משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
יח שאלה
מי שביקש מחבירו שילוהו מנה והבטיחו להלות וכתב הלה שטר הלואה והחתים עדים ואח"כ חזר בו המלוה ולא רצה להלות לו המעות אם חייב הלה להלותו מאחר שכבר נכתב השטר וזכה בהשעבוד:
תשובה זו מחלוקת היא בין הרמב"ן והרשב"א וכפי מה שכתבו האחרונים ז"ל והמחבר בש"ע סי' ל"ט הכריע וכתב כדעת הרשב"א דס"ל דיכול לחזור בו וגם הש"ך האריך להכריע כהרשב"א ז"ל רק שסיים דהוי ספיקא דדינא ולפיענ"ד אחר העיון נ' ברור שאין כאן מחלוקת כלל בין הפוסקים וכל דבריהם עולים בקנה א' ויש חילוק בדבר כמו שנבאר ויש להפליא על ד' הטור ז"ל והב"י וכמה מהאחרונים שעשו מחלוקת בזה:
הנה עיקר ראית הרשב"א ז"ל והובא ג"כ בש"ך מהך דהשואל קורדם מחבירו דכל שלא בקע בו קנאו לחזרה אף שזכה המשאיל בשעבוד נכסים משעת משיכה וכן מהך דקדושין גבי מלוה והיא היא ראיית הרשב"א ז"ל וקשי' לי טובא דהנה זה דבר ידוע ומבואר בבעה"ת דעיקר דברי הרמב"ן והר"י מיגש המה דוקא רק בשטר הקנאה והוא שטר שיש בו קנין וכשיטתם שפסקו כרב אסי דהא דכותבין שטר ללוה כו' היינו בשטר בקנין וכ"כ הרמב"ן בבעה"ת בהדיא וכאותה ששנינו כותבין כו' ולפ"ז טעמו ברור ונכון דכיון שזה קונה בק"ס שעבוד הנכסים בע"כ נתחייב זה הדמים כדין מכירת קרקע דכל שקנה הקרקע בקנין נתחייב לו הדמים אף דשטר לא מהני במכירת קרקע בלא מעות אם לא במוכר שדהו מפני רעתה וקנין עדיף טפי וקני בלא מעות וכ"ז מבואר וידוע בטור ובש"ך לקמן בהל' קנין קרקעות ודעת הרמב"ן ז"ל להשוות שעבוד למכר בדין זה שגם שעבוד קנין יש בו דש"ד וכיון שזכה בשעבוד הקרקע בק"ס אז ממילא נתחייב הדמים רק הבעה"ת מתחלה נסתפק שם בשעבוד אם לדמותו למכר מפני שביד הלוה לחזור ולומר איני צריך למעות ופקע השעבוד וס' לומר שגם המלוה יכול לחזור וע"ז השיב לו הרמב"ן שדעת ר"י מיגש דעתא צילותא היא ויש לדמות שעבוד למכר אבל גבי מכר אין שום ס' בדבר שהוא דין ברור ומבואר בכל הפוסקי' דקנין לחוד קני בלא דמים זולת ד' הרשב"א א שנבאר אי"ה לקמן וא"כ הרי אין כאן מחלוקת כלל שהרי הרשב"א בתשו' שהביא ב"י גם הוא מודה דשעבוד דמי למכר בזה וכ' בהדי' שאם ירד לשדה המשכונה נתחייב במעות רק בשטר לחוד כ' דלא קנה והיינו משום דשטר אינו קונה קרקע בלא מעות ועדיין לא זכה בשעבוד הקרקע כ"ז שלא נתן המעות ואפילו בקנין כתב די"א דלא קנה והיינו משום די"א דקנין לא עדיף משטר ואינו קונה קרקע בלא דמים אבל לא במוכר שדהו מפני רעתה והרשב"א ז"ל הוא מעומדים בדעת זו כמ"ש הב"י בשמו בתשו' שהביא ראיה לדעת זו בסי' קצ"ב ובסי' קצ"ח וזו דעת בעה"ע ג"כ ולדעת זו גם במכר לא קנה וכ"א יכיל לחזו' בו אך הב"י כ' שם שרוב הפוסקי' חלוקים בדבר ופ' כן לדינא גם בש"ע ושלא כד' הרשב"א ולכן כתב הרשב"א בשם י"א דלא קנה וכוונתו משום דהרבה ראשונים חולקים והרמב"ם מכללן לכן אף שדעתו נוטה כן לא החליט כ"כ וכ' בשם י"א והרמב"ן ורי"ן מיגש ובעה"ת מן העומדים בשיטת החולקים דכל קנין קונה בלא מעות ועדיף משטר וגם הרשב"א מודה לשיטה זו דכל שנכתב השטר מדעתו א"י לחזור כיון שזכה בשעבוד נתחייב בחליפיו וזה לענ"ד ברור ואמת ואין כאן מחלוקת כלל וכ"ע ס"ל דשעבוד דומה למכר:
ומ"ש לראיה מהך דקדושין אינה ראיה כלל דאפילו למ"ד שם דאף שקיבל המעות יכול לחזור ולכאורה בקבלת מעות ודאי זכה בשעבוד זה אינו דממ"נ אם נימא דמלוה ברשות בעלים לחזרה באיזה זכות זכה בשעבוד בשלמא במכר וקיבל המעות קרקע נקנה בכסף אבל במלוה אי נימא שיכול המלוה לחזור הרי אין כאן נתינת כסף שיקנה בו שעבוד הקרקע והשעבוד מתחיל משעה שהגיעו המעות לרשותו כדין קנין כסף וכיון שעדיין לא זכה הלוה בכסף האיך יזכה זה בקרקעו משא"כ בקנין הרי הקנין תיכף זוכה לו בשעבוד הקרקע וממילא נתחייב בחליפיו והרשב"א הביא הראי' לשיטתו דקנין אין מועיל לקנות קרקע בלא מעות:
וגם מהך דשואל קרדום אין ראי' דבמה קנה שעבוד הקרקע אם עדיין לא זכה זה בחפץ הנשאל חליפי הקרקע ויכול לחזור ובשעת ביקועו נגמר הקנין של זה וזה ועוד דהתם שאלת הקורדם שבה זוכה השואל אין לה חליפין שיזכה בהן המשאיל במשיכה זה חפץ הנשאל דשואל כל הנאה שלו וא"כ כשמושך הקורדם אינו מושך רק לקנותו לזמן המושאל ולא לקנותו ולהקנות עבורו השעבוד כשיאנס מידו ועוד דאין שייך בזה חליפין דלא קרינן ביה ונתן לרעהו כיון דהדרא בעינא וגבי חליפין בעינן נתינה גמורה ואפילו אי פסיק ליה וע' בנדרים סוגי' שלימה בזה רק בההיא הנאה דשואל דכל הנאה שלו זכה הלה בשעבוד הקרקע על אונסי השאלה ואין כאן קנין סודר רק השאלה גופה וכל שהיא ברשות בעלים לחזרה עדיין לא נגמר גם קנין השעבוד דהא בהא תלי' דפשיטא כשיחזור המשאיל נעקרה השאלה למפרע ולא זכה בשעבוד ומשא"כ בנ"ד שעשה לו ק"ס מדעתו ורצונו שמשעבד לו נכסיו וזה זכה בהן בק"ס כדין קניית קרקע אף בלא מעות לד' רוב הפוסקים וקיי"ל כן וממיל' נתחייב זה בחליפין והן הדמים וזה ברור לענ"ד ואין כאן שום ראיה וכל הפוסקים שווין בדבר דבקנין א"י לחזור ושעבוד שוה למכר. רק דסברת הב"ח ג"כ אמת היא דאין לו זכות רק שמחוייב ליתן לו מעות איזו שירצה אבל קנין אין שייך במעות דמטבע אין נקנה בחליפין וזה ברור ואמת:
ובדין מחלוקת המבי"ט והחולקין גבי מטלטלין הנמכרים בלי משיכה ונתן לו שטר על המעות ג"כ לא ידעתי למה תלאו הדבר הזה במחלוקת הרמב"ן והרשב"א ולענ"ד נ' דשם לד"ה לא קנה דהא הרמב"ן לא כתב רק דכל שזכה בהקרקע נתחייב בחליפין היינו המעות וה"נ כשזכה שעבוד הקרקע מחוייב זה להלוות לו מעות שהמעות הן חליפי הקרקע אבל האיך יזכה בהמטלטלין הנמכרין וכי החליף לו קרקע במטלטלין שנאמר כשזכה בקרקע זכה במטלטלין מדין חליפין הלא הקרקע היא חליפי המעו' הבאין תחת המטלטלין ושניהן מיד הלוה הן ומה חליפין שייך בזה לקנות המטלטלין וגם אין שייך חליפין בשעבוד קרקע שאין זו נתינה גמורה והדרא בעינא וגם מחסרא גוביינא ואין זה עושה חליפין לקנות המטלטלין שכנגדן רק בתורת דמים כיון שזכה בהן נתחייב בדמיהן וא"כ לא קנה הצמר הנמכר שאין כאן משיכה ואפילו מעות אין כאן דאין זה קנין כסף ואין פודין בשטרות וקיי"ל כתב לכהן חייב אני לך ה' סלעים חייב ליתן לו ה סלעים ואין בנו פדוי וכ"ש לפמ"ש לעיל דכל הפוסקים שווין דכל שאין ק"ס אף שהגיע השטר ליד הלוה יכול לחזור דשטר בלא קנין אין קונה קרקע עם מתן מעות א"כ כאן הגם דהמטלטלין הן חליפי הקרקע הרי לא זכה בהקרקע כ"ז שלא נתן לו המטלטלין שהן המעות ואי נימא שאין המטלטלין חליפי הקרקע כ"ש שלא זכה בהן בשטר ההוא וזה ברור ופשוט בעיני שוב מצאתי קצת מדברים אלו האחרונים בס' קצות החושן: