משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
יד שאלה
אם יש שיעור מן התורה למנין החוטין
תשובה הנה במנין החוטין דעת הרמב"ם ז"ל שמה"ת אין שיעור להם שכ' ואין לחוטי הענף מנין מה"ת ואח"כ כ' שלוקח ד' חוטין כו' ולכאורה היה נראה מדבריו שגם למטה אין לו שיעור מה"ת ויוצא בפחות מד' חוטין מה"ת וד' הב"י ז"ל נ' שכוונת הרמב"ם ז"ל שלא נתפרש בתורה מנינן רק מד"ס וכמו סימני עוף שלא נתפרשו מה"ת רק מד"ס. וא"כ זה מיקרי דבר תורה לכל מילי כדאי' בזקן ממרא שאין חייב רק על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד' סופרים כו' וזה ידוע לרגיל בדעת הרמב"ם שקורא ד"ס לכל דבר שלא נאמר בפי' בתורה אף שהוא מקובל מסיני או נלמד מי"ג מדות ולפי"ז המוסיף על מנין החוטין להרמב"ם עובר משום ב"ת. אבל אין נראה כן מדעת הרמב"ם שא"כ היה לו לפרש ואין כו' מנין מן התורה אבל יש לו מד"ס בקבלה כדרכו בכ"מ ומדהחליט וכ' שאין מנין מה"ת משמעו' דבריו שאין מנין כלל מה"ת רק מתקנ' חכמי ודומה לזה כ' עוד ואין מנין הכריכות שכורך כו' מה"ת ובוודאי פי' שאין מנין הכריכות רק מתקנת חז"ל כמ"ש דאם לא כרך רק חוליא א' כשירה בדיעבד ה"נ גבי חיטי הענף כן כוונתו אבל נראה שלא כיון רק שאין לו שיעור למעלה אבל למטה יש לו שיעור מ"הת שיקרא גדיל והיא מחלוקת ב"ש וב"ה ב"ה א"ל ג' חוטין אי' בספרי דכ' גדיל מכמ' גדיל גדיל נעשית אין פחות משלשה ובש"א ארבע ואי' בגמרא גדיל שנים גדילים ארבעה ולכאורה קשה האיך שייך לפרש גדיל רק שנים הא זה וודאי סבר' נכונה דאין גדיל נעשה בפחות משלשה כמ"ש ב"ה וא"כ ב"ש דדרשי י"ל גדילים ששה מיבעיא ליה ודוחק לפ' דב"ש ס"ל דגדיל נעשה משנים וידוע דאין קליעה רק בשלשה. ונל"פ דב"ה דרשי לקרא כשהן פשוטין וא"כ בעינן שלשה שיהיו ראוין ליקרא גדיל כשהן פשוטין וב"ש סבר' דגדיל הוא שנים דכשיכפול יהיה ד' והוי גדיל ובפחות משנים א"א דבוודאי לא הווי גדיל דא' ומחצה לא שייך לפ' וע"כ שנים הן כפולין לד' וגדילים ארבעה שהן ח' והכי קיי"ל אבל זהו שלא לפחות משיעור גדיל אבל להוסיף הרשות בידו דטפי מיקרי גדיל וציצית אם הם מרובין זהו הנלע"ד בד' הרמב"ם ז"ל והוא כד' בעה"ע ז"ל שכ' שאם רצה להוסיף למעלה מוסיף. ובוודאי מהך סוגיא דכאן בטלית בת ד' חוטין וכאן בטלית בת ה' חוטין משמע להדיא כשיטה זו דמאן דמכשיר בד' חוטין לא פסיל בשמונה. דהא אי' שם בטלית בת ח' חוטין לא יטול בה קלא אילן. שמא יצטרך לטלית אחרת ויתיר ממנה קלא אילן ויתן שם במקום תכלת וכמ"ש רש"י ז"ל הרי ס"ל להדי' דכשירה בד' דאל"כ איך יתיר ממנה ויפסלנה ואפ"ה כשר בשמונה. וזו תימה גדולה על הפוסקים שכ' דהנך אמוראי דמר רמי ד' ומר רמי ח' פליגי אהדדי מדאורי' ומאן דמכשר בד' פסיל בשמונה ומבואר מסוגיא זו להיפך רק לדעת התוס' והר"י ז"ל שכ' דעד ח' רשות להוסיף ולא יותר מח' ניחא וכ' הטעם בדבר דמכל מין ומין נתנה התורה רשות לעשות גדיל גדילים בין בלבן בין בתכלת וגם לשיטתן שמשווין תכלת ללבן במנין וכמש"ל בשמם אבל לדברי הרמב"ם ז"ל ודעימי' שחוט א' לבד הוא של תכלת מקרא דפתיל תכלת אין לפרש כן ולומר דגדילים קאי ג"כ אתכלת דלפי' הוא חוט א' וא"כ משמע לכאורה לדעתו ז"ל דע"כ מה"ת יש לו להוסיף כמה שירצה וכדעת העיטור וכ"כ תוס' בשם רש"י ז"ל דאין בזה בל תוסיף הואיל דבכרך א' הוא ולא דמי להטיל למוטלת כו' וכ"כ הר"נ בחידושיו פ' הנחנקין בשם רש"י ורמב"ם שאין בזה ב"ת שלא כדעת הב"י ז"ל שכ' בדעת הרמב"ם להיפך. וכ' שם לתרץ לדידהו סוגי' דפ' הנחנקים דמקשה והרי ציצית דיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע כו' במוסיף עליהן מין א' לא ממין הציצית רק קנבוס וצמר גפן ע"ש וכ"כ הגר"א ז"ל ופ' כדעת העיטור וקצת מ' כן מד' הספרי שכ' מכמה גדיל נעשה אין פחות משלשה משמע מל' זה דרק לא פחות משלש אבל אם בא להוסיף הרשות בידו דאל"כ הול"ל מכמה נעשה משלשה ודו"ק ועיין בתוס' ר"פ התכלת: