אור ברסלב
משכנות יעקב כג שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

כג שאלה

כב שאלה

גט שנכתב ביום ונחתם בלילה שאחריו מה דינו אם עסוקין באותו ענין:

תשובה איתא בגיטין דף י"ח ע"א א' שמואל כתובה כמעשה ב"ד דמי כו' כתובתו דחייא כו' לימ' רב כשמואל ס"ל לא עסוקין באותו ענין הוי' ע"ש בסוגיא ופסק הרמב"ם דאף בעסוקין באותו ענין פסול ותמהו עליו האחרונים ונראה לענ"ד שכ"כ משום דמספקא לן טעמי' דרב אשי מדשמואל וא"כ אין ראי' לפסוק כראב"צ דמתניתין סתמא קתני נכתב ביום כו' פסול ולא מפליג בין עסוקין באותו ענין כו' וראב"צ פליג ומכשיר בעסוקין וא"כ אי נימא דרב דשתק מדשמואל הוי אין ראי' כלל לפסוק כראב"צ בגיטין רק אי נימא דרב ל"ל דשמואל וע"כ משום דעסוקין כו' וממילא הלכה כראב"צ גם בגיטין לכן פ' הרמב"ם לחומרא משו' דלא ידעינן טעמי' דרב ואין להכשיר רק בכתובה ובעסוקין דאז כשר ממ"נ מדרב ודו"ק:

ובגיטין דף פ"ז ע"א משמע דנכתב ביום ונחתם בלילה פסיל אף דיעבד ואף בשע' הדחק ולא כריב"ל בדף י"ט ע"א דאי לאו הכי מאי ק' לר"י דזמן לכל א' הו"ל נכתב ביום ונחתם בליל' הא נ"מ בשע' הדחק רק לר"ל משמע דאף זה הוי טופס כדדייק לישנא דאמר שם אפילו זמן א' לכולן הוי טופס משמע דכ"ש זמן לכל א' וא' ולדידי' ודאי הוי פסול משום מוקדם דאיהו לא מכשיר אף לר"ש רק לאלתר והכא זמן לכאו"א אך דעכ"פ ק' כיון דמוכח מתוכו שהוא מוקדם דהא העדים וודאי לא חתמו קודם כתיבת האחרון וע' ש"ע אה"ע דכה"ג כשר וכן בח"מ ויש לתרץ דעכ"פ כאן יוכל לחפות על ב"א דאנן נתלה שכלן נכתבו ביום א' רק אחרוהו וכתבו דהא מטעם זה אין יכולן להזים עידי השטר כמבואר בח"מ וכ"ש דיוכל להצילה ממיתה:

ובטעמו דראב"צ דמכשיר בעסוקין באותו ענין כ' הרא"ש ז"ל הטעם דיש קול משעת כתיבה וק' לכאורה דהך דחתום תרי מינייהו ביומי' ואינך מכאן ועד עשרה ימים למ"ד משים עדות דפסול אטו הנך תרי דחתים ביומי' לא מפקי לקלא וכי משום שכיון להרבות בעדים לא מפקי הני תרי לקלא עד שיחתמו כולן וא"כ יפסיד הפירות משעת חתימת השנים ואין לומר לפי שאין יכול לגרש בו בחתימת השנים והוי כמו גט מאוחר לד' הרא"ש ז"ל ע"ש ז"א דלמה לא יוכל לגרש בו אם ירצה ובטלים לצואת העדים הנשארים והא אפילו בכל תנאי יכול לבטל ולהיות כמו שנתקיים לדעת הרבה פוסקים ואם נאמר דמתחילה לא יכתוב בשליחותו רק ע"ד שיחתמו כולן ואין בידו לבטל אח"כ א"כ גם בנכתב ביום ונחתם בלילה האיך כ' הרא"ש דיכול לגרש בעידי מסירה הא כיון שמתחילה אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו הרי נכתב ע"ד שיחתמו העדים והיאך יוכל לגרש בעידי מסירה אם לא יחתמו העדים וכי עדיף מאלו חתמו שנים ביומי' ואינך מכאן ועד כו' ולכאורה מכל הך סוגיא משמע דלא קיי"ל כהך דראב"צ דעסוקין באותו ענין אף דנימא דרב ס"ל כוותי' כיון דר"י ור"ל וריב"ל דא' כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק משמע דלא קיי"ל כרב וצע"ג לענ"ד בזה:

ובהך דשמואל דאמר כתוב' כמעשה בית דין דמיא הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא פסקו כוותיה ותמהו עליהם הרא"ש והר"ן ז"ל דאפילו אי נימא דרב פליג עליה אפילו הכי הלכה כשמואל בדיני כ"ש דלא מוכח דפליג עיי"ש ולענ"ד נראה לתרץ בעזרהש"י דהנה יש לדעת טעמי' דשמואל מאי האי ולמה כתובה כמעשה ב"ד וע"כ הטעם משום דתנאי ב"ד הוא אפילו קודם שנכתבה כתובה מעת כניסה לחופה והוי כמעשה ב"ד ממש דגבי ממשעבדי קודם כתיבה ולפ"ז יש לדקדק מאי מק' לימא כשמואל ס"ל אדרבה מה"ת לא יסבור כשמואל ומאי קשי' לן אדשמואל הא וודאי אף במקום שאין כותבין כתובה גבי מתנאי ב"ד ממשעבדי:

אבל הנלענ"ד בזה דשמואל לשיטתו אזיל דהנה בכתובות פרק נערה מק' מיגבא מאימתי גבי פי' ארוס' שנשאת מאימתי גבי ממשעבדי אי משעת אירוסין אי משעת נשואין אמר שמואל משום ראב"ש מנה מאתים מן האירוסין תוספת מן הנשואין וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה מן הנשואין והלכתא א' זה וא' זה מן הנשואין וכתבו המפרשים הטעם בזה דבשעת כניסה לחופה אחלתינהו לשיעבודא קמא ומתחיל מזמן כתובה שני' ולדעת הרי"ף ורמב"ם וגאונים ע"כ מיירי שם אף בכ' לה מן האירוסין דבלא"ה אין לארוסה כתובה עיי"ש ברא"ש ור"ן באורך ואף להפוסקים דיש כתובה לארוסה מתנאי ב"ד ע"כ צ"ל דבנשאת וכתב לה כתובה חדשה גרע שיעבודי' ואחלתי' וכ"ז לרבנן אבל לשמואל דס"ל שם דמנה ומאתים גובה מן האירוסין להרי"ף וגאונים ז"ל בדכ' לה ולא ס"ל דבכתובת נשואין אחלתי' לשעבודא קמא או לשאר פוסקים דמתנאי ב"ד יש לארוסה כתיבה לא א' דכתובה אחלתי' לתנאי ב"ד אלא שיעבודא קמא במקומו עומד:

ולפ"ז ניחא טובא דלהכי סבר שמואל כיון דעכ"פ משעת חופה אית לה מתנאי ב"ד לא אמרינן מאחר שלא נגמר הכתיבה עד למחר אחלתי' לתנאי ב"ד אלא שעבודא קמא במקומו עומד משעת חופה ולהכי הוי כמעשה ב"ד ממש שאין הכתיבה מועלת לבטל השיעבוד מתנאי ב"ד אבל לדידן דקיי"ל בשעת כתיבה מוחלת לשעבודא קמא ואף תנאי ב"ד למ"ד יש כתיבה לארוסה מתנאי ב"ד אפ"ה מחול הוא משעת כתיבה וא"כ אין לנו עוד שעבוד רק מכתיבת הכתובה וכיון שאין השיעבוד נגמר רק בחתימת העדים א"כ יש בו משום מוקדם ככל שטרות שאין כאן מעשה ב"ד כלל שהרי בעת הכתיבה מחלה כל השיעבוד שהיה לה מתנאי ב"ד משעת החופה:

וביותר מוכרח לדעת הסוברים דיש לארוסה כתובה מתנאי ב"ד ואפ"ה מחול הוא לרבנן בעת הכתיבה והפוסקים דאין כתובה לארוסה מספיקא הוא דפסקו כן משום דלא איפשטא בגמרא הך מנ"ל דארוסה יש לה כתובה ופ' דאין לה וא"כ גם לדידהו דילמא אית לה מתנאי ב"ד ואפ"ה אמרו חכמים אחד זה וא"ז מן הנשואין וע"כ דגם תנאי ב"ד מחול אף לדידהו וכ"ש דמוכח עכ"פ דמוחלת כתובתה הראשונה לדידהו כמש"ל ושמואל ל"ל מחילה זו ולהכי א' כמעשה ב"ד דמי' ולא קיי"ל כוותי' ולהכי מק' בש"ס לימא כשמואל ס"ל בלשון בתמי' וזה נ"ל ברור בעזהש"י:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה