משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
יז שאלה
הא דמכשרינן בנפסקו החוטין ונשתייר כ"ע אם הוא דוקא בנפסקו ב' חוטין וב' נשארו שלמים או אף שנשאר חן אחד שלם ג"כ כשר:
תשובה הנה בדין גרדומי ציצית כ' הטור ז"ל מחלוקת ר"ת והרא"ש ז"ל גבי הא דמכשרינן בנשתייר כ"ע. אם הוא בכל החוטין והוא דעת הרא"ש ור"י ז"ל ודעת ר"ת ז"ל דדווקא בנפסקו ב' חוטין ושנים נשארו שלימים בהא דווקא מכשרינן אם נשתייר כ"ע בהנפסקים אבל אם נפסקו ג' חוטין ואין כאן רק חוט א' שלם פסול אף בשיור כ"ע דבעינן עכ"פ מין א' שלם ומגין על חבירו ותלוי' בפי' הסוגיא דמפ' למתני' התכלת אינה מעכבת הלבן כו' לרבי דהיינו אי איגרדום לבן וקאי תכלת כו' לית לן בה ר"ת מפרש באיגרדום לבן ונשתייר כ"ע ואפ"ה בעינן דקאי תכלת כו' וכהך דמפרשינן הא דבני ר"ח גרדומי תכלת כשרין בשנשתייר כ"ע כו' וס"ל דה"ה לרבנן סגי בהכי ומהני הגנת מין א' על חבירו אף דס"ל ב' מצות הן והרא"ש ז"ל ס"ל דסוגיא דאי איגרדוס לבן וקאי כלת כו' היינו בשלא נשתייר כלום ומהני הגנת א' על חבירו ודווקא לרבי דס"ל מצוה א' היא אבל לרבנן לא מהני הגגת מין א' על חבירו ולהכי א"ל רב אחא אם נפסק חוט א' מעיקרו פסול והיינו אליבא דרבנן אבל בנשתייר כ"ע אפילו בכולן מהני והיינו הך דבני ר"ח ומוקמינן בשיור כ"ע. זהו תורף דבריהם ז"ל בקיצור ע' בב"י ז"ל וכ"ז עפ"י שיטתם ז"ל דס"ל מצוות תכלת היא ב' חוטין כמו לבן ולדידן עבדינן ד' חוטין ב' במקום לבן וב' במקום תכלת. ועפי"ז הן ד' ר"ת ז"ל דלא מכשיר רק בנפסקו ב' חוטין וב' נשארו שלמין שהן במקו' מין א' אבל לד' הרמב"ם ז"ל שכ' התכלת אינה רק חוט א' מקצתו ולדעת הראב"ד ז"ל שהוא סובר כולו שהן ב' כפולין אין מקום כלל להכשיר ב' חוטין לבד ויש מקום להכשיר אף בג' חוטין אף לפיר"ת ז"ל שהרי נשאר חיט א' שלם והוא במקום תכלת והרי מין א' שלם שהרי בה ות תכלת ואיגרדום לכן ונשאר החוט א' תכלת מהני. ה"נ תכלת דידן הוא הלבן ובמקום תכלת קאי או י"ל להיפך דבעינן שישאר ג' חוטין שלמין דקאי במקו' לבן דסברא לומר כל שאין תכלת הרי מנין הראוי ללבן הוא במקום לבן והנוסף הוא במקום תכלת והוא הרביעי אבל כשאין רק שלשה כולן במקום לבן הם ויש בו כדי הכשירו ואם נשארו שנים אין בהן אפילו מצות לבן וכן בדין דהא בזמן דאיכא תכלת ונפסק חוט תכלת ועוד חוט מן הלבן פסול דלא מכשרינן רק באיגרדום תכלת וקאי לבן מ' כילו לפי שיטה זו של ר"ת ז"ל הרי לא מהני שני חוטי לבן להכשיר ואמאי נימא חוט א במקום תכלת קאי דאטו משום שהי' בו בתכלת מגרע גרע א"ו אין לבן משמש במקום תכלת רק אם הוא נוסף על שיעור הלבן וא"כ לד' הרמב"ם וראב"ד אם באנו לחוש לפיר"ת ז"ל דבעינן שישאר מין א' שלם אין להכשיר לדידן אף בשיור כ"ע רק בחוט א' וג' נשארו שלמים אבל בב' חוטין אף בשיור כ"ע פסול ואולי הן הן ד' רי"ו ז"ל שכ"כ בהדי' אם נפסקו ב' חוטין ונשאר כ"ע פסול אבל אם נפסק חוט א' ונשאר כ"ע כשר וכ' שכך פשוט בפרק התכלת ותמה עליו הרב"י ז"ל שזה אינו לא כר' ר"ת ולא כד' הרא"ש ז"ל שלד' כולן בב' חוטין כשר ולדברינו מיושב שפיר בעזהש"י דפסק כשיטת ר"ת ז"ל דבעינן שישאר מין א' שלם וחשש לד' רמב"ם וראב"ד דג' חוטין לבן וא' תכלת וא"כ כל שלא נשארו ג' חוטי לבן הרי אין כאן מין א' שלם שהלבן אין משמש במקום תכלת רק במקום לבן כמ"ש לעיל ולפי ענ"ד ק' טובא על הרב"י שלא עמד ע"ז לדעת הרמב"ם וראב"ד ז"ל ופ' להכשיר בסתם בב' חוטין עכ"פ ובפרט שהוא עצמו ז"ל נסתפק בדעת הרמב"ם ז"ל אם ס"ל כדעת ר"ת ז"ל ע' ד' באורך בפירושו לד' הרמב"ם ואין לומר שהרב"י הכריע בזה במנין חוטי התכלת כדברי תוס' ורא"ש ופוסקים שהן ב' חוטין. שלא מצינו שהכריע בזה ורק הביא תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל ז"ל ז"ל בזה וכ"כ למעלה בעזה"ש דברים נכוחים לדעת מיצא ד' הרמב"ם ז"ל מפשט הסוגיא שחוט התכלת הוא עיקר מצות הכריכה מה"ת וכ"כ בחבורו בהדיא שמצוה מה"ת לכרוך עליה חוט תכלת כו' ושלא כד' הפוסקי' שכ' שהיו עושין קצת חיליו' בלבן ג"כ עי' השגות הראב"ד ובתוספות אין זה במשמע הסוגי' כלל דא' תכלת שכרך רובה או לא כרך בה כו' הרי להדיא שעיקר מצות כריכה בתכלת וכ' עוד ראי' לעיל ובפי' אית' בזוהר פ' שלח ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ונתנו על הכנף לא כתיב אלא ונתנו על ציצית כו' דדא איהו דחפי על שאר חוטין ודריש שם וראיתם אותו על החוט הזה. וא' שם עוד מפורש בענין זה והאי הוא פתחא דכולהו והוא חוטא חד כו' עיי"ש כל הענין ומפורש ככל סידור הרמב"ם ז"ל בענין הציצית והתכלת ואין ספק בזה שיכריע הב"י ז"ל נגד ד' הרמב"ם והראב"ד ור' שמעון בן חפני ע"כ צ"ע לענ"ד אם באנו לחוש לד' ר"ת ז"ל היה ראוי להחמיר כד' רבינו ירוחם ז"ל אם נפסוק ב' חוטין לפסול אף בשיור כ"ע. אבל אחרי העיון לענ"ד קשה טובא לדעת ר"ת ז"ל דלפי דעתו ז"ל אין להכשיר בגרדומין כ"א שישאר מין א' שלם שיגין על שיור המין השני הא שירים לחוד לא מהני ומה טעם לזה הא בגרדומי איזוב מכשרינן לגמרי אף באיגרדום כל האגודה ולא מצרכינן שישאר קלח א' שלם וכן הוה בעי ר"פ למימר גבי גרדומי רצועות דכשרין מהך דמכשירינן גרדומי ציצית ודחי גמ' דהתם תשמישי קדושה נינהו וחמירי טפי הא לא"ה הוי מכשירינן גרדומי רצועות והא ליכא שם מן שלם שיגין רק שירי גרדומי הרצועו' לחוד ואי ס"ל דבציצית לא סגי בשירים לחוד רק בצירוף המין השלם היכי ילפינן מינה לרצועות ע"י שיור לחוד. א"ו לענ"ד מסיגי' זו ראי' לד' ר"י והרא"ש ז"ל דמכשירין גרדומי' בכל החוטין והא דאמר אי איגרד' לבן וקאי תכלת כו' משמע דבעי מין א' שלם או שנפ' כד' הרא"ש ז"ל דהיינו לרבי דסבר מצוה אחת הן מהני מין א' לחבירו אף בנפסק מעיקרו אבל לדידן לא מהני דשתי מצות הן ולהכי בנפסק חוט א' מעיקרו פסול. אלא שקצת י"ל דא"כ ע"כ רב אדא דאמר אם נפסק חוט מעיקרו פסול ס"ל כרבנן ולא כרבי דלרבי כשר וא"כ הפוסקי' שנתחבטו מנ"ל דלא קיי"ל כרבי דמעכבין כו' למה לא כתבו מה דרב אדא דלא מתוקמה רק לרבנן ועוד רבא דמותיב לר"נ מברייתא בד"א בתחלתו אבל שיריו וגרדומיו כ"ש מאי לאו שיריו דאפסיק מינייהו ואשתייר מנייהו כו' ופי' תום שקצת חוטים נפסקו לגמרי כו' וקש' לרב לישני ליה הא מני ר' היא דס"ל חד מין מנין אחברי' אף שלא נשתייר כלל ואי איגרדום כולהו בעי כ"ע וא"ש הבריית' כפשטה אלא משמע לכאורה בנפסק החוט מעיקרא פסו' גם לר' לרב אדא. רק דלרבא דמוקי לעיל לא נצרכה אלא לגרדומין דאי איגרדום לבן כו' י"ל דאיירי בנפסק מעיקרו רק דלשיטתיה אזיל דלא היי ס"ל הא דרב אדא דאיהו היא דאקשי לי' לר"נ אהא דרב אדא מברייתא וס"ל לרבא דגם נפסק מעיקרו כשר אם נשאר מין א' שלם בין לר' בין לרבנן ולהכי מוקי לה כה"ג וכה"נ כתבו תוס' בשם רש"י ז"ל בהא דדייק רבא ש"מ צריך לקשר על כל חוליא כו' דרבא לא ס"ל הא דבעי שיור כ"ע דאל"כ לא הוי מוכח מידי דכ"ע ס"ל לרש"י ז"ל דמן הענף ולא מן הגדיל עיי"ש. וזה עולה יפה לפי דברינו אלה דרבא מכשיר בנפסק חיט מעיקרו ומפרש ג"כ להך דבני ר"ח באיגרדום תכלת לגמרי אבל לדידן דקיי"ל בנפסק חוט מעיקרו פסול באמת לא מיתוקמ' מתניתין בנפסק מעיקרו אף לר' ומיתוקמא מתניתין כפשטה כרבנן דס"ל אין מעכבין זא"ז כלל רק דעדיין צריכין אנו לדין גרדומין אף לרבנן לפי מסקנא דאמ' ריב"נ אין לו תכלת מטיל לבן ופירושו ח' חוטי לבן כמ"ש כל הפוסקים כי אין גדילים בפחות מכן וכמ"ש לעיל וא"כ תינח תכלת אינה מעכבת הלבן אבל לבן אין מעכב התכלת לא שייך לד' הרמב"ם ז"ל דמצות תכלת אינו רק חוט א' שכורך בו והיכי נימא שיטיל ח' חוטי תכלת במקום לבן זה אי אפשר שהתורה א' ונתני על ציצית הכנף פתיל תכלת ולא שהציצית תהא תכלת ולהכי אסרינן בטלית שכולה תכלת לעשות הלבן תכלת רק משאר צבעונין וע"כ צריך לפרש הך בבא דלבן אינו מעכב התכלת במי שעשה כבר לבן לתכלת ונפסק הלבן לגמרי רק קצת נשאר שיכרך עליו התכלת הרי הוא מקיים מצות תכלת שכל א' מצוה בפ"ע כדאמר בגמ' וראיתם אותו כל חד לחודיה אבל מצות לבן ודאי לא קיים וכל שיש בידו לתקן הרי עובר על מ"ע וחיסר מצוה ודווקא לרבנן אבל לר' מעכבין זה את זה ובהכי מתפרשין שפיר ד' הרמב"ם רפ"א דשם מיירי לענין אם הן מצוה א' או שתי מצות ולא איירי אם הוא חייב לתקן דודאי חייב לתקן ולקיים שתיהן רק דקמ"ל דאפ"ה קיים מצוה וחיסר מצוה ובסוף הפרק השמיענו דין הגרדומין דאם נתמעטו חוטי הציצית ונשתייר כדי עניבה כשר וכ' סתם ומשמע בכל החוטין ואם נפסק חוט א' מעיקרו פסול ויש לפרשו אף שנשאר חוט התכלת כיון שנפס' מעיקרו אין כאן שיעור גדילים שהן ד' ולא מכשר לעיל רק בנשתייר עכ"פ קצת כדי שיכרוך התכלת סביבם או שיש לפרש שפסול שלא קיים מצות לבן ואף שקיים מצות תכלת ואין מעכבין זא"ז. ואפ"ה מה"ת מחוייב לתקן ולקיים שתיהן ולכן לא כתב הרמב"ם בבבא דלבן אינו מעכב כל שיעשה תכלת לבד כמ"ש בלבן שא"א שחוט א' הוא וצריך לקיים בו מצות כריכה סביב הלבן ולהכי גם ריב"נ לא אמר רק אין לו תכלת מטיל לבן אבל לא להיפך ומתני' מיתוקמא שפיר עפ"י ד' הרמב"ם ואליבא דרבנן ולפי"ז ניחא לי הא דחזינן דטרחי כל הני אמוראי לאפוקי למתני' מפשטה אליבא דרבנן דאין מעכבין זא"ז ומוקמה לה אליבא דר' דלית הלכתא כוותיה ול"ל לפרושי בהכי ולדחוקי לענין לקדם כו' ולמ"ש ניחא דנפשטא ממש א"א לפרש ג"כ דתינח תכלת אינה מעכבת לבן. לבן דאינו מעכב תכלת היכי מתוקמא דאטו יעשה חוט א' תכלת ולא יקיים בו מצוות כריכה כלל הא לא אשכחן לרבנן עד לבתר דידעינן מן אוקימת' דגרדומין מתוקמא מתני' שפיר לרבנן ג"כ לדידן ורישא דתכלת אינו מעכב הלבן כפשטה כד' ריב"נ אין לו תכלת מטיל לבן וסיפא דלבן אינו מעכב תכלת כו' דאי איגרדום לבן ולא נשאר כדי עניבה רק התכלת הוא שלם קיים עכ"פ מצות תכלת רק לא קיים מצות לבן והן הן ד' הרמב"ם ז"ל וסיים אע"פ שאין מעכבין זא"ז מצוה א' הן כו' מ' להדיא דבאיגרדום לבן ונשאר תכלת לא קיים מצות לבן רק מצות תכלת וע"כ בשלא נשתייר כ"ע רק מקצת כדי כריכ' התכלת. ואח"כ כ' דין גרדומין עפ"י מסקנא דבעינן כ"ע דמתכשר בכל החוטין וכמ"ש לעיל ראיות מהסוגי' וכד' הר"י והרא"ש זהו הנלע"ד ברור בשיט' הרמב"ם ובפי' הס גיא ושדעתו ז"ל להכשיר גרדומין בכל החוטין אם נשתייר כ"ע וכהך דגרדומי רצועות וגרדומי אזוב והיינו הך דבני ר"ח גרדומי תכלת כשרים וכוונתם על כל הציצית ודו"ק היטב בכל זה ובל' הרמב"ם ז"ל וא"כ לדינא היה ראוי לפסוק כד' הרמב"ם ור"י ורא"ש וכמ"ש לעיל בראיות בעזהש"י אלא שנהגו להחמיר כד' ר"ת ז"ל. כמ"ש הרמ"א ז"ל ובוודאי דכן יש לנהוג לכתחלה ודו"ק: