ"ש הריצב"א בשם העיר באוירי"ש וקורין בורזי"ש ויש בזה שינוי אותיות ונקודות ואפ"ה הכשיר שהוא בא מחמת הרגל לשון המדינה וידוע במקום הנתינה שכן דרכם לדבר ולשנות וליכא בזה חשש לעז ולא מיקרי שינוי השם וכ"ש בשינוי שם פאזערק"י לפאזירקא:
וראיתי בדברי הרב חמ"ח סי' קכ"ח גבי שם אילא כו' כתב שם השואל דגם הרעדי"ש ורעדי"ש אין שינוי כלל רק קיצור השם ואין נ' כן מד' תה"ד שהבאתי לעיל דאתי עלה מטעם ד' התוס' גבי חניכה הקרובה לעיקר השם כותבין אף לכתחילה ואין כוונת התוס' כלל לקיצור השם דבזה א"צ לכתוב רק עיקר השם לבד כיון שהם קרובין ודומין גם בכתיבת החניכה לא נשתקע עיקר שמו וניכר מתוך חניכתו וליכא חשש לעז כלל:
גם תשו' חמ"ח במ"ש בד' תה"ד גבי ריטנבורג כו' צ"ע למעיין בד' תה"ד דמשמע בהדיא דהשינוי אף בלשון ישראל שרובן הקוראין שלא בדקדוק קורין בגימ"ל ואפ"ה הצריך לכתוב בקו"ף לפי דקדוק הלשון ולא משום לשון הגוים לחוד' נסתפקו שם דגם לשון הגוים שם במדינה היה לשון אשכנז ותליא ג"כ במדקדקים לדבר צחות:
כללו של דבר נראה ברור דאין לפקפק כלל לפסול הגט בדיעבד לד' כל הפוסקים בפרט דאין כאן רק חששא דרבנן דאפילו בכותב שם הטפל לבד וכתב וכל שום על שם העיקר לדעת הרמב"ם שפוסל בזה אינו רק פסולא דרבנן דכללא כייל הרמב"ם כל מקום שהזכיר בחבורו שהגט פסול הוא דרבנן ואם נשאת ל"ת והרי בדין זה כ' הרמב"ם שהוא פסול וכ"ש בנ"ד שאין מקום כלל לקרותו טפל וכמו שהארכנו ובררנו לעיל מדברי כל הפוסקי' ומה גם לדידן דאין כותבין רק מקום העמידה והרבה דעות מהפוסקים סוברים דאין לפסול כלל בשינה מקום עמידה והרמ"א ז"ל קבע כן להלכה בשעת הדחק מכ"ש בנ"ד שאין בו שינוי כלל:
ועל דבר הספק השני עד היכן יקרא סמוך הנה בגיטין פ"ק גבי רקם וחגר א' בעיירות הסמוכות לא"י ומובלעים בתוך התחום א"י כו' וא' שם דהוי כמבי כובי לפומבדית' ורש"י ז"ל פי' בסוכה פ' כל הישן ד' ך"ו גבי אביי הוי ניים כו' דהוא שיתא פרסא הרי דאף שיעור ו' פרסאות הוי סמוך לא"י לא"י ובעכומ"ז גבי רומי שעשתה כו' ושאר העיירו' הסמוכות לה משתעבדים לה אטו כל העיירות בתוך תחום שבת הוי קיימי דקרי להו סמוכות ובמנחות פ' ר"י גבי כל העיירות הסמוכות לה מתכנסות לקצירת העומר וכן שם עוד גבי חיטי ברזיים וחיטי כפר אחים אלמלא שהן סמוכות לירושלים אטו תוך תחום שבת הוה קיימי וכן בעירובין פ' מי שהוציאוהו גבי עיר הסמוכה לספר שיוצאין עליהן בכלי זיין כו' ותרגומא נהרדעא אטו דווקא בעיר העומדת תוך תחום שבת לספר איירי הא וודאי ליתא אלא כל שהיא ראשונה לספר וקרובה להגבול אפילו כמה פרסאות קרוי סמוכה לספר לפי שנוחה לכבוש והכי אמרינן בסנהדרין גבי עיר הנדחת דאין עושין בעיר הס הסמוכה לספר משום יישוב א"י אטו דווקא בעומדת תוך התחום ועוד ימצא המעיין כמה דוכתי:
והעיקר נ' ברור דלפי גודל הענין ולפי ערך הדבר הנסמך או הסומך ההוא יקרא סמוך לפי לשון בני אדם והא דאמרינן במגילה ובר"ה דסמוך הוא עד תחום שבת היינו דווקא התם לענין דנחשוב אותם עם העיר ממש וכאלו הוא חלק ממנה וכדא' שם כרך וכל הסמוך כו' נידון ככרך וכן בר"ה לענין תקיעת שופר שאין תוקעין אלא בעיר שיש בה ב"ד אבל היכא דלא בעינן שיהא כאלו הוא תוך העיר רק לפרש לשון סמיך נ' ברור שהוא מתפרש לפי לשון בני אדם ולפי ערך כמש"ל והכי דייק טפי לישנא דעד כמה במגילה כו' דלא שייל עד היכא יקרא סמוך רק שואל באיזה סמוך דברו בכאן דלא מסתבר ליה לפרש ככל סמוך דעלמא כיון דבעינן לאחשבוייה כעומד תוך העיר ממש ומפרש דסמוך דהכא הוי עד תחום שבת:
ונראה ברור שהרשב"א ז"ל בתשו' מיימון שהחמיר בגט שנכתב בו נהר שהוא חוץ לתחום העיר וכתב בו דיתבא על נהר פלוני כו' היינו דווקא בלשון דיתבא על כו' דס"ל להלכה כמ"ד על ממש ובעינן שנהר יהיה תוך העיר ממש וע"ז טרח שם להביא ראיות דכל שהוא תוך התחום חשיב כאלו הוא תוך העיר ממש וכדאייתי שם ראיה מהך דר"ה דקרובה פרט ליושבת חוץ לתחום וכ' וז"ל אלמא דתוך התחום כוותה חשיבא והביא שם עוד ראיות מהא דרמי בר תמרי דאכיל כחלי חוץ לתחום משמע הא תוך התחום הוי כתוך העיר וכן מהך דכשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט וכ' מכל הני משמע דתוך התחום חשיב כתוך העיר עצמה ופי' דכיון שכל התחום הוא שייך לעיר שפיר כתבינן על אף למ"ד ממש דהא ממש הנהר הוא תוך העיר כיון דכל התחום קרוי עיר כדמוכח מכל הני ראיות:
עוד הוסיף שם להקל דאם נראה עם העיר אף בחוץ לתחום חשיב כעיר והביא ראיה מהא דמגילה נראה אע"פ שאין סמוך וכ' עוד ראיה מהא דבשילה קדשים נאכלין בכל הרואה אף דכתב בהו הבאת מקום אלמא נחשב כהבאת מקום כו' מכל דבריו ז"ל מבואר שכונתו לבאר שכל המקום עד התחום או הנראה עם העיר נחשב כתוך העיר ממש וא"כ הנהר העומד שם הוא תוך העיר וקרינן ביה שפיר דיתבא על נהר פלוני ועל ממש וכן מבואר עוד שם מסיום דבריו ז"ל מתוך הסברא אמרת רחיים שעל הנהר נקראים על שם העיר כו' הרי דעיקר כוונתו לעשותו על ממש:
ואין מכל זה ענין ראיה לענ"ד בתיבת סמוך כיון דלא בעינן שיחשב על שם העיר וכאלו הוא בתוך העיר דאדרבה הוי קובעת לה שם בפ"ע ואינה נקראת ע"ש העיר רק סמוך להעיר ומתפרש לפי לשון בני אדם וכפי שמצינו בד' חז"ל וכמ"ש לעיל וכפר קטן לגבי עיר שפיר יש לקרותה סמוך אף ברחוק פרסה כדמוכח מכל הראיות שכתבנו לעיל דהכל לפי הענין:
ולענ"ד ראיה ברורה לכ"ז מד' הרשב"א ז"ל גופייהו שכ' שנכון לכתוב בצד נהר פלוני כדאשכחן בצד פלוני מתא ולכאורה ק' מהיכא פשיטא ליה דהתם גבי בצד קני' היה חוץ לתחום דאתי למילף מינה דגם בהנהר העומד חוץ לתחום כתבו כן דילמא גם התם תוך התחום הוי דגם לשון צד משמש על הסמיכות כמ"ש חז"ל תשובתו בצדו ובצדה כו' מתרגמינן בסטר כו' ובנדרים גבי פ' נדרים דף ע"ח מסטרא כתיבא וכ' הר"ן בקצה פ' המועדות כ' פ' נדרים סטרא תרגום של קצה הרי דעכ"פ מורה על סמיכות או קצה של איזה דבר וא"א שיהיה משמש בריחוק מקום א"ו נ' ברור דהכי דייק הרשב"א ז"ל מדכתבו בגט בצד קלניא מתא ולא כ' בקלניא מתא דהא לפי כל ראיותיו כל שהיא תוך התחום הוא כתוך העיר ממש כדאמר נידון ככרך כו' וע"כ מוכח דעובדא הוי חוץ לתחום. ולא יכלו לכתוב בקלניא מתא וכ' בצד קלניא דלשון בצד אינו מורה על היותו תוך המקום רק על היותו קרוב וסמוך אל המקום ההוא אף חוץ לתחו' ולכן כ' גם בנהר לכתוב בצד נהר פלוני:
ולענ"ד הדברים ק"ו אם לשון בצד שהוא מורה על היותו קצה מהדבר השלם וכל קצה הוא וודאי סמוך להדבר השלם ההוא וכדמוכחי כל הראיות שכ' לעיל והיא מורה סמיכות יותר מתיבת סמוך לבד ואפ"ה הכשיר אפילו חוץ לתחום כ"ש וכ"ש בנ"ד שכתבו הסמוכה לעיר פלוני וכמו שבארנו לעיל בראיות ובמ"ש נתיישבו למבין כל הדקדוקים וקו' שכ' בזה הרב המשיב ואין להאריך הרבה כי דברים ברורים הם:
רק את זה ראיתי להזכיר מה שהק' הרב המשיב דהא קיי"ל כר"י דעל אינו בסמוך כו' כנראה שתפס בפשיטות דלמ"ד לא אמרינן על בסמוך אף רחוק הרבה יקרא על וכדאמר ר"י גבי חמץ וגבי קידוש לחם התודה ד דאפי' חוץ לחומת עזרה קדיש ולא בעינן על בסמוך:
ותימה על תמיהתו שהרי התוס' הק' בפסחים ד' מ"ג ע"ב מהא דבפ' ב' הלחם בעינן עכ"פ על בסמוך ואדרבה איכא למ"ד על ממש וכן בפ' אלו נאמרין גבי ברכות פליגי אי על ממש אי על בסמוך ותרצו דעיקר מלתא תליא בסברא דהיכא דאיכא ס' כ"ע מודו דבעינן סמוך וע"ש:
וגדולה מזו כתבו התוס' בסוטה דף ל"ז דכל היכי דאיכא למימר על ממש אמרינן על ממש כו' וכ' ופלוגתא דפסחים גבי חמץ וגבי לחמי תודה לא שייכי להכא וכ' שם ועוד דאפילו ר' דסבר על בסמוך מודה דלכתחילה מצוה על ממש רק היכא דמוכחי קראי או דאיכא טעמא למדרשיה בסמוך וכמ"ש שם טעם גבי בזיכי לבונה שלא יפרוס הלחם וע"ש שהאריכו בזה ולפי דבריהם מבואר דבלשון המקרא כל היכא דליכא הוכחה מפרשינן על ממש וכ"ש דבלשון ב"א כן הוא וכש"כ דלמ"ד גבי בזיכי לבונה דבעינן על הלחם ממש:
והרמב"ם פ"ה מהלכו' תמידין ומוספין פ' כמ"ד על בסמוך וכר' דלא בעי על ממש וכ' שהבזיכין ניתנין בצד המערכה וכאבא שאול במשנה דפרק שתי הלחם ולכאורה רבנן פליגי עליה שם דא' אמרו לו והרי כבר נאמר ונתת על המערכת כו' וכמדומה שדעת הרשב"א ז"ל לפסוק כמ"ד על ממש וכ"ש דלפי מה שכ' התוס' בסוטה לכ"ע היכי דליכא טעמא לאפוקי מפשטי' מפרשינן על ממש:
ועכ"פ מ"ש הרב המשיב דלר"י גבי חמץ ולחמי תודה דלא בעי על בסמוך תיבת על ובצד שוין הם הא ליתא כלל וכמו שביארנו מפורש מסוגיות הש"ס ומד' התוס' והרמב"ם ואדרבה לכאורה היה נ' לומר דלר"י דקיי"ל כוותיה דלא בעינן על בסמוך היינו משום דס"ל בכל דוכתי דכתב על היינו על ממש וכת"ק דאבא שאול דבזיכין ניתנין על הלחם ממש ודלא כר' ולהכי הכא בחמץ ולחמי תודה כיון דלא מצינן לפרושי על ממש דהיאך שייך שישחוט הפסח על חמץ ממש וכן לחמי תודה היאך שייך שתשחט התודה על הלחם ממש ובשלמא למ"ד בכל דוכתי על בסמוך מצינן לפרושי הכא ג"כ בסמוך וזו היא דעת ר"ל דס"ל בעלמא על בסמוך ג"כ ור"י אפשר דס' בכל דוכתי על ממש וא"כ הכא דליכא לפרושי על ממש מפקינן ליה מפשטיה לגמרי ולא בעינן אפילו בסמוך כן היה נ"ל לכאורה והיא ס' נכונה ואולי כן היא דעת הרשב"א ז"ל אך דעת הרמב"ם ז"ל אינו כן שפ' כר"י ואפ"ה פ' גבי בזיכין דעל בסמוך ולא ממש ואין לה אריך כי כבר נתבאר בפשיטות מתוך דברינו דלכ"ע תיבת סמוך מתפרשת אפי' חוץ לתחום וכמו בצד קלני' כו' והוא ברור אין בו בית מיחוש כלל:
מצורף לזה גם בעיקר דין הרשב"א בתיבת על הא הכלבו חולק ומכשיר אף מחוץ לתחום וגם הרשב"א הכשיר בנראה עם העיר ופ' כן בס' גט פשוט ובשם כמה אחרונים וגם כבר כ' כמה פוסקים דבשינה בדבר שא"צ לכותבו כלל אין לפסול והזכרתי מזה לעיל אבל באמת בנ"ד א"צ לכל זה דלענ"ד כשר בפשיטות וצור ישראל יצילנו משגיאות ויעמידנו על האמת והשלום הלא כה דברי: