אור ברסלב
משכנות יעקב כא שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

כא שאלה

כ שאלה

שטר שחתמו בו הרבה עדים ונמצאו עדות האחרונים קרובים או פסולים מה דינו:

תשובה הנה המחבר ז"ל בסי' מ"ה פ' כהרמב"ן ורמב"ם וריב"ש ועיטור דכ"ש אם נמצאו האחרונים פסולים דהשטר כשר והשיג עליו הש"ך ז"ל שם משום דהתוס' ורא"ש ור"ן ורשב"א ומרדכי ועוד הרבה פוסקים פוסקים דוקא ראשונים והביא כן ראיה מהירושלמי וצ"ע דהא המעיין בתוס' ורא"ש ור"ן ורשב"א ומרדכי יראה דעיקר ההוכחה לזה משום דאל"כ איך מקוים השטר דלמא יקיימו בשני קרובים כדחיישינן בגט קרח עיין בדבריהם תראה בבירור שזה הכריחו לר"ת ז"ל לחזור בו מדבריו הראשונים שהן כד' הרמב"ן ובפרט במרדכי כתב בהדי' שהיה לנו לומר גם באחרונים אימור לתנאה חתמו כדאמר בפרק המביא תנין רק משום דחיישינן דילמא יקיימו משני קרובים ע"ש ולולי הטעם הושוו כולן לדעת הרמב"ן ז"ל וא"כ הש"ך ז"ל שפ' דמקיימין השטר מכל שנים ולא חיישינן דלמא קרובים נינהו וכדברי הרמב"ן ז"ל דלא כפוסקים הנ"ל א"כ מנ"ל הביא ראי' מפוסקים הנ"ל נגד הרמב"ן אדרבה כיון שדחה הקושיא שלהם כולם הם לנגדו ולא לעזרו וגם מה שהביא ראיה מהירושלמי אם נבא להגיה יש להגיה באופן אחר וברייתא דשטר שחתמו בו עדים כו' צ"ל אחר מימרת ר' אילא בשם ר' יוסי כו' ותרווייהו קיימו אמתניתין דבבריית' לא הוזכר כלל כותי ואיך יאמר עליו אפי' חתם כותי לבסוף כשר לגי' הש"ך א"ו קאי אמתני' וחד מ"ד ס' כמ"ד עדים חותמין זה בלא זה להכי אם ישראל ראשון פסול וכותי ראשון כשר ול"ל סברא דילמא רווחא שביק ולהכי איצטריך לירושלמי לעיל למימר טעמא דשטרות פסול משום שנחשדו על ממון ולא סגי ליה בטעמא שאין בקיאין כו' וכש"ס דילן משום רווחא שביק כו' ולגי' הש"ך הוא צ"ע דהא בשטרות ודאי עדים חותמין זה בלא זה כמ"ש הוא עצמו ז"ל ולמ"ש ניחא דהוא אליבא הך מ"ד קמא ואידך מ"ד ס' כש"ס דילן דלרוחא שביק ומתני' כמ"ד אין עדים חותמין זה בפני זה ולדידיה באמת לא צריכינן לטעמא אחרינא בשטרות וכש"ס דילן ובתר הכי גרסינן ברייתא דשטר שחותמין כו' ומקשי תיכף ויעשה כהרחקת עדים כו' וליכא ראיה כלל וסמך לדברי מדברי העיטור ז"ל שהביא לשון ירושלמי שטר שחותמיו בארבעה עדים ונמצאו הראשונים קרובים כו' תתקיים עדות בשאר ויעשה כהרחקת עדים כו' ולא הביא כלל הך דר"א בשם ר"י שהוא באמצע לגי' הש"ך ז"ל וכן הוא במרדכי ואף שבבעהמ"א בגיטין הביא הירושלמי ומ' שם לכאורה כמו שמהפך הש"ך עכ"פ בהא לא מ' מדבריו מידי ואפשר דברייתא דלעיל היא בתר תרי המימרות וכמ"ש וגם יש לומר דכיון למימרת ר"א בשם ר"י רק שהשמיט תי' ר"א עיי"ש עכ"פ נ"ל שאין ראיה לדבריו מהירושלמי וכמה דקדוקים יש לפי שיטתו בירושלמי ולמ"ש ניחא הכל:

וברי"בש כתב בשם הרמב"ן דאף אי ידעינן שחתם לשם עדות כשר באחרונים ולפע"ד משמעות ד' הרמב"ם ז"ל שכ' אפשר הניחו ריוח ובא זה וחתם שלא מדעתן מ' שאף אי חתם לשם עדו' כיון שחתם אח"כ בלא דעתם דאי דוקא בחתם למילוי הא בכה"ג אף אם מדעתן כשר כיון דלאו לאסהודי אתו א"ו כוונתו דאף אי חתם לשם עדות כיון שחתם אח"כ בלא דעתם וא"כ ה"ה באחרונים אף שחתם לשם עדות יש לתלות שבא אח"כ וחתם לא יפסול השטר שהוכשר וכדברי הרמב"ן שהביא הריב"ש:

והנה בד' הרי"ף כ' ג"כ הש"ך דסובר כדעת תוס' והרא"ש ומ"ש ואשתכח כו' קרוב כו' כוונתו על הראשוני' עיין בש"ך אמנם המעיין בריף יראה דמשמעות דבריו כדברי הרמב"ם שם דאמרינן חד מינייהו רוחא שביק למאן דקשיש מינה ובא זה וחתם שלא מדעתו כו' דברים אלו משמען דטעמא לאו משום מילוי אלא משום שלא מדעתן דאי הטעם משום מילוי אף לדעתן כשר וכמ"ש לדעת רמב"ם וא"כ ודאי אין לחלק בין ראשונים לאחרונים ואדרבה אחרונים קיל טפי דודאי י"ל שחתם שלא מדעתן רק שהוצרך לטעם רוחא שביק להכשיר אף בראשונים וכדעת רמב"ם ורמב"ן:

סוף דבר דעת הרי"ף ורמב"ם ורמב"ן ועיטור ופסקי רקנטי וכן בפסקי רקנטי סי' תמ"ו פ' להדיא כרמב"ם ורמב"ן והריב"ש כולן שוין דכ"ש באחרונים כשר ומדברי ירושלמי אין ראי' כלל וגם מדברי שאר פוסקי' אחר שהש"ך עצמו דחה קושייתם אשר עליה בנו יסודם א"כ נפל הבנין וא"כ ודאי אין לדחות דבריהם מפסק הלכה אחרי שכן פסק המחבר שוב מצאתי בחי' רי"ן מגא"ש רבו של הרמב"ם בחידושיו לב"ב שכ' בהדיא כמ"ש לדעת הרי"ף וכדעת רמב"ם וממנו תבין שהאמת בדברי הרי"ף כמ"ש עיין בלשונו:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה