אור ברסלב
משכנות יעקב יח שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

יח שאלה

יז שאלה

הא דמכשרינן בנפסקו החוטין אם נשתייר כ"ע אם הוא דווקא מן הענף לבד הגדיל או אף מן הגדיל:

תשובה הנה בדין זה נחלקו הפוסקי' רש"י ז"ל ס' דבעינן כ"ע מן הענף לבד מן הגדיל ולכן כ' ז"ל דרבא דדייק דצריך לקשר על כל חוליא כו' ס"ל הא דבעינן כ"ע ותוס' ז"ל הק' מספרי דאי' בד"א מתחלת' אבל שיריה וגרדומי' כ"ש כו' משמע דאגדילי' קאי כו' והיינו לשיטתם ז"ל שכתבו כד' ר"ת ז"ל דשיעור ד' אצבעות היינו מן הגדיל וכל הציצית אורכן י"ב אצבעות וא"כ ע"כ הך דספרי אגדיל קאי אבל לד' רש"י ז"ל דשיעור ד' אצבעות היינו מן הענף לבד א"כ מוכח להיפך כיוון דע"כ הך דספרי אענף קאי דשיעורו ד' אצבעו' וע"ז א' בד"א בתחלתה אבל גרדומי' כ"ש מ' להדי' דעכ"פ בעינן כ"ש ענף ושיעורא דכ"ש היינו כ"ע וכן לד' הרמב"ם והרא"ש שזה השיעור ד"א הוא על כל הציצית גדיל וענף ג"כ אין הכרח דשירים דאמרינן כ"ש היינו מן הגדיל דדלמא כוונתו כ"ש ענף ועכ"פ יש לומר דענף כל שהוא בעינן ולא מיקרי ציצית בלא"ה למאי דקי"ל כמ"ד בעינן גדיל ופתיל לפירש"י ותוס' ז"ל וכרב דס"ל הכי וכ"ש לפי מ"ש לעיל לפ' בסוגיא שם דלכ"ע בעינן ציצית יוצא ומפורד כדדרשינן לה מקראי וכ' לעיל באורך. וא"כ דילמא בגרדומין דסגי בכ"ש עכ"פ בעינן כ"ש יוצא שנקרא ציצית ולכאורה יש להביא ראיה דאפי' לגרדומין מעכב שישאר עכ"פ קצת ענף דאל"כ אלא הא דבעי' ענף יוצא היינו ע"כ בתחילת עשייה קפדינן דלהוי ענף דומיא דשיעור דקשר אגודל דכנף ד"א בשעת עשייה איתמר. א"כ היכי פסיל רב בההוא גברא דהוו גדילי מיגדל ופירש"י ותוס' שהי' כולו גדיל ומשום דבעינן פתיל ג"כ הא ע"כ קודם שכרך כולה הי' בה ענף ג"כ וכבר הוכשרה כהוגן בגדיל וענף והיינו בשעת עשיי' וא"כ כשהוסיף אח"כ לכורכה כולה אטו מיגרע גרע ואלו פסק כל חוטי' עד הגדיל שוודאי היתה כשירה דהיינו ממש גרדומי ציצית ויש בגדיל כ"ע ותחלתה כשירה היתה וא"כ ה"ה וכ"ש כשכרך אח"כ כולה עד שלא נשאר הענף לא יהא אלא שפסק הענף לגמרי תיכף אחר עשייתה שהיא כשירה אלא ודאי משמע דאפי' לגרדומין בעינן עכ"פ שיור מן הענף כ"ע וכדעת רש"י ז"ל וההוא גברא לא שייר בה מידי ענף וזה נ"ל ראיה ברורה לד' רש"י ז"ל וכן דעת ר' שמשון ז"ל להחמיר ולענ"ד גם פשט ד' הרמב"ם משמע כן שכ' אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר. דקדק לכתוב נתמעטו חוטי כו' ולא כ' נתמעטו הציצית וכ' לשון חיטין משמ' מה שנשא' ענף שזה נקרא ציצית בל' הכתוב ולענ"ד בכוונה לא כ' הטור ז"ל שהרא"ש ז"ל הסכים לדעת ר"ת ז"ל משום דבאמת לדעת הרא"ש ז"ל שכ' בשיעור ד' אצבעות שהוא בין הכל הגדיל והענף אין ראיית ר"ת מכרחת כלל כמ"ש לעיל ונהי דמחמרינן ש כד' ר"ת ז"ל לחומרא אבל לקולא להוצי' מתוך זה מהספרי דשיעור כ"ע הוא מהגדיל לבר אין לנו לד' הרא"ש ז"ל ולכן לא תפס הטור ז"ל הכרעת הרא"ש ז"ל לדינא וא"כ גם לד' הרא"ש ז"ל יש להחמיר בזה ובגמ' מייתי ברייתא אין ציצית אלא יוצא ואין ציצית אלא משהו כו' ומוקמינן להא דאמר ציצית אין לה שיעור למעל' כו' וכתב רש"י ז"ל דהא דקתני משהו היינו בגרדומי' דמתכשרי במשהו ומשמע דמהציצית בעינן משהו לגרדומין. וא' שם אין ציצית אלא ענף כו' ואמר אביי וצריך לפרודי כו' ובעינן עכ"פ שישאר שם ציצית עליהן וכן נלע"ד שכן ד' הר"נ ז"ל בביצה שכ' דאם נתפרקו משזירתן בעי' שישתיי' כ"ע בשזור ומשמע דהיינו מן הענף דמסתמא הגדיל שהוא כרוך נשאר משוזר ולא נתפרק ולמה לן למיחש ובאמת א"א שיתפרק תוך הכריכה שהחוטין קשורין ומדובקין יחד אלא משמע דס"ל כד' רש"י ז"ל ז"ל וכ"כ הרמב"ן בחידושי' לנדה ואולי זהו טעמא של ר"ת ז"ל שלא הצריך שיור בשיזור כ"ע משום דלשיטתו השיור כ"ע הוא מן הגדיל ואין לחוש לו שמא נתפרק. ולכאורה היה נראה מהך ברייתא דאין ציצית אלא משהו ומוקמינן לה בגרדומין כד' הב"י ז"ל שכתב דהך שיעורא דכ"ע הוא מדרבנן ומדאורייתא בכ"ש סגי ולהכי אמר אין ציצית אלא משהו והיינו מדאורייתא אבל אין נראה כן מד' הברייתא דאמר אבל שיריי' וגרדומי' כ"ש ומוקמינן הא קמ"ל דבעינן שיעו' לגרדומין כו' ומשמ' דמדאורייתא קאמר דהא אקרא קאי וכן בגרדומי אזוב איכא שיעורא כדי להזות בו ועי' בתוס' ד"ה שירי גרדומי' כ"ש כו' שכתבו דהוי מצי לאתויי ראיה מכאן דכל היכי דקתני כ"ש איכא שיעורא וד' הב"י ז"ל שהחליט לומר שהוא מדרבנן צ"ע ועכ"פ יש להחמיר בזה כד' רש"י ור"ש הזקן ועוד פוסקים דכ"ע מן ענף בעי' וכמ"ש ראיה נכונה לדבריהם ז"ל ובטעם הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהשמיטו בעי' דכל חד לחוד או כולהו בהדי הדדי י"ל דס"ל דהנך בעיי' דכולהו בהדי הדדי ואידך דרב אשי אלימי ולא מענבי כו' בהדדי שייכן ובאת"ל בעי לה רב אשי דהא עיקר שיור הגרדומין הוא הטעם דבעינן דלהוי שירים חשיבין ונכרין וכל שיש בהן כדי לענבן הן ניכרין עדיין ומבעי' תחילה אי בעינן לענוב כולן יחד או כל א' לבדו והוא קולא דכולן יחד צריך שיעור יותר כידוע והנה לפי הסברא כיון דאלו נפסק חוט א' לבד ונשתייר כ"ע א"ע וודאי כשר וע"כ דבשיעור זה מנכר מצוותו וא"כ מה"ת נימא דכשנפסקו ב' חוטין או יותר יצטרך יותר אורך לפי עובי כל החוטין המגורדמין יחד כיון דבאורך לענב לבדו ג"כ ניכרין שירים מה לנו אם לא יוכל לענב כולם יחד רק דאפ"ה מיבעי' ליה דילמא כיון שנפסקו כולן בעינן לענב כל הנפסקין כולן לפי עוביין ובכל ציצית משערינן בדידיה לפי המופסקין. והדר בעי באת"ל דכל חד לחודי' מ"מ אכתי איכא למבעי באותו החוט עצמו אם מחמת עובי' א"י לענוב ואלו היה דק היה יכול לענבו. ואף אם נימא דלא בעינן לענוב את כל המופסקין יחד כיון שכל א' לבדו אלו היה נפסק יחידי היה כשר לא גרע אם נפסקו כולן אבל בחוט לבדו שא"י לעניב מפני עוביו דילמא איכא קפידא שעכ"פ גם הוא לבדו אין בו כ"ע א"ד אפ"ה כיון שאלו היה דק היה באורכן כשיעור ומנכר מצוותו מפני עביו לא גרע וכ"ש מנכר מצותו והכי אמר רב אחא כ"ש כו' וא"כ ממילא איפשיטו תרוויהו בעיין דלא אזלינן בתר הציצית כמות שהיא אם יכולה לענוב רק אזלינן בתר אורך החוט אם יש בו כשיעור לא נשתנה שיעורו מפני עוביו וכ"ש דלא נשתנה שיעורו מחמת עובי אחרים היינו ריבוי חוטין המגורדמין כיון שכ"א יש בו שיעור אורך הניכר דהא אם נפסק לבדו הי' כשר לא גרע שיעורו אם נפסק עוד א' זה נלע"ד ברור כד' הרי"ף והרמב"ם ולכן סתמו בדבר וממילא דשיעור א' באורך כל החוטין עבין או דקין. א' או כולם הכל חד שיעורא וממילא משערינן בחוט בינוני ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה