אור ברסלב
משכנות יעקב כב שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

כב שאלה

כא שאלה

הלובש כסות לילה ביום או להיפך מה דינו לענין ציצית:

תשובה הנה דין זה נוגע בדין לילה אי הוי זמן ציצית ונחלקו הפוסקי' י"א דכל שלובש בלילה פטור אפי' מיוחד ליום וכל שלובש ביום חייב אפי' מיוחד ללילה נמצא תלוי בלבישה וד' ר"ת והרא"ש ז"ל דתלוי בייחוד דאם מיוחד ליום חייב אפי' לובש בלילה וכן המיוחד ללילה פטור אפי' לובש ביום. וכ"כ בשם הריצב"א שהיה מברך על הטלית בהתעטפו ביו"הכ קודם בקר וד' הרמב"ם ז"ל כסברא ראשונה דאף א המיוחד ליום פטור בלילה וכ"כ בשם רש"י ז"ל וכוונתם למ"ש רש"י ז"ל גבי ר"ז אמר גזירה משום כסות לילה ופי' ז"ל שמא יתכסה בה בלילה מ' דאף במיוחדת ליום ובמנחות כ"כ רש"י ז"ל אבל במס' שבת פ' במה מדליקין גבי תלמידיו של ריב"א ואינהו ס' כו' כ' שמא יהי' לו כסות מיוחד ללילה ויטיל בה ציצית כו' מ' כד' ר"ת ז"ל דהמיוחדת ליום חייבת אפי' בלילה וק' ד' רש"י ז"ל אהדדי ונ"ל לישב ד' רש"י ז"ל דס"ל דהא מילתא תליא בפלוגתא דציצית אי חובת גברא הוא אי חובת מנא הוא דאי נימא דחובת מנא הוא ע"כ צ"ל בייחוד תליא מילתא דכל שמיוחדת ליום חייבת אפי' מונח בקופסא כל שמיוחדת ללבישה דיום א"כ וודאי גם בלילה חייבת דעיקר מצוה היא על הכסות והא דכ' וראיתם אותו דמינה ממעטינן כסות לילה היינו כסות המיוחדת לזמן שאינו בראי' ולא תלי' מילתא בלבישה כלל. אבל למ"ד חובת גברא הוא וא"כ ע"כ וראיתם אותו היינו שיהא המתעטף רואה אותו דאם אינו מתעטף פטורה הכסות אף במיוחדת ליום א"כ במתעטף תלי' מילתא ולפי"ז ס ל דכל עיקר חיובו אם לובש ביום אבל הלובש בלילה פטור אף במיוחדת ליום וזו ס' עמוקה ונכונה לענ"ד ובזה יתישבו ד' רש"י ז"ל ז"ל דמ"ש בשבת שמא יהיה לו כסות המיוחדת ללילה כו' היינו למ"ד חובת מנא וכמ"ש רש"י ז"ל שם בהך דב"ש פוטרין ואע"ג דציצית חובת טלית הוא ואפי' מונחת בקופסא כו' ודייק ל' דפוטרין עיי"ש ובתוס' וכיון דאפי' בקופסא חייבים ע"כ הא דפטרו כסות לילה היינו המיוחדת ללילה אבל דיום מתחלת לקיחתה ועשייתה חייבת ואפי' בקופסא אבל במנחות פי' בהך דר"ז א' גזירה משום כסות לילה דיהיב טעמא לד' רב דאמר א"כ למה אסרוה ולא א' פטרוה כלישנא דב"ש והיינו אליבא דהל' דקי"ל חובת גברא. ולהכי לא א"ר פטרוה כלישנא דב"ש וזה משום דלשיטת רש"י ז"ל ס' ב"ש ציצית חובת מנא ור' סבר חובת גברא וכן קיי"ל ושייך לישנא דאוסרין ופי כמ"ש רש"י ז"ל ולכן פי' שמא יתכסה בה בלילה שאינו זמן ציצית וא"ש מ"ש הפוסקים בשם רש"י ז"ל כהרמב"ם. והנה בתוס' כ' בשם ר"ת דק מהא דאר"ז תכלת אין בה משום כלאים ואפי' בטלית פטורה ואפי' בוא"ו משמע דהא דא' אין בה כו' הוי רבותא בפ"ע. ואפי' וד רבותא והביא ראיה לזה מגמ' דיומא ולכן פי' דהרבותא דאין שום כלאים אפילו בלילה דלאו זמן ציצית ואח"כ כ' עוד בשמו חדת ביום חייבת אף בלילה וכ' הרא"ש ז"ל שדבריו האחרונים סותרי' הראשונים דמדברי הראשוני' דאשמעינן רבותא דאין בה משום כלאים אף דלאו זמן ציצית ואח"כ כ' דחייבת בציצית וא"כ ליכא תו רבותא כיון דחייבת פשיטא דאין בה משום כלאים וכ' הרא"ש ז"ל שדבריו האחרונים נראה עיקר עיי"ש ולפי"ז דיוקא דר"ת ז"ל מ"ל דואפי' במקומה עומדת ומאי אתי לרבויי ועוד ק' לי על ד' ר"ת ז"ל דפי' רבותא דשמואל אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הא שמואל ס"ל כלי קופסא חייבת בציצית וע"כ ס"ל דחובת מנא הוא והמיוחדת ליום חייבת אפילו בלילה ולעולם ומאי רבותא דאין בה משום כלאים ונ"ל לתרץ דאף למ"ד חובת מנא. והטלית חייבת אף בלילה אפ"ה ס"ד שלא התירה תורה ללובשו רק בזמן המחוייב בציצית כגון ביום שהוא הגורם לטלית זו להתחייב בציצית מפני לבישתו ביום שהוא זמן ראיה ולקיים מצות וראיתם כו' וזכרתם וע"כ התירה התורה ללובשו אף שהוא כלאים אבל בלילה שעכ"פ האיש הלובשו אינו מקיים שום מצוה נוספת והטלית בעצמה מחויבת ועומדת מפני יחידתה ליום לגבי לבישתו בלילה ה"א שזה הוא כלאים שלא במקום מצוה דהא לבישתו בלילה אין בו קיום מצוה ולא גורם לחיוב מצוה ואיזו עשה תדחה בזה ל"ת דכלאים בשלמא לבישה דיום היא הגורמת והמחייבת למנוה ועיקר קיום המצוה בה וגם מצות ראיה וזכירה ביום ולהכי איצטריך שמואל לאשמעינן דתכלת אין בה משום כלאים כלל כיון שהיא תכלת דמצוה צריכה לטלית אף בלילה ולא אסרה תורה כלאים. אלא שאינה צריכה למצוה. וא"כ לא מוכח מדשמואל מידי לדידן דקי"ל חובת גברא להתיר להתעטף בלילה דהא הטלית אין מוטל עליו מצוה כלל והאדם הלובשו בלילה לאו בר חיובא הוא בלילה וליכא מצוה בלילה כלל וי"ל דאית ביה משום כלאים וד' ר"ת ז"ל בדיוקו מהך דשמואל צריך יישוב ומ"ש התוס' והרא"ש ז"ל בשם ר"ת להוכיח מהירושלמי דמיוחד ליום חייבת אפי' בלילה מהא דא' טעמא דרבנן דלא קרי לה מ"ע שהז"ג שכן המיוחדת ליום וללילה חייבת ופי' ז"ל משום דעכ"פ מיוחדת ליום ג"כ חייבת בלילה לענ"ד ראיה זו צ"ע טובא דא"כ ל"ל למימר שכן המיוחדת ליום ולילה כו' הול"ל המיוחדת ביום חייבת בלילה מאי נ"מ בהא דמיוחדת גם ללילה אלא מ' לכאורה מהאי לישנא דס"ל חובת טלית הוא והמיוחדת ליום פשיטא דחייבת לעולם רק אשמעינן רבותא דאף שמיוחדת גם ללילה וס"ד דבעינן מיוחדת ליום לבד קמ"ל דלא בטל יחוד דיום בהכי והטלית חייבת משום יחוד דיום כיון דחובת מנא היא אבל למ"ד חובת גברא שיהא איש הלובש ביום חייב גם בלילה מפני יחודה ליום כיון דבגברא תליא מילתא אין לנו ראיה ועוד מי יאמר דהירושלמי איירי לחייב בלילה דילמא לחייב ביום וס"ד דפטורה מפני יחודה ללילה ג"כ ובר מן דין הא הגמ' דילן לא ס"ל כלל כהירושלמי דהא בגמ' דילן מפרשינן טעמייהו דרבנן דפליגי אר"ש ומחייבי נשים בציצית משום דלילה זמן ציצית כמבואר בכל הסוגיות ובהך דרב יהודה רמי תכלת לפרזומי כו' ולא ס"ל סברת הירושלמי דמש"ה לא קרינן לה מ"ע שהזמן גרמא מפני שהמיוחדת ליום חייבת בלילה וא"כ לכאורה אדרבה נידוק מגמ' דילן מדלא א' הכי בטעמ' דרבנן ע"כ ס"ל דאף המיוחדת ליום פטורה בלילה ואין בלילה שום מצות ציצית כלל וכ"מ ממ"ש בספרי וראיתם אותו ביום ולא בלילה ואם היתה טלית מיוחדת ליום ולילה חייבת בציצית ג"כ אין ראיה לענ"ד דלא בא להורות חיוב הלובשו בלילה רק חיוב הטלית ואולי דוקא ביום וכמ"ש בד' הירושלמי או דג"כ ס"ל חובת טלית היא וסיפא דספרי דא' ר"י בן בבא בייחוד פטרו חכמי' כסות של אשה מן הציצית ולא חייבו בטלית אלא משום שבעלה מתכסה בו ולא ס"ל משום דמיוחדת ליום ולילה חייבת תהא מ"ע שלא הזמ"ג וכמדת ר"ש ובאמת הדבר קשה אלו הי' חיוב המצוה גם בלילה לכסות המיוחדת ביום היכי קרינן לה מ"ע שהז"ג הא אדרבה חיוב המצוה אין לה זמן רק זה הוא מתנאי הכסות שתהא מיוחדת לזמן ראי' וככל יתר תנאי הכסות שיהי' בה כדי ראשו ורובו וד' כנפות ואז הלא היא חייבת ביום ובלילה אבל לד' האומרי' דבליל' לעולם פטור' אף שמיוחד ליום א"ש וניחא טובא ולהכי אמר בגמרא דילן לטעמא דרבנן דלילה זמן ציצית לגמרי ולהכי מחייבי בנשים והכי מ' פשט לשון משנה דברכו' דאריב"ק והי' א"ש נוהג בין ביום כו' ויאמר א"נ אלא ביום פי' מצות ציצית הנאמר א"נ בלילה ולכן א"א פ' ציצית בלילה ואי נימא דכסות יום חייבת לגמרי בלילה אף לברך עליו הא מתקיים מ"ע דציצית בלילה והיכי א' אינו נוהג אלא ביום ולמה לא תקנו לאומרה בלילה א"ו מ' לכאורה דאין זמנה כלל בלילה בכל כסות וכן משמע פשט לשון הברייתא דמנחות. כיון שנתחייב אדם במצוה זו נתחייב בכל המצות וסתמא כר"ש. ופי' כיון שהאיר היום ונתחייב בציצית חייב בכל מצות הנוהגות ביום ולד' ר"ת והרא"ש אין הארת היום גורמת לחייבו כלל ואפי' בלילה חייב רק הכסות תהא מיוחדת ללבוש ביום ומה ענין זה לתחלת הארת היום אלא וודאי עיקר המצוה היא בזמן הראייה דהיינו ביום וכשהאיר היום היא התחלתו במצוה וחיובו ולענ"ד כולהו תנאי דדרשי וראיתם אותו לענין ק"ש משיכיר בין תכלת כו' למ"ד לילה לאו זמן ציצית עיקר הדרשה דמשיכיר היא על זמן חיוב ציצית וכמ"ש הרמב"ם ז"ל מאימתי מברך כו' משיכיר רק דילפינן ק"ש ותפילין מדכ' וזכרתם את כל מצות ר' כו' וע"כ צ"ל דלק"ש אסמכתא בעלמא היא דהא קיי"ל בשעת הדחק יצא אף קודם שיכיר וכמ"ש הפוסקים ולד' הפוסקי' דק"ש דאורייתא ע"כ דהך דרשא אסמכתא היא ועיקרה לציצית ואפשר דלרבנן דס' לילה זמן ציצית וס' דקרא דוראיתם כו' לק"ש לחוד אתי' כדאי' במנחות באמת י"ל דדרשא גמורה היא ואם קרא קודם לא יצא רק דלדידן דקיי"ל לילה לאו זמן ציצית עיקרה לציצית וק"ש אסמכתא בעלמא ולכן יצא בדיעבד ודו"ק היטב בזה. עיין תוס' במנחות ובירושלמי ריש ברכות א' דכולהו תנאי דמשיכיר בין חמור כו' או בין זאב כו' בפירושא דוראיתם אותו פליגי וא"ה מדיהיב שיעורא לזמן ראי' ע"כ קאי על לבישת האדם בזמן החיוב ולא על יחוד הכסות דכסות א' היא מיוחדת לכל היום וחייבת לעולם ולא שייך שיעורא דמשיכיר. וזו היא דעת הרמב"ם והר"י ז"ל שכ' זמן ברכת ציצית משיכיר כו' הרי להדי' דאף כסות המיוחדת ליום אין לברך קודם ומצאתי בתשו' הרמב"ם ז"ל בס' הנק' פאר הדור בתשו' סי' ש"כ שכת בשם תשו' הרי"ף ז"ל שאסור לצאת בשבת בטלית שהיא מצוייצת בלילה משום דלילה לאו זמן ציצית הוא ואינן נקראין נוי הבגד אלא כשמשמשין למצוה ובזמן מצותן וכ' הרמב"ם ז"ל שכל תלמידיו הבאים אחריו חששו לכך והחמירו עוד אפי' ביום שלא לצאת רק דרך עיטוף וראשו ורובו שיש בו מצות ציצית הא לא"ה הציצית משאוי הוא ודעת הרמב"ם ז"ל אינו כן וכ' שהציצית נוי הוא לבגד אם עשוין כמצותה אף שלא בזמן מצותה ומותר לצאת בה גם בלילה וכ"כ בחבורו ז"ל עכ"פ גם דעת הרי"ף ז"ל דלילה לאו זמן ציצית אף לכסות יום ואסור לצאת בה בלילה בשבת לר"ה. וכדעת הרמב"ם ורש"י ז"ל וכ"כ בפי' הראב"ד ז"ל למס' תמיד שהשיג על ר"ת ז"ל בעיקר דינו שהתיר. עכ"פ ללבוש כסות יום בלילה עם כלאים וכ' דכלאים בציצית מותר לגמרי אף שלא בשעת מצוה וכ' הראב"ד ז"ל שאסור והשיג שם הרבה על ר"ת ז"ל ונמצינו למדין מכל זה שדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י וראב"ד והר"ר יונה ז"ל דכסות יום פטורה מציצית בלילה וכ"כ הר"ן ז"ל בקדושין בפשיטות בסוגי' דכל מ"ע שהזמ"ג והוסיף עוד להקל גם בכסות לילה שלובשו ביום וכ' דתרתי בעינן מיוחד ליום וביום וכ' דהכי משמע קראי עיי"ש. וא"כ להלכה נראה ד' הב"י שפ' כהרמב"ם דרבים וגדולים הרבה מסכימים עמו וגם הרי"ף רבו ז"ל ומ"ד המחייבים בלילה לא מצינו בהדי' רק הרא"ש ז"ל והריצב"א כפי מ"ש בשמו שהיה מברך ביו"הכ קודם השחר. ויחידאי נינהו כי ד' ר"ת ז"ל אין בהם הכרע אם סובר לחייב כסות יום בלילה ועיקר רבותא דידיה להתיר עכ"פ בלילה ולא יהא בו איסור כלאים והן עיקר דבריו ז"ל וכן משמע ממסקנת התוס' ז"ל במנחות. אך מ"ש הר"ן ז"ל לפטור ג"כ אף לדעה זו כסות לילה כשלובשה ביום אין נראה כן מד' כל הפוסקים דלדעה זו כסות לילה ביום חייב ובלבישה תליא מילתא אף שמיוחד'. וכ"מ ד' הרמב"ם שכ' זמן מצות ציצית ביום ולא בלילה שכ' וראיתם אותו ולא כ' כלל דבעינן כסות המיוחדת ליום דוקא רק בגברא תליא מלתא בלבישתו ביום ולענ"ד מ' כן מהגמ' דא' וראיתם אותו פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה הרי כסות סומא אמור כו' הרי דס"ד למעוטי מוראיתם כו' לסומא וע"כ דלא שייך למעוטי כסות סומא שתהא פטורה אף כשלובשה אדם א' הרואה דממ"נ אם בכסות של הסומא הרי היא שאולה אצל אחרי' ופטורה בל"ז מה"ת אף לאחר ל' יום רק מדרבנן חייב לאח' שלשי' כמ"ש הפוסקים ואם נתנה לא' הרי אינה עוד כסות סומא ועוד מה ענין שנפטור הא' מפני היותה כסות סומא. הא קיי"ל טלית שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו והגדול יוצא בה עראי חייבת בציצית הרי אינה מיוחדת להגדול רק דרך עראי הוא יוצא בה ומיוחדת לקטן. ואפ"ה חייבת משום הגדול אף דקטן לאו בר חיובא מדאורייתא הוא כלל דחינוך דרבנן ומחייבינן לה אף בתכלת כדאי' בגמ' וכן לענין סדין בציצית הרי דמחייבינן מדאורייתא כסות המיוחדת לשאינו בר חיובא כל שבר חיובא יוצא בה עראי ה"נ כסות סומא כל שפקח יוצא בה עראי הו"ל לחיובי אי לאו משום שאולה והא דקטן צ"ל לפי שאין להקטן קנין ואביו קנה לו הטלית ואכתי שייך בה אבוה ולא מיקרי שאולה אם יוצא בה עראי א"ו עיקר הה"א לפטור הסומא מציצית ומרבינן ליה מאשר תכסה כו ודומי' דהכי ממעטינן כסות לילה היינו כשלובשו בלילה ולא משום ייחוד לילה לחוד וכ"כ הרמב"ם בלשונו הטהור וסומא חייב בציצית שנ' אשר תכסה כו' דקדק לכתוב החיוב על הסומא לבד כמש"ל ועוד דהיא הנותנת כמו דמחייבינן כסות המיוחדת לקטן שאינו בר חיובא מדאורייתא כל שגדול יוצא בה עראי ואף לכלאים כמבואר בגמ' ש"מ דלאו בייחוד תלי' מלתא רק בלבישת הבר חיובא אף דרך עראי ולמה לא נימא כן גם בכסות לילה כל שיוצא בה עראי ביום וכדמ' לכאורה מהספרי דא' ריב"ב דחייבו טלית של נשים מפני דפעמי' בעלה מתכסה בה והרי עכ"פ היא מיוחדת לנשים ולא לאנשים רק לפעמי' דרך עראי דהכי דייק לשון דלפעמי' ועוד דאם מיוחד לבעלה ג"כ מאי קמ"ל ריב"ב פשיטא דחייבת א"ו דרך עראי ומחייבינן לי' ולפי"ז הי' מהראוי להחמיר בסדינין שאדם מתכסה בהם וישן בהם כמה שעות על היום ובפרט בימי הקיץ במדינתינו שרוב אנשים ישנים ביום וכמעט ראוי לקרותו מיוחד ליום ולילה וכבר כ' שר"א ז"ל היה עושה להן ציצית והי' מהטוב לעשות קרן א' עגולה בכל כה"ג כדי לפוטרן מציצית רק יש ליתן טעם לפוטרן שאין עומדים ללבישה כלל דהיינו דרך עיטוף ראשו ורובו ולא קרינן בה כסותך וגם בעת השינה אין מתעטף ראשו ורובו בסדין לבד רק שוכב ע"ג כו"כ ומלמעלה מכוסה בסדין ואין הסדין לבד מכסה ראשו ורובו והסדינין ששוכב עליהן פשיטא דפטורין דלא לבישה מיקרי דאפי' גבי כלאים א' לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציע תחתיך רק מדרבנן אסרינן בכלאים הרי להדי' דלא מיקרי לבישה ובמחלוקת רש"י ור"ת ז"ל אי ציצית דכלאים שרי להנות שלא כדרך מצוה הנה הרמב"ם ז"ל כתב כרש"י ז"ל שמא יתכסה בה בלילה וכ"כ הראב"ד בפי' למס' תמיד והשיג על ר"ת ז"ל ולכאורה היה נראה להביא ראיה לד' ר"ת ז"ל בזה דשרי לגמרי דאל"כ מאי דוחקי' דגמ' למימר גזירה משום כסות לילה והקשה למ"ד לילה זמן ציצית מהך דאנשי ירושלי' כו הול"ל בפשיטות גזירה שמא יהנה מהסדין שלא כדרך לבישה ואין בו מצות ציצית או שמא יציע אותו תחתיו שפטור מציצית ואסור בכלאים שמא תכרוך כו' או שמא לא יתכסה בה ראשו ורובו או יגביהו על כתיפו וכמה חששו' כה"ג מצויות תמיד וכל שעה יעבור משום כלאים אף ביום ואפי' למ"ד לילה זמן ציצית א"ו משמע לכאורה דכלאים בציצית הותרו להנות לגמרי אף שלא במקום מצוה ומה"ט דלא ניתנה תורה למה"ש שיהיו נזהרים בכל אלה ולפשוט תיכף קודם הלילה והרי מד' הירושל' והספרי מבואר דאם מיוחד ליום ולילה חייבת והאיך תהא מיוחדת גם ללילה אם יטיל בה ציצית של כלאים הא אסור ללובשה בלילה דאין בה מצות ציצית ודוחק לאוקמא בכסות של צמר לבד שאין בה כלאים ולד' ר"ת ז"ל דכלאים בציצית הותרו ניחא וע"כ הא דגזירה משום כסות לילה שמיוחדת ללילה לבד ואין בה מצות ציצית כלל אלא דק' לענ"ד דלמה ניחוש שיעשה ציצית בכסות שפטורה מציצית לגמרי וצ"ע לכאורה וראיתי בס' שאגת ארי' להגאון אב"ד ממיץ ז"ל שהק' לד' הרמב"ם וראב"ד ז"ל האוסרים שלא לצורך מצוה דהאיך מתעטפין בציצית הא בתחילת העיטוף בהכנסת האונקלי חייב משו' כלאי' ומצות ציצית אינו מקיימי' רק בגמר עטיפת ראשו ורובו ובעידנא דמיעקר לאו לא מקיי' עשה עיי"ש ואין זו קו' כלל לענ"ד דכל שהוא מתחיל במצוה וא"א למצוה שתגמר כ"א בהתחלה זאת הרי מתחלתה מקיים העשה רק לא נגמרת עדיין ודמיא ממש למילה בצרעת או בשבת דתיכף בעת המילה נידחית מצות ל"ת דשבת וצרעת ומ"ע דמילה אינה מתקיימת רק אחר הפריעה דתנן מל ולא פרע כו' כאלו לא מל וע"כ צ"ל כיון שתחלת מצות המילה היא מעת חיתוך הערלה וא"א לפריעה זולתה שפיר מיקרי בעידנא דעקר לאו מקיים עשה שהרי מקצת המצוה נעשית תיכף וה"ה בנ"ד גבי ציצית מתחילת עטיפה מתחיל לקיים מ"ע דציצית וא"א לגומרה בלתי התחלתה נק' מקיים עשה תיכף מהתחלתה וראיה לזה ממ"ש גבי זורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור שא"א לעקירה בלא הנחה וקרינן מיתה ותשלומין באין כאחד אף שאין חיוב מיתה בא עד שעת הנחה אחר חיוב התשלומין אפ"ה אמרינן משעת עקירה חל עליה חיוב מיתה שעקירה צורך הנחה הוא כדאמר בש"ס בכתובו' וגיטין וראיה מזה גם לנ"ד דמקרי שפיר באין כאחד וזה תי' ברור לענ"ד לקושיא זו וגם הך דבגדי כהונה שנחלקו רמב"ם ור"ת ז"ל. הרמב"ם כתב שלוקה הלובשן בכלאים שלא בשעת עבודה ור"ת כ' שמותרין אף שלא בשעת עבוד' ולמד מזה לציצית ג"כ היה נראה להביא ראיה לר"ת ז"ל מסוגיא דיבמות בעל מום ששימש בטומאה ר"ח אמר כך שמעתי מר' חייא שתים משום בעל מום וטומאה וב"ק א' שמעתי מר' אחת ופליגי שם באיסור חע"א עיי"ש. ולמה לא ילקה שלש דע"כ בבגדי כהונה שימש דאל"כ הוי ליה זר ג"כ דאין בגדיהן עליהן הו"ל זרין כדאמר בזבחים א"ו בבגדי כהונה וא"כ כיון דעבודתו לאו מצוה היא לחייב גם משום כלאים דאבנט דר' גופיה סב' אבנט של כהן הדיוט היה דכלאים והכי קי"ל ולמה נדחה אצלו לאו דכלאים אע"כ משמע כלאים דבגדי כהונה הותרו לגמרי לכהנים אף שלא בשעת עבודה ורבותא טפי דאף בע"מ שאינן בעלי עבודה והדברים צריכים ישוב רב ואין בידינו זאת להכריע בין הרים גדולי' ועיין בס' ש"א שם אחר כותבי זאת יגעתי ומצאתי בס' יראי' לר"א ממיץ דכתב במצות ציצית דכסות יום בלילה פטור ומטעם זה חשבינן ליה מ"ע שהזמ"ג ולא כפירש"י ז"ל שפי' כסות המיוחד ללילה כו' ובסוף כ' ואחר שפי' כסות לילה ביום חייב יש לחוש בסדינין כו' ושמעתי שר' אלי' מפרי"ש עשה להם ציצית הרי להדיא שד' רא"מ כד' הרמב"ם ורוב הפוסקי' דכסות יום בלילה פטור דלא כהרא"ש ומ"ש בשם רש"י ז"ל להיפך כוונתו לד' רש"י ז"ל במס' שבת שכתב כן וכבר כ' שבמנחו' לא כ"כ וכ' טעמו של דבר דלא סתרי אהדדי ולמסקנא ד' רש"י ז"ל לפטור כסות יום בלילה למאי דקי"ל חובת גברא וראיתי והנה ט"ס נפל בהגמ"יי והב"י ז"ל לא הרגיש בזה וכן הרמ"א ז"ל דז"ל הג"מיי על ד' הרמב"ם שפי' שמא יתכסה בה בלילה וכ' וכשיטה זו פי' ר"י ז"ל ודלא כרש"י שפי' כסות המיוחד ללילה שפטור אף ביום אבל כסות יום בלילה חייבת וכן רא"מ וכן פי' ריצב"א וכ' ואחר שפי' כסות לילה ביום חייב יש לחוש לסדינין כו' והן ד' הרא"ם ז"ל בס' יראי' הנ"ל והב"י ז"ל הוציא ממ"ש וכן רא"ם כו' שד רא"ם כר"ת וריצב"א. ומבואר הדבר שזה אינו דאדרבה הרא"ם סובר כרמב"ם כמ"ש בהדי' דבריו ז"ל ע"כ נ' שתי' וכן ט"ס הוא וצ"ל וכ' והוא ר"ת של וכתבו פי' שגם הרא"ש הביא ד' רש"י ז"ל והשיג עליו רק הריצב"א הסכי' לדבריו ומ"ש בשם רש"י ז"ל כבר כ דאדרבא רש"י ז"ל סובר כהרמב"ם והעיד בנו הגה"מיי שגם ד' הר"י ז"ל כהרמב"ם וכן הוא ד' הרא"ם ור"א ז"ל להחמיר אפילו בסדינין וא"כ ד' הב"י שכ' בשם הגמ"יי שד' רא"מ כר"ת מבואר שז"א ומ"ש בשמם שד' רש"י כהרמב"ם אדרבה הרי כ' הרא"ם ז"ל בשם רש"י דכסות יום בלילה חייב וכ"כ הגמיי' וכוונתם לרש"י דמ' שבת רק לפמ"ש עכ"פ נכון הדבר שד' רש"י כהרמב"ם וגם הר"י ז"ל לפמ"ש הגמ"יי ומבואר שד' רוב גדולי צרפת כהרמב"ם בזה והם רש"י ור"י בעל תוס' וס' יראי'. ור"א מפרי"ש וכן מבואר עוד בב"י בשם ס' התשב"ץ ונ' שהוא מתלמידי מהר"ם מרוטנבורק וגם הרי"ף והראב"ד והר"ר יונה והר"נ ז"ל ורובא דמינכר נינהו וגם בתראי והרמ"א ז"ל נמשך אחר ד' הב"י שכ' בשם הרא"ם כר"ת ודוק בכל זה היטב:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה